טוב, אמנם אני מרגישה את דרישת הקהל לדיווחים ממסעותיי ודיווחים כאלה יגיעו גם יגיעו, אבל תזכורת קצרה קודם- לפני כמה זמן כתבתי כאן על פרויקט "שעת כדור הארץ" שבמסגרתו, הערב, מכבים את האור בין 20:00 ל21:00 כדי להעלות את המודעות להתחממות כדור הארץ.
נכון, אם בדיוק תהיו בחוץ בשעות האלה זה עשוי להיות קצת מנדנד, ונכון- כיבוי האור הוא אקט סמלי בלבד ובכל זאת, בואו ננסה לעשות את זה הערב, אני מתכוונת לכבות את האור (והמחשב!) ולשבת שעה לאור נרות, ובעיקר מתכוונת, למרות הפוסט של איל שחר, להמשיך לצמצם ככל האפשר את השימוש בשקיות ניילון ולהמשיך למחזר ולהמשיך לעשות את המעט שאני יכולה (גם) למען המטרה החשובה הזאת.
עשו לי טובה וקחו את זה בחשבון הערב ובפעמים הבאות שאתם עושים קניות/זורקים זבל/מדליקים מזגן או בוילר וכו'…
עכשיו תורי 
תגובות
האם הזיהום שייגרם משימוש מוגבר בנרות בשעה הזו קטן מהזיהום שנגרם עקב השארת האורות דולקים?
אני הולכת לשבת למעלה על האנדרטה של תומרקין ולכוון פרוז'קטור 60,000 וולט לכיוון בניין העירייה.
מה שמעניין אתכם זה שקיות, כלבים ופלסטינים.
לא תושבי שדרות ועוטף עזה, עליהם לא תעשו שום מחאה.
עומר- לא ידוע לי… למיטב הבנתי (המוגבלת בתחום הזה), שימוש בנרות לא נחשב כגורם המזהם את האויר ולא נראה לי שיש לכך השפעה דרמטית כמו, למשל, למדורות ל"ג בעומר, אבל אני באמת לא יודעת, אשמח אם יש כאן מישהו בעל נתונים אמיתיים ורציניים שיאיר את עינינו.
נופלת מגרייס- אני לא תל אביבית ואין לי שום דבר בעד או נגד עיריית ת"א, אבל אני באמת מתקשה להבין את עוצמת הכעס והאינטרס. זו התארגנות עולמית שעיריית ת"א בחרה להצטרף אליה, לא יוזמה של העירייה ולא עניין של העירייה. את כעסך נגד העירייה אני משוכנעת שתוכלי להוציא בדרכים יצירתיות לא פחות ורלבנטיות הרבה יותר…
וגיל- נכון, אני גם לא מפגינה הערב נגד רצח ארלוזרוב או בעד הקמת תעלת הימים. מה לעזאזל הקשר?!?
אם היית טורח לקרוא את הפוסטים שכתבתי, רחמנא ליצלן, על פלסטינים, היית רואה שאני שבה ומזכירה את תושבי שדרות ועוטף עזה ומאמינה בכל ליבי שהם, והאזרחים הפלסטינים גם יחד, משלמים מחירים מיותרים לחלוטין עבור אינטרסים פוליטיים ואישיים של מקבלי ההחלטות בשני הצדדים והיית גם רואה שאני מזדהה בכל ליבי עם סבלם של אזרחי שדרות ועוטף עזה, אבל חושבת (ורואה בשטח…) שעוד התקפות על אזרחי עזה רק מגבירות את הסבל המיותר של האזרחים. כל האזרחים.
היית גם רואה שבעוונותיי מעולם לא כתבתי מילה או חצי מילה על כלבים.
ככה זה אצלינו בחבורת ההזויים- יש חלוקת עבודה מסודרת…
עם חלונות פתוחים, יכול להיות שאתרום דווקא להתקררות כדור הארץ?
🙂
נר ממוצע פולט בזמן שריפתו כ-15-20 גרם של זיהום פחמני; אם נניח שלתאורת חדר אחד צריך 3-4 נרות שבוערים כחצי שעה כל אחד הרי שלתאורתו לשעה צריך 6-8 נרות, כלומר – ייצור של 90-160 גרם של זיהום פחמני; לעומת זאת, כל טון פחם מייצר 2640 קילוווט-שעה, ולפיכך כדי להפעיל נורת ליבון של 100 וואט (בין המזהמות שיש) צריך לשרוף כ-40 גרם פחם. כלומר, לפי החשבון הנ"ל הנורות ה"מזהמות" ביותר יזהמו בערך כמו 2 נרות (כלומר – נר אחד שדולק למשך שעה). נראה לי שהחשבון הנ"ל מסביר די טוב שמה שאת וחברייך הולכים לעשות הערב זה לזהם לכולנו את הסביבה (ולהרגיש מאוד טוב ונעים עם זה)…
בכל מקרה, בעיניי החושך הזה זה רק עניין סמלי וקטן שאמור להגביר מודעות לפעולות קטנות ויומיומיות שאני ואנשים אחרים (למשל ימימה וורד שאליהן קישרתי בפוסט הקודם בנושא) עושים כל יום. החושך הערב הוא לא העניין, ההתנהגות היומיומית בהחלט כן.
אין פה שום אינטרס של אף אחד (לא מדברת על גופים מסחריים שתופסים טרמפ על העניין אלא על עצם הפעולות היומיומיות הפשוטות) ויש פה המון רווח ממשי ומוחשי לכולנו וגם, בלי טיפת ציניות, למען הדורות הבאים.
אני באמת ובתמים מתקשה להבין את ההתנגדות שכל העניין הזה מעורר…
על איזה הגברת מודעות את מדברת כאן? אין כאן שום הגברת מודעות; יש כאן תופעת עדר שלא עושה טוב לשום עניין ובוודאי שאינה מקדמת שום דבר חוץ מאשר איזו תחושה נעימה של "אנחנו מודעים יותר" או "אנחנו טובים יותר". עצם העובדה שאנשים לא חשבו בכלל על האפשרות שהעניין הזה יוליד יותר זיהום רק מראה כמה אין לאנשים מודעות (ועדיין לא דיברנו על כך שכל אוכלוסיה אחרת במדינה שהיתה נוהגת בכזו עדריות היתה בוודאי זוכה לקיטונות של בוז מצד רוב אנשי "רשימות)…
טלי
העיקר שאת שומרת על חוש הומור תקין.
ממש לכבות את כל האורות בבית ולשבת עם נרות.
גם ביקשו במפורש לא לכבות את כל מכשירי החשמל באופן גורף כדי למנוע נפילת מתח.
על כל פנים, אני פירשתי את זה יותר בכיוון של להדליק רק את האורות ההכרחיים ולהשתדל לצמצם. לפני שנים, בתקופת מדורת השבט, היה איזה קטע בכלבוטק, שבו רפי גינת ביקש מכולם לכבות את מכשירי החשמל והאורות והכל, ובזמן אמת בשידור, ראו בשעון של חברת החשמל את הירידה הדרמטית בצריכה.
אז באמת אנשים כיבו את כל האורות , וכשהסתכלנו החוצה לא ראינו חלונות מוארים. היום זה לא היה כך – במבט חטוף היה קשה למצוא דירות חשוכות. בכ"ז השתנינו קצת 🙂
אני זוכרת במעומעם את העניין הזה עם כולבוטק שלא זכור לי מה היתה מטרתו וגם עניינים אחרים כמו דודו טופז שגרם ליישובים שלמים לצאת מהבית בפיג'מות ללא שום מטרה וכל מיני פעולות כאלה, שכל מטרתן היתה אפקט העדר ושום דבר מלבד זה.
"שעת כדור הארץ", עומר, למיטב הבנתי, נועדה להגביר את המודעות להתחממות כדור הארץ ולשמירה על הסביבה. העניין הוא ממש לא "להרגיש יותר טוב ממישהו" או להרגיש יותר צודק או צדיק ממישהו, העניין הוא לעשות פעולות קטנות (שוב- ההחשכה היא, להבנתי, רק סמל לפעולות שאני משתדלת לעשות כל השנה ושאנשים נוספים משתדלים לעשות.
אפקט העדר לא מעלה ולא מוריד בעיניי.
אנשים גם עושים פעולות סמליות כמו לתלות סטיקרים על האוטו או דגל ביום העצמאות, אנשים גם עושים פעולות ממשיות כמו התנדבות בארגונים, תרומת כסף וגם פעולות אחרות- אנשים אוכלים, ישנים, מתאהבים, מתרגזים.
אני משתדלת לבחור את פעולותיי לפי המשמעות שיש להן בעיניי, ולא לפי הפרמטר של כמה אנשים אחרים מבצעים אותן. אין לי מושג לפי איזו סטטיסטיקה החלטת על "רוב כותבי רשימות", אני נוהגת לקבל החלטות בעצמי.
כל העניין של יום כדור הארץ יסודו בתרגיל פרסומי של הירוקים, שהם כבר מזמן לא מפלגה שעוסקת במה שטוב יותר מבחינת זיהום אוויר וכו', אלא במה מתאים יותר לאידיאולוגיה ה"ירוקה" שכוללת בתוכה הרבה מאוד דברים מאוד מזיקים לסביבה. שעת כדור הארץ היא דוגמא לעניין אחד כזה (ואני יכול לתת לך עוד הרבה דוגמאות אחרות); לעניין אנשי רשימות – כנראה שאת לא קוראת פוסטים של אחרים ומסתבר שאת שוכחת דברים שכתבת בעצמך; כשאנשים נסחפים כעדר אחרי נינט, דת או סתם לאומיות יש לרוב אנשי רשימות הרבה מה להגיד על האיוולת. כשמדובר בציפור נפשם הירוקה מסתבר שהנטייה ה"טבעית" לספקנות מתפוגגת לה…
אני לא חובבת טקסים וגם לא אקטים סימליים. אולי מפני שהסמליות מאפשרת קיומו של פער בין הרצוי למצוי, בין הנפת הדגל והקריאה לקרב לבין המציאות עצמה.
זה לא שאני לא מעריכה את הכוונה. אבל דרושים לנו הרבה יותר מאקטים סימליים במשורה.
האקט הסימלי, או האקט היומיומי הפשוט של מיחזור או שימוש בשקיות מתכלות, מאפשר לנו את הנוחות שבאחיזה בעמדה מוסרית ללא התחייבות אמיתית לשינוי אמיתי שידרוש מאיתנו ויתור על נוחות, ויתור על החיים המוכרים לנו ושינוי מחשבתי ומעשי קיצוני ומהותי באורחות חיינו למען הצלת כדורה"א. וצריך להודות בזה, רובנו די פסיביים בנושא הזה. רובנו מחכים לשינוי שיבוא מלמעלה, מראשי התאגידים והחברות הגדולות שאמורים להתעורר יום אחד בבהלה אחרי חלום בלהות על הנפקה כושלת בבורסה וביד רועדת ובזיעה נוטפת , להחליט שהם משקיעים מיליונים בהפיכת החברה או התאגיד שלהם לידידותי יותר לסביבה.
דברים היו נראים שונים לגמרי אם הלחץ, אם מקור הפעולה היה מתחיל מלמטה, מההמון.בגלל הפסיביות שלנו,חיים אקולוגיים שמחוייבים לשמירת איכות הסביבה – הם סוג של מותרות שעלותם יקרה ושרק מעטים יכולים בעצם להרשות לעצמם ליישם אותה בפועל; כמה עולה מכונית היברידית או מכונית המונעת כולה בחשמל? כמה עולה לוותר על שירותי חברת החשמל המזהמת ולעבור לשימוש באנרגיה סולרית? כאשר מוצר הופך למוצר בשימוש נפוץ והמוני גם מחירו יורד באופן טבעי וכרע יקר מידי, רחוק מידי ולא זמין יותר מידי-לעשות את המעשה ולאמץ אורח חיים שחובק את האקולוגיה.
יותר מידי אנשים מוטרדים מהכאן ומהעכשיו. יש אולי משהו במין האנושי בכללו שמונע מאיתנו לראות את התמונה השלמה, לחשוב רחוק (לפעמים רחוק יכול להיות גם בטווח של 20 שנה)
ולכן לא מדרבן אותנו מספיק, לא מספק לנו די מוטיבציה בכדי להקריב את הקורבנות הנדרשים ברמה היומיומית בשם האקולוגיה.
מיחזור זה טוב ויפה, וגם שימוש בשקיות מתכלות, ומי כמוני יעריך ישיבה של שעה בחושך לבד, אבל דרוש לנו הרבה יותר מזה, הפעולה צריכה להיות קיצונית ודחופה יותר, אישית יותר, אקטיבית יותר, השינוי מתחולל, אבל נעשה מעט מידי ובקצב יותר מידי איטי.
לכן אני לא מעוניינת בפעולות מנקות מצפון קולקטיבי שאין להן בעצם שום השפעה לטווח הארוך ובאופן פרטני על שינוי הלך המחשבה והחיים של כל אחד ואחת מאיתנו. המטרה כאן היא לא רק להרגיש מוסרי, אלא להיות מוסרי, הלכה למעשה,בהתנהלות היומיומית שלנו כלפי כדור הארץ בכל רגע נתון בחיינו ולקבל על עצמנו את ההבנה שאנחנו צריכים לוותר על החיים שהכרנו.
על המשפט האחרון שלך אני חותמת בכל אצבעותיי- המטרה היא אכן לא להרגיש מוסרי אלא להיות מוסרי הלכה למעשה- נכון, ואפילו נכון מאוד.
נכון גם שלהשתדלות שלי להימנע משקיות ולמחיזור הקומפוסט שאני עושה בגינה (למרות שזה לפעמים מגעיל, בעיקר כשאני מתעצלת ומשהה את פח הפסולת כמה ימים במטבח לפני סילוקו החוצה וכיסוי הזבל בעלים יבשים), לנסיון שלי לחסוך בחשמל ולהקפדה שלי לזרוק מוצרי פלסטיק ונייר לפחי המיחזור המתאימים, לכל אלה ביחד יש השפעה קטנה יותר מלסגירתו של מפעל מזהם אחד או קביעת מדיניות ממשלתית- ודאי.
אבל כאזרחית, כמו שאני חשה וכותבת גם בעניינים אחרים, יש לי יכולת השפעה מוגבלת ומצומצמת על מדיניות הממשלה שלי.
כאדם פרטי, לעומת זאת, יש לי שליטה על מה שאני עושה בחיי היומיום שלי, ובטווח הרחוק, לדרך בה אני מתנהלת אישית כן יש השפעה, גם עם קטנה, על הכדור עליו אנחנו חיים.
לגבי פעולות סמליות- יש פה שאלה עקרונית, האם פעולה סמלית מספיקה? ברור שלא.
האם היא יכולה לעורר יותר אנשים לפעולות לא סמליות? אני, בכל זאת, מאמינה שכן.
ומכאן חשיבותה- הסמל לא חשוב בכלל, חשוב הרעיון שעומד מאחוריו והיישום היומיומי.
וכאן, גם כאן, יש שאלה מעשית של מה אני, כאדם פרטי, יכולה לעשות כדי לקרב שינוי.
אני מאמינה שמיעוט הכוח שלי לא צריך לרפות את ידיי, כי גם המעט שאני יכולה לעשות, בכל תחום, הוא יותר מלא לעשות כלום. לא מספיק, אבל יותר.
ולכן אני משתדלת, לא רק בנוגע לכדור הארץ, לא להשאר רק ברמה התיאורטית, ולנסות לתת תרגום מעשי, גדול ככל האפשר אבל כמידת יכולתי, לכל רעיון או אידיאולוגיה בהם אני מאמינה.
כבר אמרו לפניי "כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן"- וזה רלבנטי בעיקר בחושך…