עפות בלילה

"עפות בלילה" מאת ריטה מרפי, תרגם מאנגלית יחיעם פדן, יצא בסדרת מפרש בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספריית פועלים

הרבה אנשים חולמים לעוף. לחתוך את השמיים, להרגיש את זרמי האוויר מתחת לגוף, לראות את כל העולם מלמטה ולהרגיש חופשיים.

חופש הוא אולי האסוציאציה הראשונה והטבעית ביותר שמתקשרת לתעופה, אבל דווקא הנשים של משפחת הנסן, שושלת נשים חזקות שיודעות לעוף, חיות במצב של דיכוי מתמשך והדבר האחרון שאפשר לומר עליהן הוא שהן חופשיות.

ג'ורג'יה הנסן בת השש-עשרה היא דור שישי לשושלת המעופפות. בנות משפחתה הן לא מכשפות או קוסמות ואין להן כוחות על-אנושיים. הן נשים רגילות לחלוטין, שחיות בוורמונט של זמננו, נוהגות במכונית, מתפרנסות מפטנט שהמציא אחד מאבות אבותיהן ואוכלות בעיקר טופו ונבטים אבל בלילה בלילה, כשאף אחד לא מעלה בדעתו להסתכל לשמיים, הן מצטיידות בבגדים חמים, בשק שינה ובגפרורים, ומתאמנות בתעופה …

ג'ורג'יה חיה בבית עטוף הסודות הזה עם אמה, שתי דודותיה וסבתה ששולטת בכולן ביד ברזל, ומנסה למצוא לעצמה דרך משלה. בנות משפחת הנסן מסתירות מסביבתן את סוד התעופה, אבל עם בואה של כרמן, הדודה הבכירה והמנודה, מסתבר לג'ורג'יה שגם בתוך הבית יש סודות משמעותיים שהוסתרו ממנה. הסודות הדרמטיים האלה מפתיעים מאוד את ג'ורג'יה אבל קצת פחות מפתיעים את מי שקורא את סיפורה וכבר קרא בחייו שניים-שלושה ספרים שמגלים סודות אפלים…

ג'ורג'יה אמנם יודעת לעוף, אבל לצד ענייני התעופה היא מנהלת חיים רגילים של נערה בעיירה קטנה, הולכת לבית ספר, אוכלת כל שבוע אצל חברתה הטובה ביותר וחולמת יותר מכל שיהיה לה סוס משלה. בנות משפחת הנסן מעופפות בשמי ורמונט אבל מעבר לפרט הזה הן מנהלות חיים לא קונבנציונאליים במיוחד  אבל לגמרי ריאליסטיים.

הסיפור של ג'ורג'יה יכול לעורר הזדהות אצל קוראים וקוראות צעירים שמתמודדים עם שאלות של התבגרות, עצמאות, קשר ומרד, גם כאלה שרוצים לעוף רק מטאפורית…

יש בהתפתחות העלילה, גילוי הסודות ותהליך ההתחזקות והעצמאות של ג'ורג'יה משהו צפוי וקצת דרמטי מדי, אבל אפשר ליהנות מהספר למרות זאת, כי הוא כתוב בנימה אנושית, מאופקת ובעיקר – מכבדת מאוד, כלפי ג'ורג'יה החזקה שנמצאת בעין הסערה ויוצאת משם בוגרת ומחוזקת, וגם כל מי שקורא את סיפורה ומצליח לעוף איתה, אפילו רק קצת.

"עפות בלילה" הוא ספר התבגרות מעניין ורגשי שיכול, אולי, לעורר קצת השראה אצל מי שמצויים בעיצומו של תהליך הצמחת כנפיים…

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 12.7.2010.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אפרת  On 12/07/2010 at 12:00

    מזכיר את "ציפורי קיץ" של פנלופי פארמר שאני מאוד אוהבת. סיפור התבגרות על שתי ילדות (וכל הכיתה שלהן בעצם) שפוגשות ילד זר שמלמד אותן ואת כל שאר הילדים לעוף.

  • טלי  On 12/07/2010 at 12:31

    תודה אפרת, אני לא מכירה את "ציפורי קיץ", סקרנת אותי…(-:

    למרות שגם בלי להכיר אני יכולה לזהות הבדל משמעותי- בספר שאת מתארת התעופה היא עניין חברתי ואני מנחשת שגם פונקציה של מרד מסוים, בעוד שב"עפות בלילה" התעופה היא עניין משפחתי שמוסתר בסוד מפני החברה, והמרד מגיע למרות התעופה ולא באמצעותה.

    אבל כך או כך, עשית לי חשק…תודה!

  • עידית פארן  On 12/07/2010 at 12:54

    לא אמרתי כלום
    את שמעת אותי אומרת משהו?

    (והכל כי קראתי את הפוסט שלך מלמעלה, עכשיו יהיה לי גם את הספר, ברור…כמו השמש החמה בשמים היום, לא?)

  • mooncatom  On 12/07/2010 at 13:32

    משהו בסיפור הזה, כפי שתיארת אותו,
    ריגש אותי נורא,
    אולי זה הקישור הזה
    בין נשיות, משפחות ושושלות של נשים (יש לי ארבע אחיות)
    וגם השילוב הטבעי והבלתי אפשרי גם יחד
    של חיים רגילים של אנשים רגילים
    עם האפשרות של מעוף.
    יפה, יפה.

  • שועי  On 12/07/2010 at 14:09

    טלי יקרה,
    הייתכן כי מרגול למדה אצל ג'ורג'יה,
    ובזמן ההתלמדות כתבה את השיר:
    יום אחד אולי אפרוש כנפיים
    ?

    פעם קניתי לי תוכי (שמו היה יוסי
    הייתי משוחח איתו עת איש לא ישמע)
    שאלתי אותו אם הוא יכול ללמד אותי לעוף
    והוא ענה: התבלבלת, אני לא תוכי אני תורכי יוסי, אני לא טוב בתעופה, אבל מעולה במשטים.

  • מרית בן ישראל  On 12/07/2010 at 17:15

    ואני באמת עפתי פעם. כשהייתי בת שש בערך. ברחוב באור יום התרוממתי לגובה של מטר ודאיתי לאורך כמה מטרים.
    ובאמת יש בספר דרך מה שכתבת עליו משהו מעורר הזדהות.

  • mooncatom  On 12/07/2010 at 18:45

    תוכי שועי,
    מרגול אכן השתלמה בתעופה,
    ובין המראה לנחיתה היא שותה
    תורכי קטן…

  • טלי  On 12/07/2010 at 19:00

    עידית – (-: אף מילה לא שמעתי. רק משק כנפיים.

    מיכלינקה- אינדיד (-:

    שועי יקר – ואז הוא רקח לך משקה מיוחד, התוכי הזה. נכון?
    בטח שיתכן. לגמרי יתכן. למרות שיתכן גם ההיפך, אולי ג'ורג'יה למדה אצל מרגול.

    ואגב, אם אתה שואל אותי, הספר הזה עוד לא בשביל העלמה הצעירה.

    מרית – הו.

    אני מאמינה בלב שלם, אין לי צל של ספק שעפת. רק מפליא אותי שרק פעם אחת…ותודה! (-:

    ומיכלינקה שוב, כל עוד לא הורגים אף תורכי קטן אלא רק מסתפקים במנוחה, אני בעד!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: