נשיקה של טבחית

מאת מיכל שטיינר, יצא בהוצאת זמורה ביתן

אני מאוד אוהבת לבשל, אבל מעולם לא העליתי בדעתי לבשל באופן מקצועי, לעמוד שעות על הרגליים ולהאכיל המון אנשים שאני לא מכירה.

אני לא נמנית על אוהבי החתולים, לא הייתי בהודו ואין לי שום משיכה לנסוע לשם, אני שונאת קעקועים והגישה שלי כלפי מערכות יחסים, אהבה, גוף, נפש ובכי, רחוקה מרחק שנות אור מגישתה של אווה.

ולמרות זאת, למרות שאווה הזאת שונה ממני כמעט בכל פרמטר אפשרי, משהו גרם לי להזדהות איתה.

אני לא חושבת שהייתי מחליטה כמוה, כמעט בשום שלב של הספר, אבל האמנתי לכאבים שלה, לתסכולים שלה, ליצירתיות, לשברון הלב לחמלה ולאהבה, למסע שלה  מישראל לגואה ושוב ולישראל ומחיי נוודית לחיי אשת עסקים וחזרה.

בתוך הסיפור הקליל מסתתרים גם נושאים "כבדים" ורציניים. הערכתי אותה על רתיעתה מאלימות ועל המחיר הרגשי הקשה והמוצדק בעיניי, והרמתי גבה לנוכח הבחירה הרגשית שסגרה את הספר- בחירה שמצד הלב הלכתי איתה לגמרי, אבל עוררה סימני שאלה במחושים הפמיניסטיים שלי.

אני מכירה את כתיבתה של מיכל שטיינר מהבלוג היצירתי, האסוציאטיבי, המקסים והחם שלה – "סלט מחשבות", אבל הספר שלה עומד בפני עצמו ומצייר עולם, דמות וסיפור.

ועדיין, בתוך הקול השונה והסגנון החדש, גיליתי עקבות מוכרים מהכתיבה האינטרנטית של מיכל, מעין סימני דרך שקרצו מבעד לדפים ומסרו לי ד"ש – חתולים, ציפורים, עוגיות, ים, וגם כמה עניינים רציניים יותר, שמעסיקים את מיכל ומצאו את מקומם גם בתוך הסיפור של אווה.

ולמרות המוטיבים המשותפים, הספר והבלוג עומדים בפני עצמם ולא כדאי לחפש את רוח הבלוג בספר ולהיפך, אלא לתת לכל מדיום את מקומו שלו.

הספר מחולק לפרקים קצרים, וכראוי לגיבורה מסעדנית, כל פרקון כזה זכה לכותרת שהיא שם של מאכל. ברוב המקרים הבנתי ואהבתי את הקשר בין הטקסט למאכל ומשהו בספר גרם לי לחשוב בכל פעם על המאכל הספציפי הזה, לראות אותו מול העיניים ולרצות לאכול. אבטיח, קינמון, לבבות ארטישוק, סלט ירקות – כל מאכל כזה נראה לי לרגע הכי נכון והכי טעים בעולם.

"נשיקה של טבחית" הוא ספר נעים וטעים שכיף לקרוא. בלעתי אותו ביום אחד והוא השאיר לי בפה טעם של קצפת ורומן רומנטי, אבל גם שכבה עמוקה ומזינה יותר, אולי של לחם או מאפה אחר – טעים ופריך, עם ציפוי פריך מבחוץ והרבה הפתעות מבפנים.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב – 29.5.11.

על הספר באתר טקסט (ועשר עובדות על הגיבורה שמופיעות על כריכה האחורית)

המלצה חמה מהבלוג של סתיו

המלצה של רמי יצהר ב"עניין מרכזי"

ביקרות של ענבר לבנת בנענע10

ענבל מלכה מ"הארץ" כתבה ביקורת שלילית. הביקורת ראויה לקריאה ומחשבה אבל אני לא יכולה שלא להדגיש שאני לגמרי לא מסכימה איתה.

וגילוי נאות – מיכל שטיינר היא המגיבה הקבועה כאן mooncatom , זו שאני מכנה מיכלינקה למרות שפגשתי אותה רק פעם אחת במציאות הבלתי וירטואלית ואני מאוד ממליצה על סלט המחשבות שלה, שמתעדכן ומשתנה בקצב מעורר השתאות ונוגע לי בלב לעיתים קרובות מאוד.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סתיו אדם  On 30/05/2011 at 13:54

    אהבתי …..מאד ….
    ואם את אוהבת קישורים בין אוכל לסיפור …
    מוזמנת לקרוא קצת בבלוג שלי …תמצאי שם כמה סיפורימתכון מענינים 🙂

    • טלי  On 01/06/2011 at 10:54

      תודה רבה סתיו, וברוך הבא! 🙂

      אני אוהבת ספרים ואוהבת לבשל אבל מודה שדוקא אין לי סבלנות למתכונים, מבשלת בלעדיהם (כן, אני מאלה).

      אבל אציץ בהזדמנות!

  • דודו פלמה  On 30/05/2011 at 14:16

    היי טלי, סופסוף אפשר לדבר על ספר חדש ששנינו קראנו. לא הייתה לי ברירה, הבנות שלי גמעו אותו תוך שעה ואז קירצצו לי שאני חייב לקרוא אותו (אחד שקורא כל כך מהר מה זה בשבילו לגמור את "נשיקה של טבחית" בחצי שעה, טענו שתיהן בבוז מהול בשאט נפש) אז קראתי אותו. אני אוהב איך שאת מסקרת ספר. יש משהו מאוד ישר ונקי וגלוי ופתוח באופן שאת כותבת עד שאפשר כמעט לשמוע אותך אומרת את זה. בכל אופן למרות שאני לא אווה (אוכל להיות רק אם אעשה ניתוח לשינוי מין) ואני בכלל איש של כלבים ולא איש של חתולים, והבחירות שלה הן לא הבחירות שלי בכלל, בכל זאת טעמתי את הספר באופן די דומה לשלך. ואני מסכים שלמרות שישנם הדים מסלט המחשבות בספר הרי שהם שתי רשויות שונות זו מזו באופן מובהק. ומה שנשאר זה להצטרף להמלצה שלך לאלה שקראו את הספר לטעום מהבלוג, ולאלה שכבר טעמו מהבלוג לטעום מהספר. ושוב, תודה לך על היושרה.

    • טלי  On 01/06/2011 at 10:55

      הי דודו,

      כן, אני מבינה שהספר של מיכל עשה את הבלתי ייאמן וגרם לך לקרוא פרוזה!

      ותודה רבה בחזרה 🙂

  • שחר שילוח  On 30/05/2011 at 16:38

    שילוב בין אוכל למילים תמיד מעורר תאבון. אני אקרא את זה

    • טלי  On 01/06/2011 at 10:56

      מעולה! האמת? עם כל אהבתי (הרבה והגדולה, אל תטעי ואל תטעו!) לתגובות מנתחות ומתפייטות ומתווכחות ודנות, יש משהו בתגובות האלה, כמו שלך, שמשמח אותי יותר מכל 🙂

      אני מנחשת שתאהבי

  • שוֹעִי  On 30/05/2011 at 18:06

    טלי יקרה,
    אשתי ממש אהבה את הספר; הוא מהספרים שהיא אהבה יותר בשנה האחרונה. אני, עם כל חיבתי הרבה מאוד למיכל [אני מן המשכימים ומעריבים אל "סלט מחשבות" שלה (-:]לא כל כך הסתדרתי איתו.
    קשה לי להבין למה. בכל אופן, החלטתי באיזה שלב לא לשבור על זה את הראש (גם ככה יש לי כל מיני הדהודים בראשי, שכנראה שבר כבר קצת יותר מדיי קירות בימי חלדו),ולחשוב כי בעיית ההתקשרות היא משהו אצלי, כי מיכל היא כותבת כנה, מצחיקה ומוכשרת. ובכלל, הכל תמיד שוזר אצלה בין קיוּם, חיוך ועצב בכל רגע פשוט– שזה לא פשוט כלל.

    • טלי  On 01/06/2011 at 11:00

      שועי יקר,

      אני זוכרת היטב.

      בצדק החלטת לא לשבור את הראש על זה, לא בכוח. נראה לי שהספר הזה מדי "ספר בנות" עבורך וגם מדי קליל בשבילך(להיות שטותניק אתה יודע גם יודע אבל במקרה של מיכל הקלילות היא לא קלילות שטותניקית, היא מסוג אחר). זה בסדר. ואמן על מה שכתבת עליה כאן.

Trackbacks

  • […] ** לכל מי מכם שאומרים ובצדק: סליחה, גיברת, מה? את משווה את עצמך לורג'יניה וולף? אני עונה. לא, אני לא משווה. אני מדברת על ההזדהות שלי עם המון דברים שהיא מדברת עליהם ביומן, הרגשות והדעות שלה. בהמון נושאים וגם בעניין הביקורת. כמה פחדתי מביקורת, וכמה פחדתי כשטלי כוכבי, עמיתה אהובה בשכונת הבלוגים בעלת הבלוג 'עכשיו תורי', כתבה לי שהיא הולכת לדבר על הספר שלי ברדיו ולהעלות את זה לבלוג שלה. וכמה התרגשתי לקרוא את מה שהיא כתבה. זה יפה: אתם מוזמנים גם. […]

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: