אוליבר טוויסט

 מאת צ'רלס דיקנס, תרגמו שהם סמיט ואמנון כץ, יצא בסדרת הרפתקה של הוצאות אוקיינוס ומודן

רק כשהתחלתי לקרוא את התרגום החדש של "אוליבר טוויסט", הבנתי שבעצם, מעולם לא קראתי את אוליבר טוויסט… כלומר, ברור שראיתי את הסרט בגרסת המחזמר, וקראתי לפחות גרסא מקוצרת אחת וראיתי סדרת טלוויזיה מרהיבה. ברור שהכרתי את הסצנה המפורסמת וקורעת הלב שבה אוליבר מבקש עוד קצת מהדייסה הדלוחה, וזכרתי את פייגין המרושע ואת ננסי טובת הלב ואת משחקי הכייסות של ד'ודג'ר. כמובן שהכרתי את המסגרת הכללית של הסיפור, אבל מעולם לא קראתי אותו במלואו, על אמת, כמו שצריך.

 עכשיו, סוף סוף, השלמתי את החסר וגיליתי המון דברים שלא מספיק ידעתי. גיליתי שהאכזריות הדיקנסית המפורסמת אכן שרירה וקיימת, מחרידה ומזוויעה ושילדות דיקנסית, כפי שחשבתי, היא ילדות אומללה, אכזרית ודלה במיוחד, לפעמים עד לכדי אבסורד.

גיליתי את ההומור החד, המושחז והשנון של דיקנס וגיליתי את הדרך המופתית שבה כל האכזריות הזאת היא בעצם כלי מתוחכם בשירות הסאטירה החברתית החריפה.

גיליתי שאפשר ומותר, ולפעמים אפילו כדאי, להיסחף קצת על גלי המלודרמה והשמאלץ, למקום בו הטובים מלאכיים והרעים מפלצתיים, למקום בו צירופי מקרים קורים כל הזמן ויש, בסופו של דבר ונגד כל הסיכויים, צדק אבסולוטי.

גיליתי את האמנות של דיקנס שהצליח ליצור תמהיל מדויק של סוכר ומרור, של קיטש ורוע, ולשבור אותם בקריצות אירוניות בשנייה הנכונה- רגע לפני שהתבשיל גולש מרוב מתיקות או זוועה.

נתתי את הספר לנערונת חובבת קריאה והיא נהנתה אבל התלוננה שהגרסא הזאת ארוכה ומפורטת מדי… הסברתי לה שדיקנס ידוע בכך שהוא כתב הרבה, לפעמים הרבה מדי, וחשבתי שהתגובה שלה היא תוצאה של דורות ילדים שנאלצו לקרוא רק תקצירים ועיבודים ומתייחסים למקור כאל גרסא מאורכת…

המתרגמים מאשרים וכמעט ממליצים לדלג על קטעים משעממים, ואני אמנם לא נזקקתי לאופציית הדילוג הזו, אבל אני בהחלט מברכת על קיומה וחושבת שעדיף לדלג מאשר לגדול על תקצירים דלים.

טוב עשו עורכי סדרת "הרפתקה" שהוציאו לאור את "אוליבר טוויסט" המלא וטוב עשו שהם סמיט ואמנון כץ שהיטיבו לתרגם אותו לעברית עדכנית, זורמת, עשירה ומלאת הומור.

המתרגמים השקיעו גם בכתיבת הקדמה ואחרית דבר נעימות, מכבדות ומלמדות שכתובות בדיוק איך שאני חושבת שצריך לכתוב לילדים.

דיקנס, כמו דיקנס, אמנם כולל לא מעט תיאורים קשים ללבבות רגישים, אבל אני ממליצה על הספר בחום לקוראים צעירים וגם למבוגרים כמוני, שאף פעם לא התוודעו לדבר האמיתי.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 2.3.11.

פתיחת הספר מאתר טקסט

ביקורת של מאשה צור גלוזמן ב"הארץ"

השוואת תרגומים מרתקת ומאירת עיניים, בפנקס

ועוד מהפנקס – יופי של ראיון עם שהם סמיט ואמנון כץ על עבודת התרגום

אוליבר טוויסט בדףדף

סדרת הרפתקה בפייסבוק

ביקורת שכתבתי מזמן על ניקולס ניקלבי של דיקנס – לא ספר נוער, אבל בהחלט לימד אותי מה זה דיקנס בלי קיצוצים ועיבודים