כל כך הרבה פעמים כבר חיכינו, וקיווינו, והרגשנו שאוטוטו יהיה סוף לסאגה הממושכת והמיותרת הזאת. ראש ממשלה שלא בחרתי, צריך לקבל החלטה. עכשיו.
העמדה שלי ברורה והייתה ברורה מרגע שגלעד שליט נחטף – מדינת ישראל הייתה צריכה לעשות הכל כדי ללא ייחטף, ומרגע שפישלה, המדינה מוכרחה לקבל אחריות ולשחרר אותו.
בזמנו, לפני שלוש שנים, מישהי התווכחה איתי וטענה שאם ישחררו את שליט זה יהיה פתח לחטיפות נוספות.
כמה ימים אחרי שהיא אמרה את זה, שליט לא שוחרר אבל רגב וגולדווסר נחטפו. והתחילה מלחמה מיותרת עם אינספור קורבנות שווא.
כל זה כבר הפך להיסטוריה רחוקה, אבל יש בחור צעיר אחד שעדיין יושב בשבי. למרות השקר שניסו למכור לנו, העופרת היצוקה המתועבת לא הביאה ולא יכלה להביא לשחרורו. יש רק דרך אחת לעשות את זה – שחרור אסירים.
לא, אני לא חושבת שאסירים משוחררים בהכרח יסכנו אותנו, תראו מה קורה היום בג'נין, בירת הטרור לשעבר, תראו איך ברגע שאנשים מקבלים הזדמנות לחיות כמו בני אדם ולהתפרנס בכבוד הם עושים את זה.
אישית, אני מאמינה שהסכם לשחרור אסירים יכול לשמש כפתח להידברות אמיתית, אבל אפילו לי אין שום ציפיות כאלה מהממשלה הנוכחית, אני גם לא רואה מנהיג/ה אמיצים אחרים באופק.
אבל כל הטיעונים והויכוחים כבר נשמעו, אינספור פעמים.
וגם אם אתם לא חושבים כמוני, הגיע הזמן לשים לשבי הזה סוף, גם ביד רועדת ובלב כבד.
עכשיו הזמן לעשות. עכשיו הזמן להסתכל לעצמנו בעיניים, בבגרות, ולהודות ששום מלחמה לא תשחרר את גלעד שליט, שום סטיקר לא ישחרר אותו מכלאו ושום שיר, לא מכתבים, לא משלוחי מנות, לא סטטוסים בפייסבוק ולא מרוצי אופניים ולא עוגות קצפת. לא יבוא מלאך משמיים שיביא אותו משם, וגם לא יהורם גאון בתפקיד יוני נתניהו. יש רק דרך אחת לשחרר את גלעד שליט – לחתום, סוף סוף, באומץ, על העסקה שהתגבשה מול חמאס.
לא מתוך אהבת חמאס או תמיכה בהם, אלא מתוך אחריות של מדינת ישראל כלפי מי שהיא שלחה בשמה, ומתוך הכרה בכך שהפירוש המעשי היחידי לתמיכה בשחרור גלעד שליט, היא תמיכה בביצוע ה"עסקה" הזאת.
אין אלטרנטיבה.
אני לא כותבת את זה כדי להתווכח. אין שום טעם.
אני כותבת את זה כי קבלתי את המייל הזה –
שלום
|
ובעקבותיו שלחתי מייל למשרד ראש הממשלה.
תאריך20 בדצמבר 2009 17:42 כבוד ראש הממשלה, |
קבלתי מענה אוטומטי. אני לא תולה בזה הרבה תקווה, ובטח לא חושבת שמישהו שם טורח לקרוא את המיילים, אבל לכמות יש משמעות, ללחץ ציבורי יש משמעות, ולכן אני חושבת שכל מי שתומך בשחרור גלעד שליט צריך לומר את זה בקול רם וצלול לראש הממשלה. עכשיו.
תוספות מאוחרות: אילת שחק הרשתה לי לפרסם כאן את המייל שהיא שלחה ללשכת ראש הממשלה
Subject: באם תתחילו לחשוב על המחבלים כשבויים לא תצטרכו לספור להם את הדם על הידים בתי, בת-חן שחק ז"ל, נרצחה בפיגוע בדיזינגוף סנטר בפורים 1996 |
חנה בית הלחמי כתבה מילים נכונות ונוקבות ואסתי סגל הזכירה שם גרפיטי מהבלוג של מיכאל זילברמן
וגם אביגיל גרץ כתבה דברים חכמים על הקשר בין ההכרח לשחרר את גלעד שליט לבין אמונה ורוחניות
שמעתי עכשיו אצל יעל דן בגל"צ את נועם שליט – שקט, דרוך, חסר סבלנות. הלב מתכווץ מלשמוע את קולו כשגורלו של בנו נתון בידי ראש הממשלה. הלואי אמן שיחליטו כבר, ישחררו אותו כבר, ויגאלו את משפחת שליט מהסיוט הזה.
הפגנה מכרעת עכשיו!!! מצילים את גלעד הערב שעת השיא – 20:00 מול משרדי הממשלה שעת ההחלטה – חייבים להחזיר את גלעד! זהו מבחן מכונן לחברה הישראלית וערכיה אתם שנרשמתם לצבא החברים של גלעד זה הזמן! בואו! פרטים קסם: 0542251135 הדר: 0526316832 בתחבורה ציבורית – מרחק הליכה ממרכזית ירושלים |
תגובות
אני מסתכלת על הסרט של גולדשטיין וזה מזכיר לי כל כך את הביקורים שלי במחנות הםליטים ובכפרים ובערים של הגדה לפני האינתיפדה השניה, כשהסתובבתי שם כל כך הרבה בימים מלאי התקווה של אחרי הסכמי אוסלו.
ולגבי גלעד שליט. הדם רותח מהזעם.
קחי כדור נגד בחילה וכתבי גם את ללשכה של ביבי – מי יודע, הרי אומרים שהוא לחיץ…
ולגבי ג'נין – אכן, תראי מה זה, הם מתעקשים לשקם את עצמם ולחיות חיים נורמליים, למרות מה שמנסים למכור לנו…
שזרוקים במחנות מעצר ברחבי ארצינו היפה
אני לא מצליחה להבין איך בכל פעם שכותבים בעד מישהו או משהו צצים כאלה שמתלוננים למה לא כותבים בעד מישהו או משהו אחר.
מה הקשר?
אם אתה כבר שואל, אני מתנגדת למעצרים מנהליים ולמעצרים ממושכים ללא משפט – בכל המגזרים, הצדדים והמקומות.
ואין לזה שום קשר לגלעד שליט.
שהמייל שלי ושלך ושל עוד מאה אלף יצליחו להזיז משו לביב שפוחד מהקואליציה שלו יותר מכל דבר אחר.
במקרים כאלה אני אומרת שאם זה מה שהנוגעים בדבר מבקשים, ואם זו לא פעולה שאני מתנגדת לה בשום צורה (לא לכל הפעולות או האמירות של מטה המאבק למען גלעד שליט הסכמתי ולא עם כולן שיתפתי פעולה), אז מה אכפת לנו? אם לא יועיל, לא יזיק.
ביבי הוא באמת ראש ממשלה חלש ולחיץ שמייחס חשיבות ללחצים ציבוריים, בניגוד לרבים מקודמיו. לוקח בדיוק שתי דקות לכתוב מייל כזה, ואני מאמינה שלאחד אכן אין שום השפעה, אבל למאה אלף יש ויש.
התעבירי לי את הטקסט שלך?
כי אני אם אני צריכה לכתוב לו משהו זה יגמר בבכי או בשקית הקאה.
(אין ולא יהיה לי שיח ושיג עם כל מי שעמד על המרפסת בכיכר ציון)
והוספתי אותו כאן למעלה, למרות שאפשר לשלוח גם כל נוסח אחר שמייצג את מה שאתם חושבים.
גם לי אין איתו שיג ושיח, אבל לצערי, הוא ראש הממשלה שלנו, הוא מחליט.
כאמור אין לי ולו חיבה שולית לביבי. אני רואה בו אחראי למותו של חבר-ילדות שלי, שנשלח להגן על "סלע קיומינו" שלו ונשאר ירוי בבטנו שעות בשטח. ואף על פי כן, אני מאמין כי ביבי יעשה את שביכולתו. אלא מה? בסביבות ביבי, למשל במשרד המשפטים, יושבים יועצים בכירים של השר המכהן, משפטנים מנוסים, מצביעי האיחוד הלאומי/הבית היהודי, שלטעמי עושים ודאי את התקופה האחרונות במניעת אשרור העסקה.
הלוואי שאני טועה.
הלוואי שהעסקה תצא לפועל.
כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא
וכל המאבד נפש אחת כאילו אבֵּד עולם מלא
(תלמוד ירושלמי, מסכת סנהדרין פרק ד' הלכה ט)
ולכן, ובהינתן אופיו של ביבי (שגם אני לא מחבבת, בלשון המעטה), לחץ ציבורי ותחושה של קונצנזוס שזה הדבר הנכון לעשותו יכולים להכריע את הכף.
ובדיוק את הפסוק הזה ראוי לשגר ללשכת ראש הממשלה.
קיבלתי את התגובה האוטומטית ונשאר רק להתפלל לטוב.
ביבי אמנם נכנע ללחץ ציבורי, מסויים. ואולם, יש לו גם צד סדיסטי פתולוגי (יתנו יקבלו וכיוצב), ולכן יש חשש שזעקות גוועלד יקשיחו את ליבו, בתקווה שהוא יוכל לשמוע עוד מהן, במיוחד אם המשמיעים אינם מן החוג הקרוב שלו.
דילמה.
אולי כן לשלוח, אבל לחשוב טוב על הניסוחים.
יכול להיות שאת צודקת לגבי המבנה הנפשי של ביבי, אין לי מושג, אבל אני לא חושבת שמישהו באמת יטרח לקרוא את הניסוחים, בטח לא ביבי, בטח לא עכשיו, כך שנראה לי שרק לכמות יש אימפקט.
הלנו (לא לשחרור הרוצחים) או לצרינו (להתרפס כמו שכל השמאלנים יודעים בפני אוייבנו) המייל?
לא שאני מתנגדת שיקראו, חלילה, זה רק שלגבי החלק הזה אני קצת סקפטית.
למרות שיש לי תחושה שהמייל הזה ימחק יותר מהר ממה שהוא נכתב עי"י פקידת לשכה משועעמת במיוחד.
בכל מקרה, נקווה לטוב.
ניראה לך שעם שם כמו שלך יעיזו למחוק ?
אדלבלומנטלבאום
זה מאוד מעט, אבל אולי זה יכול לתת שם תחושה, בלשכת ראש הממשלה, שיש אנשים שלא מוכנים להפקיר את גלעד שליט.
כתבתי גם.
זה מעודד אותי, כשהבטן מתכווצת (פיזית ממש) למחשבה על ההחלטה שעלולה ליפול שם ועל משמעותה.