סוף סוף צדק לעביר הקטנה

בינואר 2007, הילדה עביר עראמין בת העשר נורתה ע"י שני חיילי מג"ב, כשיצאה מביה"ס עם אחותה וחברה לקנות ממתק במכולת שממול. היא נפצעה אנושות, ואחרי ששכבה מחוסרת הכרה כמה ימים בבתי חולים, עביר הלכה לעולמה.

אין גבול, אין הצדקה ואין נחמה על המעשה הנפשע הזה.

מאז ינואר 2007 ועד אתמול, מדינת ישראל וצה"ל התנערו מאחריות למותה של עביר. זה התחיל בהודעה תמוהה של דובר צה"ל לפיה היא נפגעה כששיחקה בנפל של תחמושת (עביר נפגעה בחלק האחורי של ראשה, ידיה הקטנות נותרו שלמות לגמרי), המשיך ברשלנות מתמשכת בטיפול בזירה (איש לא גידר את השטח, איש לא אסף ראיות, איש לא בדק, איש לא חקר) ונגרר לטענות תמוהות של המדינה, טענות שמאתגרות את חוקי הבליסטיקה, חוקי הפיזיקה והשכל הישר.

מהרגע הראשון, בסאם וסלווא עראמין אמרו שהם לא מבקשים נקמה, הם מבקשים צדק.

אתמול, בבית המשפט המחוזי בירושלים, בהחלטה תקדימית, השופטת אורית אפעל-גבאי קבעה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שעביר נפגעה מקליע גומי שנורה ע"י כוח מג"ב ושמותה נובע מרשלנות של המדינה.

עביר נכנסה לי ללב מרגע ששמעתי על מותה הנורא, ובשנים שעברו מאז זכיתי להכיר את בני משפחתה האצילים והמקסימים. זכיתי להימנות על הרבים שליוו אותם במאבקם בבג"ץ ואני שבה ומתחייבת להמשיך וללוות אותם בכל דיון עתידי בו יהיה בכך צורך.

אין בכוחה של מדינת ישראל להחזיר להם את ילדתם המתוקה, אין בכוחה של מדינת ישראל לייבש את הדמעות של סלווא, לאחות את הלב של בסאם, למחות מזכרונה של ערין – אחותה הגדולה של עביר, את הרגע שבו אחותה קרסה לידה, באמצע הרחוב, לספק הסברים לאחיה הגדול או להחזיר לאחמד והיבא הקטנים את האפשרות לילדות נורמלית (ובעצם, לילדים שנולדו וגדלו בענתא תחת כיבוש, לא היתה מעולם ילדות נורמלית באמת).

שום פיצוי שבעולם לא יכפר על החטא הנורא הזה, אבל אתמול, בבית המשפט המחוזי, מדינת ישראל לפחות לקחה אחריות, וזה לא מעט.

 

 

דיווח מנענע10  על החלטת בית המשפט מאתמול    דיווח מגלי צה"ל און ליין   דיווח מ"הארץ"  דיווח מynet   דיווח מnrg

פוסטים שכתבתי על עביר עראמין ז"ל:

פשע הירייה ופשע הטיוח – עובדות וראיות מהדיון בבג"ץ, בדרך להשגת צדק לעביר הקטנה

צדק לעביר הקטנה (לקראת הדיון בבג"ץ)

ילדה קטנה, יחידה ותמה

פוסט אורח(ת) מאת נורית פלד אלחנן: בית המשפט אינו משתתף בצער

הטקסט המקורי והמלא של העתירה של משפחת עראמין וארגון יש דין לבג"ץ

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נועם  On 17/08/2010 at 10:58

    החלטת בית המשפט מאתמול היא נקודת אור בים של חושך.

  • טלי  On 17/08/2010 at 10:58

    נועם – אני מסכימה.

  • דודו פלמה  On 17/08/2010 at 12:34

    שיר הרס לעביר / (לזיכרה הנורא והבלתי נשכח)

    עביר ביתי, עביר,
    נומי נומי נים,
    השחר כה צונן בהרים.
    עטוית בלואים וחוצפה,
    את כבר לא תצאי לרחובות
    עם עגלה של אשפה.
    לא עוד תשובי עם צאת כוכבים
    ואת כורעת מכובד השנאה.

    נומי נומי ביתי בניכר,
    את כבר לא תשבי אצלי במעצר.
    ובבוקר כבר לא תקומי,
    לחטוף כדורים של גומי.
    עביר, העולם כה תמים,
    ומי בכלל הבטיח לך זר של ורדים.

    החיים הביאו לך רק עלבון
    וחרון אינאונים.
    עננים של גז
    עם ברד כדורים.
    ומתחת לשמים קודרים,
    רחובות מתנכרים
    ושנאת אבנים.

    נומי, עביר, נומי נים,
    נומי, עביר, נומי נים,
    השחר צונן בהרים.

    יום עוד יבוא
    כשתיפקחנה עיניך השתיים,
    על מחסומי האבן ואזלת הידיים,
    שוב יעלה אז מתוך האימה,
    מבטך הבוער, המאשים, הנורא.

  • mooncatom  On 17/08/2010 at 15:33

    טלי, אני פשוט אגיד לך: תודה,
    שכתבת על זה בדרך הפשוטה והטובה שלך.

    ולמשפחה של עביר אני אגיד: סליחה.

    הסיפור הזה, הוא הסיפור של ישראל פלסטין,
    מגולם בילדה אחת, במשפחה אחת,
    סיפור של עוול והכחשה.

  • שועי  On 17/08/2010 at 17:20

    טלי יקרה,
    אכן בשורות טובות בחזית הצדק, אך גם בהן אין נחמה ובכל זאת מוטב מאוחר. ואף על פי כן דומני כי זהו יום חגן של צפורים כחולות, באשר הינן: http://shoeyraz.wordpress.com/2009/10/21

  • nataliemessika  On 17/08/2010 at 17:36

    תודה טלי. מהלך ראוי וחשוב, גם אם לא ישיב את הילדה לחיים.

  • אסתי  On 17/08/2010 at 22:12

    בהחלט.
    מעשה אחד שקצת מתקרב לצדק בימי העדן האלו.

  • המחסנאית  On 18/08/2010 at 8:44

    תודה שהעלית.
    טיפ טיפה של הקלה

  • טלי  On 18/08/2010 at 10:28

    דודו- אני לא מסוגלת להגיב על השיר הזה, מצטערת.

    מיכלי, שועי, נטלי, אסתי מחסנאית – כן. צודקים. תודה.

    ותחושת ההקלה הבאמת גדולה שלי מצטרפת לכאב ולזה שההכרה הזאת היא רק סמלית, אין בה כפרה אמיתית, אין כפרה אמיתית.

    וחשוב לי רק להבהיר- התיק הזה הוא תביעה אזרחית שהוגשה עוד ביולי 2007, חצי שנה אחרי שהרגו את עביר, התיק בבג"ץ עודו תלוי ועומד, ובמסגרתו משפחת עראמין עומדת על זכותה לתבוע לדין את האחראים.

    כי גם אחרי החלטת השופטת משלשום, היורה ומפקדו מסתובבים חופשיים בינינו.

  • זאראטוסטראח  On 18/08/2010 at 11:11

    לצערי את מדברת אל ליבות כה מעטים

    הטוקבקיסטים באתרי החדשות עטו על גופתה
    כלהקת כלבי האיינה זבי ריר
    והמדינה- מנהיגת הלהקה
    אשר סוף סוף זכתה למקל לו היתה ראוייה מבית המשפט.

    מדינה מוכת כלבת, שסעת, זאבת ולוקמיה.

    אם יש לך קשר אימייל למשפחה של עביר הקטנה, שלחי להם את תנחומיי ואהבתי להם
    העליתי פוסט לזכרה בקפה דה-מרקר
    http://cafe.themarker.com/post/1729268
    אבל זה עושה לי צורך להקים אתר זכרון לילדה ולמשפחה. האם מישהו כבר עשה זאת?

    אודה אם תכתבי תשובה
    ביי
    הנרי

  • Yulie Cohen  On 19/08/2010 at 11:24

    בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן,

    שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן.

    לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט

    בִּשְׁבִילֵי הַגָּן.

    יֶלֶד.

    קָטָן.

    אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי!

    רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר.

    רְסִיס נְהָרָה.

    לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר

    "אוּרִי!" –

    אֶקְרָא!

    עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם.

    עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה.

    עוֹד אֲחַכֶּה

    לוֹ.

    עֲקָרָה
    תרפ"ח, רחל,

  • דודו פלמה  On 19/08/2010 at 19:28

    טלי, אני מצטער שהשיר קשה לך. הוא קשה גם לי.
    לא יכול שלא לתת ביטוי לזעם שאחז בי אז, ועדיין אוחז בי עכשיו כאשר אני חושב על הזילות הכללית של חיי האדם הלא יהודי במדינת ישראל בכלל ובמקרה הפרטי של עביר בפרט. אינני רשאי ואינני יכול שלא לתת ביטוי לכעס העצום שיש לי על הקלות הבלתי נסבלת בה עביר קיפחה את חייה, סליחה נרצחה, בידי בני עוולה. ובני העוולה האלה הם שלי ושלך. והמדינה המנוולת והמתנוולת הזאת סחבה את המשפחה העדינה הזאת בשווקים ובסמטאות של המשפט העברי המזעזע שקיים היום במקומותינו עד שהואילה "להכיר" באחריותה באובדן שידעו בסאם וסלווא עראמין. ולכן נולד "שיר הרס לעביר".

    וחוץ מזה אני מאוד מעריך את העזרה שהושטת להם. כל הכבוד לך. באמת.

  • טלי  On 20/08/2010 at 9:59

    הנרי – לא הצלחתי להכנס ללינק שצירפת, אשמח אם תצרף לינק תקין. אדאג להעביר את תנחומיך למשפחת עראמין.

    יולי – אני מודה ומתוודה שעד כמה שהשיר הזה יפיפה וצובט קשה לי לראות את הרלבנטיות שלו לעניין אבל זה בסדר, לכל אחד מותר לפרש שירה באופן אחר, אם בעינייך זה רלבנטי, זה רלבנטי.

    דודו – לא מצפה שלא תיתן ביטוי לזעם, גם אני זועמת על הסיפור הזה, מאוד מאוד. וההליך המשפטי בבג"ץ עודו תלוי ועומד, גם אתה וכולכם מוזמנים להתייצב שם איתי כדי לחזק אותם כשיהיה צורך, כשייקבע מועד ויהיה צורך בבני אדם אפרסם את זה כאן. תודה!

    הערב, שישי, בערוץ 2, באולפן שישי, אני חושבת, תהיה כתבה על משפחת עראמין, חשוב לצפות.

  • Yulie Cohen  On 20/08/2010 at 11:12

    טלי, על אמא של עביר חשבתי שהבאתי את השיר של רחל. על האמא שהבת שלה לא תחזור אליה לעולם. אין כאב גדול מזה וחשבתי שהחלטת בית המשפט, על אף שלא מחזירה את עביר, וודאי עוזרת לכאב של האם.

  • שחר שילוח  On 20/08/2010 at 14:09

    חטלי, שבתי עליך כשקראתי את הידיעה.
    אני מקווה שלא יהיו עוד מקרים כאלה וידיעות כאלה,
    אבל בטח אתבדה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: