"צדיק נעזב"

 מאת מאיה ערד, יצא בהוצאת אחוזת בית

"צדיק נעזב" הוא מחזה בחרוזים שעלילתו מתרחשת ביום הזיכרון וערב יום העצמאות החמישים של ישראל, בביתם של גיורא וחביבה, ישראלים סטריאוטיפיים. גיורא הוא איש עסקים וחביבה היא מורה בדימוס, הרואה את עצמה ואת בני דורה כ"מלח הארץ" ומזלזלת בנוער הקלוקל של ימינו שחי לפי ערכים אחרים. בבית מתגוררים גם כינרת בתם הצעירה, ידידיה- בחור דתי העובד אצל גיורא ומחזר אחרי כינרת וגלינה העוזרת. במהלך ההתרחשות מגיעות אל הבית דמויות נוספות למסיבת יום העצמאות המסורתית, ובמרכזן שני בחורים- עומר, שהוריו, חברים טובים של המארחים נפטרו וחזר מטיול ארוך בחו"ל וגורי, יזם היי-טק שהרוויח כסף רב. שלושת הבחורים- ידידיה, עומר וגורי מחזרים אחרי כינרת והוריה כמובן בוחשים בקלחת ואינם נרתעים מלהביע את דעתם ולהתערב בנעשה.
האירועים מסתבכים כשכינרת הכועסת על עומר מפיצה בין אורחי המסיבה שמועה לפיה עומר התאסלם. השמועה, כדרכן של שמועות, מתגלגלת וצוברת תאוצה ובני משפחת גינוסר ואורחיהם, הרואים עצמם כליבראליים ונאורים, חושפים את פרצופם האמיתי הגזעני ומתייחסים לערבי המדומה כאל סכנה ביטחונית חמורה.
בסיסה של העלילה הוא למעשה גיור וישראליזציה של המחזה רוסי "צער מתוך חוכמה" מאת גריבויידוב. המחזה המקורי הוא כנראה קומדיה קלאסית של טעויות, התחזויות, הסתרות ותגליות, ומאיה ערד השכילה להעביר את העלילה הזאת בשלמותה לישראל של ימינו, על כל דמויותיה הסטריאוטיפיות והאמינות. כבר בספרה הראשון, "מקום אחר ועיר זרה" השתמשה מאיה ערד בטכניקת החריזה והמשקל המוקפדים על מנת לפרוש תמונת ראי מדויקת של החברה הישראלית, וכבר בספר ההוא היא הצליחה לכבוש את ליבי.
מבחינה זו ניתן לומר ש"צדיק נעזב" בהחלט עומד בציפיות- גם כאן החריזה והמשקל נקראים בהנאה עצומה והטקסט עושה חשק לחזור ולקרוא בו שוב ושוב ולהקריא קטעים נבחרים ממנו לכל מי שעובר בסביבה. גם יכולת האבחנה המדויקת והחדה של מאיה ערד נוכחת בספר הזה כמו בקודמו, ומבעד לחרוזים המוקפדים, למשקל השוטף ולהומור המשובח היא מצליחה לנעוץ סיכות בהרבה בלונים ופרות קדושות יותר ופחות בחברה הישראלית. אמנם היחס הגזעני כלפי הערבים ניצב במוקד חיצי הביקורת, אבל גם תופעות ישראליות רבות אחרות "חוטפות" את המגיע להן. מערכת החינוך, טקסי יום הזיכרון, התקשורת, הצביעות בין בני משפחה ובין חברים, אנשים שחזותם דתית והתנהגותם מופקרת, קשרים של חברים מהצבא, זוגות צעירים, עולים חדשים ובעצם מי לא?
ההיצמדות למשקל ולחרוז והכתיבה המהירה והשוטפת המורכבת ברובה מדיאלוגים, כל אלה משמשים כמעין סוכרייה העוטפת את הגלולה המרה הביקורתית. בשטף הקריאה המהירה קל לעיתים לפספס את חיצי הביקורת, אבל כשמתעכבים על התוכן ולא רק על הטכניקה עולה צילום רנטגן חושפני ומדויק של החברה הישראלית.
מחזות נועדו להצגה על במה וקריאה במחזות עלולה לפעמים להיות מייגעת וקשה יותר מקריאת טקסטים ספרותיים אחרים, אבל למרות ש"צדיק נעזב" כתוב כמחזה, הקריאה בו קולחת ממש כמו קריאה ברומן טוב, למרות שלטעמי האישי הוא קצר מדי ועיבויו היה מעמיק את חוויית הקריאה ומשאיר את הסוכרייה בפה לפרק זמן נוסף.
למרות שמאיה ערד מצליחה בהמרת הדמויות הרוסיות הקלאסיות בדמויות ישראליות מודרניות, נדמה לי שההיצמדות לעלילה המקורית של המחזה היא דווקא הצד החלש יותר של הספר, ופיתוח עצמאי של עלילה אחרת היה יכול להקפיץ את היצירה בעוד כמה מדרגות.

ועדיין- "צדיק נעזב" הוא ספר שמצליח להיות אינטליגנטי וקליל בו זמנית ואני ממליצה עליו בחום ובתענוג גדול.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 9.2.06.

תמונה ראשונה מתוך המחזה.