מקהלת העצים

"מקהלת העצים" מאת דונלד הרינגטון, תרגם מאנגלית אסף גברון, יצא בהוצאת טובי

תמיד נרתעתי מהתופעה הבזויה של נשים שמתאהבות באסירי עולם, ועוד יותר נרתעתי מנשים שמתאהבות באסירים שהורשעו באונס.

אסיר שהורשע באונס של נערה בת 13 בכלל מתועב בעיני, אז איך יכול להיות שבספר הזה מצאתי את עצמי חרדה כל כך לגורלו של האסיר המורשע נייל צ'יזם ותומכת כל כך במאבקה העיקש של וירידיס מונדיי, עיתונאית וציירת, להוציא אותו לחופשי?

ראשית, בזכות הכתיבה החדה והטובה של הרינגטון. ושנית, כי גם אני שוכנעתי לחלוטין בחפותו של צ'יזם, שנכנס לכלא על לא עוול בכפו כחלק מקנוניה פוליטית מכוערת.

בספר מותח ורב תהפוכות כזה קשה להתאפק ולא לגלות לאן העלילה והסכנות מגיעות, אבל אני יכולה רק לומר שהספר מתחיל בפגישתו של נייל עם הכסא החשמלי המצמרר המכונה ספארקי הזקן ומגיע… למקומות אחרים.

תוך כדי, על רקע חברה של אנשי כפר פשוטים  באמריקה של ראשית המאה העשרים, נרקמת, בעדינות, בזהירות ומרחוק, אהבה מרגשת בינו לבין וירידיס – בחורה מבית טוב עם רקע משפחתי לא פשוט, ציירת בחברה שלא מבינה באמנות, אישה עצמאית שמושכת מבטים כשהיא רוכבת על סוסה ולובשת מכנסיים, מישהי ששומרת על לב אנושי ופתוח גם בסביבה של אינטרסים ואינטריגות.

כלאו של נייל הוא בית גידול לאכזריות, אלימות, התעללות ורוע לב ולניסיונות לשבור את רוח האדם.

ובכל זאת, דווקא שם, הוא מצליח לשמוע את שירת העצים.

כל הספרים של דונלד הרינגטון קשורים לעיירה החצי בדיונית סטיי מור בחבל האוזרק בארקנסו. אחרי שנהניתי מאוד משני ספריו הראשונים שתורגמו לעברית חששתי שמיציתי את העניין ושעוד ספר על אותו מקום כבר יחזור על עצמו. טעיתי.

בין עלילות הספרים השונים עוברות עשרות שנים, ורובו של הספר הנוכחי מתרחש בכלל מחוץ לסטיי מור, בבית הכלא המחוזי. זו לא סדרת ספרים, כל אחד מספריו של הרינגטון עומד בפני עצמו ואין צורך לקרוא את הספרים הקודמים כדי להבין מה קורה בספר הזה, אבל יש בו כמה דרישות שלום משמחות מדמויות ומקומות ששיחקו תפקיד מרכזי בספרים הקודמים, מעין בונוס משמח עבור המתמידים.

"מקהלת העצים" הוא ספר מעניין, אנושי ומותח מאוד.  זה ספר ששר שיר הלל לרוח האדם והחופש, דווקא מתוך סיטואציה נטולת אנושיות ונטולת חופש.

תקראו, תיהנו, תכססו ציפורניים מרוב דאגה אמיתית לשלומו של נייל צ'יזם, ואם תקשיבו ממש טוב, אולי תשמעו את העצים שרים…

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ביולי 2010.

 

ביקורת שלי על "כשהמלאכים נחים" מאת דונלד הרינגטון

ביקורת שלי על "הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו" מאת דונלד הרינגטון

 

דן לחמן בemago על "מקהלת העצים"

אריאלה רביב על "מקהלת העצים"

סיגל ריבה בmako  על "מקהלת העצים"

שירי לב ארי על הרינגטון בynet

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • mooncatom  On 16/08/2010 at 17:52

    אח טלינקה,
    אני מתה עליו.
    הוא פשוט מרגש ברמות,
    ומצחיק ונפלא.
    (הוא אחת הסיבות שבגללן נורא רציתי
    שהספר שלי יהיה בהוצאת טובי…)
    קראתי את 'הארכיטקטורה…' המדהים,
    ואני אקרא (אחרי שוך כל הסערות)
    את כל הספרים.
    תודה שהזכרת לי,
    איזה יופי.

  • שועי  On 17/08/2010 at 7:42

    טלי יקרה,
    לא קראתי את הרינגטון. נשמע כמו משהו שעשוי למצוא חן בעיניי. תודה.
    מעניין מה עושות הציפורים כאשר העצים שרים? (מגדלות שורשים?)

  • טלי  On 17/08/2010 at 9:55

    מיכלינקה – הסופר הזה הוא כמו חצי סוד, תמיד מפתיע אותי לדעת שיש עוד אנשים שמכירים ואוהבים אותו.

    שועי יקר – בדיוק! הספר הזה, ספציפית, הוא אכן משהו שעשוי למצוא חן בעיניך – קרא! קרא! קרא! (זה קול העורבנים על העצים).
    שורשים לציפורים זה עצוב, אולי הן סתם מניעות את עליהן ברוח…
    (-:

  • mooncatom  On 17/08/2010 at 18:55

    שועי,
    איזה כיף לך שהרינגטון עוד לפניך,
    תיקרא ותיהנה עד מאוד.
    ובעניין הציפורים?
    כשהעצים שרים,
    הן עושות להם קול שני…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: