ארוחת הערב

מאת הרמן קוך, תרגמה מהולנדית ענבל זילברשטין, יצא בהוצאות כתר ועברית

במרכז הספר הזה מונח סיפור שכאילו נלקח היישר ממהדורות החדשות הישראליות – נערים צעירים מתעללים בחסרת בית מבוגרת בפינת רחוב. כולנו רגילים להזדעזע מסיפורים כאלה, לצקצק קצת בלשון ולהמשיך הלאה והרמן קוך מחייב אותנו לתגובה קצת אחרת שקשה לי לתאר את כל פיתוליה מבלי לקלקל את התפתחות העלילה.

פאול ואשתו קלייר יוצאים לארוחת ערב במסעדה מפוארת עם אחיו של פאול וגיסתו. האח הוא פוליטיקאי בכיר, מועמד לראשות ממשלת הולנד, המסעדה מפוארת ואפילו פלצנית, ושני הזוגות נאלצים לדבר על המעשים שעשו הבנים הצעירים שלהם. הספר מחולק לפרקים לפי מרכיבי הארוחה המפוארת על כל פרטיה ודקדוקיה – מהאפריטיף ועד התשר, ומלווה בביקורתו הנוקבת של פאול על כל גינוני הטקס האלה. בתחילת הספר השתוממתי לגבי התנהגותו של פאול – לא הבנתי למה הוא מחשב כל משפט באופן אינטרסנטי לפי הדרך בה הוא מעוניין להצטייר בפני אחיו וגיסתו במקום, פשוט, להביע את דעתו העניינית. התפלאתי, וחשבתי שההתנהגות שלו משונה ומלאכותית, אבל בדיעבד, ככל שהתרחקתי יותר מדמותו והתנהגותו, הפסקתי להתפלא.

למדתי מהספר הרבה על הסיאוב, הצביעות והשחיתות שמאפיינים, כנראה, את החברה ההולנדית בת זמננו, אבל לא קראתי בו כמו במסמך אנתרופולוגי רחוק – הלוואי שיכולתי לקרוא בו כך. למרות הביקורת הנוקבת על החברה ההולנדית, מצאתי נקודות השקה דווקא עם הצדדים האוניברסאליים שעומדים בלב הספר, אלמנטים אקטואליים מתמיד כמו הקשר בין מוסר, נוער, אלימות וטכנולוגיה, המשקל הגדול של "מה יגידו" אל מול המוסר הפשוט והנקי, ההבדל בין מה נכון למה שרק נראה נכון מרחוק והמרחק העצום בין "בני טובים" לבין "אנשים טובים".

זה לא ספר מתח במובן המקובל- הפשע שעומד במוקד הספר נחשף בשלב מוקדם יחסית ואין ספק רב בנוגע לזהות הפושעים, אבל בכל זאת, "ארוחת הערב" בנוי כמו ספר מתח אינטלקטואלי שיוצר אצל הקורא ציפיות מוקדמות ואז משנה אותן, משחק בהן והופך אותן על הראש. למרות שהעובדות והנפשות הפועלות ידועות ומפורשות, הספר מצליח להפתיע, אותי הוא ממש הצליח לתפוס לא מוכנה, ללא הגנה, וזו לא עמדה נעימה במיוחד, אבל עמדה יעילה מאוד לצורך רענון שרירי המחשבה והמצפון.

"ארוחת הערב" הוא ספר מאופק, מעניין, מטלטל ומעורר מחשבות. הוא השאיר אותי עם תחושת בוקס בבטן ושלל מחשבות נוגות, ולצד איכותו הספרותית, הוא נמנה על הספרים שאפשר ממש להגדיר כחשובים.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב  23.1.11.

פרק ראשון מאתר וואלה תרבות

ביקורת מעמיקה ומעניינת של שהם סמיט ב"הארץ"

ביקורת מפורטת מאוד (ועתירת ספוילרים) של דן לחמן ב emago

ביקורת של דוד רוזנטל בוואלה תרבות

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 09/03/2011 at 23:29

    לטעמי לא ספר טוב.
    התחלה נפלאה. אחר כך הולך ונהיה לא אמין ככל שזה מתקדם.
    לא אמין וסטריאוטיפי מאוד.
    לא משכנע.

  • טלי  On 11/03/2011 at 20:40

    מעניין,אסתי, אותי הוא דוקא שיכנע מאוד, לא היה לי קל איתו, זה לא ספר מתמסר ויש משהו מעצבן במספר (בכוונה) אבל בעיניי הוא דוקא מאוד אפקטיבי וחזק.

    טוב – טעם, ריח, וכו'…:)

  • mooncatom  On 12/03/2011 at 10:43

    טלי, את יודעת,
    מאוד הזדהיתי עם מה שאמרת על אותו פאול,
    זה תמיד גורם לי להשתוממות, גם בספרים,
    אבל גם מאוד בחיים, שיש מי שמחשבים ככה
    כל מילה ומילה שלהם, באופן אינטרסנטי בלבד.
    מבחינה זו כבר סיקרנת אותי על הספר.

  • טלי  On 12/03/2011 at 12:37

    מה שמעניין אצלו זה שאנחנו, כביכול, "מהצד שלו", כמו ששהם סמיט הזכירה לי בביקורת שלה, זה מה שנקרא "מספר בלתי אמין" ולפחות בהתחלה, אנחנו מאמינים לו.

    גם בחיים אני לא מצליחה להבין את זה אבל בחיים, בניגוד לספר, אין לי מידע על כל מה שעובר לאנשים בראש ואני יכולה לתת להם להנות מהספק שהם אומרים מה שהם חושבים ולא מתוך אינטרס (או פשוט להאמין להם ודי). כאן ברור מה הוא חושב וזה עדיין רחוק מאוד ממה שהוא בוחר לומר. מעניין. מתסכל, מקומם, מרגיז, אבל מעניין…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: