בחול

"בחול" מאת אגור שיף, יצא בהוצאת עם עובד

חול. חול של חופש, של שחרור ושל ים, חול של קבר, סופת חול, קרבות, מלחמה. חול רך ותומך וחול מציק ומסוכן – כל החולות האלה מלווים את הספר לכל אורכו.

החול הזה מפגיש בין שני עולמות – עולמו של קצין משטרה מתבגר, מיושב ושקול, שנמנע מלעסוק בעברו כילד שואה באירופה ושמנהל עם אשתו מערכת יחסים מסורה אך חסרת התלהבות, ועולמה של נערת פרחים הרפתקנית, מרדנית, תמימה ותוססת.

המפגש העקיף עם דמותה של הנערה הצעירה מטלטל את הבלש ומשמש עבורו טריגר למשבר אמצע החיים ולבחינת כל המובן מאליו בחייו.

יש פה בעצם שני סיפורי מתח –  פרשת מותה או הירצחה של הנערה טליה רבינוב, וסיפור חייו של רב פקד רמי דינור, ילד שואה שבגר לבדו וכמעט אינו מכיר את קורות אביו ומשפחתו.

שני סיפורי המתח מצטלבים ומשתלבים זה בזה באופן שחלקו מפתיע ואת חלקו האחר הצלחתי לנחש קרוב להתחלה.

יש ספרים עם יומרות לצייר תמונת מצב אותנטית או היסטורית של החברה הישראלית – גאווה לאומית, תסביכים, שכול, מלחמות, שואה ופחד ויומרה להציג את כל המצב הסבוך והמורכב שבתוכו אנחנו חיים במסגרת רומאן גדול אחד.

הספר הזה חף מיומרות, זה ספר קטן שמספר סיפור אחד המתרחש, כמעט במקרה, ברגע היסטורי דרמטי – על סף מלחמת יום כיפור. דווקא היעדר היומרה עובד, לטעמי, לטובת הספר, ופיסות המידע החדשותיות שמפציעות מדי פעם במהלכו מעידות על תחקיר מעמיק ומעשירות את הקריאה, אבל לא מאפילות על הסיפור. הנימה המקומית, הספציפית והצנועה של הספר פועלת לטובתו ומאפשרת גם לאמירות הכלליות להדהד בקול רם יותר.

אפשר למצוא הקבלות בין חיי המספר לחיי המדינה ובין ההדחקה הפרטית לזו הלאומית. אפשר, אבל לא חובה.

לצד המספר מופיעות דמויות נוספות ולכולן יש מערכות יחסים שונות – חיי נישואין, יחסי אמא ובת, סבתא ונכדה, אב ובן, קולגות בעבודה – הם נפגשים, הם מרגישים, קורים להם דברים ובכל זאת, אף אחת מהדמויות ואף אחת ממערכות היחסים לא הצליחה לגעת בי באמת, לרגש או להסעיר אותי, ואחרי כל תיאור של מפגש אנושי נשארתי עם תחושת החמצה ומבוכה מסוימת.

"בחול" הוא רומאן כתוב היטב שמשלב בין סיפור מתח בלשי קונבנציונאלי לבין ערך מוסף של תובנות חברתיות והיסטוריות על החברה הישראלית.

זה לא ספר ששינה את חיי או גרם לי להתרגשות מיוחדת, אבל הוא בהחלט שווה קריאה.

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב-21.7.2010.

פרק מהספר מMako

ראיון עם אגור שיף בynet

ראיון עם אגור שיף ב"הארץ"

ביקורת אמביוולנטית של אריק גלסנר בnrg

ועוד אחת של אסתי סגל בגלובס ו"במחשבה שניה" – אני מודה שעד שקראתי מה שאסתי כותבת לא עלה בדעתי הקשר לרצח רחל הלר, אבל יש בזה משהו, ומסתבר שגם הסופר התכוון לאותו אירוע, כמו שעולה מהראיון המעניין שערכה איתו אסתי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  ביום 23/07/2010 בשעה 21:22

    מאוד אוהבת את אגור שיף. הספרים הקודמים שלו, קבצי הסיפורים הקצרים וגם "הרגלים רעים" היו לטעמי יותר חריפים, כתובים בשפה הרבה יותר חדה, מדויקת ומפתיעה, אם כי "בחול" סחף אותי, וכן, היה ברור לאיזו פרשה הוא מרמז. אחד הסופרים המוכשרים שלנו, שמקבל הרבה פחות מדי חשיפה לטעמי.

  • טלי  ביום 24/07/2010 בשעה 11:46

    תודה דפנה (-:

    נדמה לי שלא קראתי את הספרים הקודמים שלו.

    כאמור, לא היה לי ברור לאיזו פרשה הוא מרמז, אבל בדיעבד אני דוקא שמחה, יכולתי להתוודע לסיפור כמו שהוא ולא לחפש רמזים חדשותיים…

  • mooncatom  ביום 24/07/2010 בשעה 17:47

    טלינקה,
    אני עוד לא קראתי, בטח יום אחד עוד אקרא,
    מה שכן, מקסימה אותי היכולת שלך לכתוב בכזאת יושרה,
    את כותבת על מה שאת אוהבת, ועל מה שלא,
    והכל בכנות ובלי כחל ושרק. זה יפה.

  • טלי  ביום 25/07/2010 בשעה 9:35

    תודה רבה מיכלינקה, הסמקתיני (-:

  • שוֹעִי  ביום 26/07/2010 בשעה 20:29

    טלי יקרה,
    יש ארמונות? יש יענים הטומנות ראשן?
    (אל תשאלי היכן; זה ברור כשמש המאירה את החוף)
    (-:

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: