על דיוקן של ציפור ועל דרכונים מעופפים – מופעים חדשים

חגיגה ביריד

  מאת: ז'אק פרוור, תרגום מצרפתית: חני עמית-כוכבי

מאושר כדג השמך השט במעלה הנחל

מאושר ליבו של העולם

הנע על סילון של דם

מאושרת תיבת הנגינה 

הצורחת בעפר

בקולה הלימוני

מלות שיר עממי

בלי חרוז, בלי מה ומי

האוהבים מאושרים

על רכבת ההרים

מאושרת הנערה האדמונית

על גב סוסה הצחור

מאושר הנער חום השיער

המחכה לה בחיוך שמח

מאושר הגבר האָבֵל

העומד בסל כדורו הפורח

מאושרת הגברת השמנה

השמחה בעפיפונה

מאושר השוטה הזקן

השובר את הכלים

מאושר בעגלת טיול

תינוק קטן קטנטן

אומללים המגוייסים

העומדים לפני ביתן הירי

המכוונים אל לב העולם

המכוונים אל לב עצמם

המכוונים אל לב העולם

ומתפקעים מצחוק.

הפשטות הישירה של השיר הזה מדברת אלי, ואני גאה לבשר שהתרגום הנוכחי לשיר הזה של פרוור מופיע כאן, בבלוגי הקט, בהופעת בכורה.

קוראיי הנאמנים יודעים שיש לי חולשה לאמנויות הבמה, יודעים כמה אני אוהבת תיאטרון, ויודעים שיש לי לא מעט חברים מוכשרים שעוסקים בתיאטרון (לצד חברים מוכשרים שעוסקים ועוסקות בנושאים אחרים לגמרי…).

אחד מהחברים המוכשרים שלי הוא דורי אנגל, ועל הפרויקט החדש שלו שמעתי עוד כשהוא היה רק רעיון שטרם בקע מהביצה.

אם אתם קוראים כאן בהתמדה, אתם עשויים לזכור שאמא שלי, ד"ר חני עמית-כוכבי, היא מתרגמת מקצועית שאוהבת לתרגם שירה. היא נענתה לאתגר שדורי הציב בפניה ותרגמה מצרפתית שירים של פרוור במיוחד כדי שדורי וחבריו יוכלו להעלות אותם לבמה.

הטקסטים המולחנים תורגמו תוך דגש על תרגום לזמרה, כלומר תרגום שתואם את הלחן המקורי, וכולם נבחרו למען האמירה התיאטרונית הזאת.

דורי ליקט שחקנים ויוצרים נוספים, רקח את הטקסטים להצגה מוסיקאלית והתוצאה תעלה בהופעת בכורה ביום שלישי הקרוב, בתיאטרון תמונע בת"א.

השירים של פרוור קשים, ישירים, בועטים. הם מדברים על האיוולת שבמלחמה ועל האדם הפשוט, האוהב, החי. התלמיד העצלן והחייל היוצא לקרב, אלה שיוצאים לצוד לווייתן ואלה שיוצאים לצוד ילד קטן. החומרים שמרכיבים את הטקסטים הם גשם, אהבה, פרח, עפיפון, תינוק, רובה, עיפרון ודם. החומרים האלה רלבנטיים בכל מקום ובכל זמן וגם, מאוד, כאן ועכשיו.

ולמקרה שקשה לקרוא את ההזמנה, אני מעתיקה: הצגה מוסיקלית המבוססת על שיריו של ז'ק פרוור, משורר של פשטות, המשמיע את קולו של האדם הקטן הנאבק על חירותו מול צביעות החברה ואיוולת המלחמה. ההצגה היא קולאז' משיריו החברתיים והאנטי-מלחמתיים של פרוור. כל שיר הוא סיפור, וכולם שזורים במשחק ובשירה ומהווים משל נוקב למציאות בה אנו חיים כאן ועכשיו. 

אתם מוזמנים להצגה שתתקיים בתיאטרון תמונע בת"א (שונצינו 8), ביום שלישי ה-20.7.10 בשעה 20:30.

כרטיסים במחיר 55 ש"ח בתיאטרון תמונע , 03-5611211.

מילים: ז'ק פרוור. מוסיקה: ז'וז'ף קוסמא, בימוי: דורי אנגל. עיבודים וניהול מוסיקלי: שוש רייזמן. תרגום: חני עמית-כוכבי.

עיצוב תפאורה ותלבושות: ימימה כרמל. עיצוב תאורה: מיכאל צ'ארניאבסקי. פסנתר וקורפטיציה: מיכל סולומון.

שחקנים: גיל אלון, נדב נייטס, נתלי פינשטין.

"דיוקן של ציפור" בפייסבוק

חופשה ללא הגבלה

 מאת: ז'אק פרוור, תרגום מצרפתית: חני עמית-כוכבי

שמתי את הכומתה שלי בכלוב

ויצאתי עם הציפור על הראש

אז מה

כבר לא מצדיעים

שאל המפקד

לא

כבר לא מצדיעים

ענתה הציפור

אה טוב

סליחה חשבתי שמצדיעים

אמר המפקד

סלחתי לך בלי בעיות כל אחד יכול לטעות

אמרה הציפור.

את גיא אלחנן אני מכירה מאז שהיינו ילדים, וכבר שנים ארוכות שבין המשפחות שלנו יש קשרי אהבה עמוקים וחמים. אני יודעת שגיא מוכשר ביותר, עוד מאז שראיתי את ציוריו לפני המון המון זמן, וכבר כמה שנים שאני שומעת רסיסים מסקרנים על המחזה "עמוּס לבאים", מחזה פיוטי-אנושי-פוליטי שגיא כותב ויוצר. השבוע יעלו בהופעת בכורה שני קטעים מהמחזה הזה, ואני מקווה שמדובר בסנוניות ראשונות שמבשרות על העלאת המחזה המלא בקרוב.

 

 "ביקור בסילוואן" יועלה במרכז תיאטרון בובות, חולון, וגם כאן אני מעתיקה מהקומוניקט:

דרכונים ירוקים רועים על הר מתנשם. שיעול מעלה בנייני מגורים ובסיס צבאי מתוך ההר.
בתחרות הגובה בין צריח המסגד שבכפר לבין מגדל התצפית של הבסיס, מכריעה זרועו של הצבא.
יונה צחורת כנף וציפור דרור בעל דרכון כחול וזהות מתלבטת נפגשים ברגע מביך של בורות וגיחוך ההווה.
פרק מתוך המחזה "עמוס לבאים".
מחזה, בימוי ועיצוב: גיא אלחנן ונעה אבנד
מוסיקה וסאונד: אלון כהן
עיצוב תאורה: זיו וולשין
ביצוע: נעה אבנד, גיא אלחנן, אלון כהן
צילום: אילן סביר
כ-15 דק'. כניסה חופשית.
רביעי 21.7 בשעה 22:00
שישי 23.7 בשעה 22:30
מרכז תיאטרון בובות – במת האבן
  "דרכונים של שחר האביב" בפסטיבל קליפה אדומה  יצירה: גיא אלחנן ונעה אבנד.

בפיוט והומור הופכים דרכונים לציפורים – חלקן נודדות בשחקים, אחרות קנאיות לממלכתן, וישנן גם את אלו שאינן עפות לשום מקום, צמודות לקרקע. מופע קצר ללא מילים על חופש התנועה של ציפורים ובני אדם בצומת הדרכים של המזרח התיכון.

הערב- מוצ"ש, 17.7.10 בשעה 20:00 ומחר, יום א' 18.7.10 בשעות 19:00 ו 21:00, בתיאטרון קליפה, ת"א.

מלכוליה אהובתי/תיאטרון השכול – ראיון עם גיא ב"מעריב", לקראת מופעי השבוע

לכאורה אין שום קשר בין המופעים של גיא ושל דורי, אבל שניהם אנשים מוכשרים ביותר ויקרים מאוד לליבי, ושניהם משתמשים בחומרים של פיוט ותיאטרון כדי להגיד קצת ממה שהם חושבים על מה שקורה פה וכדי לדבר על המפגש בין האדם, האהבה והחיים לבין המלחמה, השרירותיות והכיבוש.

ואצל שניהם יש ציפורים, שמנסות לעוף מעל כל זה. ציפורים זה טוב.  עוד לא ראיתי אף אחד מהמופעים האלה, אבל אני לגמרי בעדם, אתם מוזמנים בחום!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • mooncatom  On 17/07/2010 at 20:56

    אח טלי טלי טלינקה,
    איזה איזה תופינים,
    מצייצים וממריאים ונוסקים היום בבלוג שלך!!!
    התירגומים יפים כל כך,
    השירים מרגשים כל כך…
    הציפורים,
    כל כך.

    "שמתי את הכומתה שלי בכלוב
    ויצאתי עם הציפור על הראש
    אז מה"

    אז ככה!!!

    תודה.

  • טלי  On 17/07/2010 at 22:13

    כמה כיף שהתופינים ערבו ליכך, מיכלינקה! (-:

    רק אחרי שפרסמתי קלטתי שהפוסט הקודם שלי דיבר על נשים שעפות, על כבלים ועל חופש, לגמרי לא בכוונה…

    המחמאות שלך יעברו הלאה לאלה שבאמת עבדו בשבילן, וכיוון שכל כך נהנית, יאללה בואי ותראי ותשמעי עוד!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: