סבתא מרים עמית

לרוב אני כותבת ומתנסחת בקלות, אבל הפעם הכתיבה קשה עלי במיוחד, מפני שלראשונה בחיי מאז למדתי לכתוב ועד רגע זה, אני כותבת טקסט שלא יעבור דרך עיניה ואוזניה הבוחנות של סבתא שלי.

לראשונה בחיי אני כותבת ויודעת שסבתא לא תעיר על מילה שגויה שבחרתי, לא תתקן לי את ההגייה ובעיקר – לא תהנהן באישור ובגאווה.

אין לי כוונה לספר לכם עד כמה אהבתי, אני אוהבת, את סבתא שלי, מפני ששבתי ואמרתי והזכרתי לה את זה באלף ואחת דרכים, בעל פה ובכתב, במשך כל חיי, ושבתי ושיננתי את אהבתי באוזניה אינספור פעמים בחודשי הקושי והחסד האחרונים, משום שאין אדם שמכיר אותי או אותה באמת שלא ידע עד כמה אני אוהבת אותה והיא אוהבת אותי ובעיקר משום שבכל אוצר המילים העשיר עליו חונכתי אין מילים שבכוחן לתאר את עוצמת האהבה הזו ואת עומקה.

סבתא שלי היתה שונה ממני במובנים רבים – היא היתה חתיכה ממני, כריזמטית ממני, אצילית ממני, קשוחה ממני, שובבה ממני וסגורה ממני, אבל היא היטיבה ללמד אותי כל כך הרבה ואני גאה ומאושרת על כל פיסה של ידע והתנהגות שלמדתי ממנה.

סבתא שלי לימדה אותי לחצות כביש – "באור אדום – עומדים דום, באור ירוק – הולכים רחוק!", היא לימדה אותי לקשור שרוכים, לערוך לשולחן, להבריש את השיער מאה פעמים לפני השינה ולחפוף ראש ביסודיות, לבשל גפילטע פיש עם פלפלים חריפים ו"שמאטעס" ומרק עוף שאין עשיר ממנו, היא לימדה אותי לדבר ברהיטות ובעברית מדויקת ותקנית, היא לימדה אותי לבזבז כסף בלארג'יות ולחסוך כסף באחריות, היא לימדה אותי למרוח ליפסטיק מבלי להסתכל בראי, לארוז חבילות בצורה חסכנית ומסודרת, ליהנות משוקולד משובח, מפרח יפה ומחיוך של תינוק ברחוב.

סבתא שלי לימדה אותי איך משקים ערוגה, איך שותלים צמח באדמה ואיך מסדרים פרחים באגרטל.

היא ניסתה לשווא ללמד אותי לקפוץ בחבל או לקפל כביסה בצורה מושלמת, אבל תמיד תמיד האמינה בי, כיבדה אותי והקשיבה לי.

למדתי מסבתא שלי להיות אדם, להיות מנטש.

למדתי ממנה מהי נתינה, מהי נדיבות ומהי הקשבה.

ראיתי ושמעתי איך היא הצילה אינספור אנשים – שכנים, תלמידים, חברים, קרובים וגם זרים גמורים, באמצעות הקשבה, תיווך, תמיכה ונתינה ללא גבולות, מכל הלב.

אני מכירה לא מעט אנשים, אבל מעולם לא פגשתי אדם חזק ממנה, מסודר ממנה, שקול ממנה, ישר ממנה או נדיב ממנה.

לו היא יכלה לענות לי עכשיו, היא היתה מבטלת את דבריי בזלזול ואומרת "נו באמת" או "אַיי יַי יַי"' כפי שענתה לכל מי שהחמיא לה על יופיה העוצמתי או על אישיותה הכובשת, ולפעמים, כשהסכימה בכל זאת לקבל את המחמאה, היתה מנמקת זאת בגאווה במילים "נולדתי בִירושלים", כי זה תו איכות המעיד על הקרקע הפורייה ממנה צמחה.

 כשהייתי ילדה, סבתא היתה לוקחת אותי איתה לסידורים, לקניות, לחברים, להצגות, לסרטים ולטיולים, ואני הייתי אוחזת בידה בבטחה והולכת אחריה עד סוף העולם.

גם בשנים האחרונות היינו הולכות יד ביד, מטיילות יחד ברחוב ונוסעות יחד במונית להצגות, לקונצרטים, לרופאים ומרפאים, לחוף הים ולביקורי קרובים וחברים.

כשאנשים ראו אותנו יחד, הם התפעלו לפעמים מאיך שאני שומרת עליה, אבל הם לא הבינו את מה שראו: לא אני שמרתי עליה, היא שמרה עלי.

לא היו לי סודות או מצוקות שנסתרו מעיניה, גם כי היו לי הזכות והעונג לשתף אותה בכל מה שעובר עלי וגם כי ממילא לא יכולתי להסתיר ממנה דבר – די היה לה בשמיעת ה"הלו" שלי בטלפון כדי לדעת בדיוק מה שלומי ומה מצב רוחי, ולא היה אדם בעולם שבכוחו להרגיע ולנחם אותי טוב ממנה.

לצד ההומור ורוח השטות המפורסמים שלה, סבתא שלי ידעה לקרוא ולפענח את נימי נפשי והשכילה לקבל ולכבד כל בחירה שבחרתי וכל צעד שעשיתי, גם כשבחרתי אחרת ממה שהיא חשבה לנכון. היא ליוותה אותי בכל החלטה, קטנה כגדולה, אך מעולם לא התיימרה להחליט עבורי.

כשהייתי קטנה, וגם כשהייתי כבר גדולה, שמעתי תמיד מאנשים משפטים בסגנון – "את לא יודעת איזו סבתא נהדרת ומיוחדת יש לך".

ואני רוצה לומר לכם היום, כפי שעניתי תמיד, שאני כן יודעת.

אני יודעת שסבתא שלי ספגה מהחיים יותר מדי כאבים ומפלות אבל השכילה תמיד לקום מחוזקת ולהילחם בעוז, כלביאה, עד השניות האחרונות ממש.

אני יודעת שסבתא שלי היתה יפיפייה, ואצילת נפש, וערכית, וחומלת, ומאורגנת, ומדויקת וחכמה כל כך, בכל הרבדים של חוכמת ההשכלה, חוכמת המצפון, חוכמת הלב וחוכמת החיים.

אני יודעת שסבתא שלי היתה מלכה, ואני יודעת שהיתה לי זכות עצומה לגדול לצידה, להיות נכדתה, ללמוד ממנה ובעיקר – לקבל ממנה אהבה ולאהוב אותה כל כך.

אני לא יודעת איך זה לחיות בלעדיה ונחרדת מהמחשבה שגם את השיעור הזה לא תהיה לי ברירה אלא ללמוד ממנה מהיום והלאה.

אני אסירת תודה על כל מה שנתת לי, סבתאל'ה שלי, אני מצדיעה לך, אני מריעה לך, אני מחבקת אותך, ואני אוהבת אותך כל כך כל כך כל כך.

 

 מרים עמית ז"ל (לבית פרודובסקי)

י"ג מנחם אב תרפ"ב – כ"ג אלול תשע"א

 22.9.2011 – 7.8.1922

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 03/10/2011 at 21:10

    טלי יקרה,
    ובכן היה משהו בדור הסבתות שלימד אותנו להיות מענטשים
    [אם יש תרומה מזוקקת של תרבות היידיש לעולם הוא מארג המשמעויות הספון במלה מענטש)

    יהי זכרהּ ברוך.

    • טלי  On 05/10/2011 at 18:47

      שועי יקר,

      אכן למדתי מסבתא שלי האהובה בראש ובראשונה להיות מענטש (מענטשית, אני חושבת), ולצד ההסכמה שלי לגבי תרומתה המזוקקת של תרבות היידיש לעולם, חשוב לי להזכיר כאן שסבתא שלי היתה רחוקה מאוד מדמות הסבתא היידישאית, היא נולדה בירושלים, כאמור, שפת אמה (ואביה) היתה עברית ולא סתם עברית אלא עברית צחה, עשירה ונפלאה והיא גם חונכה וחינכה על טהרת השמירה וההקפדה על השפה העברית. לצד העברית העשירה שלה היא אכן ידעה גם יידיש, וגם ערבית, צרפתית, גרמנית ואיטלקית ובעיקר אנגלית נפלאה ועשירה, שהרי בין היתר היא היתה מורה מיתולוגית לאנגלית עבור דורות של ילדי ונערי חיפה בכלל ונוה שאנן בפרט.

      ואמן.

  • יותם שווימר  On 03/10/2011 at 21:10

    מה יש לומר, טלי? איזה הספד מרגש והיטבת להעביר את הקרבה, הכבוד והאהבה ששררו ביניכן. לצערי, לא הכרתי אותה אבל היא נשמעת אישה באמת מיוחדת במינה. כזו שמפגש עמה יכול לשנות חיים. אינני מוצא מילים של ממש, אבל מודה לך שבחרת לחלוק עמנו את תחושותייך – זוהי זכות גדולה.

    שולח אהבה ותנחומים.

    • טלי  On 05/10/2011 at 18:57

      אכן אין מה לומר, יותם יקירי, לא המציאו את המילים שבכוחן להתמודד עם מוות, בשום הקשר ובשום שפה.

      כנראה שבמקרה זה הנחתום דוקא כן רשאי להעיד על סבתו והיא אכן היתה בדיוק כזאת, ויותר.

      תודה גדולה על כל החום.

  • דודו פלמה  On 03/10/2011 at 21:15

    שלום רב שובך ציפורה נחמדת.
    ואיזה סבתא לתפארת, הלוואי עלי…

    • טלי  On 05/10/2011 at 19:02

      ברוך הנמצא, דודו.

      לפני כמה חודשים, אחרי שהזכרתי את סבתא שלי באחד מהפוסטים, כתבת שהיית שמח לאמץ אותה כסבתא. כיוון שהקראתי לסבתא את כל הפוסטים שכתבתי בבלוגי מאז ומעולם וגם את כל התגובות שנגעו לה (ומה שהכי קשה לי כרגע זה שאני לא יכולה לטלפן ולומר לה – "סבתא, קיבלת 16 תגובות בבלוג שלי!" ולהקריא לה אותן
      אחת אחת. כיוון שכך, הקראתי לסבתא אז את תגובתך והיא מיד אמרה שאתה מוזמן לבוא לבקר.

      עכשיו מאוחר מדי, אבל נכונות היתה גם היתה לה, היא מעולם לא סירבה לאמץ מי שביקש לאמץ אותה.

  • mooncatom  On 03/10/2011 at 21:19

    אני יודעת שסבתא שלך מאשרת כל מילה שלך כאן טלינקה,
    ובטח לא בגלל ששיבחת אותה כל כך,
    אלא בגלל שגם היא אהבה אותך כל כך,
    וידעה כמה את נפלאה,
    ואיך, איך, איך את כותבת,
    את כל הלב שלך.
    יש לך סבתא בלב שלך ובכל הוויתך.
    אני שמחה שכתבת עליה, שכתבת כך,
    אני עצובה איתך היום,
    ושולחת לך חיבוק גדול וחם.

    • טלי  On 05/10/2011 at 19:28

      בסוד אגלה לך, מיכלינקה, שגם אני יודעת, אלמלא הייתי יודעת לא הייתי כותבת את זה.

      ותודה גדולה גדולה על כל המילים הטובות והחמות והראייה הצלולה (את הקומפלימנטים אני מדחיקה, לא צריך להיסחף. אבל תודה)

  • שירלי  On 03/10/2011 at 21:20

    טלי יקרה יקרה,

    תנחומיי.

    כל כתיבתך עליה-

    לב פתוח לרווחה מבית שכולו לב.

    אשרייך שזכית בה ,אשריה שזכתה בך.

    שירלי

    • טלי  On 05/10/2011 at 19:43

      תודה רבה שירלי יקירתי.

      אכן אשרינו שזכינו זו בזו ולמרות שאני מעריכה מאוד את 34 וקצת השנים בהן התברכנו זו בזו, זה אף פעם לא מספיק.

  • מרית בן ישראל  On 03/10/2011 at 21:29

    סבתא שלי מתה לפני שלושים שנה כמעט. הגעגועים לא מתקהים עם הזמן אבל גם האהבה לא. מחבקת אותך.

    • טלי  On 05/10/2011 at 19:44

      תודה יקירתי, אני עוד לא מנוסה בזה אבל לגמרי ברור לי שזה ככה.

  • שרון רז  On 03/10/2011 at 21:43

    טלי, כתבת יפהפה, ממש פוסט מקסים ונוגע ללב. אם הייתי סבך/סבתך הייתי גאה בך. עוברת כאן בטקסטים המון אהבה לדמות שהיא כמעט גדולה מדמות האם. אני בהחלט מכיר תחושות אלו. גם אני זכיתי לסבתא מדהימה שנפטרה לפני כשנה. האנשים העצומים הללו נעלמים. אבל הם איתנו בראש ובלב כל הזמן. תנחומיי, משתתף בצערך. היא תמשיך לחיות בתוכך.

    • טלי  On 05/10/2011 at 19:47

      תודה רבה שרון. כבודה של אמא שלי הנהדרת במקומה מונח – אין להקל ראש לא בדמותה בכלל ולא במקומה העצום בחיי בפרט, ושתינו חלקנו את הטיפול בסבתא, ליתר דיוק אני עזרתי לה, וחולקות עכשיו את העצב והכאב. היא כבר ממשיכה לחיות בתוכי ועדיין, אני כל כך מתגעגעת, וזה לא יכול להיות אותו דבר.

      תודות רבות.

  • חני שטרנברג  On 03/10/2011 at 22:10

    משתתפת בצערך, טלי. מסרי בבקשה את תנחומיי גם לאמך. אשרייך שזכית
    לסבתא כזאת, ואשריה שזכתה לנכדה כמוך.

    • טלי  On 05/10/2011 at 19:53

      תודה רבה חני, מסרתי. אכן אשריי שזכיתי בה.

  • אסתי סגל  On 03/10/2011 at 22:27

    אוי טלי.

    חיבוק גדול.

    • טלי  On 05/10/2011 at 19:54

      בדיוק כך אסתי – אוי.
      oy the oyness of it…

      ותודה.

  • כרמית  On 03/10/2011 at 22:35

    טלי יקרה, צר ורחב לקרוא בעת ובעונה אחת. תנחומים, וחיבוק גם ממני.

    • טלי  On 05/10/2011 at 19:55

      צר ורחב זה יפה, כרמית יקירתי. ותודה וחיבוק גם לך.

  • nataliemessika  On 03/10/2011 at 22:54

    חיבוק גדול. מרגש. כבר לא מייצרים יותר סבים וסבתות מהדור ההוא.

    ואגב – יש לכן את אותן העיניים!

    • טלי  On 05/10/2011 at 19:58

      תודה תודה נטלי יקירה. אכן כבר לא מייצרים למרות שהיא היתה בה בעת תוצר של הדור שלה ויחידת סגולה אחת ויחידה, גם למול הדור הזה.

      משונה שאת אומרת את זה, זה לא באמת נכון כי לסבתא שלי, כמו לאביה, אחיה ואחיותיה היו עיניים כחולות חודרות ונפלאות ולי, כמו לכל צאצאיה ולרוב צאצאיה של אחותה יש עיניים חומות דוקא, אז עובדתית זה לא נכון אבל זו מחמאה גדולה עבורי בכל מקרה.

  • ימימה  On 03/10/2011 at 23:30

    אוי, טלי, מצטערת כל כך לשמוע. זכית ממש שהיתה לך סבתא כזו (וממי שגדלה ללא סבתות קבלי – זכית שהיתה לך סבתא). נראה שאת בהחלט דומה לה בהרבה דברים. ניחומים.

    • טלי  On 05/10/2011 at 20:01

      אוי אינדיד יקירה,
      גם אני מצטערת כל כך… אכן זכיתי זכייה גדולה ועצומה, גם אם זהאף פעם לא מספיק. ולמרות שאני שונה ממנה בהרבה, לכבוד ולעונג גדולים עבורי להיות דומה לה בהרבה דברים אחרים. תודה.

  • ליבי רן  On 03/10/2011 at 23:53

    אני שמחה שהעלית את ההספד היפה הזה לרשת. את התמונות ראיתי בגרסה המודפסת, ורק צר לי על שלא יכולתי לשמוע אותך קוראת את המילים בלווייה. אבא שלי אמר שהיית מרגשת מאוד. אתן שושלת אנטוניה האמיתית – רצף של נשים חזקות ומוכשרות וחכמות ויפות, ואני זוכרת את סבתך בתור המלכה האם. אוהבת אותך מאוד, ומאחלת לך רק בשורות טובות השנה.

    • טלי  On 05/10/2011 at 20:03

      תודה תודה חמדתי. כל המילים וכל התמונות לא מספיקות כדי להעביר את מי שסבתא שלי היתה אבל הן מעבירות משהו, אני מקוה.

      תודה גדולה על המחמאות המפליגות וכן, בחודשים האחרונים כל הזמן אמרנו לה שהיא המלכה שלנו. תודה ואמן ואוהבת אותך גם.

  • אייל גרוס  On 04/10/2011 at 1:32

    תנחומי ותודה שחלקת איתנו.

  • לימור שנורמכר  On 04/10/2011 at 11:54

    כ"כ מרגש.
    כיף לך שזכית בכזו סבתא. שהיה לכן האחת את השניה.
    אני בטוחה שהיא עדיין מלווה אותך, רק בדרך אחרת. תנחומים.

    • טלי  On 05/10/2011 at 20:06

      תודה לימור.
      כיף גדול שזכיתי ושהיה לנו זו את זו וכאב גדול שזה נגמר, גם אם ברור ומובן שהיא מלווה ותלווה אותי תמיד. תודה.

      • לימור שנורמכר  On 06/10/2011 at 1:06

        סבתא שלי סיפרה לי שכשהייתי בת ארבע בערך הלכנו יחד ברחוב וחלפנו על פני עמוד עם מודעת אבל. לדבריה פניתי אליה ואמרתי לה שאם היא 'תיפטר' כשאני קטנה- אני אבכה המון, אבל אם היא 'תיפטר' כשאגדל, אהיה עצובה אבל אבכה פחות. ככה כנראה חשבתי אז.
        סבתא שלי עוד פה, וברור לי שמאז ועד היום אני מכינה את עצמי ליום שזה יקרה. בכיתי כשקראתי את ההספד שלך, ולא הכרתי את סבתך. בכיתי עליך וגם עלי.

  • אורלי  On 04/10/2011 at 13:48

    טלי,
    כמו שקודמי כתבו הגעגועים לא חולפים אבל אצלי דווקא הולכת ומתחזקת ההכרה עד כמה לסבתה שלי, שנפטרה לפני יותר משלושים שנה היה חלק ענק בעיצוב של מי אני עכשיו. וזאת מתנה שרק תלך ותגדל ואולי יש בה גם נחמה. אבל הכאב גדול.
    אורלי

    • טלי  On 05/10/2011 at 20:11

      אין לי ספק שזה כך, אורלי, ושזה יהיה כך בהמשך. תודה גדולה על הנחמה וההבנה לכאב.

  • שולמית  On 22/02/2012 at 11:05

    מאוד מרגש.. נשמעת כמו אישה מרשימה ומיוחדת. הלוואי שכולם היו אוהבים ומעריכים ככה את האנשים הבוגרים בחייהם, אין ספק שיש הרבה מה ללמוד מהם…

    • טלי  On 24/04/2012 at 15:32

      תודה רבה שולמית, סבתא שלי אכן היתה אישה שאין כמותה

  • סמדר צור  On 25/04/2012 at 11:23

    טלי יקירה, כל כך ריגשת אותי, במילותייך ובתיאורייך… לרגע אין לי ספק שהכל, כל כך נכון. מהזכרונות שיש לי ממנה יש לי רק חיוביים , מהבית החמים והמזמין ומהאהבה הרבה שהיתה לה כלפיי. בהחלט יש מה לזכור ולמה להתגעגע. אני אוהבת אותך יקירה!

    • טלי  On 28/04/2012 at 10:27

      וואו, תודה סמדר יקירתי, ריגשת אותי מאוד מאוד מאוד.חיבוק!

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: