"מאחורי התמונות במוזיאון"

מאת קייט אטקינסון, תרגמה יעל חכמון, יצא בהוצאת "ינשוף"

הספר מסופר בקולה של רובי לנוקס ומתאר את חייה מהרגע בו נוצרה בבטן אמה ועד אחרי מותה של האם, ארבעים ואחת שנים מאוחר יותר. רובי היא ילדה נבונה בעלת יכולת התבוננות וכושר אבחנה והיא פורשת בפני הקורא את המתרחש במשפחתה באופן חושפני וגלוי במיוחד. רובי ואחיותיה גדלות ביורק שבאנגליה בביתם של הורים מרירים ומתוסכלים. באנטי וג'ורג' הם הורים שלא אוהבים זה את זה ולא ממש יודעים איך לגדל את בנותיהם ומה לעשות איתן.
רבים מהתיאורים של חיי היום-יום במשפחת לנוקס עוררו בי רצון מיידי לפנות לאגודה לשלום הילד ולהגיש תלונה על הזנחת ילדים, אבל מבחינתה של רובי לא מדובר בילדות קשה אלא פשוט בילדות היחידה שהיא מכירה, ודווקא הצגת הניכור ההורי באופן אגבי וטבעי שכזה, כי במשפחת לנוקס לא מכירים מציאות אחרת, הופכת את הדברים למצמררים עוד יותר. הילדות לא סובלות מהתעללות פיזית כלשהי, אלא מהזנחה רגשית קשה ומגדילתן בבית של הורים שלא יודעים איך להיות הורים. למציאות החיים העגומה הזאת מצטרפות הטרגדיות הקשות הפוקדות את המשפחה, טרגדיות שגם משפחה חמה וחזקה יותר הייתה מתקשה לעמוד בהן.
בתוך הילדות המדכדכת הזאת, בה לאף אחד לא אכפת מכאבו של אף אחד אחר ויש שפע של כאב לכולם, יש גם רגעי חסד הזויים. כך, למשל, כשאמה של רובי קמה בוקר אחד ונוטשת את בנותיה עם אביהן שאינו יודע אפילו להכין טוסט בעצמו, האב משאיר את הבנות בבית נופש עם המאהבת שלו והן זוכות לשבוע קסום של הנאה ואכפתיות.
בין פרקי הספר המתארים את חייה של רובי שזורות גיחות רבות אל העבר הפורשות רגעים ותמונות מתוך ההיסטוריה המשפחתית. הקטעים האלה, המוגדרים כהערות שוליים מעשירים את הספר ומחלישים אותו בו זמנית. ההפניה להערות הללו מופיעה תמיד לפני הופעתן של ההערות עצמן מה שמקשה במקצת על ההבנה. לפעמים גם הלכתי לאיבוד בסבך הדמויות, השנים והאירועים. מצד שני, דווקא התיאורים החיים הללו של ילדותה של סבתא נל וחייהם של הדודים, הסבתא-רבא ובני משפחה נוספים עוזרים להאיר באור אחר את המתרחש בהווה הסיפורי. ההכרות האינטימית עם ילדותה של באנטי הפכה אותי לסלחנית יותר כלפי התפקוד הלקוי שלה כאם וכך גם ההכרות האינטימית עם ילדותה של הסבתא. מקריאת ההיסטוריה המשפחתית לאורך הדורות עולה תחושה של חוסר אונים, של מה שהיה הוא שיהיה ומי שגדל ללא תשומת לב ואהבה הורית יגדל את ילדיו באופן דומה.
הקריאה בספר מספקת גם הצצה אינטימית לפרקים בהיסטוריה, ובעיקר ההיסטוריה הבריטית – החל מהכתרת המלכה וכלה בתיאורים חיים ומצמררים של מלחמת העולם השנייה. הקורא הישראלי רגיל להתייחס למלחמה בעיקר בהקשר של השואה, אבל קריאת ספר שנכתב מנקודת מבט אנגלית מציגה בפנינו גם את מצוקתם של התושבים הנתונים להפצצות כבדות בעורף ואת מצוקתם של החיילים בשדה הקרב. תאור החייל הנתון בפחד מוות משתק וחוזר בדמיונו לרגעים מאושרים בילדותו הוא תאור מרגש ומכמיר לב במיוחד.
למרות העיסוק בחומרים קשים ולמרות האסונות הרבים הפוקדים את המשפחה, קולה של המספרת מלא הומור והיא מצליחה להתבונן גם ברגעים הקשים ביותר בריחוק משועשע, בחוכמה ובאירוניה. הבחירה לתאר את המתרחש בקולה של רובי מרגע היווצרותה ברחם אימה היא בחירה מרתקת, אבל ההומור והשנינות מביאים את רובי  גם לתובנות שאין לה כל יכולת להגיע אליהן בגילה הצעיר, והדבר מפחית מאמינות קולה של המספרת.

 

"מאחורי התמונות במוזיאון" איננו ספר נקי מפגמים, ועדיין הקריאה בו מאפשרת צלילה מרתקת לחייה של משפחה כואבת, עצובה ומצחיקה והיא כדאית בהחלט.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל.

 

וזה מה שחשבתי על "מקרים אבודים", ספר נוסף של קייט אטקינסון.