"סטרווגנזה- עיר המסכות"

 מאת מרי הופמן, תרגמה מרינה גרוסלנר, יצא בסדרת פרוזה עשרה בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד

לוסיאן הוא נער לונדוני בן זמננו שנוחת במקרה בבלצה של המאה השש עשרה, עיר דמויית ונציה בעולם מקביל, ועובר במרחב ובזמן שבין העולמות. בלצה דומה לוונציה בחלקים מהארכיטקטורה, ההיסטוריה והמסורת, אך גם שונה ממנה, והיא נשלטת בידי דוכסית נערצת שלרשותה עומד צי מנדוליירים פרטי- וריאציה על הגונדוליירים המוכרים. בעקבות אירוע טראומטי בעברה של העיר, כל הנשים הבוגרות חייבות לחבוש על פניהן מסיכות, מה שלא מפחית מאהבת הציבור לשליטה.
אריאנה היא נערה אמיצה ונחושה שמנסה להסתנן אל העיר ביום חגה, בניגוד לחוק, ולהוכיח שגם בנות יכולות לשמש בתפקיד הנחשק של השטת סירות. לוסיאן פוגש את אריאנה במקרה, ושניהם נקלעים להרפתקה שנוגעת בפוליטיקה, תככים, כישוף וסודות משפחתיים.

הרעיון של נער העובר מעולמו הרגיל והמוכר לעולם פנטזיה מקביל, השימוש בחפץ מעבר קסום וההתגייסות להצלת העולם הדמיוני מוכרים מספרי פנטזיה רבים. ובכל זאת, נוצר כאן סיפור סוחף ומרתק, גדוש בפרטים צבעוניים ואמינים, מרגש ומסקרן, והיעדר המקוריות לא הופך לחיסרון.
אני מסתכנת כאן בגילוי חלקי של הסוף, משום שסוף הסיפור חצה, מבחינתי, קו אדום משמעותי. לוסיאן של עולמנו הוא נער חולה מאוד, ובכל מעבר לעולם הקסום של בלצה גופו הארצי נותר מחוסר הכרה.
במהלך כל הספר לוסיאן חצוי בין בריאותו, הרפתקאותיו וניצני האהבה הראשונה שהוא חווה בבלצה, לבין המציאות המוכרת של מחלה קשה, ולצידה הורים אהובים וחברים טובים.
לקראת סוף הספר, הוא עובר באופן סופי ומוחלט לבלצה, ומשמעות הדבר היא שבעולמו הרגיל הוא בעצם מת. המוטיב המתייחס למוות כאל חיים אלטרנטיביים בעולם טוב יותר, מוכר מהדתות המונותיאיסטיות, ובעולם הספרות לנוער נתקלתי בו בספרים "הקרב האחרון", בסדרת נרניה מאת סי אס לואיס ו"האחים לב-ארי" מאת אסטריד לינדגרן, והשימוש בו נראה בעיניי מניפולטיבי ומסוכן.
הרבה בעיות בעולם הספרותי אמנם באות על פתרונן עם המעבר המוחלט של לוסיאן מעולם לעולם, אבל אני מתקשה להשלים עם קלות הראש שבה המוות מוצג בדרך זו, במיוחד כשמדובר בספר המיועד לנוער, קהל יעד שעלול, לפעמים, להתייחס אל המוות כאל משהו מושך ומסקרן.

ולמרות ההסתייגות החריפה שלי מעניין ההתייחסות למוות, אני בהחלט מחכה לספרים הבאים בטרילוגיית סטרוגנזה, שהקריאה בהם מומלצת לחובבי ספרות פנטזיה בגילאי שתים עשרה עד חמש עשרה, וגם למבוגרים כמוני שאוהבים את הז'אנר. 
 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 29.10.07.

את הפרק הראשון אפשר לקרוא כאן (אחרי שמקליקים על "פרק ראשון"…)

"חוק הקוסמים הראשון"

 מאת טרי גודקינד, תרגם מאנגלית רמי שלהבת, יצא בהוצאת ינשוף               

המישור העלילתי דחוס, אינטנסיבי והרפתקני מאוד- ריצארד סייפר, מורה דרך תמים, נקלע למשימה גורלית. הוא מקבל את חרב האמת ואת התואר "רודף", ויוצא עם קאהלן המוודה היפיפיה, זד הקוסם הזקן וצ'ייס שומר הגבול, למסע חיפושים אחר אחת משלוש תיבות קסם, במטרה להציל את העולם מהשתלטותו של דארקן ראהל הרשע. הדרך, כנהוג בסיפורי פנטזיה, עוברת בין ארצות שונות ומשונות, ומפגישה את החבורה עם כלבי לב אכזריים, צללים מעולם המתים, בעלת אוב שוחרת אמת, מכשפה מסוכנת, זאב שהיה אדם, דרקונית ישרה ויצורים רבים אחרים.
העלילה מתקדמת בלי רגע דל, והדופק מואץ בכל פעם מחדש, כשכמו במיטב המסורת של ספרי הפנטזיה, כל היחלצות מסכנה מובילה לסכנה הבאה, וכל פתרון מוביל לחידה חדשה.
לצד כל אלה נרקם סיפור אהבה בין ריצארד לקאהלן המסתירה ממנו את זהותה ותפקידה – אהבה שתחילתה מהוססת ומגששת, והמשכה בעל עוצמות אדירות שביכולתן לנצח כל איום.
התערובת הזאת כתובה עם הרבה הומור מושחז ועולות ממנה אמירות על החיים, על טוב ורע, על גורל, אמת, נאמנות, אהבה וכוח, על מלחמה ועל שלום, וגם אמירה חזקה וקורעת לב במיוחד על ילדים שסבלו התעללות והפכו למתעללים בעצמם, ועל הגבול הדק בין הקורבן למענה. באופן אישי לקחתי מהספר גם תובנה שאני מתכוונת לאמץ- הצורך לחשוב תמיד על הפתרון ולא על הבעיה.

"חוק הקוסמים הראשון" הוא סאגת פנטזיה שמתארת על פני קרוב לשמונה מאות עמודים עולם שלם מלא קסם, אופל, פחד, וגם אהבה וחסד. הספר הארוך הזה, שהוא רק הראשון בסדרת "חרב האמת" שהמשכה עוד לא ראה אור בעברית, הוא ספר מרתק, מושך ומותח, שלופת את קוראיו בגרון ואינו מרפה.
הוא מספק חוויית קריאה מהנה ומשמעותית ואני שמחה להמליץ עליו לאוהבי הפנטזיה בהתלהבות רבה, אבל עם הסתייגות חשובה. רבים מחובבי הפנטזיה הם ילדים ובני נוער, והדבר גבר עם התפרצותה של תופעת הארי פוטר. "חוק הקוסמים הראשון" כולל, אמנם, חומרים רבים המוכרים מספרי פנטזיה אחרים- גיבור אמיץ, בחורה יפה, קוסם זקן, שליט מסוכן, דרקונים, מפלצות, קסמים וחידות, אבל הוא כולל גם חומרים קשים, בוטים ומזעזעים כמו סאדו מזוכיזם, אונס ברוטאלי, עינויים ופדופיליה המתוארים בפירוט גראפי מעורר חלחלה, ולכן הוא בהחלט לא מתאים לילדים ונוער.

"חוק הקוסמים הראשון" מומלץ מאוד לאוהבי הז'אנר, אבל הוא מיועד, לטעמי, למבוגרים בלבד.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 12.10.07. 

"הקוסמת מן הכוכבים"

 מאת לואיז אנגדאהל, תרגמה מאנגלית יעל ענבר, יצא בהוצאת ינשוף בסדרת ינשוף צעיר

את הספר הזה אפשר להגדיר כמדע-בדיוני לנוער, ולמרות שהוא נכתב לפני למעלה משלושים שנה הוצאת "ינשוף" בחרה בצדק לחשוף אותו לראשונה בפני קהל ישראלי צעיר.
למרות העטיפה המפחידה והמטרידה ולמרות שיש כאן חללית, פדרציה בין-כוכבית ומסע בין עולמות, "הקוסמת מן הכוכבים" הוא בעיקר ספר אנושי שמעלה שאלות נוקבות על מוסר, הגינות ורגש, ובמרכזו שלושה בני נוער שמגיעים מעולמות שונים.
אלנה היא נערה שמצטרפת בחשאי למשלחת של השירות האנתרופולוגי בעולם הפרימיטיבי אנדרשיה במטרה להצילו מפלישה של תרבות אחרת. ג'ארל הוא רופא צעיר המצטרף למשלחת שמנסה להכין את אנדרשיה להתיישבות, או מנקודת מבטה של אלנה, להרוס את הכוכב, וגיאורין הוא נער סקרן המשתייך לתרבות האנדרשית.
ההבדלים בין שלוש התרבויות חדים וברורים- תרבותו של גיאורין פשוטה ונטולת טכנולוגיה ואנשיה מאמינים באמונות מיסטיות, תרבותו של ג'ארל מתקדמת טכנולוגית אך נחותה מבחינה מוסרית, ותרבותה של אלנה הצליחה, לצד התפתחות טכנולוגית מרשימה, גם למגר את הרעב, המלחמות והאלימות, והיא מתייחסת לתרבויות האחרות בפטרונות מסוימת כשהיא מנסה לסייע להן מבלי להיחשף ומבלי להשפיע על התפתחותן הטבעית. הסיפור מביא את נקודות המבט של הגיבורים השונים האלה, שבסופו של דבר משתפים פעולה ומצליחים למנוע את ההשתלטות ולאפשר לתושבי אנדרשיה להתפתח בקצב שלהם.
אנשי אנדרשיה מתייחסים לבולדוזר כאל דרקון, ואלנה מצטיירת בפני גיאורין כקוסמת שבאה מהכוכבים. את הידע הטכנולוגי והפרא-פסיכולוגי המתקדם של תרבותה היא מציגה בפניו כקסמים וכשפים. תיאור תהליך החניכה של גיאורין לקראת הניצחון על מה שהוא תופס כדרקון אכזרי מעלה שאלות מוסריות על אמת, שקר, מניפולציה וניצול, והסיפור כולו מעמיד בסימן שאלה אירועים היסטוריים, מיתוסים עממיים ומחשבות על חייזרים ועולמות אחרים, ומספר לצידם סיפור של אהבה בלתי אפשרית.

"הקוסמת מן הכוכבים" הוא ספר מרתק, מרגש ומעורר מחשבה ואני ממליצה עליו בחום לחובבי הז'אנר ולאחרים המוכנים להעיז ולנסות, אבל כחלק מסדרת "ינשוף צעיר", ההוצאה מייעדת את הספר לבני עשר פלוס, וכאן אני מוכרחה להתנגד. הספר אמנם כתוב בסגנון אגדתי ופשוט והוא חף לחלוטין מתיאורי מין או אלימות, אבל לדעתי ילדים בני עשר, גם כאלה שמורגלים בקריאת ספרים ברמה גבוהה, צעירים מדי לעיסוק בסוגיות הפילוסופיות והמוסריות המורכבות שעומדות בלב הספר והם עלולים להשתעמם ולפספס את עיקר כוחו, ולכן אני ממליצה עליו לבני 13-15 וגם למבוגרים.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 9.11.07.

"הלווייתן מבבל"

מאת הגר ינאי, יצא בהוצאת "כתר"

הספר הזה ראוי לזכות בתואר ספר הפנטזיה העברי הטוב הראשון, וזה הישג עצום.
במשך השנים נכתבו מספר ספרים ישראלים בעלי גוון פנטסטי, אבל "הלווייתן מבבל" הוא, לטעמי, הראשון שיכול לעמוד בכבוד בשורה אחת עם יצירות פנטזיה של מיכאל אנדה, טולקין, סי.אס לואיס, דיאנה ויין ג'ונס, ג'יי. קיי רולינג ובעיקר פיליפ פולמן שטרילוגיית "חומריו האפלים" שלו מהדהדת מדפי "הלווייתן מבבל".
האחים אלה ויונתן הם ילדיהם של תמי, המאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי וד"ר עמנואל מרגוליס, מדען מבריק המפתח תרופה חדשנית שתגאל את אשתו ואת האנושות ממחלת הדיכאון. התרופה הסודית נגנבת מביתו וילדיו מנסים לתפוס את הגנב ועוברים, דרך האמבטיה הביתית, לעולם אחר. ממלכת בבל הספרותית איננה בבל ההיסטורית, זוהי ממלכה בדיונית המתקיימת במקביל לעולם שלנו ומשלבת מנהגים ומסורות מהעולם העתיק וטכנולוגיה מתקדמת. בבבל מתקיימים זה לצד זה שדים ובני אדם והשלטון הקיסרי העריץ שולט בחיי אזרחיו וחודר לסתרי נשמתם כדי להושיעם ממגיפת הכתמים האפלים.
הסיפור מסופר משלוש נקודות מבט עיקריות של גיבורים צעירים- אלה, שמצטרפת למורדים, מסתירה את זהותה הנשית והופכת עצמה ללוחם מיומן, יונתן, שמתיידד עם השד פזוזו והופך ל"מרקיד הצללים" המושיע את פשוטי העם, ונינו- יורשת העצר של בבל, נערה חזקה ומרדנית שלימדה את עצמה לעסוק בכישוף ושנלחמת בניסיון לשלוט בממלכה באמצעותה.
העלילה והעולם בו היא מתרחשת ממריאים לכיוונים בלתי צפויים ואני מתקשה לתאר אותו מבלי לקלקל את המתח, ההפתעות וההמצאות. הגר ינאי עושה שימוש יצירתי במיתוסים התרבותיים המקומיים, מערבבת מקורות יהודיים, שומריים ואכדיים עתיקים ובוראת עולם מלא ואמין עם היסטוריה, גיאוגרפיה, תרבות וקודים התנהגותיים משלו, וכמו יוצרי פנטזיה גדולים אחרים, מצליחה ליצור תחושה שהספר הוא רק קצה הקרחון של עולם עשיר ומלא. מרבית יצירות הפנטזיה נשענות על מיתוסים בריטיים, נורדיים, יווניים או סקנדינבים, והספר הזה מוכיח שגם מהמזרח התיכון אפשר לשאוב השראה לעולמות אחרים. "הלווייתן מבבל" יכול בקלות להפוך לסרט הוליוודי עתיר תקציב ופירוטכניקה, ובתוך העושר הזה הגלישות מהפנטזיה לתל אביב הפשוטה והיומיומית מענגות ומרגשות במיוחד.
העולם של בבל הוא עולם אפל וקודר והספר נוגע בנושא שלא מרבים לעסוק בו בספרות שגיבוריה וקוראיה צעירים- דיכאון ואפילו תרופות פסיכיאטריות. יש כאן אמירה חתרנית כמעט בדבר הלגיטימיות של הדיכאון לצד אמירות חשובות על חופש, פרטיות, זהות ועצמאות, אבל האמירות הללו אינן מוצגות בצורה פלקאטית וחד משמעית ומשאירות לקוראים חומר למחשבה.

העברית של הספר אינה אחידה ברמתה- לפעמים היא זורמת ועשירה ולפעמים היא נשמעת מתורגמת ולא יושבת טוב בפה, אבל למרות זאת, "הלווייתן מבבל" הוא סיבה למסיבה ולגאווה ישראלית, ואני יכולה רק להמתין בקוצר רוח לספרי ההמשך של הסאגה ולהמליץ עליו בתענוג לכל אוהבי ספרות הפנטזיה מגיל 12-13 ועד בכלל.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 5.1.07.

השכן מ"רשימות" אלי אשד מרחיב בסקירה מרתקת על הספר, על מקורות ההשראה, ועל הסופרת, וגילי  מתרגשת מההישג לפנטזיה הישראלית, ומסתייגת מעניינים אחרים. 

"הלוייתן מבבל" זכה השנה בפרס גפן לספרות פנטזיה בקטגוריית ספרי מקור.

"אם החיטה- חורים במסך וירטואלי"

מאת מיקי בן כנען, יצא בהוצאת ספרא והקיבוץ המאוחד 

רשימת הדמויות המאכלסות את הספר המיוחד הזה נראית כמו רשימת משתתפים ב"פריק-שואו"- גמדה מבוגרת שעוזבת את עבודתה כלבורנטית ורוכשת לעצמה הליקופטר אדום, שני נערים בדואים מהמדבר, הורים קשישים שנעלמים בלב תל אביב והופכים למנהיגי קהילה כפרית פרימיטיבית בקצה השני של העולם, חלילן גבוה באופן יוצא דופן ואישה נוספת המקיימת משולש רומנטי איתו ועם הגיבורה.
החומרים שבהם הספר מטפל הזויים אפילו יותר, ומשלבים בין תאוות התעופה, טכנולוגיה מתקדמת, טלפתיה, הדברה חקלאית, מין ביזארי ואתרים פורנוגראפיים באינטרנט.
ולמרות חומריו המשונים, הסיפור שמובא ב"אם החיטה" מצליח להיות תמים, נאיבי, ונקי כמו אגדת ילדים. אני מתקשה לתאר את עלילת הספר בשל מופרכותה, וגם מפני שתיאור סתמי של רצף האירועים בספר עלול לקטלג אותו בקטגוריית ה"מוזר" ולעשות לו עוול גדול.

העלילה, כאמור, הזויה לחלוטין, ופורצת ממרחב תל אביבי אפרורי ומשעמם למחוזות סוריאליסטיים. הגיבורה מתחילה את הסיפור כגמדה מזדקנת שמבלה את ימיה בבדיקת דגימות שתן והופכת, בשלב שאחרי התקוות, הייאוש וההשלמה עם הבינוניות, לטייסת מסוק, לצלע במשולש רומנטי סוער, למיליונרית כבדה ולמושיעה דתית של קהילה הנמצאת בקצה העולם.
"אם החיטה" הוא ספרה הראשון של מיקי בן כנען שידועה כתפאורנית מצויינת ומלאת דמיון. כישרונה החזותי ניכר בספר, שעיצובו הוויזואלי ייחודי לא פחות מייחודו הסגנוני. הפרקים כתובים כעדות בגוף ראשון, ומשולבים בהם אלמנטים כחותמות, רישומים ותרשימים, שתפקידם להוסיף להזיה מימד של אמינות ואותנטיות. כל זה כרוך בכריכה של ספר המעוצב כספר קודש כבד עם אותיות זהב מובלטות, ותחריט של הליקופטר ששובר את הקונבנציה. למרות שזה ספר הביכורים של המחברת, עולה ממנו תחושה של בשלות ושלמות.
יש שתי קריאות אפשריות בספר הזה- האחת, במבט מהצד, עשויה להציג את הספר וגיבוריו כנלעגים, מגוחכים, זרים ומוזרים, והיא הקריאה העלולה להשתמע מתיאור פשטני של העלילה והדמויות.
הקריאה האפשרית השנייה, אותה חוויתי בעצמי ועליה אני ממליצה בחום, היא הקריאה המתמסרת. קריאה כזאת מניחה בצד את כל הספקות, ההנחות המוקדמות והידע על העולם, והולכת עם הסיפור ועם הלב. קריאה כזאת מתחברת לעומקה של הנשמה, לכאב הפועם, להתאהבות המוחלטת, למוות המשתק, ולחגיגת זכות הקיום של יוצאי הדופן, של אלו המשדרים בתדר שונה מזה של העולם, אבל מרגישים בדיוק באותה מידה, והרבה יותר.

על קריאה כזו אני ממליצה ב"אם החיטה", שהוא הספר המקורי ביותר שקראתי אי פעם.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 17.6.07.

 

פרק לדוגמא מהספר, במסגרת פרוייקט "ספר החודש" של ynet

"שומרת אחותי"

 מאת ג'ודי פיקו, תרגמה מאנגלית מיכל קירזנר- אפלבוים, יצא בהוצאת כינרת

הספר הזה מעלה אל פני השטח שאלות שעולות בדרך כלל בשעורי חברה בתיכון, בועדות אתיקה רפואיות, בבתי משפט ובמהדורות החדשות, ונתפסות כדילמות מוסריות עקרוניות עם פנים לכאן ולכאן. השאלה העוסקת במידת המוסריות של לידת תינוק כדי שיתאים מבחינה גנטית לאחיו החולה ויציל את חייו, מקבלת בספר המיוחד הזה פנים ושמות קונקרטיים והופכת לקשה מנשוא.
אנה בת השלוש עשרה נבחרה בקפידה לפני היולדה ונולדה כדי להציל את קייט, אחותה הגדולה ממנה בשלוש שנים החולה בלוקמיה קשה. לאנה ולקייט יש התאמה גנטית מוחלטת, ולכן בכל פעם שמצבה הרפואי של קייט הידרדר מסיבה כלשהי, גם אנה הקטנה הגיעה לבית החולים ועברה ניתוחים קשים.
בגיל שלוש עשרה אנה מחליטה לפנות לעורך דין ולדרוש אפוטרופסות על גופה. אין טבעי מכך שנערה בריאה רוצה להגן על עצמה מפני פרוצדורות רפואיות מסובכות ומסוכנות, אך כשמבינים את השלכות המעשה מסתבר שסירובה של אנה לטיפולים רפואיים הוא גזר דין מוות לאחותה קייט.
בניגוד למה שאפשר היה להניח מצעדיה של אנה, יחסיהן של שתי האחיות הם יחסים קרובים, חמים ואוהבים במיוחד, לאחר שהטיפולים הרפואיים הרבים ניתקו אותן מחברת ילדים למשך תקופות ארוכות ויצרו ביניהן ברית רבת עוצמה. שרה, אימן של הבנות, נתפסת בתחילה כקשה ואטומה ביחסה לאנה, אבל תיאורי הפלאשבק מהעבר מציירים את התמודדותה עם ילדתה החולה ועם הצורך להכריע בין טובתן של שתי בנותיה באור אחר- מזעזע ואמפטי.
אין כאן טובים ורעים, רק משפחה שנאלצת להתמודד עם חוויה קשה מאין כמותה וצרכים מתנגשים של אנשים האוהבים זה את זה. התמונה המורכבת משתקפת בכל פרק בקולה של דמות אחרת- לצד האם והבנות מובאים גם קולותיהם של האב הכבאי בריאן ושל ג'סי, האח הגדול, שגדל בצל סיפורן הקשה של אחיותיו והפך לבן המורד. גם קמבל עורך הדין וג'וליה, הממונה על אנה מטעם בית המשפט, מצטרפים לפסיפס הסבוך ומביאים גם את סיפוריהם האישיים.
התוצאה הנוצרת משילובם של כל אלה היא ספר קשה לעיכול מבחינה רגשית, מייסר וכואב במיוחד שנקרא במהירות, בקלות ובשטף. החומרים הרגשיים שהוא מטפל בהם הם מלודרמתיים והקריאה מלווה בהרבה דמעות, אבל מצליחה להיות רגשית ומרגשת מבלי להפוך לרדודה.

"שומרת אחותי" הוא ספר מפעים, מטלטל וקשה ואני ממליצה עליו בחום, רק לימים בהם לא צריך לקום מוקדם למחרת בבוקר, מפני שהשילוב בין עלילה מרתקת ומושכת לחומרים הקשים עלול להוביל ללילות לבנים.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 27.4.07.

"שבע מידות רעות"

 מאת מאיה ערד, יצא בסדרת חרגול פלוס, של הוצאות חרגול ועם עובד

עלילת הספר מתרחשת בקמפוס אוניברסיטאי ברדווס, במחלקה הקטנה להיסטוריה של המדע. נפתח תקן למשרה חדשה במחלקה היוקרתית, והמרוץ אחרי המישרה הנחשקת נוגע בתככים של העולם האקדמי, במתח בין קצב פרסום מסחרר לבין מחקרים שנמשכים שנים, בקשרים הצפויים והמפתיעים בין החיים האקדמיים לחיים האישיים, ובמקומות בהם סימפטיה, משיכה, חשש ויריבות פרסונאלית משתתפים בהכרעת שאלות מקצועיות.
העלילה מתרחשת בארצות הברית, אבל הישראליוּת של שניים מהגיבורים מוצגת מהזוית הייחודית של ישראלים שגרים בחו"ל, על הגבול הדק בין נסיעה לשם קידום הקריירה האקדמית לבין מה שכונה עד לא מזמן "ירידה מהארץ".
העלילה נפרשת באמצעות מבנה ספרותי מהודק ומוקפד עם שבעה שערים, שכל אחד מהם נושא את הכותרת של אחת משבע המידות הרעות של הנצרות- איטיות, שנאה, בטלה, בורות, כפיות טובה, קנאה וחמדנות. כל שער מוקדש לאחת מהנפשות הפועלות- חברי הסגל האקדמי הקיים והמועמדים למשרה.
כל אחד מהם מאופיין באמצעות אחת מהתכונות הנזכרות והעלילה מתוארת מנקודת מבטו הייחודית, תוך התקדמות בקצב התרחשות האירועים.

חוויית הקריאה האישית שלי הייתה מאכזבת, אבל נדמה לי שהאכזבה אינה נובעת מאיכותו של הספר אלא מהציפיות העצומות שהיו לי מהסופרת. שני ספריה הקודמים של מאיה ערד- "מקום אחר ועיר זרה" ו"צדיק נעזב" גרמו לי עונג רב במיוחד. שניהם כתובים בחרוזים שוטפים ומוקפדים והקריאה בהם התגלגלה בפה והכילה, מבחינתי, קסם מיוחד וכייף גדול. לקריאה ב"שבע מידות רעות" הגעתי "משוחדת", מבחינה זו, והעמדה הזאת לא פעלה לטובתו של המפגש בין הספר לביני.
גם הספר הנוכחי נצמד למבנה מהודק ומוקפד ויוצק תכנים חדשים בתבנית כתיבה קיימת, אבל במעבר מחרוזים לפרוזה חלק מהקסם הלך לאיבוד. למרות האכזבה המסוימת שלי, חשוב להדגיש שאין לי אף מילה רעה לומר על הספר- הוא כתוב היטב, הקריאה בו קולחת, הוא מציג דמויות מעניינות ומצליח לעורר הזדהות, סלידה, תמיכה והתנגדות לדמויות השונות. המאבק על התקן יוצר משחק ניחושים פנימי ומחייב את הקורא לשאול את עצמו מה יהיה הסוף ולסמן לעצמו מועמד מועדף.

אני מכירה גם אנשים שנהנו מהספר הזה בדיוק באותה מידה שנהנו מספריה הקודמים של ערד, אבל במקרה שלי, נראה שמדובר במקרה קלאסי בו כגודל הציפיות כן גודל האכזבה, מפני שלמרות שלכאורה "הכל בסדר" בספר, בכל זאת חסר לי קמצוץ מאבקת הקסמים הוירטואוזית של מאיה ערד אליה התרגלתי בעבר.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 28.5.07.

 

פרק ראשון מתוך הספר.

"רומאן אמריקאי"

 מאת יהונתן גפן, יצא בהוצאת דביר

יקי מיטלמן הוא בן לניצולי שואה מדוכאים שהפך לצייר עם בעיית אלכוהוליזם. באמצע החיים הוא נפרד מאשתו ומשני ילדיו המתבגרים, מתחתן עם אמריקאית יפיפייה, בת לסוחר שטיחים ניו יורקי שהוא למעשה מאפיונר יהודי, מוליד לה ילד קטן שסובל מתסמונת נדירה, ומנסה להמציא את עצמו מחדש והופך לג'ק מייטל, אמן ניו יורקי בלונדיני שאוכל מזון בריאות, עושה כושר וחי את החלום האמריקאי. המסכה הזאת נסדקת במהירות, ויקי- ג'ק מוצא את עצמו זרוק בבניין דירות עלוב בבעלות חבר ותיק מהצבא, בלי כסף, בלי יכולת לצייר, פרוד מאשתו האמריקאית, כשחייו הם גיהינום ניו יורקי מסויט של סמים, אלכוהול בבאר ישראלי עלוב, בעיות לב, ונקודות אור בדמותם של בנו הקטן תום, לו הוא מקריא את "הקוסם מארץ עוץ" בעברית במחזוריות בלתי פוסקת, וקטיה, צעירונת רוסיה יפיפייה וסוערת שהוא מתאהב בה עד כלות, ובמשך תקופה מסוימת גם מקבל ממנה אהבה.
סיפורו כתוב מתוך המיץ של הזבל, ממצב של חולשת הנפש והגוף, בדידות, זרות, השפלה וחוסר כל, כשאירועי העבר מופיעים מדי פעם כהבהובי זיכרון בסדר אקראי, ומתוכם נוצרת תמונת חייו המלאה- ילדות קשה, התבגרות נעימה, נישואים ראשונים, חייו המקצועיים וכל ההצלחות והכישלונות שבדרך.
ג'ק מתמודד מול סיוטים ופחדים- חלקם ממשיים ומאיימים כמו מאפיונרים אלימים וחשש מוצדק שיזרקו אותו לרחוב, ואחרים מצויים בדמיונו בלבד, ומפחידים לא פחות.

יהונתן גפן הוא אחד מהכותבים והיוצרים המוכשרים והמוכרים בישראל, וגם הביוגראפיה האישית שלו ידועה ומוכרת לכל. קשה להתעלם מנקודות הדמיון בין הביוגראפיה של גפן לזו של גיבורו- שניהם יוצרים מצליחים עם התמכרות ידועה לאלכוהול שעזבו אישה ושני ילדים בוגרים, התחתנו והתגרשו מבחורה אמריקאית, וכמו גיבורו גם הסופר הוליד ילדה וחי כמה שנים בניו יורק.
גפן נוגע בכל השדים, התסביכים, החולשות והפחדים באומץ רב, ונדמה שהוא מציג כאן את האלטרנטיבה ממנה הוא עצמו הצליח להיחלץ, ובוחן עתיד אפשרי שהיה נאלץ להתמודד איתו לו היה בוחר להיכנע להתמכרויות, לרעלים ולזרוּת האמריקאית.

"רומן אמריקאי" הוא רומן ישראלי של יוצר וגיבור שרוקדים עם השתייכותם לתרבות הישראלית- צעד קדימה, שניים אחורה ובסוף מוצאים את עצמם שייכים לכאן בכל זאת, למרות הכל ובגלל הכל.
זה ספר שנוגע בכאב ובלכלוך אבל מוצא גם חמלה ורגישות בתוך הזוהמה. הוא כתוב היטב בסגנונו המוכר של גפן, והקריאה בו מעוררת חיוך מתוק-מריר ומומלצת בהחלט.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב-16.8.07.

כאן אפשר לקרוא את הפרק הראשון .

"צלליות"

קובץ סיפורים בעריכת אתגר קרת,יצא בהוצאת כינרת, זמורה ביתן, דביר

"צלליות" הוא קובץ סיפורים מיוחד, התארגנות של 11 סופרים ישראלים, צעירים ברובם, סביב נושא אחד מזוויות שונות. הספר, שהכנסותיו מועברות כתרומה לעמותת "אנוש" התומכת בנפגעי נפש, משוטט על הקו הדק המפריד בין שפיות לבין טירוף.

אמיר גוטפרוינד מתאר את הדמות היחידה בספר שחוצה את הקווים ומגיעה לאשפוז בבית חולים לחולי נפש ומלווה את התהליך ההדרגתי שעובר הדוד נתן מתחביב פשוט של יצירת צלליות ידיים על הקיר לאובססיה מוחלטת ולחשיפת כל סודות המשפחה. הדוד מתאשפז והמספר הוא היחיד שמעז לקבל אותו כמו שהוא גם כשהוא מוגדר כמשוגע.

סיפורה הקסום והמוזר של שירה גפן- "דיסנילנד" מתאר זיכרונות חצי פנטסטיים מביקור בגיל ארבע בדיסנילנד. ילדה שנוסעת לדיסנילנד עם אמא ודודה, בעקבות משבר בנישואים של הוריה מתוך ניסיון שווא לאפשר לאורות המנצנצים, לגלידה המתוקה ולמתקנים התזזיתיים להסתיר את השבר המשפחתי הגדול. הסיפור שמתחיל כזיכרון ילדות ריאליסטי הופך בבת אחת למסע הזוי אל ביתו של מיקי מאוס מתחת לפני האדמה, אל מפגש עם מיקי מאוס אנושי ספק מרגיע ומגן ספק מאיים ומנצל. הילדות התמימה מתנפצת לרסיסים ביחד עם האמונה במיקי מאוס וביחד עם נישואי ההורים וההתנפצות הזאת הצליחה לסדוק משהו גם בלב שלי.

סיפור נוסף שנגע לליבי במיוחד הוא סיפורה של נאוה סמל המתאר דיכאון מתמשך של אם מנקודת המבט של ילדתה הקטנה. במשפטים פשוטים המתארים פעולות פשוטות הילדה שבגרה מתארת מצב שאיש לא הסביר לה. מחלת הנפש של האם, שלא מוזכרת במפורש בסיפור, מתוארת לילדה כ"אמא צריכה לנוח" וההידרדרות ההדרגתית במצבה של האם מלווה את הפחדים של הילדה, את הרתיעה מנוכחותה של האישה הזרה שבאה לטפל בילדים ובעיקר את היעדרותה של האם מפעולות היומיום ואת ניסיונותיה הנואשים, חסרי הסיכוי ומכמירי הלב לרפא את אמה ולהחזירה לחיים ולתפקוד.

אשכול נבו לוקח סיטואציה טבעית ומוכרת של אהבה נכזבת ולוקח אותה "עד הקצה". שם הסיפור- "בסוף היא תאהב אותי" מתאר במדויק את הלך הרוח של הגיבור שהתאהב בגיל 17 בנערה מביה"ס, חיזר אחריה ורקם הזיות ואשליות אהבה מפורטות לאורך שנים. הסיפור הזה מבטא היטב את הקו של הספר כולו – המעבר הדק, החמקמק והקשה לזיהוי בין שפיות לשיגעון. נדמה לי שכוחו של הספר מתבטא דווקא בסיפורים מסוג הסיפור הזה, סיפור שתחילתו בהתאהבות חזקה אך נורמאלית- מהסוג המוכר לכולנו, וסופו באובססיה אלימה ומסוכנת שחוצה את הגבולות הבלתי נראים של השפיות.

אתגר קרת, שערך את הספר, מתאר בסיפורו סוכן ביטוח מצליח המשתמש בחוויית המוות הקליני שעבר כדי לשווק חבילות ביטוח יקרות וכדי לכסות על הגעגוע לעולם האחר, לעולם חסר כאבים וחסר משקל של המוות. הסיפור הזה יושב גם הוא על הקרום הדקיק שבין החיים הנורמטיביים כביכול- אישה, ילדה ועבודה מכניסה ונחשבת, לבין חיי הנפש הסודיים והאפלים.

נראה לי שעיקר כוחו של הספר,בנוסף לכתיבה המעניינת והעוצמתית, נעוץ בעבודת העריכה המיוחדת של קרת. יש כאן חיבור בין עולמות, סגנונות, גיבורים ונושאים שונים המצליחים, ברובם, להאיר את אותו גבול חמקמק המערער את כולנו לעיתים – אני שפוי? זה נורמאלי? השתגעתי?

 במקביל לשאלות האלה, ואולי דווקא בגללן, קיימת נטייה חברתית להרחיק את חולי הנפש, להסתירם ולברוח מפניהם. נדמה לי שהספר הזה מנסה להזכיר לקוראיו שהגבול עדין ודק ושכל אחד יכול למעוד לפעמים וכמעט לחצות אותו, ושאולי משום כך עלינו להתייחס אל חולי הנפש ש"חצו את הקווים" בפחות רתיעה וביותר חמלה.
אך למרות זאת "צלליות" איננו ספר דידקטי אלא ספר הכתוב בנימה אישית מאוד, הנוגעת לעיתים באינטימיות הקרובה ביותר בין אדם לבין עצמו, ללא יומרות, ובעיניי דווקא הגישה האישית הזאת מצליחה – במתכוון או שלא במתכוון, להעביר מסר כללי.

שני הסיפורים החותמים את הקובץ, של אסף גברון ויהושע קנז היו חלשים יותר בעיניי, התקשיתי להבין את נגיעתם לנושא והתקשיתי להתחבר אליהם גם ללא קשר לנושא, אך למרות זאת- השלם בספר הזה גדול מסכום חלקיו וכיוון שמרבית החלקים ראויים וטובים בזכות עצמם, חוויית הקריאה מספקת בהחלט. אני ממליצה לקרוא את הספר במנות קטנות, לתת לכל סיפור את הכבוד המגיע לו ולעבור לאט לאט בין האם המלווה את המשבר של בנה הצעיר בסיפורה המצמרר של אלונה קמחי לבין הגיבורה של גפי אמיר השחוקה מחיי הנישואים, גידול הילדים ותחושת הריקנות המלווה אותם.

לכל דמות יש עולם נפשי עשיר ומלא והמשברים הגדולים והקטנים מקבלים ביטוי שווה על פני הספר, וראויים להתייחסות דומה גם מצד הקוראים.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 6.10.05.

"בוקיצה" סיפורה המרגש של נאוה סמל, מופיע במלואו באתר "בננות".

"בשבילי המציאות היא כמו מבחן אמריקאי"- ראיון של אתגר קרת ב"הארץ" בעקבות צאת הספר.

 

תוספת מאוחרת: ד"ר ירדן לוינסקי הוא פסיכיאטר, והוא גם אחד ממייסדי "רשימות" המסורים, מגיע לו קישור, והפוסט הזה, והנושא החשוב הזה, והספר הטוב הזה, נראים לי מתאימים.

"צדיק נעזב"

 מאת מאיה ערד, יצא בהוצאת אחוזת בית

"צדיק נעזב" הוא מחזה בחרוזים שעלילתו מתרחשת ביום הזיכרון וערב יום העצמאות החמישים של ישראל, בביתם של גיורא וחביבה, ישראלים סטריאוטיפיים. גיורא הוא איש עסקים וחביבה היא מורה בדימוס, הרואה את עצמה ואת בני דורה כ"מלח הארץ" ומזלזלת בנוער הקלוקל של ימינו שחי לפי ערכים אחרים. בבית מתגוררים גם כינרת בתם הצעירה, ידידיה- בחור דתי העובד אצל גיורא ומחזר אחרי כינרת וגלינה העוזרת. במהלך ההתרחשות מגיעות אל הבית דמויות נוספות למסיבת יום העצמאות המסורתית, ובמרכזן שני בחורים- עומר, שהוריו, חברים טובים של המארחים נפטרו וחזר מטיול ארוך בחו"ל וגורי, יזם היי-טק שהרוויח כסף רב. שלושת הבחורים- ידידיה, עומר וגורי מחזרים אחרי כינרת והוריה כמובן בוחשים בקלחת ואינם נרתעים מלהביע את דעתם ולהתערב בנעשה.
האירועים מסתבכים כשכינרת הכועסת על עומר מפיצה בין אורחי המסיבה שמועה לפיה עומר התאסלם. השמועה, כדרכן של שמועות, מתגלגלת וצוברת תאוצה ובני משפחת גינוסר ואורחיהם, הרואים עצמם כליבראליים ונאורים, חושפים את פרצופם האמיתי הגזעני ומתייחסים לערבי המדומה כאל סכנה ביטחונית חמורה.
בסיסה של העלילה הוא למעשה גיור וישראליזציה של המחזה רוסי "צער מתוך חוכמה" מאת גריבויידוב. המחזה המקורי הוא כנראה קומדיה קלאסית של טעויות, התחזויות, הסתרות ותגליות, ומאיה ערד השכילה להעביר את העלילה הזאת בשלמותה לישראל של ימינו, על כל דמויותיה הסטריאוטיפיות והאמינות. כבר בספרה הראשון, "מקום אחר ועיר זרה" השתמשה מאיה ערד בטכניקת החריזה והמשקל המוקפדים על מנת לפרוש תמונת ראי מדויקת של החברה הישראלית, וכבר בספר ההוא היא הצליחה לכבוש את ליבי.
מבחינה זו ניתן לומר ש"צדיק נעזב" בהחלט עומד בציפיות- גם כאן החריזה והמשקל נקראים בהנאה עצומה והטקסט עושה חשק לחזור ולקרוא בו שוב ושוב ולהקריא קטעים נבחרים ממנו לכל מי שעובר בסביבה. גם יכולת האבחנה המדויקת והחדה של מאיה ערד נוכחת בספר הזה כמו בקודמו, ומבעד לחרוזים המוקפדים, למשקל השוטף ולהומור המשובח היא מצליחה לנעוץ סיכות בהרבה בלונים ופרות קדושות יותר ופחות בחברה הישראלית. אמנם היחס הגזעני כלפי הערבים ניצב במוקד חיצי הביקורת, אבל גם תופעות ישראליות רבות אחרות "חוטפות" את המגיע להן. מערכת החינוך, טקסי יום הזיכרון, התקשורת, הצביעות בין בני משפחה ובין חברים, אנשים שחזותם דתית והתנהגותם מופקרת, קשרים של חברים מהצבא, זוגות צעירים, עולים חדשים ובעצם מי לא?
ההיצמדות למשקל ולחרוז והכתיבה המהירה והשוטפת המורכבת ברובה מדיאלוגים, כל אלה משמשים כמעין סוכרייה העוטפת את הגלולה המרה הביקורתית. בשטף הקריאה המהירה קל לעיתים לפספס את חיצי הביקורת, אבל כשמתעכבים על התוכן ולא רק על הטכניקה עולה צילום רנטגן חושפני ומדויק של החברה הישראלית.
מחזות נועדו להצגה על במה וקריאה במחזות עלולה לפעמים להיות מייגעת וקשה יותר מקריאת טקסטים ספרותיים אחרים, אבל למרות ש"צדיק נעזב" כתוב כמחזה, הקריאה בו קולחת ממש כמו קריאה ברומן טוב, למרות שלטעמי האישי הוא קצר מדי ועיבויו היה מעמיק את חוויית הקריאה ומשאיר את הסוכרייה בפה לפרק זמן נוסף.
למרות שמאיה ערד מצליחה בהמרת הדמויות הרוסיות הקלאסיות בדמויות ישראליות מודרניות, נדמה לי שההיצמדות לעלילה המקורית של המחזה היא דווקא הצד החלש יותר של הספר, ופיתוח עצמאי של עלילה אחרת היה יכול להקפיץ את היצירה בעוד כמה מדרגות.

ועדיין- "צדיק נעזב" הוא ספר שמצליח להיות אינטליגנטי וקליל בו זמנית ואני ממליצה עליו בחום ובתענוג גדול.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 9.2.06.

תמונה ראשונה מתוך המחזה.