יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית

מאת שרמן אלכסי, איורים: אלן פורני, תרגם מאנגלית: ארז אשרוב, יצא בהוצאת כנרת, זמורה ביתן. 

 

 לא מעט סופרים כותבים לקבוצות גיל שונות במקביל. לא תמיד זה מצליח – כי לא כל סופר שכותב ספרות משובחת למבוגרים בקיא גם במלאכת הכתיבה לילדים – אבל ישנם סופרים המצטיינים בכתיבה לקהלים השונים ובז'אנרים מגוונים.  בהקשר זה, בשדה הספרות הישראלית, ראוי להזכיר את דויד גרוסמן, מאיר שלו ושהם סמיט –שמיטיבים לכתוב הן רומאנים למבוגרים והן ספרי פעוטות. בדורות הקודמים בלטו בהקשר הזה אלתרמן, ביאליק ולאה גולדברג.

גרוסמן מיטיב לכתוב לא רק לילדים קטנים ולמבוגרים אלא גם לנוער ("דו-קרב", "יש ילדים זיגזג" ו"מישהו לרוץ איתו"), אך מלבדו לא זכורים לי סופרים טובים אחרים ששילבו בהצלחה בין כתיבה למבוגרים לבין כתיבה לנוער.

 

לכן, סוקרנתי כששמעתי על ספר הנוער של שרמן אלכסי שתורגם לעברית לאחרונה, משום שזכרתי לטובה את ספר הסיפורים הקצרים העוצמתי, האיכותי והצנוע שהוא כתב למבוגרים – "עשרה אינדיאנים קטנים" (חרגול, 2005). זהו ספר אנושי מאוד שמתאר, בין השאר, את חוויותיו של צעיר אינדיאני בחברה לבנה.

את ההגדרה הזאת – "תיאור חוויותיו של צעיר אינדיאני בחברה לבנה" אפשר להכיל גם על ספר הנוער "יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית", אבל יש בו הרבה מעבר לכך.

 

במבט ראשון, נדמה שלפנינו ספר נוער קליל במשקל נוצה, משהו ממשפחת "יומנו של חנון". ספר אוורירי גדוש באיורים הומוריסטיים בקו מינימליסטי, ספר שגורם הנאה גם לילדים שלא אוהבים לקרוא אבל אין בו הרבה מעבר לכך.

במבט שני, מתגלה תמונה שונה לחלוטין. הקו החזותי אמנם מזכיר  את "יומנו של חנון" (ובמידה מסוימת גם את האיורים הותיקים והאהובים של אראלה לספריו של פוצ'ו, שאין ספק שלא היוו מקור השראה למאיירת אמריקאית…) אבל מאחורי החזות מסתתרות שכבות עמוקות ורבות של רבדים רגשיים וחברתיים מגוונים.

גיבור הספר, ג'וניור אוהב לצייר קריקטורות, והספר מלא וגדוש בביטויים חזותיים שמשלימים את המידע המילולי ונראים כאילו נתלשו ממחברת או שורבטו על דף מקומט. הציורים והשרבוטים כוללים הסברים, חיצים, הערות ומחשבות שאינם מופיעים בטקסט הכתוב. הדומיננטיות שלהם  הופכת את חוויית הקריאה לאוורירית ומהירה יותר, אך הם גם מביעים רגשות תסכול, כעס, כמיהה ודמיון שמוסיפים מימדים, ישירות ועומק למה שעובר מהטקסט הכתוב.

הופתעתי לגלות שלאיורים אחראית אמנית הקומיקס אלן פורני, מפני שאין בספר הפרדה ממשית בין "טקסט" לבין "איורים", כולם שלובים יחד במעין יומן שחלקו כתוב וחלקו מצויר. שיתוף הפעולה והתיאום בין הכותב לבין המאיירת הצליח ליצור אצלי רושם אמין של יצירה אחת שלמה שנכתבה וצוירה באותה יד.

 

אפשר לדבר על כך שהספר עוסק ברב תרבותיות, ומבקר את הקולוניאליזם והגזענות של החברה האמריקאית הלבנה והשבעה כלפי האינדיאנים של השמורות. אפשר לומר שהספר עוסק ב"קבלת הזר והשונה" ומתגבר על סטריאוטיפים ודעות קדומות. ואפשר לומר שזה ספר שמתאר את חיי האינדיאנים המקופחים בשמורות שטופות אלכוהול, אלימות והימורים. אמירות אלו נכונות ומתארות במדויק את מה שקורה בספרו של אלכסי, אבל הן גם רחוקות ממנו כמרחק מזרח ממערב.

כן, זה אכן הרקע שבתוכו מתרחש הסיפור, זו אכן הסביבה התרבותית של הגיבור ושל המחבר, ואלה אפילו חלק מהערכים המובלעים שעולים ממנו. אבל אין דבר רחוק מהנימה העולה מהאמירות האלה כמו הספר הפשוט והישיר הזה. זה לא ספר שמתיימר  לשנות את העולם, אלא ספר שמספר את סיפורו של נער אחד, ג'וניור. מעטים הספרים שמצליחים לשקף בצורה כל כך אמיתית ומדויקת את העולם הרגשי של גיל ההתבגרות ללא טיפת התנשאות או פטרונות.

 

המחשבות והרגשות של ג'וניור מובעות במלואן – במילים ובציורים- כולן, ללא סינון וללא צנזורה: הוא חושב מחשבות עמוקות ופילוסופיות, הוא מתאהב, הוא חסר בטחון, הוא מלא בטחון, הוא חרמן, הוא מתרגש כמו ילד, הוא גדול, הוא קטן, הוא חזק, הוא חלש, הוא מתגעגע, הוא מבין, הוא לא מבין כלום.

 כל הרצף הזה מגיע בערבוביה, כמו בחיים, ומצטייר דיוקן של נער מוכשר ומחונן, שלפעמים פותר בעיות עם חבר באמצעות משחק כדורסל או מכות, שמתאבל על סבתו האוהבת אבל אין לו סבלנות לשטויות של ההורים. שכמו הרבה נערים ונערות, מייחס חשיבות עצומה לבעיות קלות ערך אבל מתייחס באגביות טבעית לכך שהוא צריך ללכת קילומטרים ברגל לבית-הספר או לבעיית האלכוהוליזם של אביו – ככה זה וזהו, הוא לא מכיר מציאות אחרת.קשה מאוד להגיע בספר שנכתב בידי מבוגר לקול אמין, אותנטי ו"עגול" של נער מתבגר, התחושה הזאת נדירה בעיניי וכאן במקרה הנוכחי היא בולטת לטובה.

 

נדמה לי שהנימה הקלילה והאיורים עשויים למשוך גם בני נוער שאינם "תולעי ספרים", כי הספר משדר משהו "מגניב", "קולי", או כל מונח עדכני אחר שאני לא יודעת להשתמש בו מבלי להישמע כמו דודה זקנה. אבל הוא ישמח גם נערים אוהבי קריאה, שימצאו בו את עצמם, למרות שהוא מתאר מציאות חברתית-תרבותית רחוקה מכל מה שקורה כאן.

על הדרך הם עשויים גם להגיע למחשבות חשובות על ענייני רב תרבותיות, אינטגרציה ושלל מושגים כאלה. זה חשוב ומבורך, אבל זה לא העיקר.

 

פעם, היתה בישראל פרסומת פופולארית שנשענה על הסיסמא "כי בשבילו זה 'דני' ובשבילך חלב". אני כמעט מתפתה לומר אותו דבר על הספר הזה, כי "בשבילו" זה ספר "קולי" ו"בשבילך" זה ספר ערכי. אבל מה שחשוב הרבה יותר, הוא שזה ספר טוב. "בשבילם" ו"בשבילנו".

  

"יומן אמיתי לגמרי של אינדיאני במשרה חלקית" הוא ספר נוער משעשע, מרגש וקל לקריאה, שכתוב ומצויר בצורה אטרקטיבית וכולל גם ערך מוסף חברתי ורגשי. אני ממליצה עליו בחום לבני 14-15 ומעלה וגם למבוגרים שאוהבים ספרי נוער.

  

נכתב עבור הפנקס

 

 פרק מהספר מאתר סימניה (לצערי, ללא איורים)

 

המלצה של רונית רוקאס

 

המלצה של נוריתהה

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 06/01/2011 at 19:56

    אלכסי הוא גם משתתף קבוע בתוכנית הרדיו הנפלאה this american life
    שאותה ניתן לשמוע באתר שלהם http://www.thisamericanlife.org/

  • טלי  On 06/01/2011 at 20:28

    תודה דפנה, לא ידעתי (-:

  • mooncatom  On 07/01/2011 at 9:34

    נשמע לי מרתק ואנסה להגיע לזה. אבל בעיקר, עוררת בי מחשבות, והן ממשיכות להסתובב בתוכי מאמש, על כתיבה לילדים ונוער, זה מעניין.
    תודה טלי.

  • שוֹעִי  On 07/01/2011 at 10:56

    טלי יקרה,
    יכול להיות שלאלכסי היה ספר סיפורים קצרים למבוגרים שגיבוריו היו אינדיאנים אמריקנים? זכור לי משהו כזה במעומעם.
    לאחרונה המליץ לי נוה על "אתה איש רע, מר גאם" של אנדי סטנטון ואז גם חבר בן-גילי המליץ לי עליו (זה ספר מאויר ונונסנסי עם הומור פרוע). לא ממש פנינה ספרותית, אבל יצאו ממני כמה פרצי צחוק בלתי נשלטים, ובימים כתיקונם גם זה לא מעט.

  • טלי  On 07/01/2011 at 13:26

    מיכלינקה – וואו, סקרנתיני! אם עוררתי מחשבות אני תמיד שמחה, ואם הן על כתיבה לילדים ונוער אני זה עוד יותר משמח אפילו (-:

    שועי יקר – בהחלט היה לו, ואפילו כתבתי על זה כאן למעלה, ממש בהתחלה… זה אחד הספרים הראשונים שסקרתי לרדיו, ספר מצוין, ומשם מה הביקורת שלי נעלמה מהמחשב ולא הצליחה לעלות לבלוג מעולם…אבל הספר- עשרה אינדיאנים קטנים- משובח ביותר!
    על "אתה איש רע מר גאם" לא שמעתי, לא מגדולים ולא מקטנים, אבל צחוק תמיד תמיד יפה לבריאות (-:

  • עריכה לשונית  On 08/01/2011 at 20:07

    גם יונתן יבין ועוד סופרים רבים כותבים לילדים ולמבוגרים גם יחד.

  • שוֹעִי  On 08/01/2011 at 21:02

    טלי, כנראה שעיני דילגה מן הפסקה הראשונה לפסקה השלישית (-:
    שבוע טוב

  • טלי  On 09/01/2011 at 11:07

    עריכה לשונית – אכן, יש סופרים נוספים שכותבים לילדים ומבוגרים גם יחד, מעטים, לטעמי, עושים זאת היטב לגבי שני הקהלים…

    יונתן יבין, אגב, כותב למבוגרים (ספרים שלא קראתי) ולילדים קטנים (את חלקם קראתי ואהבתי מאוד), אבל למיטב ידיעתי מעולם לא כתב לנוער, כמו הדוגמא שעליה כתבתי בביקורת הזאת.

    שועי – קורה (-:

  • רוני  On 15/04/2011 at 12:58

    חזרתי לפה אחרי שקניתי לילדיי את הספר כדי להתריע בפני הורים שעומדים לקנות את הספר לילדיהם שמומלץ מאוד שיקראו אותו לפניהם.
    הספר מעולה, אבל כפי שטלי כתבה, הוא לא קל. לילדים שקוראים אותו יש אחר כך שאלות קשות על עוני, שלטון, שלא לדבר על אמא, מה זה מאונן? ולמה הוא מחבב את היד הימנית שלו?
    בקיצור, היה נכון.

    ועניין אחר – דווקא מאז שכתבת את זה יונתן יבין הוציא את אנטי המצוין. את ספרו למבוגרים, באבא ג'י, אהבתי מאוד. הוא סופר ורסטילי ומעניין.

  • טלי  On 15/04/2011 at 19:26

    רוני יקירה – קודם כל – אני מתקנת את עצמי, אכן מאז שכתבתי יונתן יבין הוציא את אנטי (שלא קראתי עדיין) אבל עוד קודם הוציא את "זהבים" המוצלח לנוער – אני חוזרת בי ומתקנת את עצמי לגביו גם אם לא לגבי התופעה שהיא עדיין נדירה.

    לגבי הספר – אכן, ספר מעולה אבל קשה, גם רגשית וגם- בדיוק כמו שאת מתארת- זה ספר מאוד מפורש מבחינת יחס למיניות. לבני 14-15-16 שחיים את זה זה מעולה, אבל לצעירים יותר – גם קראנים מצטיינים כמו הילדים שלך, רוני, זה בעייתי ולטעמי האישי לגמרי מוקדם מדי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: