נסי מילים כלליות יותר – על ספר שירה של טלי לטוביצקי, ברגע האחרון לקראת אירוע השקה

"נסי מילים כלליות יותר", מאת טלי לטוביצקי, יצא בהוצאת קשב לשירה, 2010.

אני קצת מכירה את טלי לטוביצקי, כשרק הצטרפתי ל"רשימות" היא הסכימה – באצילות רבה – לכנות את עצמה "טלילה" כדי שיוכלו להבדיל בינינו ולדעת שאני לא היא ולהיפך, ומאז יש לי איתה מדי פעם קשר מיילים ותגובות ידידותי ונעים. נפגשנו פעם אחת, באירוע ההשקה לספר "כתוב בגוף", של מרית בן ישראל היקרה (שגם עליו עוד אכתוב בבוא היום…) ולפני כמה חודשים שמחתי לקבל את ספרה החדש בעל השם המדויק והמבריק, הנעוץ בעולם האינטרנטי – "נסי מילים כלליות יותר".

בזמנו דפדפתי בספר, אהבתי חלק לא מבוטל ממה שראיתי והשארתי אותו באגף ה"בקרוב" העולה על גדותיו כתמיד.

בשבוע שעבר קבלתי ממנה את אחד מאי-מיילי התזכורת המלבבים שקבלתי, כשתחת הכותרת תזכורת: יום שישי ה-13 לבונטין 16:00 חגיגת ספרי. בואו לחזק ולהתחזק 🙂 מופיעים הלינק הזה וההבטחה הקסומה הפיצו לעוד עשרה אנשים ותזכו באושר ובאריכות חיים! הפיצו לעוד עשרים איש ותזכו בחיי נצח!

נו, אז אני שואלת אתכם: אפשר (או כדאי) לסרב לבקשה כזאת?

איכשהו, כמו שקורה לי יותר מדי פעמים, אני מוצאת את עצמי כותבת ומפרסמת בדקה ה-90 אבל אם אתם תל אביביים ו/או ספונטניים, עוד יש לכם מספיק זמן לעטות מחלצות ולהתייצב שם בשעה ארבע, כדי לשמוע את השירים המוקראים של טלי, את השירים המושרים של עינב ג'קסון כהן, ושאר תופינים.

ובכל מקרה, גם בלי קשר לאירוע הזה, שווה לשים לב לספר הזה כי לצד חינניותה ולצד היותה בלוגרית חברתית-תרבותית-פוליטית, טלי לטוביצקי היא קודם כל משוררת. טובה.

 אחרי צילום העטיפה מעורר החיוך פרי מצלמתו של יורם קופרמינץ מסתתרים שלושה שערים ועוד קצת: אמולסיה – שמאגד בתוכו שירי אהבה – ממומשת, נכזבת, רגשית, גופנית (כל התשובות נכונות), ארץ – הכולל שירים חברתיים-פוליטיים, שירי מחאה ותיאור מצב הנוגעים בעוני, בכיבוש, ברעב, באלימות, בתסכול ובפחד, הדימוי הלא נכון – שבתוכו עוד שירי אהבה ובעיקר שירי פרידה והחמצה, ושלל נגיעות ארס-פואטיות, והמורס שעל המים – שני איתותי שירה מעניינים שאני לא מצליחה ולא צריכה להגדיר.

רבים משירי האהבה בחלק הראשון הביכו אותי. שאלתי את עצמי אם אני נבוכה בגלל השוני בינה לביני, ניסיתי לבדוק אם המבוכה שלי נובעת מהלסביות הברורה והמוצהרת של טלי לטוביצקי, מכך שנמענותיה הן נשים, אבל אני חושבת שזה לגמרי לא קשור. לא ההטרוסקסואליות שלי היא שהקשתה עלי להתחבר לחלק מהשירים האלה, אלא החשיפה העצומה שעולה מהם.

שירי האמולסיה הם שירים עירומים.

הנפש, הגוף, התשוקה, המימוש – כולם כל כך גלויים, הבשר והנשמה של המשוררת ולפעמים גם של בנות זוגה מונחים בין הדפים בחשיפה מוחלטת שגרמה לי להרגיש כאילו נכנסתי בטעות לטריטוריה אינטימית ופרטית שאין לי דריסת רגל בתוכה. יש שם אומץ, בשפע, והקפאה כמו מצולמת של רגעים ספציפיים בחיי הגוף והנפש. הם כתובים ומתוארים היטב, אבל אני מודה שזה היה קצת יותר מדי עבורי.

ובכל זאת, שני משפטים מתוך שני שירים בחלק הזה נוצצים, בעיניי, כמו קריסטלים יפים, מלוטשים וזוהרים: "הולכת רחובות הרבה/ מחפשת אבן נגף/ שתפריך את ודאות הלב…."

וגם, או אולי בעיקר: "כלב יושב מאחורי הדלת של הלב./ שורט ושורט."

שירי ארץ מצלמים גם הם רגעים, אבל אלה רגעים חיצוניים, סביבתיים, קשים, רגעי מציאות שנתקלים בהם ברחוב או בחדשות, ומבטה של טלי חד, מדויק, מתעד תיעוד נוקב מבלי לעגל ומבלי לרכך. אלימות במשפחה, אלימות של חיילים כובשים, משבר כלכלי, ערב שירה עגמומי – כולם מונחים על הדף כפי שהם ומתחתם רוחשת זעקת המחאה, הכאב והתסכול של זו שנאלצת להיות עדה שקטה לכל אלה.

התיאור עשיר ורווי דימויים, מטאפורות ואלוזיות תנ"כיות וספרותיות, אבל הקישוטים המילוליים מקפידים (ומצליחים) לשמור על נוכחות מינורית, שלא תאפיל על המציאוּת שנותנת בוקס בבטן.

"אצל הקצב/זקנה, ממתינה בצד לשאריות/ לא אומרת מילה/ לא מבקשת דבר/ גם לא מקבלת."

שירי  "הדימוי הלא נכון" כוללים שלל דימויים – נכונים ומדויקים מאוד. דימויים של עולם עכשווי, טכנולוגי, עולם של מקלדות ואסאםאסים, עולם של פסקול דיגיטלי רועש ובתוכו  – געגוע. בדידות. כמיהה. החמצה.

מלאכת השירה של לטוביצקי מדויקת ונכונה ומצליחה להפוך כל קש רגשי לזהב מילולי, רגשות שהופכים למילים שממשיכות להדהד ולכווץ את הלב ואת הבטן.

כמו בציטוט מתוך שיר הנושא: "…ממוטטת את זכרך עד שהוא ניבט מתוך בבואתי/ שבמסך, הוכחה מעגלית מושלמת:/ החיפוש שלך אינו תואם אף מסמך – / נסי מילים אחרות./ נסי מילים כלליות יותר."

וגם – "לפתוח את הדלת/ אל חדר המדרגות המחורר מחושך,/ מטפטף את תפלותו של סוף היום,/ בלי להבין, בלי להעליל./ לעמוד שם/ בטיפשות העין/ בתדהמה החדשה הזאת:/ שכל זה רק דימוי."

ושני השירים האחרונים יפים ומוזרים ומסרבים להיכנס למגירות והגדרות. טלי כותבת ש"… הסוף נקוד ציפורים וספקות-/ אי אפשר לקרוא את המורס שעל המים/ וגם אין צורך… ומתחת לשפה/ נעים במהירות חשאית/ דגיגי חור הרשת/ (כיפת השמים/ מערסלת תינוק)".

והיא מתארת איך "… וכל הזמן העלים הצהובים שורטים/ מבפנים, רוצים להיאמר./ מחכים בשקט שאמצא להם/ את הצורה הודאית/ שלא ניתן להתכחש לה, אבל היד/ עוד לא יודעת למשש אותם בחושך, כל שכן לומר."

טלי לטוביצקי כותבת כל כך חשוף וכן, שאני מאמינה לכל מילה שלה. אני מאמינה שהיא חושבת שהיא עוד לא יודעת למשש אותם בחושך, כל שכן לומר, אבל לכתוב, לכתוב אותם היא לגמרי לגמרי יודעת.

שירים מתוך הספר מאתר טקסט

"הספארי של האהבה" – שירים מהספר בynet

 אלי הירש כתב על הספר

ביקורת של ארז שוויצר ב"הארץ" (ביקורת משותפת על הספר הזה ועל ספרו של אשר רייך)

"מילות חיפוש" – מה ששועי כתב על הספר

"התשוקה למשש מילים" – אליסיה שחף צילמה את טלי לטוביצקי משחקת ע אותיות ומילים, ב"סלונה", זה מקסים!

אירוע ההשקה בפייסבוק

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דודו פלמה  On 13/05/2011 at 16:36

    טלי, יופי של סקירה. ישנו משהו מאוד רהוט בכתיבה שלך, קליל ועם זאת עמוק ולא מוותר. יום עוד יבוא וארצה שתכתבי רצנזיה כזאת על שירי.

    • טלי  On 13/05/2011 at 19:04

      תודה רבה דודו, השארת אותי קצת חסרת מילים, אבל תודה (-:

  • שוֹעִי  On 13/05/2011 at 17:04

    טלי יקרה, רציתי להגיע לאירוע בלבונטין 7 אחה"צ וכבר לא ייצא.
    עמוס מדיי: הכנות לשבת, שלשה ילדים. איך שלא מסתכלים על זה, זה היה לי נראה יותר מדיי לצאת כעת, להשאיר את אשתי עם הילדים, ולחזור בלילה מתל אביב ברגל, אפילו שמאוד רציתי לעשות כן.
    אני משער כי ההבדל בין חיבתנו לחלקים שונים בספרה של טלי נובע מנטייתי לשים את הלב על השולחן (כמו שאני מרבה לומר, את יודעת). כלומר, אני חושב כי שירי האהבה הוידויים של טלי הם החזקים ביותר ספרה. ו'העולם מתרוקן מיופיו, נעשה חול' (עמ' 59) כל כך ציפיתי שתזכירי אותו. כי הוא כל כך קושר בין טלי(לה) הקטנה ובין טלי(לה) הגדולה. שציפיתי שידבר אל ליבך ממש. אני חושב כי הוא אחד השירים העבריים היפים שקראתי בשנים האחרונות; הוא נגע בפשטות בעמקי-עומקיי.

    • טלי  On 13/05/2011 at 19:11

      שועי יקר,

      גם אני לא הגעתי לשם, אבל אני בטוחה שהיה מוצלח ובטוחה עוד יותר שהספר נשאר מעבר לארוע חד פעמי, וממשיך להדהד, כראוי לו.

      כן, יודעת ומכירה היטב את נטייתך זו וגם אתה יודע שגם אני יודעת ולעיתים אפילו אוהבת לשים את הלב על השולחן אבל אני בוררת יותר בקפידה את השולחנות…

      שלחת אותי עכשיו בחזרה אל הספר ולעמוד 59 וכן, אני לגמרי מבינה למה ציפית שאזכיר אותו. ברור שהוא דיבר אלי, כלומר – מדבר אלי מאוד, הוא שיר מצוין, והתלבטתי אם להתייחס אליו, אבל בחרתי שלא דוקא משום שהרגשתי שהרביתי לצטט ועל כך הוספתי לינקים מלאי ציטוטים גם הם (כולל זה שמוביל אל חופך שלך) עד שחששתי שמא כמעט כל הספר נוכח כאן ברשימה ובניגוד לשירים אחרים בהם היה לי ברור מה הקטע/הדימוי/הציטוט הכי חזק בעיניי, לא הצלחתי להביא את עצמי לחתוך את השיר הזה ולהביאו בשלמותו נראה לי קצת מוגזם.

      יודע מה? בוא נצא יחד בקריאה משותפת אל הציבור הרחב, או לפחות אל אלה מתוכו שמזדמנים לבלוגי הקט – קנו את הספר של טלי לטוביצקי, קראו אותו, התענגו עליו, והקדישו תשומת לב מיוחדת לעמ' 59!

  • aliciashahaf  On 13/05/2011 at 23:05

    הספר של טלי(לה) פשוט מקסים ומומלץ ביותר (היה לי הכבוד והעונג לקבל אותו עם הקדשה אישית) והאירוע היום בלבונטין היה כל כך כייפי שלא הרגשתי איך עפו להן כמעט שעתיים.
    אהבתי את מה שכתבת, טלי. תודה.

    • טלי  On 14/05/2011 at 9:47

      כיף לראות אותך פה אליסיה ואני ממש שמחה לשמוע שהארוע בלבונטין הה כה מוצלח וטוב. (ולמען הגילוי הנאות – גם לי היו כבוד ועונג דומים) ותודה! (-:

  • טלילה  On 16/05/2011 at 0:09

    הי טלי יקרה,
    שמחתי מאוד מאוד לקרוא את הפוסט הזה, תודה!
    [כתבתי תגובה ארוכה ואז האינטרנט נפל וכו', אז אתמצת 🙂 ]
    מקווה בקרוב להעלות לאתר שלי תמונות ותודות לאנשים הנפלאים שהשתתפו באירוע ביום שישי, אשמח אם תקפצו לראות. היה מהמם באמת, אני כבר יומיים בהתאוששות… 🙂
    מאוד מודה לך על הרשימה הכנה והמפרגנת, על התיאור הקולע מאוד של הספר (סוף סוף מישהו מתייחס לשערים ולרציונל שלהם…) ועל היושר וההגינות שקורנים מכל שורה כאן. תודה, תודה.

    • טלי  On 16/05/2011 at 14:17

      הי טלי יקרה,

      (לא, סתם, לא עשיתי קופי פייסט להודעה שלך…)

      שלום לאורחת הכבוד של הפוסט! 🙂

      תודה תודה בחזרה, אני שמחה שאחרי שכה הרבה אנשים כתבו כה הרבה מילים על הספר שלך הצלחתי (בלי כוונה! כדי לכתוב הקפדתי לשכוח מה אחרים כתבו ו/או לא לקרוא…)אז אני עוד יותר שמחה אם הצלחתי להתייחס לזוית שטרם התייחסו אליה.

      ושתהיה התאוששות נעימה, עד השמחות הבאות! (-:

  • פאני רוטנברג  On 07/05/2013 at 12:12

    קראתי את המאמר ואת התגובות שכתבו לך אני נוגעת בכתיבה בזמן אחרות
    הכתיבה זורמת לבד ובכמויות אדירות מתוכי.
    הייתי מאוד רוצה לדעת את דעתך של שירי אהבה שלי כל דעה מאוד חשובה לי.
    תודה לך מראש.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: