אוי ארצי

כמה הרבה פעמים מצאתי את עצמי נאנחת בייאוש ובתסכול מול התנהגויות של אנשים ברחוב, בקניון, באוטובוס או בטלביזיה, מול התנהלות ממשלות, מנהיגים וציבור, מול מצעד האיוולת שצועד כאן ברחובות בתרועת חצוצרות רמה.

למרות זאת, גם אם לא תמיד ברור למה, אני אוהבת את המקום הזה, וזה מביא אותי יותר מפעם להיאנח בדיוק כמו יאיר גרבוז – אוי, ארצי…

בתשובות מייל לידיד פריזאי ששוקל לעלות לארץ, גרבוז מתאר את החיים כאן ועושה לנו צילום רנטגן קולקטיבי, מדויק ומצחיק עד כאב, בלי הנחות. הוא מדבר על הכל – מטיולים ועד חתונות, מפוליטיקה ויחסי דת ומדינה ועד חיי מין, מהיחס לאוכל ומסעדות עד היחס לבית, היסטוריה, אקטואליה, זוטות ועניינים ברומו של עולם – כולם מתייצבים תחת איזמל המנתחים החד שלו וכולנו יוצאים מזה בשן ועין.

הוא מספר על עצמו – על ילדותו, נעוריו, על אמנות ומשפחה, אבל בעיקר מספר עלינו.

סגנונו המוכר של גרבוז מככב כאן במלוא תפארתו – העברית העשירה, ההתבוננות המדויקת וחסרת הרחמים בפרטי חיינו, הכנות וההומור העצמי, הנחישות, החריפות, הציניות ולצידם – היושר, הדיוק והענווה, ההצלפות המושחזות וחסרות הרחמים בכל מה שזז והאהבה העמוקה למקום המשוגע הזה, למרות הביקורת ולצידה. לאורך קטעים שלמים בספר יכולתי לשמוע בדמיוני את קולו ונימת הדיבור של גרבוז המוכרים לי מהתקשורת, והקול המדומיין הזה העשיר והחיה את חוויית הקריאה שלי.

מעבר להיותו כותב וסטיריקן מוכשר, גרבוז הוא קודם כל צייר, וציורים שלו משולבים בספר. נהניתי מחלק גדול ממשחקי המילים שמשולבים בציורים, אבל הציורים עצמם –אני מודה, לא היו לטעמי, ברובם.

התמונות המשפחתיות של גרבוז ונכדיו אמנם מוסיפות אמינות לנימה האינטימית של חליפת מיילים אישית, אבל איכותן הירודה בשחור לבן מקשה על הצפייה בהן, מה שגרם לי לחשוב שאולי מוטב היה לוותר עליהן.

גם העטיפה לא מוצלחת בעיני, היא נראית סתמית וריקה, והלובן הבוהק גרם לי, למבוכתי, ללכלך אותה בכתמים שחורים מעיתוני השבת… הטקסטים, כמובן, מחפים על שלל הפגמים הויזואליים האלה אבל בכל זאת, מספר של אמן ציפיתי ליותר גם בהיבט הגראפי והאסתטי.

"אוי ארצי" הוא ספר מסות עצוב-מצחיק, מריר-מתוק, מושחז, מדויק ואינטליגנטי. הקריאה בו מלווה באנחות ייאוש רמות ופרצי צחוק קולניים, אבל היא שווה ביותר, לכל מי שרוצה לפעמים להטיח את הראש בקיר מרוב ייאוש ממה שקורה פה, ועדיין נדון לאהוב את המקום הזה.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 21.9.10.

יאיר גרבוז קורא מהספר "במחשבה שניה"

שני קטעים מהספר מוואלה ברנז'ה

ראיון של יאיר גרבוז בתכנית של לונדון וקירשנבוים

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • mooncatom  On 22/09/2010 at 14:40

    לפעמים, כשאני מרגישה קצת מטומטמת על כמה שאני אוהבת את הארץ המעצבנת הזאת, אני צריכה מישהו, שהוא גם חכם ומוכשר וגם מספיק ציני ומצחיק, כמו יאיר גרבוז בשביל להתנחם בו… אוי.
    תודה טלי שדייקת כתמיד,
    והכתמים על הספר? זה כדי שתהיה לך עוד סיבה להגיד:
    אוי.

  • שוֹעִי  On 22/09/2010 at 17:29

    טלי יקרה,

    לא ממש מחבב את שיחו של גרבוז, ואת הגרבוזים בכלל (עבדתי פעם שנה בסינימטק בתל-אביב שמנהל אחיו). מייצגים בעיניי איזה מילייה שמאל-תל אביבי-מרוכז בעצמו שנוטה למלמל ברבים על אהבת-האדם הרבה שבו ועל כל מיני ערכים הומניסטיים וליברליים, אלא שמנסיוני כל עניינם הוא באנשי שלומם, בני המלייה. מן הבחינה הזאת, הדבר מזכיר לי לעתים קרובות, חצרות אדמורי"ם בבני ברק, שם מדברים על אהבת-ישראל, אבל גם את ישראל (כל שכן את מי שאינו ישראל כלל) לא תמיד אוהבים אלא רק את מי שהולך אחרי האדמו"ר שהולך בראש הקהל.

    חג שמח.

  • שירה  On 22/09/2010 at 20:05

    הכתיבה שלך מקסימה לגמרי.

  • טלי  On 23/09/2010 at 19:47

    מיכלינקה – וואלה. לא חשבתי על זה ככה. זה מה שקורה כשפוליאנה פוגשת את גרבוז, כנראה…(-:

    שועי יקר – הפתעת אותי, דוקא חשבתי שהספר הזה עלול להיות לטעמך, לפחות חלקים נכבדים ממנו. אני לא מכירה את אלון גרבוז ולא יודעת עליו כלום למעט שמו ותפקידו, אבל את פועלו של יאיר גרבוז אני דוקא מאוד מחבבת, לפחות את הצדדים המילוליים. דווקא בכלל לא הרגשתי בשיח שבספר הזה את הרוח שאתה מתאר פה אבל זה בסדר, כל עוד זו עדיין מדינה חופשית מותר ואף רצוי לפתח טעמים מגוונים ושונים…חגשמח גם (-:

    ושירה – אני מסמיקה… תודה!

  • שוֹעִי  On 23/09/2010 at 21:29

    טלי,
    אין לי רצון להתגולל על איש; אבל לאחרונה אני חי במן תחושה משונה כזאת (שבאמת לא קשורה כלשהו-איכשהו ליאיר גרבוז) שבו כל מיני אנשי רוח מובילים לכאורה, המזוהים עם השמאל, מרשים לעצמם להתגולל ברבים על אוכלוסיות שלימות (זך, יהושע סובול, למשל). לא ראיתי את גרבוז ולא את חבריו לאליטה האמנותית אומרים דבר (טוב, מה, כולם אוכלים מאותה צלחת, ונפגשים באותם מקומות בילוי). אבל זה בסדר, ראיתי את אחיו של גרבוז, המנהל של הסינימטק, מעלים עבירות גרועות בהרבה (מסוג הדברים שנאשם בהם לאחרונה יצחק לאור) ומפטר עובדות שהעזו להתלונן בפניו גם עובדים שהעזו למחות בקול רם מדיי על דברים ששמעו מפי אותן עובדות (לפני 14 שנה). העיקר שאפשר להצטלם עם עובדים זרים, לדבר על סבלו של העם הפלסטיני (איכשהו, רוב השמאלנים התל-אביביים שהכרתי מכירים פלסטינים דרך הטור של גדעון לוי או דרך בלוגים כגון זה של חברנו, עידן לנדו, לאין-שיעור יותר מאשר במציאות), על גזענותו של הציבור החרדי, ולהמשיך לנהל פסטיבלים בין לאומיים ותערוכות-יוקרה…(זה לא קשור לספרו של גרבוז, ובכל זאת, המילייה השמאל-בורגני המסויים הזה מביא לי לאחרונה את הסעיף לגמריי-לגמריי-לגמריי).

  • mooncatom  On 23/09/2010 at 22:55

    סליחה שאני מתערבת…
    אבל הכל היה שווה
    בשביל לשמוע את שועי ידידנו העדין
    אומר שהביאו לו את הסעיף (לגמריי-לגמריי-לגמריי),
    חחח… יללה מכות יללה!!!

    סתאאאם, אני צוחקת, כן? שיהיה ברור.

  • שוֹעִי  On 23/09/2010 at 23:43

    מיכל יקרה,
    דווקא בתשרי האחרון, למעט הפסקות של חגים וכיו"ב, הכל נוטה להביא לי את הסעיף.
    בשבוע שעבר שאל אותי שומר באיזה חניון אם יש לי נשק. עניתי: 'לשון חדה'. אבל באמת, זה הכל'.
    וכן, אני סובר כי יש הבדל ניכר בין שמאל כן, חברתי, הומניסטי וליברלי– שבאמת מתקיים על אהבת-אדם באשר הוא אדם; ובין, אנשים שמשום מה הפכו למאורות-השמאל, העסוקים בהתייחסות מתנשאת לפלסטינים כ"מסכנים" הראויים לרחמים, הטפה לשנאה כלפי מגזרים שלימים, ואוהבים בני אדם רק כאשר הם דומים להם בצורה חשודה: כלומר מצויים באותו מעמד סוציו-אקונומי, מאותם אזורים, אותה הצבעה פוליטית, מאותם ארצות מוצא (וכמובן לפתח איזה אמן מזרחי-פריפריאלי אחד בשביל הפוליטיקלי-קורקט. זה חשוב מאוד).

  • mooncatom  On 24/09/2010 at 11:12

    אכן שועי,
    בעלותך למטוס, יש סיכוי שיטלו ממך את לשונך,
    כשם שלקחו ממני את מספרים לציפורניים שהיו לי בתיק…
    ובעניין השני, אני נוטה לחשוב כמוך,
    שצדק וחסד וחמלה הפכו למטבעות שחוקים וחלולים,
    וזה מעציב אותי עד מאוד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: