הצד האחר של האי

"הצד האחר של האי" מאת אלגרה גודמן,תרגמה מאנגלית יוסיפיה סימון, יצא בסדרת פרוזה עשרה בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד

הרבה אנשים, גם אני, זורקים לחלל האוויר מונחים כמו "דיקטטורה", "פשיזם", "סתימת פיות" או "האח הגדול" – ולא במובן עתיר הרייטינג של המושג…

התופעות האלה, בחיתוליהן, ברמז או במעשים, קיימות מסביבנו, אבל רובנו לא מעזים ללכת עם המחשבה רחוק מספיק כדי לדמיין את החיים בחברה טוטאליטארית "על אמת".

זה בדיוק מה שקורה לאונור, גיבורת הספר הזה שחיה בעולם הנשלט בידי "אמא אדמה" – מנהיגה/שליטה/גורו שמציגה את עצמה כאמא של כולם ומגוננת עליהם באמצעות הסתרת מזג האוויר האמיתי, איסור על הולדת יותר מילד אחד למשפחה, צנזורה על ספרים ושלל אמצעי שליטה.

הוריה הם אינדיבידואליסטים מרדנים שמביאים לעולם ילד שני, צופים בכוכבים ובאוקיאנוס ומתעקשים לחשוב בכוחות עצמם ואונור עוברת תהליך מורכב של מציאת הדרך שלה בתוך כל זה.

הרעיון הבסיסי של חברה עתידנית- טוטליטרית ושל יחיד או קבוצה קטנה הנלחמים על חופש המחשבה והפעולה הוא רעיון מוכר ולא מקורי. חלקים רבים מהספר מהדהדים את "1984" הקלאסי של אורוול, ובמידה מסוימת נזכרתי גם בספרי הנוער המצוינים של לויס לורי שעוסקים בחומרים דומים – "הכחול האבוד" ו"המעניק". תוך כדי קריאה נזכרתי גם בסדרת הטלוויזיה הותיקה "האסיר" וגם, להבדיל, לא יכולתי להימנע מאסוציאציות שואתיות, למול תיאורים של מבנים צפופים בהם משוכנים גברים ונשים רזים וקרחים עם זרועות מקועקעות במספרים.

ולמרות חוסר המקוריות המסוים, יש חשיבות רבה בקריאת ספר כזה דווקא בגיל הנעורים, גיל שבו שאלות של קונפורמיות מול אינדיבידואליזם נמצאות במוקד המחשבה והעיסוק, וכל אחד, גם מי שגדל בסביבה הרבה פחות שתלטנית ומוחקת מהסביבה בה גדלה אונור, צריך להחליט מתי הדבר החשוב ביותר הוא להיות, להתנהג, להתלבש ולדבר "כמו כולם", ומתי עדיף להיות נאמן לעצמך.

במציאות הישראלית והעולמית בה אנחנו חיים כיום, כאשר מושגים כמו "מאגר ביומטרי" או איסור הפגנות מופיעים במהדורות החדשות ולא רק בשעורי ההיסטוריה או בספרי המדע הבדיוני, ישנה חשיבות גדולה אפילו יותר לספר שמתמודד עם הנושאים האלה, שממחיש בצורה אמינה וחיה את החיים תחת שלטון אימים סכריני כזה ומציג בצורה רב מימדית את הסכנות הרבות הטמונות בויתור על הקול הפרטי, אבל גם את החום ותחושת הביטחון שחיים כאלה מציעים.

למרות קיומה של חלוקה פשטנית וברורה ל"טובים" ו"רעים",  גם הגבולות האלה מיטשטשים ומתהפכים כשחלק מהדמויות מתגלות כדבר אחר לגמרי ממה שחשבנו.

כן, יש פה אלמנטים רבים שכאילו נולדו לדיון בשיעור חברה או בפעולה בתנועה, אבל הסיפור כל כך אנושי, מפחיד ומעורר הזדהות ברמה הרגשית, שהתוצאה הסופית רחוקה מלהיות מניפסט דידקטי בלבד.

"הצד האחר של האי" הוא ספר מעורר מחשבה, מותח, עצוב וצובט שמסתיים עם אופק של תקווה, וטוב שכך. אני נהניתי ממנו מאוד (וגם סבלתי מחלקים מסוימים, סבל שמקורו בהזדהות, המעיד על החיבור שלי לספר) ואני בטוחה שמבוגרים נוספים יכולים למצוא בו עניין, אבל עבור בני ובנות נוער הוא מתאים אפילו יותר. כדאי מאוד!

השאלתי את הספר לנערונת מקסימה שקוראת המון (המון!) ספרים ואחרי כמה שעות קבלתי ממנה טלפון נרגש מיד עם תום הקריאה. היו לה, אמנם כמה הסתייגויות – היא נרתעה מכריכת הספר, שלא עשתה לה חשק לקרוא ושלדבריה לא מזכירה בכלל את אונור גיבורת הספר, הפריעה לה הדגשת המושגים הייחודיים לעולם של "אמא אדמה" – הדגשה גראפית שפגמה ברצף הקריאה, וגם הסוף הפתוח היה לה קשה, אבל למרות כל אלה היא מגדירה אותו בתואר המחייב – "הספר הכי מדהים בעולם".

היא נערונת חכמה וקוראת מיומנת, כדאי להקשיב לה….

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יותם שווימר  On 21/05/2010 at 18:41

    טלי היקרה,
    כמה שמחתי לגלות בסוף רשימתך את דעותיה החכמות של אותה נערונת מקסימה, שכן אני מסכים עם ביקורתה על האלמנטים הגרפיים לחלוטין. כריכת הספר היא במידה רבה עכב אכילס של הספר. היא אינה מרמזת כלל על תוכנו ואף מכוונת למעין ספר מתבגרים טיפוסי (פחות או יותר). העטיפה האנמית היא הדבר הראשון שבני הנוער יראו ומכיוון שהיא גם אינה מושכת כעטיפה של ספר נוער קליל ומהנה, אני משוכנע כי רבים לא יפתחו כלל את הספר. לעטיפות יש אימפקט שיווקי בל יתואר, ולצערי, ספרות הנוער בארץ לוקה בעטיפות שאינן הולמות את הספרים. זה מקרה מצוין להדגים את הפערים העצומים בין הקנקן ותוכנו. פרט לכך, בהחלט מדובר בספר מעניין (ויפה שהזכרת את לויס לורי המצוינת, שספרייה נוגעים בפן אחר של העניין, אך ברגישות ובחכמה נדירה ממש). הדמות הראשית נוגעת ללב ואף על פי שהיא "יושבת" במידה מסוימת על תבנית הגיבור כנגד העולם, היא מעוצבת בכישרון ובאמינות ואנו מיד נסחפים אחריה למסע באמת בלתי-שגרתי. אני לא חושב שזה ספר מצוין, אבל הוא בהחלט ספר מעורר מחשבה, וככזה – הוא כבר מצדיק את קיומו.
    והערת אגב קטנה, בהחלט כדאי להקשיב לנערונת החכמה (וקוראת מיומנת), אך גם כדאי מאד להקשיב לך. כתיבתך על ספרות לילדים נתונה תמיד בהקשרים אישיים ורגשיים, אך אינה נופלת לקלישאות. את נוגעת בנקודות מעניינות וחשובות ותמיד מהנה לקרוא אותך. לידיעתך.

  • mooncatom  On 21/05/2010 at 21:03

    הי טלי, אני כל כך מסכימה עם קודמי לתגובה, יותם, אתה מאוד צודק. בתור מעצבת בעברי אני מאוד נעצבת כשאני רואה כמה עטיפה גרועה או סתמית או מוטעית יכולה להזיק לספר, זה משהו ממש מרגיז. וכל הכבוד לנערה החכמה שעלתה על זה וידעה לציין את זה ואת הבעייתיות של ההדגשות הגרפיות המיותרות.
    לחיי הנערות החכמות והדעתניות!!!
    ויש אחת כזו במישפחתי ואני אמליץ לה על הספר כמובן.

  • שירה  On 22/05/2010 at 1:23

    Brian: Look, you've got it all wrong! You don't need to follow me, you don't need to follow anybody! You've got to think for yourselves! You're all individuals!
    The Crowd (in unison): Yes! We're all individuals!
    Brian: You're all different!
    The Crowd (in unison): Yes, we are all different!
    Man in Crowd: I'm not.
    Another Man: Shhh!

  • טלי  On 22/05/2010 at 13:21

    יותם היקר – וואי וואי וואי, אני מסמיקה, הלו – זה לא חיים שכאלה פה…(אבל תודה! רבה! (-: )

    לצערי אני מסכימה מאוד לגבי העטיפה.
    זה אמנם מביך, כי המעצב -המוכשר מאוד בד"כ- הוא יובל סער, שכן מרשימות ומהסביבה הוירטואלית בכלל, אבל במקרה הזה אני מסכימה לחלוטין שהעטיפה מפספסת את המטרה ורחוקה מהסגנון של הספר ומהעולם העתידני-מסוייט המתואר בו, עולם שבו, למשל, אין בכלל גישה לים.

    הספר אכן מאוד מעניין – לא כל כך מקורי אבל לגמרי מצליח לתפוס בקרביים וגם לעורר מחשבות, ושני אלה ביחד הם הרבה יותר ממה שעושים הרבה ספרים אחרים.

    מיכלינקה – לחיי הנערות החכמות והדעתניות אינדיד! (-:
    ותמליצי, היא תיהנה. אני כבר המלצתי לעוד אחת כזאת לפחות וגם לכמה חכמות ודעתניות שכבר מזמן הפסיקו להיות נערות ועדיין נהנו מאוד.

    שירה'לה – LOL! ((-:

  • חולי  On 22/05/2010 at 14:45

    זה ספר גם לבנים?

  • שועי  On 22/05/2010 at 22:16

    טלי יקרה,
    אוייש, התלבטתי אם לשאול אותו בספריה העירונית השבוע עבור ביתי הגדולה, ודווקא הכריכה קצת הרתיעה אותי…כנראה, שלאור סקירתך וחות דעת המלומדת של אותה נערונת חכמה, אצטרך לתור אותו שוב עבור נערונת חכמה אחרת.
    (-:

  • טלי  On 23/05/2010 at 10:17

    חולי – בטח! (-:

    שועי – לא נורא, הוא מחכה, והנערונת החכמה שלך אמנם קצת יותר צעירה אבל אני חושבת שהיא תאהב אותו גם. אני ממליצה גם לך לקרוא, וגם חושבת שזה ספר שכדאי לדבר עליו אחרי הקריאה (-:

  • שועי  On 23/05/2010 at 19:27

    המשימה הושלמה (-:ף שאלתי אותו בספריה הציבורית אחר-הצהריים.

  • טלי  On 23/05/2010 at 19:56

    כל הכבוד!

    מה, כאילו, הפכתי למובילת דעת קהלצ'יק?…(-:

  • שועי  On 25/05/2010 at 11:23

    היא כבר כמעט סיימה.
    היא נהנית מאוד.
    מוסרת תודה לך ולנערונת החכמה.
    (-:

  • טלי  On 25/05/2010 at 11:25

    ((-:

  • צחי  On 26/05/2010 at 14:35

    הצד האחר של האי,
    ספר מומלץ ביותר. כדאי לכם לקרוא !!
    ורק תחשבו על סין/רוסיה הקומוניסטית + הריסת כדור הארץ ועל העתיד הלא ורוד

  • טלי  On 26/05/2010 at 15:54

    תודה צחי, אני שמחה שאתה מוכיח את נכונות התשובה שלי לחולי – זה לגמרי ספר גם לבנים (-:

  • יובל  On 04/06/2010 at 13:28

    קצת באיחור אבל עדיף מאוחר מאף פעם. קודם כל אין לך מה להרגיש מובכת, זה בסדר, זה הרי לא אישי.
    אני רק יכול להגיד שכפי שאת יכולה לתאר לעצמך, נכנסו לענייני העטיפה שיקולי שיווק שונים ומשונים, כמו מה אפשר ומה אי אפשר להראות, עד כמה קודרת היא צריכה להיות, מה מושך ומה לא, ועוד ועוד, וזה מה שיצא…

  • טלי  On 04/06/2010 at 16:41

    הי יובל (למי שלא בקיא באחורי הקלעים – יובל סער הוא מעצב העטיפה…),

    ברור, לגמרי לא אישי ואני שמחה ומברכת על הרוח הטובה שבה אתה מקבל את הדברים. אין לי ספק ששיקולי שיווק שונים ומשונים היו מעורבים בעניין, רק חבל כי בסופו של דבר, בעצמי הופתעתי לגלות דרך הביקורת הזאת שכמה וכמה אנשים נמנעו מלקנות/לשאול את הספר בגלל שהעטיפה לא משכה אותם, כלומר – שיקולי השיווק לא הצליחו לקלוע פה. אישית צרם לי בעיקר עניין הים, כי אמנם מדובר באי אבל גיבורת הספר לא התקרבה לים כמעט אף פעם, זה הרי חלק משמעותי בסיפור. מה שכן, כיוון שמדובר באמת בספר מצויין ומומלץ, אני מקוה שאולי מקבלי ההחלטות הכלכליות יאפשרו לך לעצב עטיפה שונה למהדורה הבאה, שתשקף יותר את רוחו המיוחדת של הספר, אני משוכנעת שיש באמתחתך שלל רעיונות מצוינים.

    ואני באמת מעריכה את תגובתך, תודה! (-:

  • יוסימון  On 29/07/2010 at 10:18

    ניתוח מעמיק ורגיש המבטא את התחושות שלי. נהניתי. כל כך נכון גם שמראה הקנקן באמת לא משקף את מה שהוא מכיל… אהבתי את דעתה של הנערונת הקוראת.

  • לילי  On 23/04/2011 at 22:06

    הספר, מי מספר אותן ?
    סיפור בגוף ראשון או שלישי?
    מישהו מספר על המתרחש או שגיבורת הספר מספרת את הסיפור ?

  • טלי  On 24/04/2011 at 10:29

    לילי- הספר כתוב בגוף שלישי, כלומר יש "מספר" שמספר את סיפורה של הגיבורה.

    אישית, אני חושבת שזה ממש לא משנה, כל עוד הסיפור מרתק וחזק, כמו במקרה הזה, אין שום חשיבות למי מספר אותו.

  • לילי  On 24/04/2011 at 23:57

    תודה רבה.
    דווקא אני חושבת זה כן משנה ..
    כשהספר מסופר בגוף ראשון הרבה יותר קל להתחבר לספר, כשיש "מספר" הספר לא כל כך מתחבר אלייך.
    אך זו דעתי ולך יש דעה אחרת וזה בסדר גמור אך אני אישית אוהבת יותר ספרים בגוף ראשון.
    בכל מקרה , תקציר נפלא!
    ושוב,
    תודה רבה .
    לילי 

  • טלי  On 26/04/2011 at 10:57

    על לא דבר, לילי, רצונך – כבודך, אבל שווה לך לנסות בכל אופן, יש ספרים (כמו זה) חזקים שקל להתחבר אליהם גם בגוף שלישי.

  • קורל  On 14/05/2011 at 13:45

    אני קראתי את הספר והתרגשתי, הספר העלה בי רגשות רבים, אני חייבת לציין שהעטיפה של הספר באיזשהו מקום כן קשורה לסיפור, אומנם לא הייתה לאונור גישה לים אבל כאשר ברחה מהתאגיד ועמדה על ספת הים הרגשתי שהיא כן מבינה שלא הכל מושלם בעולם הזה ושצריך לדעת להתמודד עם הפחדים כדי להגיע לתוצאות. תודה רבה על ספר מרגש, מומלץ בחום רב!!

    • טלי  On 14/05/2011 at 14:44

      שלום קורל,

      הספר אכן מרגש מאוד ואני תמיד שמחה לשמוע על עוד אנשים שהתרגשו מספרים טובים.

      אונור אכן הגיעה לשפת הים בסוף אבל זה היה ים חשוך וזר ושונה מאוד מהסביבה המצולמת על העטיפה, מה גם שעטיפה אמורה לשקף את האוירה הכללית של הספר ולא סצינה אחת ספציפית (ושולית). אבל אני מצטרפת להמלצה שלך בחום! (-:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: