כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה, לפני כמעט שנה, הייתי בטוחה שאכתוב פה המון על חינוך, על חינוך דמוקרטי, על חינוך אלטרנטיבי ועל האמונות החינוכיות שלי.
איכשהו, זה עוד לא קרה.
אולי דווקא בגלל שיש לי כל כך הרבה דעות נחרצות בנושא, אולי בגלל שאני כל כך מוצפת בענייני חינוך דמוקרטי ודומיו, לא הצלחתי למקד את עצמי ולכתוב על זה גם כאן.
אבל שלשום קראתי אצל אסתי סגל, שכנתי היקרה מ"רשימות" משפט אחד על חינוך דמוקרטי שהקפיץ לי את הפיוזים, ואתמול איילת בועזסון, עוד שכנה יקרה מ"רשימות" שאף עונה לתואר "איילת חברתי הוירטואלית", הוסיפה שמן למדורה בדף הפייסבוק שלי והצליחה להקפיץ לי את הפיוזים המעטים שנשארו. ואחרי שאיילת איימה בפוסט קונטרה, עכשיו תורי…
המשפט שהקפיץ אותי אצל אסתי (בפוסט שרובו ככולו עוסק בעניינים אחרים לגמרי) היה "דמוקרטיה היא מערכת שלטונית רצויה. לא בתוך בתי הספר. לא הסטודנטים או התלמידים מכתיבים אלא המורה/המחנך/המרצה. אין דבר כזה בית ספר דמוקרטי וגם לא צריך להיות, אם רוצים דור חדש בעל ידע, השכלה, יכולת חשיבה וערכי מוסר ותרבות".
הדברים של איילת (שפורסמו במקום פרטי ומצוטטים באישורה) כללו את המשפט הבא –
"בתור מי שסיירה בבתי ספר דמוקרטיים (כאן ושם) ומאמינה בלמידה עצמית מתוך גירוי, האופן שבו מתנהלים בתי הספר הדמוקרטיים בארץ (ואני מתכוונת לדמוקרטיים באמת ולא לפתוחים שמאפשרים לילדים בחירה תוך הכוונה) הוא פרוץ עד כדי בעעעעעע.
או כמו שהראתה לנו המורה שערכה את הסיור בדמוקרטי של מודיעין – הילדים בוחרים ללכת יחפים.
הזכוכיות במרחבים בין המבנים? זו אחריות העיריה לנקות…"
ועכשיו, כאמור, תורי להתמודד עם הטענות האלה, אחת אחת:
ראשית, יש דבר כזה בית ספר דמוקרטי- ועוד איך יש!
בית הספר הראשון בעולם שהוגדר כבית ספר דמוקרטי הוא בית הספר הדמוקרטי בחדרה, שקם ב-1987.
היום יש בישראל מעל 25 בתי ספר דמוקרטיים והיד עוד נטויה, וגם בעולם הגדול יש רשת גדלה והולכת של בתי"ס דמוקרטיים.
פרופסור נכבד שהיה אמור לבדוק את עבודת התיזה שלי באוניברסיטה, כתב לי בשלב הראשון של אישור הצעת התיזה ש"אין דבר כזה חינוך דמוקרטי". אבל למרות מה שהוא חשב, ולמרות הציטוט הזה של אסתי, יש ויש כזה דבר בית ספר דמוקרטי, יש בתי ספר שבהם התלמידים שותפים מלאים לקבלת ההחלטות (אגב, הם לא "מכתיבים" וגם המורים לא "מכתיבים". חינוך אמיתי מתרחש מתוך דיאלוג, לא מתוך הכתבה או כפייה), וטוב שכך.
באופן אישי, מתוך היכרות מעמיקה עם החינוך הדמוקרטי לאורך הרבה שנים ובכמה וכמה "כובעים" והקשרים, אני שמחה מאוד על קיומו של הזרם החינוכי הזה, גאה מאוד על התפתחותו דווקא בישראל (בהשפעת ובהשראת הוגים ומודלים רבים מהעולם, כמובן) ותומכת בו בגדול, בודאי על רקע האלטרנטיבה שמציע החינוך הממלכתי.
מתוך אותה היכרות יש לי גם לא מעט נקודות ביקורת על החינוך הדמוקרטי ומובן שאני מכבדת לגמרי את זכותם של אחרים להתנגד לחינוך הדמוקרטי כשיטה חינוכית.
לשלול את עצם קיומו זה פחות הגיוני ופחות רציני…
מתוך היכרות אישית עם תלמידים ובוגרים של החינוך הדמוקרטי, בכל הגילאים, אני שמחה להרגיע ולומר שמדובר באנשים עם ערכי מוסר ותרבות ועם ידע נרחב בנושאים רבים.
כן, אני אישית מאמינה בכל ליבי בערכים מסויימים ויש לי גם דיעות נחרצות וטעם אישי שקובעים מה חשוב, בעיניי, ולדעתי, ללמד ילדים.
ולמרות זאת, אני יודעת שאנשים אחרים מאמינים בצורה נחרצת לא פחות בערכים אחרים משלי ובהסתכלות מלמעלה, הדיעות והטעמים שלי לא יותר חשובים מאלה של אף אחד אחר (כן, גם זה אחד מעקרונות הדמוקרטיה…).
אני מאמינה, למשל, שחשוב ללמד יצירות של אלתרמן. הוא משורר נפלא בעיני, ואני מאמינה שהיכרות בגיל צעיר עם השפה המכשפת שלו, יכולה לעשות רק טוב לילדים ולבני נוער.
ולמרות זאת, לעולם לא אעלה בדעתי להכריח מישהו ללמוד יצירות של אלתרמן. אני יכולה להציע, לחשוף, להראות את האהבה שלי ליצירה, אפילו לעודד, אבל אני לא רוצה ולא יכולה ללמד בכוח או להקריא ספר של אלתרמן, נפלא ככל שיהיה, לילד שכרגע ממש לא מתעניין בזה.
שיטת הכפייה של החינוך המסורתי, חינוך שמלמד בכוח את מה ש"צריך" ו"חשוב" ולא עוצר רגע כדי לבדוק מה נחוץ וחשוב לילד ספציפי ברגע ספציפי, חינוך שנמצא במירוץ בלתי פוסק אחרי הציון, חינוך שמבוסס על השיטה הזאת יכול להכריח ילד לשבת בכיתה שבה לומדים יצירה של אלתרמן, יכול להכריח את הטוסיק שלו ללמוד, אבל לא יכול להגיע באמת ללב, לנשמה ולראש של מי שאלתרמן לא נמצא כרגע בראש סולם העדיפויות שלו.
אני עוברת להערה של איילת:
וקודם כל, קצת סדר בבלגאן. אין היום בישראל ממש בתי ספר "פתוחים". כמה בתי ספר פתוחים קמו בארץ בשנות ה-70 (בהשפעת גל החינוך הפתוח שנולד מדור "ילדי הפרחים" בסיקסטיז). חלקם עדיין קיימים בהגדרה (למשל בחיפה, ירושלים ורחובות) אבל בפועל הם נוטים לעבר אחד מהצדדים – או שהפכו לבתי ספר דמוקרטיים, או שהפכו לבתי ספר "רגילים".
מעבר לזה, אין דרך אחת ויחידה שבה מתנהלים כל בתי הספר הדמוקרטיים. יש להם עקרונות משותפים רבים, אבל הם נבדלים זה בזה בדרכי קבלת ההחלטות, בשיטות הלמידה, במידת הפתיחות ובאלמנטים רבים אחרים, וכל בית ספר דמוקרטי יוצר, בעצם, את המודל שלו שמתאים לאנשים הפועלים בו.
עכשיו, אני מתארת לעצמי שאת יודעת, איילת, שדריכה על זכוכיות ממש ממש איננה משקפת אידיאולוגיה חינוכית של אף אחד – לא של ביה"ס הדמוקרטי במודיעין ולא של החינוך הדמוקרטי בכלל.
אני שותפה לתחושת הרתיעה והחלחלה שלך מהמשפט ששמעת, ומיותר לציין עד כמה גם אני לא הייתי נותנת לשום ילד ללכת יחף (או לא יחף…) במקום שמפוזרות בו זכוכיות שבורות.
אין לי מושג מה עמד מאחורי המשפט המאוד מוזר ששמעת ממורה אחת בסיור אחד, אין לי ספק שהיא שגתה שגיאה חמורה, אבל גם אין לי ספק שחבל לפסול את כל החינוך הדמוקרטי כולו בגלל שטות אחת שאמרה אישה אחת בסיור אחד.
באידיאולוגיה של החינוך הדמוקרטי יש גישות שונות ומגוונות לגבי מידת האחריות שמבוגר צריך לקחת מול ילד. אחסוך מכם עכשיו את הציטוט המלא והארוך מהתיזה שלי שעוסק בדיוק בנקודה הזאת, אבל נדמה לי שבהקשר הזה אפשר לצטט את המטאפורה המקסימה שהגה רביב רייכרט – מורה וחונך מופלא שמלמד שנים רבות בבית הספר הדמוקרטי בחדרה ובחממה ליזמות חינוכית-חברתית של המכון לחינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים.
היתה לי הזכות הגדולה להיות תלמידה שלו בכיתות י'-י"ב וגם קצת יותר מאוחר, ורביב כתב פעם שתפקידם של המבוגרים בחינוך הדמוקרטי הוא לעמוד מסביב לגג גבוה, ולשמש כחומה אנושית מסביב לגג כדי שהילדים יוכלו להתרוצץ עליו בחופשיות בלי ליפול.
מיותר לציין, שהמטאפורה הזאת לא כוללת שום זכוכיות שנתקעות ברגליים יחפות, נהפוכהו…
עדכון: את המטאפורה על הגג אכן מצאתי במאמר שרביב רייכרט כתב בשנת 2000, אבל לדבריו יתכן שמקורה בכלל אצל יעקב הכט, מייסד ביה"ס הדמוקרטי בחדרה העומד היום בראש המכון לחינוך דמוקרטי.
כדבריו של רביב וברוח החינוך הדמוקרטי – "וזה בא ללמד אותנו עד כמה הידע הוא זרימה של חוויות והקשרים שאנחנו יוצרים ולא חומר שניתן לאתר במדוייק את מקורו."…
כמה הערות שצריכות להיאמר:
• מה לי ולחינוך דמוקרטי ולמה ההערות האלה הקפיצו לי את הפיוזים?
בגיל 15 התחלתי ללמוד בביה"ס הדמוקרטי בחדרה. למדתי שם שלוש שנים, ולפניהן למדתי שנה וחצי בביה"ס הפתוח בחיפה, שהיה אז הרבה יותר פתוח מאשר היום. לשני בתי הספר הגעתי מתוך בחירה שלי, אחרי שבמערכת החינוך הרגילה הייתי תלמידה מצטיינת ו"ילדה טובה", אבל היה לי רע.
את העבודה הסמינריונית האחרונה שכתבתי במסגרת לימודיי לתואר ראשון בחינוך, כתבתי על תפקיד המבוגר בבי"ס דמוקרטי מול תפקידו בבי"ס ממלכתי "רגיל".
לפני כמה שנים למדתי בתכנית "הכשרה חווייתית בחינוך דמוקרטי". במסגרת זאת גם יזמתי ולימדתי בקביעות שעור רב תחומי בנושא רגשות לתלמידים מביה"ס הדמוקרטי בחדרה.
עבודת התיזה שלי, במסגרת לימודי תואר שני בחינוך, עסקה בחוויית החופש של הילדים בבי"ס דמוקרטי. לצורך העבודה ערכתי ראיונות עומק עם בני נוער שלומדים בבי"ס דמוקרטי וקיימתי למעלה משישים שעות תצפיות על ילדים קטנים בחטיבה הצעירה באותו בי"ס.
בנוסף דברתי עם אנשי צוות וקראתי חומר רב שכתבו התלמידים באינטרנט. כמובן שגם קראתי אינספור מאמרים, מחקרים וספרי הגות בנושא.
בשנים האחרונות אני שותפה לסמינר מחקר- קבוצת חוקרים בחינוך דמוקרטי שנפגשת אחת לכמה זמן במכון לחינוך דמוקרטי.
יש לי, כאמור, גם נקודות ביקורת על השיטה, אבל אני ללא ספק רואה את עצמי כחלק מקהילת החינוך הדמוקרטי בישראל ונדמה לי שאני יודעת על הנושא לא מעט…
• כל זה ברמה העקרונית. ברמה האישית- כשמשפחה בוחרת בית ספר לילדיה, הכל קם ונופל על אנשי החינוך שבאים במגע עם הילדים בשטח. יכולים להיות אנשים נפלאים וקשובים גם במערכת הרגילה, שיתנו לילד מסויים חוויית למידה והתפתחות טובה ומעשירה גם בתוך בי"ס "סגור" ויכולים גם להיות במערכת הדמוקרטית (או במערכת אלטרנטיבית אחרת) אנשים שבאופן אישי הם לא מאור גדול מבחינה חינוכית.
יש גם ילדים (ובעיקר משפחות) ששיטת החינוך הדמוקרטי לא מתאימה להם.
כל ההסתייגויות האלה צריכות להיאמר ועדיין, בשורה התחתונה, החינוך הדמוקרטי הוא אחד מהניסים שקרו למערכת החינוך הישראלית המקרטעת בשנים האחרונות.
החינוך הדמוקרטי כאן, הוא מתפתח ופורח – ומזל גדול שכך.
המשך יבוא…
עכשיו תורי 
תגובות
שני ילדים שלי למדו בבית הספר הדמוקרטי בחדרה. הייתי בקבוצת ההורים שהקימה את בית הספר, ואני רשום כחבר מייסד בעמותת בית הספר.
אגב, הוא נקרא אז בית ספר פתוח, וסיפור הפיכתו ל'דמוקרטי' הוא פרק מרתק ומאלף לעצמו.
היום יש טרנד חזק, שאסתי מבטאת אותו, של חזרה לסמכות ההורית ולסמכות בכלל. אני קצת מסויג מהטרנד הזה. ובכל זאת…
האמנתי בכל לבי בחינוך הפתוח, אבל מה שראיתי בבית הספר בחדרה ואצלי בבית שכנע אותי נגד הניסיון הזה. את כותבת שיש ילדים ומשפחות שהחינוך הזה אינו מתאים להם. הייתי אומר היום, שיש ילדים ומשפחות שהשיטה הזו מתאימה להם. יש – אבל מעט. וחלק מן המעט הזה היו מצליחים ממילא בכל שיטת חינוך.
זו מעבדת ניסוי מעולה. אבל המחירים לפעמים גבוהים מדי. עבור תלמידים רבים, החופש והבחירה הופכים לחוסר כיוון ואנרכיה, וזמן יקר שבו יכולים היו להירכש הרגלי למידה ומשמעת עצמית מתבזבז על ריקנות שמכוסה במליצות גבוהות.
יש חינוך פתוח בישראל. ביה"ס הפתוח ברחובות קיים, משגשג ופתוח. לא "רגיל" וגם לא דמוקרטי.
את מוזמנת לבוא לבקר ולהיווכח בעצמך.
אשמח לקבל פרטים לגבי בית ספר פתוח ברחובות . האם נקרא ביה"ס השיטה. התקשרח מס' פעמים אך ללא מענה. אנא עדכנו כיצד אפשר ליצור קשר. תודה . יעל 050-7307249
אין ספק שהפרספקטיבה שלך מרתקת וייחודית ובכל זאת צריך להישמר מלקבוע הכללות על סמך נסיון אישי בלבד, כושל או מוצלח (ומבחינה זו מובן שהכוונה לנסיון האישי שלי כתלמידה באותה מידה כמו לנסיון האישי של הילדים שלך כתלמידים).
ב-87' ביה"ס בחדרה אכן נקרא "פתוח", השם "דמוקרטי" והשיטה הגיעו בסביבות 90' אם אני לא טועה, אולי אפילו קודם.
כפי שכתבתי בפוסט עצמו, גם לי יש נקודות ביקורת לא מעטות על החינוך הדמוקרטי, ואגב, נדמה לי שהיום, לטוב ולרע, השיטה הרבה יותר מובנית ומאורגנת ופחות תלויה בפרשנות של כל איש צוות כפי שהיתה בשנותיו הראשונות של ביה"ס.
גם אני מסויגת מהטרנד של הסמכות ההורית, לצד הסתייגותי ממה שאפשר לכנות טרנד העצלות ההורית שקדם לו ושעדיין רווח בחלק מהמקרים.
ונכון, גם חלק מהמבוגרים בחינוך הדמוקרטי לקו/לוקים בעצלות כזאת, וזה לגמרי לא לטעמי.
לגבי זמן שמתבזבז או לא מתבזבז- השאלה מה המטרה. אם המטרה היא בהכרח בחינות בגרות, הזמן אכן מתבזבז לפעמים (לא תמיד. יש גם מי שעושים בגרויות בגיל צעיר במיוחד בבי"ס דמוקרטי, אבל זו לא המטרה, בטח לא יותר ממטרות אחרות).
יש ילדים שהיו מצליחים בכל שיטת חינוך, אבל הצלחה זה לא המדד היחיד. אני אישית "הצלחתי" במערכת החינוך הרגילה עד כתה ח'- היו לי ציונים מעולים והתנהגות למופת אבל היה לי רע. ויש הרבה מאוד ילדים, "מצליחים" ו"לא מצליחים" שסובלים סבל גדול בבי"ס- סבל רגשי, חוסר סיפוק אינטלקטואלי,חוסר סיפוק יצירתי ועוד ועוד.
יש, כמובן, גם ילדים שסובלים בבי"ס דמוקרטי. אבל מכל מה שאני ראיתי, בשתי המערכות ובכמה וכמה "כובעים" שונים, המערכת הדמוקרטית משקיעה יותר מאמץ בנסיון להקל על הסבל הזה. המערכת הרגילה נוטה יותר להשלים איתו ולפעמים אפילו להפוך אותו למטרה.
וגם לכן, עם כל הביקורת שיש לי, כשהחינוך הדמוקרטי ניצב מול החינוך ה"רגיל", לטעמי הוא מנצח בגדול.
חשבתי שבי"ס "השיטה" ברחובות עבר דמוקרטיזציה ושהוא פועל עם מוסדות דמוקרטיים.
זה הרושם שקבלתי (ייתכן שאפילו ממך, אם אני מזהה נכון באיזו דנה מרחובות מדובר…(-: )אבל בהחלט יכול להיות שקבלתי רושם לא נכון.
אין ספק שעוד אגיע מתישהו לבקר שם!
אבל הכשל הגדול בשיטת החינוך הדמוקרטי בארץ הוא שהיא מאפשרת חינוך דמוקרטי רק למי שידו משיגה.
שכר הלימוד בבתי ספר דמוקרטים מאפשר רק לבניהם של עשירונים מאוד מסויימים ללמוד בהם.
אתם אולי "מצילים" את ילדכם ממערכת החינוך, אבל בדרך מטמיעים ערכי התבדלות וחוסר פלורליזציה תוך שאתם מפקירים את החינוך הציבורי ומאפשרים לו להמשיך ולהידרדר.
היה מצופה דווקא מהורים כמוכם – חזקים, מעורבים, מסוגלים כלכלית – שיפעלו במסגרת החינוך הציבורי לשיפורו והצלתו ולא יבדלו את ילדיהם רק כי אתם "מסוגלים כלכלית" ותוך הפקרה של ילדי שאר שבעת העשירונים האחרים בארץ, אבל כנראה שהערכים "סולידריות" או "אחריות חברתית" לא מתקיימים בהגדרת ה"דמוקרטיה" שלכם.
חבל.
ראשית, אני, כאמור, לא הורה בכלל, עדיין, ולא "הורה חזק, מעורב ומסוגל כלכלית" ולכן קשה לי להבין לאיזה "אתם" ערטילאי את מכוונת את דברייך.
שנית, במידה רבה אני מסכימה איתך, החינוך הדמוקרטי בראשית דרכו אכן לקה באליטיזם ואכן הגיעו אליו בעיקר ילדים ממשפחות ממעמד חברתי-כלכלי מאוד מסויים- לא עשירים אבל בהחלט כן משכילים ומבוססים כלכלית.
ואכן, לצערי, חלק מבתיה"ס הדמוקרטים עדיין משמשים, במידה מסויימת,כמנגנון להתבדלות חברתית.
ועדיין, העניין הזה לא מעוגן בשום מקום באידיאולוגיה של החינוך הדמוקרטי, נהפוכהו, והוא ממש אינו הכרח המציאות.
אישית, עבדתי לא מעט עם ילדים משכבות "נמוכות", ילדי עולים וילדים בסיכון והדבר המרכזי שליווה אותי בעבודתי איתם היה המחשבה הבלתי פוסקת שגם להם מגיע חינוך דמוקרטי שהכרתי היטב מהקשרים אחרים.
זרם החינוך הדמוקרטי מודע לביקורת הזאת שהשמעת והיא גם נשמעת לא מעט "מבפנים" ולא רק נשמעת תיאורטית, אלא גם מיושמת בשטח.
בשנה שעברה קם בית חינוך דמוקרטי "גבעול" בגבעת אולגה, במסגרת תכנית "חלוץ חינוכי". סטודנטים ומחנכים עברו אישית לגור בגבעת אולגה כדי לחזק את השכונה והקימו שם בי"ס דמוקרטי שממש לא מיועד לעשירים בלבד, וזאת רק ההתחלה במגמה הברוכה הזאת שתוססת היום בשטח, של הכלת החינוך הדמוקרטי לא רק בקרב אלה "שיש להם".
על בית חינוך גבעול- http://demowiki.democratic.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9A_%D7%92%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9C
ועל תכנית חלוץ חינוכי-
http://www.cafcafim.co.il/48734/%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A5-%D7%97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%99
אני תוהה האם המסגרת החינוכית ממסדית יוצרת את ההבדל או שמא חינוכם של ילדים/בני נוער לערכים ליברליים-שיוויונים- חברתיים. מה שעשוי להתהוות בכל מסגרת חינוכית על ידי מורים השמים לנגד עיניהם את הנחלתם של עקרונות אלו בקרב הדורות הבאים
האם פעילותם של מורים מחויבים לערכים הנזכרים בקרב ציבורים שאינם פתוחים לכתחילה לערכים כאלה אינה משמעותית לאין ערוך לעתיד החברה כולה
?
אין ספק שמורה טוב יכול ליצור הבדל בכלל החברה, בכל מסגרת.
כפי שעניתי לאורית, גם החינוך הדמוקרטי עצמו נפתח בשנים האחרונות כלפי אוכלוסיות חדשות/חלשות, וזאת מגמה מבורכת וחשובה שצוברת תאוצה.
מצד שני, אני לא מאמינה שאפשר באמת "לחנך לערכים" מסויימים מתוך מסגרת שעושה ומשדרת את ההיפך הגמור.כמו שקשה לחנך לצמחונות בתוך מסעדת בשרים,קשה לחנך לדמוקרטיה בתוך מוסד דיקטטורי…
מעבר לזה, אני אישית הגעתי למסקנה שבתוך מסגרת "רגילה" וכובלת אני מדי סובלת כאדם וכאשת חינוך, עושה שקר בנפשי ומוצאת את עצמי אוכפת על הילדים התנהגויות וערכים שהפוכים לאמונותיי החינוכיות. בשבילי, זה כמעט בלתי אפשרי לחנך לערכים ליברליים-שיוויוניים-חברתיים בתוך מסגרת שאני תופסת ככובלת, כופה ומקטינה. אני מכירה גם אנשי חינוך אחרים שהגיעו למסקנות אחרות, וזה, כמובן לגיטימי.
לי זה לא מתאים, ואני חושבת ש"מערכת החינוך הממסדית" יותר חזקה, מובנית ומסואבת מכל הכוונות הטובות של כל אדם שמגיע לתוכה.
ולכן אני אישית נואשתי מלהאמין בשינוי מבפנים.
המקיימים דיאלוג עם כמה דילמות שאני עומד בפניהן באשר לאמנות ולאקדמיה
ולאי היכולת של פעילות מתוך הממסדים הקיימים
להביא לשינוי תרבותי, ולקולות נוספים להישמע
(-:
דיאלוג כזה בדיוק הוא אחד מהמאפיינים הבולטים של החינוך הדמוקרטי ואם אתה שואל אותי- של חינוך בכלל.
(-:
1. אסתי כתבה ש "רוצים דור חדש בעל ידע, השכלה, יכולת חשיבה וערכי מוסר ותרבות".
אלא שכפי שזה מונח כאן כרגע, זה קצת מנותק מהקשר, לא? מה זה ידע, איזה סוג של ידע? ערכי מוסר ותרבות של מי בדיוק?
לדתיים, לחרדים וסתם לעוברי אורח בואך דיזינגוף פינת שינקין יש תשובות מאוד ברורות לשאלות הללו, וגם לחינוך הדמוקרטי יש.
אנשים זורקים מילים בלומות כמו "חינוך" "ערכים" "מוסר" אבל בורחים בדיוק כשמגיע הזמן לפרט מה המושגים האלה בעצם כוללים.
מאוד לא הוגן.
2. מערכת החינוך שלנו נכשלה בגדול. זה לא שגיליתי משהו חדש למישהו, אלא שהפעם אני רוצה לשים אצבע על כישלון אחד ספציפי ומהדהד במיוחד:
ההנחלה של מהות המושג "דמוקרטיה" לתלמידים הפוקדים את שורותיה.
דמוקרטיה היא לא (רק) צורת משטר. למעשה, צורת המשטר הדמוקרטית, שלובשת פנים שונים במדינות שונות, היא השלב האחרון בשרשרת מערכת הערכים שהמושג דמוקרטיה כולל.
מערכת החינוך שלנו מייצרת אזרחים "לא דמוקרטים", משום שהיא נכשלה בהבניית מערכת הערכים התומכת במשטר הדמוקרטי בליבם ובמוחם של התלמידים.
זכויות אדם, זכויות אזרח, מעמד האישה, היכולת של האדם להשתמש בתבונתו שלו, היחס לזר ולחריג, כל אלה הן רק דוגמאות על קצה המזלג לערכים עליהם נשען המשטר הדמוקרטי.
כשמדברים על רמות פשיעה, כמשדברים על השחתת המידות, כשמדברים על עוני, אפליה, ניצול, או כל עניין סוציאלי אחר- אי אפשר לנתק את הדיון מאותם ערכים שאינם נהירים מספיק לכלל הציבור.
דמוקרטיה היא בפירוש לא רק צורה שילטונית. היא ערך בפני עצמו ונקודת הסיום לתפיסת עולם שלמה.מכאן שאין סתירה בין "חינוך" לבין "דמוקרטיה". שני המושגים עוסקים באותם ערכים ממש, שני המושגים חופפים לחלוטין ולגמרי לא ברור לי מדוע תמצא בינם סתירה.
3. אין מהות נעלה יותר לחינוך, אין מטרה קשוה יותר לחינוך- מאשר לתמוך בפיתוחים של בני אדם עצמאיים, סתלגניים,בעלי חוש אמת מידה וביקורת.
לפחות כאן החינוך הדמוקרטי מתייחס לסוגיה, בניגוד למערכת החינוך הרגילה שרואה בפיתוחם של ערכים אלה סוג של איום על עצם קיומה.
הרשי לי להרחיב טיפה את הנקודה השנייה שהעלית- אותו רביב רייכרט שכבר הוזכר וצוטט כאן בפוסט, דיבר על הויכוח הנצחי בשאלה האם הדמוקרטיה היא ערך או דרך.
אישית, אני נמצאת לגמרי בקוטב הערכי, ואפילו מרחיקה לכת וחושבת שלפעמים ה"דרך"- כלומר הצד הטכני, המעשי של הפוליטיקה ושל "הרוב קובע", מאפיל לפעמים על הצד הערכי (למשל- זכויות מיעוטים).
זה קורה כל יום ברמת הפוליטיקה הארצית ולפעמים זה קורה גם בתוך החינוך הדמוקרטי.
ועדיין, כפי ששירה היטיבה לציין, החינוך הדמוקרטי לפחות מנסה להתמודד עם השאלות הערכיות האלה, בניגוד לחינוך ה"רגיל" שברובו כבר ויתר עליהן מזמן.
ועוד הבהרה בעקבות תגובה שקבלתי במייל- כתלמידה, לא היה לי כיף בביה"ס הדמוקרטי. יש לזה הרבה סיבות שרובן קשורות אליי אישית ופחות למערכת ועדיין- אני חושבת שבמערכת "רגילה" הייתי סובלת הרבה יותר ועדיין אני תומכת בשיטה מתוך תפיסת עולם שחורגת בהרבה מחוויית הנעורים הפרטית שלי.
ואני שמחה מאוד על הדיון הרציני שמתקיים פה (-:
אחרי הרבה שנים של דיבור על חינוך דמוקרטי ופתוח וניסיון להתקבל כמורה בבתי ספר דמוקרטיים והמון שיחות על הקמת בית ספר כזה (טלי, ויתרנו?) והרבה העברת ביקורת על חינוך דמוקרטי ופתוח ואחר ואנתרופוסופי וכו'… התגבשה אצלי מסקנה שעולה מדי פעם ועכשיו סוף-סוף קיבלה אחיזה – זה בכלל לא העניין. לא אם בית הספר דמוקרטי ולא אם יש בו ועדת קישוט, לא אם מותר להסתובב בו יחפים ולא אם יש בו זכוכיות (הייתי שופך זכוכיות בכל חצרות בתי הספר, אם אלו היו מחליפות את כל שאר הפשעים שנעשים יום-יום במסודות הללו). הכללים והאידיאולוגיות ההיפיות והיאפיות לא משנים בכלל.
והבנתי את זה כשמנהלת רשת החינוך בה אני עובד התייעצה עמי לאיזה בית ספר יסודי כדאי לשלוח את הבת שלה שעתידה לעלות לכיתה א'. עברתי איתה על בתי הספר הדמוקרטיים, הפתוחים והאחרים באיזור תל-אביב. על הדמוקרטי ביפו ועל קהילה בברנר ועל אומנויות ועל טבע. את הדמוקרטי אני פסלתי, ולה היו בעיות עם קהילה כי יש בה לטענתה בדרק והילדה לא ממש אומנותית ושונאת חיות, ככה שגם השניים האחרים נפסלו. ואז שאלתי, אז מה? בית ספר "רגיל"? ואז הבנתי את העניין.
הבעיה עם בית הספר הרגיל אינה האידיאולוגיה ולא היעדר הפן הדמוקרטי וגם לא המבנה המסודר של כיתות וחטיבות ומחלקות כמו בצבא. הבעיה עם בית הספר הרגיל הוא איכות אנשי הצוות שלו, ההעדר של כל תפיסה חינוכית שלא תהיה. התפיסה הארגונית מוסדית שלפיה בתי ספר הם מוסדות לניהול המון, בדומה לבתי כלא או לצבא. זה כל מה שלא טוב במערכות הללו. מורים מפגרים ומוסדיות טוטאלית.
בבית ספר בו אנשי הצוות הם מחנכים אמיתיים, אוהבי אדם ואנשים מוסריים, בבית ספר בו המורים המקצועיים סיימו לימודים גבוהים ויש להם ידע כללי רב בנושאים מגוונים ואהבה אמיתית להקניית ידע ולהתפתחות עצמית (כי מורה טוב הוא גם מורה שלומד בזמן שמלמד), בבית ספר בו מתייחסים לתלמיד קודם כל כבן-אדם, וכאדם צעיר הזקוק להרבה אהבה, בבית ספר כזה אני רוצה שהילדים שלי ילמדו, ובבית ספר כזה זה לא משנה אם יש ועדת משמעת או אין, אם מותר לילדים "לבחור" או אם אסור. זה לא העניין. זה אף פעם לא היה העניין. וכל מי שמתעסק עם זה, במקום עם המהות של החינוך שזה אהבה, חוטא לעצמו ומחטיא אחרים.
וראשית רונן- לא ויתרנו, ממש לא, אבל הבה נמשיך את החלק הזה של הדיון ללא קהל…
המשפט האחרון שלך נכון עם מליון סימני קריאה- המהות של חינוך זו אהבה.
וכמובן שאני מסכימה גם עם כל הפיסקה האחרונה של דבריך, לגמרי (ואפילו כתבתי דבר דומה בסוף הפוסט הנוכחי).
ובכל זאת, כמו שכתבתי לשועי, אני אישית נואשתי מלהאמין שאפשר לעשות שינוי מתוך המערכת.
כמו שכתבת, וכמו שפוקו כתב לפניך, בית ספר, כמו בית חרושת, בית חולים, בית סוהר ועוד כמה "בתים" כאלה הוא מוסד לניהול המוני, לשינוע, הספק, יצור וארגון- ולא למגע עם בני אדם. ולכן אני כן מאמינה שצריך דרך אלטרנטיבית כלשהי- כדי שיהיה כלי שדרכו אפשר לעשות את המלאכה החשובה באמת, כלומר חינוך כלומר אהבה.
יש מקום לדון ולהתווכח עד חורמה לגבי המאפיינים של הכלי הזה, אבל כל ויכוח כזה צריך לזכור שזה רק כלי, אחד מרבים אפשריים כדי לעשות את מה שחשוב באמת.
כן, אני יודעת – לא זה ממש קשור לנושא –
אבל שילכו יחפים…
מה הפחד הזה מזכוכיות שבורות?
בעולם של מכוניות דוהרות, ואנשים מפחידים וחלונות פתוחים בקומה העשרים וחמש – אנשים עדיין מפחדים מחתך קטן ברגל.
אני לא מבינה את זה…
זה קשור כי זה רק סימפטום לעניין מידת האחריות של המבוגר והמקום שבו האחריות של המבוגר מתנגשת עם החופש של הילד.
אין ספק שמכוניות דוהרות, אנשים מפחידים וחלונות פתוחים בקומה העשרים וחמש, וגם אינסוף סכנות נוספות שלא הזכרת – חמורות ומסוכנות הרבה יותר מחתך קטן ברגל.
ונדמה לי שאנשים מפחדים מדברים אחרים הרבה יותר, אבל מנסים למנוע את הסכנות שבשליטתם…
ועדיין, נדמה לי שלא זו השאלה.
הסצינה שאיילת תיארה בזעזוע לא כללה ילדים יחפים וחשש היפותיטי מזכוכיות שבורות מזדמנות, אלא ילדים יחפים ומקום שבו היא ראתה במו עיניה הרבה זכוכיות שבורות קונקרטיות ואמיתיות וחדות.
וכאן, אם את שואלת אותי, אחריות המבוגר מחייבת לאסוף את כל הזכוכיות ולוודא שהן לא שם. וכל עוד הן לא נאספו- להזהיר את הילדים (היחפים והנעולים) מפניהן.
ואמנם הזכוכיות שאיילת ראתה היו אמיתיות לגמרי, אבל אני מתייחסת אליהן גם כאל משל, וחושבת שאחת מהסיבות לאחריות המבוגר לאסוף אותן היא כדי לאפשר לילדים ללכת יחפים- גם מעשית וגם מטאפורית…
טלי, פתחת כאן נושא חשוב ומהותי, ששנוי במחלוקת, וזה טוב. בתור בוגרת מכירת תודה של חינוך דמוקרטי, אני חושבת שדחסת יותר מדי נושאים לפוסט אחד, בגלל הרצון שלך לענות לאיילת תשובה קצרה וקולעת מצד אחד, ומנומקת מצד שני. אני הייתי עושה מזה סדרת פוסטים, ומתחילה קודם כל ממה זה חינוך דמוקרטי והיכן זה צמח, מספרת על הגישות השונות של בתי ספר דמוקרטיים בארץ, מעלה לדיון כמה נסיונות טובים ופחות טובים של חינוך דמוקרטי… יש הרבה מה לכתוב ולא כדאי לדחוס הכל לפוסט אחד.
תודה, ראשית- את לגמרי מוזמנת לעשות את זה (-:
כלומר, אם יש לך ידע בתחום את מוזמנת לכתוב על כך בדרך שאת מציעה.
אני לא רואה טעם להסביר כאן מה זה חינוך דמוקרטי, איך זה צמח וכו', מכמה סיבות- ראשית, כדי לעשות את זה ברצינות וכמו שצריך צריך עבודת מחקר מעמיקה, עשיתי עבודה כזאת בתיזה שלי (שאגב, נמצאת בספריה של אונ' חיפה וניתנת להשאלה דרך כל ספריה אוניברסיטאית בארץ, ונמצאת גם במכון לחינוך דמוקרטי בסמינר הקיבוצים). הגישות השונות של בת"יס דמוקרטיים שונים בארץ דורשים מחקר מעמיק ורציני שאולי מישהו אחר יעשה. שנית- יש ברשת חומר רב, לא אקדמי אבל כן ברור ונגיש על חינוך דמוקרטי, יש כאן למטה מימין קישורים לאתרים הרציניים בתחום- מיותר שאעשה מה שעשו לפניי ובשפע מקומות נוספים (באתר של כל בי"ס דמוקרטי, כמעט, יש גרסא כזו או אחרת ל"מה זה חינוך דמוקרטי").
מה שכן, אכן יש הרבה מה לכתוב על חינוך דמוקרטי ואכן עוד אכתוב על כך- כאן אנחנו לגמרי מסכימות.
כמו שכתבתי בפוסט עצמו, קשה לי לכתוב על הנושא הזה דוקא משום שהוא כ"כ גדול ומקיף וכן, היה לי נוח להיצמד למה שאיילת ואסתי כתבו מצד אחד, ולהסביר מה הקשר שלי לנושא מצד שני.
היי טלי
קראתיאודותייך והתרשמתי רבות
שמי ענת הנני סטודנטית שעורכת עבודה סמנריונית בנושא "חינוך דמוקרטי" שאלת המחקר שלי היא אלו כלים מקבל תלמיד שעובר מבית ספר דמוקרטי לבית ספר רגיל? אשמח אם תוכלי לכוון אותי לראיונות עם תלמידים שעברו בכיתה ט-י' לבית ספר רגיל
תודה מראש
ענת
ביתי רוצה לעבור מבית ספר דמוקרטי אחרי שש שנים היא עכשיו בכיתה ו' ורוצה את כיתה ז' חטיבה לעבור לחטיבה רגילה. איך עושים את זה? צריך להשלים פערים?
למדתי בבית ספר דמוקרטי במשך שבע שנים. פשוט סיוט.
היינו בעיצומה של התלבטות، לאן לשלוח את ילדנו، לרכוש השכלה אחרי שהוצאנו אותו מבית הספר הצומח، שלאחר שנתיים נואשנו. מהתקווה משמשהו טוב יצמח משם, כאשר ניתקלתי בפוסט המרתק שלך ובדיון המשכיל שנערך כאן،
אפילו מה שחשבתי על בתי ספר דמוקרטי נאמר כאן، ואז מה שתפס את ליבי זו המילה אהבה، וכמה היא נעדרת ממוסדות החינוך הקונבנציונליים، לדאבוני، ואם זה אכן כך، אם יש מקום לאהבה בבתי הספר، אהיה אסירת תודה לך ולנסיונך האישי המקצועי، אם תוכלי לכוון אותי לבתי ספר באזור לב השרון שאת היית רושמת את ילדייך לשם. לו גרת באזור
ותבורכי על התקוה שנטעת בי.
אנונימית יקרה – ריגשת אותי. אני יודעת שדוקא באזור הזה יש לו מעט אלטרנטיבות חינוכיות אבל לצערי אני לא מכירה לעומק אף אחת מהן אז אני לא יכולה לענות לך…שיהיה בהצלחה במציאת המקום הנכון עבורכם!
יש לי עבודה האם יש דבר כזה בית ספר דמוקרטי ואיך אני מנסה להסיג תשובות אבל מה שאני יודעת שיש וטוב שכך
רשמתי את ביתי השנה לגן דמוקרטי שהוא חלק מהחטיבה הצעירה של בית הספר והניסיון הקטן שלי לא מלבב אני רוצה לציין שאני חושבת ומאמינה בכל ליבי שהחינוך הדמוקרטי הוא יותר מאלטרנטיבה ראויה לחינוך הממלכתי אבל לא מצליחה להבין מה בין דמוקרטיה והחופש של הילד לאחריות המבוגר ראשית ,ברחבת המשחקים של ביה"ס נמצאו לא פעם ע"י ההורים קרשים עם מסמרים גדולים וחדים ,מתקניי המשחקים מיושנים ונוטים להתפרק ולאחר ברור נמצא כי אין להם בכלל תקן בטיחות ולא פעם נראו ברגים בולטים וכו' לא מדברת על זכוכיות וכל זה מניסיון של כמה שבועות ….וכן ,ילדים קטנטנים חלקם בני 4 מסתובבים יחפים איפה האחריות של המבוגר לדאוג לסביבה בטוחה ומה הקשר לחופש של הילד ???!והתש ' של האחראי הייתה ציניקנית ומתנשאת "למי יש זמן בכלל לדברים האלה "משהו בסגנון התש ' מהפוסט הקודם "אחריות העירייה " מאוכזבת !
כאשר הייתי תלמיד לתואר ראשון בחינוך במכללת בית ברל כפ"ס לפני כ28 שנים לערך כתבתי עבודה סמינריונית בנושא החינוך הפתוח והדימוקרטי והמודל שלי היה בשנת 1986-7 כאשר ביקרנו בו היה בי"ס ברחובות שאינני זוכר את שמו אך רוב רובם של תלמידיו הבוגרים הלכו ללמוד תלמה ילין ובאורט רחובות ובדה-שליט וכיוצ"ב בתי"ס מעולים ומצויינים כ שהחינוך הפתוח והדימוקרטי אמנם אינו מתאים לכל אחד ואחת אך מי שלומד בו בפתיחות מגיע רחוק מאוד בהשכלה ובלמידה מהבחינה החיובית ביותר כמובן!!!