למה היה לי כל כך קשה בהפגנת השמאל הציוני? פוסט אורח מאת רמי אלחנן

קבלתי הבוקר את המייל הזה מרמי אלחנן, איש יקר ומקסים במיוחד שאני מכירה  מאז שהייתי בת עשר בערך. ברשותו של רמי, אני מביאה את הדברים שלו גם לעיניכם:

במוצ"ש, בדרך אל הכיכר ירדנו, אני והנרי, במורד רחוב בן יהודה. בדרכנו להפגנת השמאל.
אני לא מרבה להגיע לשם, ללב המאפליה, למקור אסוני וחורבני אבל ניחמתי את עצמי בתקווה מעורפלת ששם, למטה במורד הרחוב, יחבקו אותי רבבות אחי הסמולנים …
במרכז הכיכר הריקה  ניצב מבנה ענק ומרשים. אולפן רדיו שקוף. לרגע התפעלתי מיכולות ההפקה של המארגנים, עד שרמקול ידני קטן ומסכן בישר בקול ניחר על שינוי המיקום והחזיר אותי באחת אל המציאות המרה… היה מאכזב ומביך, היו מעט מדי אנשים בשוליה המרוחקים של הכיכר המיתולוגית.  ואני כל כך רציתי שהיא תתמלא ותעבור על גדותיה … כל–כך רציתי למחות את חרפת כרזות האס אס מלפני 15 שנים…
… הקשבתי בדריכות ובקשב לכל מילה שנאמרה ע"י שורת הדוברים המייגעת, ארוכה ואינסופית: רובם התרכזו בשנאת מתנחלים ובחזרה על מנטרות חלולות שכבר שנים ארוכות מסמלות את הבריחה מלב הבעיה: השתוקקתי לשמוע אמירה על דיאלוג ושמעתי הכרזות נדושות על נסיגות "עם שותף או בלעדיו" (כמו הנסיגות החד צדדיות המוצלחות מלבנון ומגוש קטיף) … רציתי לראות איחוד שורות השמאל כנגד הכיבוש וראיתי שמאל ציוני מפוחד ומהוסס, משדר חולשה וחוסר ביטחון וחוסר יכולת אירגון בסיסית ביותר…. רציתי לראות שותפות כנגד הכיבוש וראיתי סוג של גזענות ולאומנות  – חיפשתי בנרות שותף מ"הצד השני" – חיפשתי ערבי אחד לרפואה – בפירסומים, בדברי הנואמים, בשלטים, בקהל המאות…  ולא שמעתי, ולא מצאתי זכר…

ואני, היום, לא יכול לראות את עצמי כחלק משיח שאיננו כולל ערבים. לא נראה לי שניתן לקיים הפגנה פוליטית שמתעלמת לחלוטין ובאופן בוטה כל כך ממצוקתם של הפלסטינים בתוך ומחוץ לקו הירוק… (20% מאזרחי המדינה, למעלה מ 50% בין הים לירדן, למי ששכח…)

אמא שלי תמיד אומרת שאי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה… לקח לי המון זמן להבין את המשפט הזה.
… לקח לי המון זמן לגלות שחלוקת הצדדים הפרטית שלי השתנתה לחלוטין ב 13 השנים שחלפו מאז האסון שלי. לא עוד קו שמפריד בין שני עמים – יהודים וערבים –  אלא בין פושעים וקורבנות – יהודים כערבים! הקו הזה מפריד בין כל אלה שרוצים שלום ומוכנים לשלם את מלוא מחירו לבין אלה שלא מסכימים – מתנגדים, מהססים, מתלבטים – משני העמים. 
והמחנות, מבחינתי, מתחלקים היום בין המחנה של אלה שאינם מוכנים להשלים עוד עם המשך הכיבוש ומחירו המוסרי המופקע, אלה שיוצאים נגד הרשע של רוצחי הילדים משני הצדדים ומשלמים על כך מחיר כבד של נידוי חברתי, הוקעה כבוגדים והאשמות של "תטביע",  לבין המחנה של אלה שמתנהלים כאילו שום דבר חריג לא קורה לנו מתחת לאף. אלה שמשתפים פעולה בצורות שונות עם הפשע, אלה שמשלימים עם המשך קיומו של העוול הזה לגווניו השונים, המזכ"לים של "שלום עכשיו" שמכשירים את הטבח בעזה ובלבנון,  הבן כספיתים והגדי טאובים והארי שביטים והאברי גלעדים ה"מתנגדים לכיבוש",  וכן, גם אלה שחושבים שעצם הנפת הדגל (שבשמו נעשים פשעי הכיבוש) והאמירה המהוססת (לא נסוגים מבקעת הירדן) תיצור את השינוי המיוחל….

– הקונצנזוס שאני שואף אליו הוא אחר, הגדרות היהדות והישראליות שלי הן שונות, האנושיות שלי היא אחרת וגם השמאלנות שלי היא שונה – היום.

בהפגנה הראשונה שהתקיימה נגד הטבח בעזה במוצ"ש בינואר 2009 חשתי בדידות איומה. השוטרים עמדו מן הצד וצחקו כשאנשי המחנה האחר זרקו עלינו עגבניות רקובות וביצים סרוחות…  – כל כך רציתי להיות  מוקף באחי – אלפי מפגיני השמאל הנחושים שלא באו…. שקעתי לי במחשבות נוגות ובפעם הראשונה בחיי חשתי באופן פיזי את בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים… והבנתי, לצערי, שאין קיצורי דרך  – שצריך ללכת מאוזן לאוזן ומלב ללב, אחד על אחד, יהודים וערבים יחד, לא יום ולא יומיים, לא "עכשיו" ולא מחר או מחרתיים – בדרך ארוכה קשה מפרכת  ומפותלת כדי שאולי פעם, הנכדים שלנו (אלה שלא יחזרו בתשובה) יזכו לגדל כאן ילדים בלי חשש לאבדם…
ומי שרוצה להיות שותף למסע הזה צריך לוותר על החיבוק החם של הקונצנזוס… מי שרוצה להיות שותף אינו יכול להסתפק בעמידה מן הצד! מי שרוצה להיות שותף מוטלת עליו החובה המוסרית הכבדה לא להפנות את הגב למציאות! כל אחד כפי יכולתו, לעשות טוב!!! להשכיל עוד! ללמוד את העובדות הנכונות! ללמוד ערבית! לסייע לצדיקים שמסיעים כל יום חולים מן המחסומים! לא להשלים עם הברוטליות של המשטרה והצבא! לעמוד מולם בשיח ג'ראח, בבילעין, בסילואן! לסרב לשתף פעולה עם הרשע ולהיות מוכן לשלם מחיר על כך!

אני לא מגדיר את עצמי כקיצוני , לא שמאלני ולא בטיח! – אני אפילו חושב את עצמי עדיין לציוני טוב שמאמין גם בזכות ההגדרה העצמית של העם היהודי – ואני מלא הערכה לכל אלה שכמוני עושים את המסע הארוך והכמעט בלתי אפשרי מן הלאומנות הצרה והחשוכה והפרימיטיבית אל הבנה בסיסית של גבולות האפשר –

אבל אני חושב שלמפגינים האלה, לעם הזה, צריך היה להגיד את האמת ישר בעיניים – בלי להתבייש! ביושר ובאומץ – אחרת הם ימשיכו לחשוב שלחיצת יד על הדשא בבית הלבן מספיקה – – ויתאכזבו שוב, וינטשו שוב, ושוב ושוב וחוזר חלילה….

אלה הדברים שהייתי יכול ורוצה להגיד בהפגנה במוצ"ש לו היו מבקשים ממני לדבר …
– ואיכשהו, נראה לי שלשמאל הציוני קשה איתם  ….

רמי

הדברים של רמי מדברים בעד עצמם, כתמיד, ועדיין, אני מרגישה צורך להגדיר איפה אני עומדת בסיפור הזה.

אני ממעטת ללכת להפגנות, ואני מודה שכשמדובר בנסיעה בינעירונית אני מגיעה רק להפגנות שאני מרגישה שמייצגות אותי לחלוטין.

לגבי ההפגנה הנוכחית, זה לא היה בדיוק המצב.

בזמנו, כשקראתי את הצהרת הכוונות של אלדד יניב ושמואל הספרי שעומדים מאחורי ההתארגנות הזאת, היו שם הרבה יותר מדי דברים שלא מייצגים אותי.

כשראיתי ברחובות את הפוסטרים שלהם הרגשתי שהם צודקים, שארצי אכן שינתה את פניה ושאני מאוד לא אוהבת את פניה הנוכחיים.

שמחתי לשמוע שזו הולכת להיות הפגנת שמאל שבה נושאים בגלוי דגלי ישראל. כמו שכתבתי מזמן, זה הדגל שלי. אין ולא יהיה לי דגל אחר. למדתי לצייר אותו מזמן, בגן, בלי לצאת מהקווים, וכשאני רואה אותו קורים לי דברים בלב. לפעמים זו גאווה, הרבה פעמים תחושת השתייכות והרבה יותר מדי פעמים אני מוצאת את עצמי מתביישת – לא בדגל עצמו, אלא במעשים שנעשים בשמו, בשמי.

בהרבה הפגנות שמאל נושאים דגלי פלסטין. אין לי בעיה עם זה, הדגל הפלסטיני מייצג הרבה אנשים וזו זכותם המלאה. אני תומכת בזכותו של כל פלסטיני להניף את דגלו, אבל זה לא הדגל שלי, זה לא הדגל שמייצג אותי.

מצד שני, ואולי זה בכלל לא צד שני, אני מסכימה עם רמי.

אי אפשר לתמוך בשלום מבלי להשמיע את קולותיהם של פלסטינים – מתוך ישראל ומהרשות הפלסטינית, אי אפשר לתמוך בשלום אבל לא להסתכל בעיניים של אלה שאיתם אמורים לעשות שלום, אי אפשר לדבר על שלום בלי לקיים דיאלוג אמיתי עם בני אדם אמיתיים בעלי דיעות אמיתיות, בלי הקשבה, בלי נוכחות הדדית ושווה של עברית וערבית, של דגלי ישראל ודגלי פלסטין ביחד, זה לצד זה.

לא אהבתי גם את הסיסמא של הפגנת "השמאל הציוני" – "ציונים לא מתנחלים".

אני מתנגדת להתנחלויות בכל ליבי, אני חושבת שעצם קיומן הוא מחדל חמור של כל ממשלות העבר וההווה שלנו ומשוכנעת שבלעדיהן היה אפשר להגיע לשלום הרבה יותר בקלות.

ועדיין, אני לא מוכנה לתת יד לדמוניזציה של המתנחלים ולהוצאתם אל מחוץ לגדר. הם בני אדם – טובים, רעים, נחמדים, לא נחמדים – לא פחות ולא יותר מכל קבוצה אחרת. רובם שומרי חוק (גם אם אני לא אוהבת את החוק שמאפשר להם לשבת שם), הם בטוחים בצדקת דרכם בדיוק כפי שאני בטוחה בצדקת דרכי, ואני לא חושבת שהדרך הנכונה לנצח את מי ששואף לבטל את הלגיטימציה של ציבור אחד (מי אמר ליברמן ולא קיבל?) היא ביטול הלגיטימציה של ציבור אחר.

ולכן, לצערי, ההפגנה הזאת לא מייצגת אותי. הבאתי הנה את הפוסטרים של "השמאל הלאומי" כי אני מזדהה עם המסר החזותי שעולה מהם, אני לא מזדהה עם מה שהיה בכיכר ציון במוצ"ש, כפי שעולה מהתיאור שרמי מביא כאן.

לא יודעת אם אני שייכת לשמאל הציוני. לא יודעת מה זה "שמאל", לא יודעת מה זה "ציוני".

התנועה הציונית היתה תנועה הסטורית חשובה שעשתה מעשים גדולים ועצומים וגם הרבה עוולות בדרך. אני לא מייצגת אף אחד מלבד עצמי, לא עומדת מאחורי שום סיסמא שלא מחייבת אותי. אני תומכת בקיומה של מדינת ישראל – זה כל כך ברור לי שכמעט מצחיק אותי לכתוב את זה, אני תומכת בסיום הכיבוש – גם זה כל כך ברור לי אבל כאן אני לפעמים דוקא רוצה לבכות.

אני יודעת, כמו שרמי יודע,  שמגיע לנו לחיות כאן – בכבוד, בבטחון, בשקט, ביחד. לנו – לכל מי שרואה במקום הזה את ביתו: יהודים, ערבים, חילונים, דתיים, חרדים (גם חוזרים בתשובה, רמי יקירי…), שמאלנים, ימנים, מדחיקנים, כאלה שאני מסכימה איתם וכאלה שאני מתחלחלת מכל מילה שיוצאת להם מהפה, ישראלים, פלסטינים – בני אדם.

הדברים שאמר רמי בערב הזכרון האלטרנטיבי של "לוחמים לשלום"

"לא לפחד כלל" – מה שכתבתי כאן לפני כמה ימים, על מה שקורה לדמוקרטיה שלנו

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • עידית פארן  On 17/05/2010 at 18:41

    אני קוראת
    רק זה

    אני קוראת….

  • יובל א  On 17/05/2010 at 18:42

    לא מבין: קשה לך להפגין היכן שמונפים דגלי פלסטין, גם אם שם נישול הנורא ועוול זועק, אבל מתאים לך להפגין היכן שמונפים דגלי ישראל כאשר זה בא "במקום" ואפילו קולם של המנושלים לא נשמע? ריבונו של עולם!

  • שוֹעִי  On 17/05/2010 at 19:00

    טלי יקרה,
    תודה על הקול ההומניסטי(כתמיד)והשקול שאת מביאה.
    אני מכיר כמה וכמה מתנחלים היכרות קרובה. הם יודעים שאני שמאלן. הם אינם שונאים אותי כי אם אוהבים אותי כאדם. וגם אני אוהב אותם.
    אני מכיר כמה וכמה פלסטינים היכרות קרובה. הם יודעים שאני ציוני.
    הם אינם שונאים אותי כי אם אוהבים אותי כאדם. וגם אני אוהב אותם.
    כאשר נדע לגלגל את מוקד השיח מן הפוליטי-דתי, אל ההומניסטי ואל הכלל-אנושי נוכל לחיות יחד, כבני אדם. חיי-שלום תלויים במוטיבציה של כל אחת ואחד מאיתנו, לא בכוחם של צבאות ו/או ממשלות.
    כמה חבל כי נותרו מעטים המאמינים בכך, וכוחותיהם של הפוליטיקאים, הפונדמנטליסטים והמיליטריסטים משני הצדדים רק הולך משום מה וגובר.

  • mooncatom  On 17/05/2010 at 19:25

    אני רק רוצה להביע את הערכתי הגדולה לרמי אלחנן,
    העובדה שהוא דבק באמונתו ובדרכו דרך ההידברות היא מדהימה על רקע ההקצנה וההסלמה. אני מרגישה שזו זכות להיות במחנה שלו.
    גם אם כפי שהוא מצר ואומר, המחנה הזה היום קטן ושולי.
    תודה טלי על שהבאת את דבריו, וכמו שכבר אמרת לי השבוע פעם אחת,
    אסור להתייאש…

  • טלי  On 17/05/2010 at 19:31

    עידית- לקרוא זה טוב. אם יהיה לך מה להגיד את יודעת שאת תמיד מוזמנת…(-:

    יובל – איפה בדיוק קראת את זה כאן?
    ככלל, אני ממעטת ללכת להפגנות. לא הייתי בהפגנות שמניפים בהם רק דגלי פלסטין וגם לא הייתי בהפגנה הנוכחית שהניפו בה רק דגלי ישראל. מבחינת דגלים, אני ארגיש הכי בנוח בהפגנה שיש בה נוכחות לשני הדגלים אבל ברור שזה רק סימפטום ושמה שחשוב באמת אלה המסרים של ההפגנה, לא הדגלים.
    אני באמת לא מבינה את התגובה שלך כי היא לא מתייחסת לטקסט שלי וגם לא לזה של רמי – רמי היה בהפגנה של "השמאל הלאומי", היה לו קשה עם כמה וכמה אלמנטים ועל זה הוא כתב.
    אני לא הייתי בהפגנה הזאת וכתבתי פה שאני אמנם מזדהה עם הפוסטרים שלהם שהבאתי כאן אבל לא עם הסיסמאות, לא עם המסרים, לא עם היעדר שיתוף פלסטינים- מבפנים ומבחוץ, איפה בדיוק הצלחת לקרוא כאן ש"מתאים לי" להפגין בהפגנה כזאת?

    שועי – ב-ד-י-ו-ק ! (-:

  • טלי  On 17/05/2010 at 19:32

    תודה גם לך מיכלי (כנראה שלחנו את התגובות ממש בו זמנית) – כן, להשתייך למחנה של רמי אלחנן זו זכות גדולה ואכן, אסור להתייאש…
    (-:

  • דודו פלמה  On 17/05/2010 at 19:33

    שועי היקר. למרות שהלב יוצא אל ההומניזם ואהבת האדם באשר הוא אדם הנושבים מדבריך הטובים. הרי שבעוד שהידידות הנרקמת בינך לבין המתנחלים היא ידידות בין בני אדם החולקים וחלוקים בדעותיהם כאזרחי אותה המדינה. הרי שידידותך לידידיך הפלסטינים היא ידידות שבין הרוכב לסוס (הדברים בהחלט אינם נכתבים כביקורת לדבריך אלא כביקורת למצב הבלתי אפשרי ששורר כאן כבר 43 שנים). קרוב לודאי שאפשר לרכוש ולרחוש ידידות וידידים והדבר חשוב ועדיפה הידידות הזאת על מפגשי השנאה המכוערים שבמחסומים, אבל הם אינם בוחרים ונבחרים, וכבר זה 43 שנים שאנחנו יושבים להם על הוריד וכובשים אותם לקרקע. זה שהם יכולים להתיידד איתנו בכלל הוא לפלא בעיני. המצב רע ולא אנושי ומעמיד אותנו במבחנים קשים יום יום ושעה שעה. מבחנים שאנחנו שבים ונכשלים בהם כעם, כבני אדם וכחברה המתיימרת להיות אור לגויים.

  • דודו פלמה  On 17/05/2010 at 19:35

    ולטלי. הפוסט של רמי חשוב מאוד ומרגש מאוד בכנות שלו.

  • טלי  On 17/05/2010 at 19:41

    תודה דודו, אני מסכימה לגמרי לגבי חשיבותו וערכו של הטקסט של רמי, לא בכדי בקשתי ממנו רשות לפרסם.

    לגבי תשובתך לשועי, מובן שאי אפשר להשוות בין מצב המתנחלים למצב הפלסטינים, מובן שהמצב בו הפלסטינים נמצאים – ולא מגזירת גורל אלא מתוך החלטה מתמשכת ועקבית של ממשלות ישראל, הוא מצב נוראי, רע ולא אנושי כמו שכתבת ואכן, כחברה, אנחנו נכשלים במבחני המוסר מדי יום ביומו, בראש ובראשונה כלפי הפלסטינים הכבושים.

    ועדייו, ברמה האישית, אני לגמרי מסכימה עם שועי.
    אדם הוא אדם, וראוי לתקשר עם כל אדם באשר הוא אדם, זה הצעד הראשון כדי לא להכשל במבחני המוסר.

    אני שבה וכותבת מה שכתבתי בגוף הפוסט – אני מתנגדת להתנחלויות בכל ליבי וחושבת שהן גרמו וגורמות לנו נזקים עצומים. ועדיין, קריאה כזאת כמו שעלתה מההפגנה המדוברת שיוצאת נגד המתנחלים, נגד האנשים, נגד העושים ולא נגד המעשה, היא קריאה שאני לא שותפה לה.

  • יובל א  On 17/05/2010 at 19:53

    סליחה, אני חשוב שפספסתי "לא" אחד באחד המשפטים הראשונים שלך….

  • טלי  On 17/05/2010 at 19:55

    או.קי. יובל, אני שמחה שקראת שוב והודית בטעות.

    כן, המילה "לא" נוטה להיות די חשובה כשבהבנת הנקרא עסקינן… (-:

  • דודו פלמה  On 17/05/2010 at 20:01

    טלי, נדמה לי שנגעת בלב המאפליה של הבעיה שלנו. בדיסוננס הקוגניטיבי שלנו. איך כתבת – "קריאה כזאת כמו שעלתה מההפגנה המדוברת שיוצאת נגד המתנחלים, נגד האנשים, נגד העושים ולא נגד המעשה" איננה מקובלת עליך. ואיך את מפרידה ככה בלי להניד עפעף בין המעשה לעושה, כאילו שהם שתי ישויות נפרדות. ובכן הם אינם נפרדים. ומי שעושה הוא חלק בלתי נפרד מן המעשה. ואי אפשר לערער על המעשה מבלי לערער גם על העושה. ההפרדה הזאת היא אם כל חטאת ומסייעת בידנו קודם לעשות ואחרי כן למחות נגד המעשה כאילו שהם באמת נפרדים, וגם להיות מרוצים מכך שהנה עשינו משהו.

  • טלי  On 17/05/2010 at 20:17

    דודו,

    אני לא מפרידה בין המעשה לעושה בלי הנד עפעף, אבל אני חושבת שלא חוכמה להישאר הומניסט ואוהב אדם רק כלפי אנשים שהמעשים שלהם מוצאים חן בעיני.

    מעשה ההתנחלות הוא לא רק מעשה של המתנחלים – הוא מעשה של כל ממשלות ישראל מ 67' עד היום, ממשלות הימין והשמאל וממשלות האחדות, כולן תמכו ולצערי עדיין תומכות – בגלוי או בקריצת עין, בהתנחלויות. יש משהו קל מדי בלומר שכל הבעיות יפתרו ברגע שייעלמו ההתנחלויות. כמו שרמי כתב פה, קשה לו וקשה גם לי עם תפיסה של התנתקות חד צדדית שלמעשה רק מעמיקה ומחזקת את הכיבוש, כמו שקרה בעזה.

    אני לא מקלה ראש במעשה ולא בעושים, ואני מנידה הרבה עפעפיים תוך כדי חשיבה וכתיבה – האמן לי.
    אבל כמו שאני חושבת שהתנתקות חד צדדית ללא דיאלוג עם הפלסטינים היא טעות מרה, כך אני חושבת שדה לגיטימציה של המתנחלים היא שגויה. כן, חובה לאכוף את החוק ויהיה חובה גם לפנות רבים מהמתנחלים מבתיהם, אם אתה שואל אותי. אבל הגישה שמדירה קבוצות אוכלוסיה שלמות מתוך השיח הלגיטימי היא גישה מסוכנת בעיני, לא משנה באיזו קבוצה מדובר.

  • דודו פלמה  On 17/05/2010 at 20:34

    טלי, ראשית אני מתנצל על המשפט הלא חכם והמעליב "בלי הנד עפעף". הוא לא היה במקום והוא נפלט לי בלהט התגובה.
    עכשיו בקשר לדה לגיטימציה של "ציבורים" שאת מדברת עליה. בואי ונבחן את עניין הדה לגיטימציה. היום הקבוצה, וכך יש לראות את אחינו היושבים בשטחים, ממשיכה להשחית את החברה הישראלית בעקבות ישיבתה בשטחים הכבושים ישיבה של קבע. זוהי למעשה טריטוריה נטולת חוק לפחות לחלק גדול מהאוכלוסיה, שחיה במרחק של פגיעה מאחינו היושבים בשטחים. כאשר המדינה מפרקת מבנה לאחינו תושבי השטחים הם יורדים אל הכפר הערבי השכן וגובים מתושביו "תג מחיר" על הפגיעה שאת ואני פגענו בהם. "תג מחיר" הוא פוגרום, פרעות בשפה לא מכובסת ובתנאי שהדבר נעשה ליהודים, אם במסעות הצלבנים בדרכם לארץ הקודש ואם בפרעות תרפ"ט. לא שמעתי גינוי מחברי תושבי השטחים לאותם אחים שגובים תג מחיר משכניהם הערבים. גם לא שמעתי רבנים ומנהיגי ציבור מתוכם שמגנים את התופעה. עד היום נתקלתי בתגובה אחת שעלתה מתוכם והיא הייתה של אלייקים העצני. הצדיק היחיד בסדום, בכל המשמעויות שיכול להיות למשפט הזה.
    אז מה עושים? מסתכלים למציאות המורכבת בעיניים ומתאמצים להפסיק לכבס אותה ולא מפסיקים עד שהדיסוננס הקוגניטיבי הזה יעלם. אני יודע שזה קשה כמו שאני יודע שהדבר אפשרי.

  • שועי  On 17/05/2010 at 20:38

    דודו,
    למתנחלים אחדים אני קשור בקשרי-משפחה (אחותם היא אשתי); לכמה פלסטינים בקשרים של בקשת שלום וציויון רוחני משותף [אני חבר בקבוצה יהודית סופית העורכת טקסי ד'כר יהודיים ומוסלמיים במשותף]. ונאמר כך, כיהודי מקיים מצוות, המלה אללה שגורה על פי לא פחות מאשר ה', ואיני רואה בכך כל רע, רק טוב. כזה היה מנהגם של טובי יהודי אלאנדלוס ושל תפוצות בבל, מצרים וסוריה מקדמת דנא.
    אני מניח כי דעותיי 'המשונות' והעובדה שאני ממעיט מאוד לנסוע אל מקומותיהם אינה נושאת חן בעיניהם, אבל אנחנו טורחים להתראות לעתים לא רחוקות, והם אורחים רצויים ומשמחים בביתי תמיד. כשהם שאני מארח כל אדם אהוב עליי.
    אני מודע היטב לעוולות השליטה הישראלית על העם הפלסטינית, למה שמתארע על הפלסטיני מדי יום ביומו במחסומים בגדה; ואף על פי כן,
    דומני כי כולנו יכולים לחיות כאן יחדיו.
    אחת השאלות שמטרידות אותי כל אימת שאני שומע חברים מן השמאל המדברים על המתנחלים כעל 'חיות-אדם' (ושמעתי זאת די צרכי עד היום) היא מה בדיוק הם מתכננים והיה ויפורקו ההתנחלויות? היכן יגורו תושביהן אז? מדוע שירצו דווקא להתגורר בנגב או בגליל? מדוע לא בתל אביב או בגוש דן? האם יהיו מוכנים ההומניסטים משמאל לקלוט אל שכונתם מתנחלים לשעבר מקריית ארבע? (סתם, שאלה שכזאת שמנקרת במוחי, מדיי פעם ופעם).
    אני מודע גם לשנאת השמאל, בקרב חוגי ימין דתי, לא פעם הונפו עליי חרצובות לשון, ופעם גם אגרופים ממש.
    האמן לי כי יש לי ביקורת קשה הן על האידיאולוגיה של מועצת יש"ע והן על האידיאולוגיה של הרבנות הציונית-דתית במקומותינו. אני גם טורח לאמרהּ בקול, מה שמדיי פעם (כך אני מגלה) משפיע על האופן שבו חובשי כיפה, מתבוננים בי ו/או מתייחסים אליי.
    על אף זאת, אני נזהר שלא לשנוא (ולא תמיד מצליח, כמו כל אדם).

    השונאים שונאים ומחפשים איך להוסיף שנאה.
    האוהבים אוהבים ומחפשים איך להוסיף אהבה.

  • דודו פלמה  On 17/05/2010 at 20:44

    היי שועי, ראה איך קלטו חברי יד חנה הקומוניסטים את אחיהם שנותקו מגוש קטיף ואיך הם חיים היום ביחד. להגיד שהכל דבש, ודאי שלא. אבל זה קורה וגם עוד יקרה. עד שכולם ישובו לגבולם.

  • עידית פארן  On 17/05/2010 at 20:47

    כן יש לי מה להגיד
    המשפט האחרון של שועי, זה שמדבר על אהבה
    זה כל כך נכון…

  • טלי  On 17/05/2010 at 20:48

    דודו,
    לגבי השימוש בביטוי "בלי הנד עפעף" – התנצלותך מתקבלת, לא נורא בכלל (-:

    אני מסכימה לחלוטין שעצם קיומן של התנחלויות משחית את החברה הישראלית בעקבות ישיבתה בשטחים הכבושים ישיבה של קבע – על כך אין לנו כל מחלוקת.
    מובן שאני גם נחרדת ומזדעזעת מהפשעים האלימים והונדליסטיים שמכונים "תג מחיר" – אין ספק בכלל.
    ועדיין, סלח לי אבל הדרך שבה אתה מדבר "עליהם" נשמעת בדיוק כמו הדרך שבה ישראלים רבים מדי מדברים על ה"הם" ששמם פלסטינים, כשמייחסים פיגועים לכל האוכלוסיה הפלסטינית כולה ועסוקים בחיפוש אחר גינויים.

    אני מתנגדת להתנחלויות בכל ליבי וברור לי שההתנחלויות הן מעשה ידי אדם ולא תופעת טבע שצמחה יש מאין ועדיין, סיסמאות שמנדות את המתנחלים עושות לי רע בדיוק כמו סיסמאות שמנדות את הערבים.

    ושועי – אמן ואמן על הסיפא (-:

  • טלי  On 17/05/2010 at 20:52

    אני לא עומדת בקצב התגובות…

    לגבי יד חנה – נדמה לי שדוקא קראתי על הרבה מתחים ואיבה הדדית בין שתי האוכלוסיות אבל הלואי שאני טועה. ועדיין, לצערי, זה מקרה נדיר וחבל שמדינת ישראל הממוסדת מצד אחד וכל מי ששייך למחנה השלום מצד שני, כולל אותי ואני בהחלט מכה על חטא כאן, לא עשה יותר, לא עשינו יותר, כדי להקל על מפוני גוש קטיף את הקליטה בתוך גבולות הארץ.

    ועידית – כן. כל כך נכון. זה הבסיס להכל. זה לא מספיק, לטעמי, כי גם מה שבאמצע חשוב, אבל זה הבסיס. ואת מותק (-:

  • דודו פלמה  On 17/05/2010 at 20:59

    משהו ממה שמצפה לנו בעתיד:

    "איך נחגוג את יום העצמאות? נו, איך. במנגל, כמו כל עם ישראל", אומרת פנינה פיילר (87) מקיבוץ יד-חנה, ומעדנת: "השנה יהיה חג מאוד ממלכתי, קונצנזוס, כי אנחנו כבר לא קיבוץ, ובטח לא קומוניסטי, וישנם לנו החברים מחומש. חוץ מזה, הפעם יש כוונה לחבר את יום העצמאות עם חג השישים שלנו".
    ליד-חנה היא הגיעה בשנת 1967, עם בעלה המנוח, אליעזר, פעיל מק"י. היא עצמה, היא אומרת, לא היתה, ואינה חברת מפלגה, אבל כן, עודנה קומוניסטית, ולהצביע – היא מצביעה חד"ש.

  • שועי  On 17/05/2010 at 21:06

    דודו, הלוואי.
    הואיל ואני מכיר לא-רע את הציבורים המדוברים, וגם את האיוולת המציינת את הקצוות הבלתי מתונים בעליל משני הצדדים, אני מעט סקפטי.
    ברור לי, לדאבוני, כי אלו שרוממות 'אהבת ישראל' בגרונם, אין אפילו אהבת ישראל בגרונם כל שכן בליבם, שכן אני שונה במשנתי: כל שאהבת ישראל שלו קודמת לאהבת האדם שלו אהבתו אינה מתקיימת; וכל שאהבת האדם שבו קודמת לאהבת ישראל שבו אהבתו מתקיימת גם מתקיימת. ולעתים, מצב הדת-המוסדית מעורר בי דלקת פרקי-אבות, אבל זה כבר נושא לשיחה אחרת.

  • דודו פלמה  On 17/05/2010 at 21:17

    כן בהחלט. אני מכיר את הויכוח בין אלה שאומרים חביב אדם שנברא בצלם, לעומת אלה האומרים חביב אדם מישראל שנברא בצלם. ועד לפסק ההלכה הנורא של הרב עידו אלבה מקרית ארבע שיהודי שהורג סתם גוי לא חל עליו לא תרצח ושופך דם אדם. ושקוברים מתי גויים עם מתי ישראל מפני דרכי שלום ושאסור לדתי להקבר ליד חילוני מפני שאסור להיקבר ליד רשעים. אכן כמה הרבה איוולת יכולה להכיל דתיות מסוימת.

  • שועי  On 17/05/2010 at 21:47

    הוא שאמרתי

  • אזרח.  On 17/05/2010 at 21:51

    אני מתחבר לדברי יובל, רמי אלחנן,דודו פלמה ושועי רז,אבל חולק על דברי ההגנה של שועי וטלי את המתנחלים.ההתנחלויות הן אם כל חטאת.הן צמצמו את הסיכוי להסדר.הן הפכו את חיי הפלסטינים לקשים ביותר ,ולמעשה הפכו את הפלסטינים לאסירים בביתם .להצרת חופש התנועה שלהם.למניעת היכולת לעבד את אדמתם.ועוד ועוד.מתנחל היושב באדמות לא לו ,ושבגללו הופכים חיי התושבים סביבו לקשים ביותר הוא גזלן ופושע.הוא אחד המגביר שנאה בעולם.

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1408698

    http://www.tv.social.org.il/medini/tour-in-hebron-hebrew.htm

  • אזרח.  On 17/05/2010 at 21:54

    בכלל,ה"שמאל" הציוני זורה שמאל בעיניים.

    http://e.walla.co.il/?w=/221/1662727

  • אזרח.  On 18/05/2010 at 8:51

    כל מי שמשתף פעולה עם המדיניות של ההתנחלויות הוא פושע.המתנחלים פושעים,ואינם יכולים להסתתר מאחורי התירוץ שזו מדינת ישראל ששלחה אותם לשם.אדם מוסרי לא היה נותן את ידו לביסוס ההתנחלויות.עצם הישיבה שלהם בשטחי הגדה מגבירה את השינאה לישראל וליהודים בעולם.

    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1408698

  • אזרח.  On 18/05/2010 at 8:54

    http://www.tv.social.org.il/medini/tour-in-hebron-hebrew.htm

    סיור מודרך בחברון.

  • אזרח.  On 18/05/2010 at 9:00

    ההתנחלות היהודית בתוך השכונות הפלסטיניות שבחברון הביאה לעינוי יום יומי בחיי תושבי המקום,ולשינוי מרקם החיים השוטף של הפלסטינים הגרים שם.

    http://www.flix.co.il/tapuz/showVideo.asp?m=3520989

    אני זוכר שכילד קראתי את התלונות שהיו נגד הגרמנים שלא ידעו מה קורה בחצר האחורית שלהם.גם הישראלים אינם יודעים,ואף גרוע יותר.רבים מהם אינם רוצים לדעת.

  • טלי  On 18/05/2010 at 11:04

    דודו – אני שמחה על הדיון הזה אבל נראה לי שמיצינו אותו (תקן אותי אם אני טועה)

    שועי – דלקת פרקי האבות שלך גרמה לי לפרץ צחוק בלתי נשלט, למרות שכל השאר עצוב, עצוב מאוד…

    אזרח – הדברים והלינקים שלך ראויים אבל להבא, אנא, למה ארבע תגובות שונות ברצף?… כן, כמו שכתבתי בגוף הפוסט ובתגובות, אני לא אוהבת את תנועת "השמאל הלאומי", לא את ההתנהלות הפולישוקית שלה (בכך היא לא שונה משום מפלגה, בטח לא מהגדולות…) ולא את ססמאות השנאה שלה.
    ככלל, כל גוף פוליטי שעולה באמצעות שנאה לציבור אחר – כל ציבור שהוא, חשוד בעיני.

    ולגבי ההבדל בין ההתנגדות הנחרצת שלי להתנחלויות לבין הסירוב הנחרץ שלי לעשות דמוניזציה לציבור כלשהו, כבר עניתי בהרחבה לדודו.

  • שועי  On 18/05/2010 at 11:49

    אזרח,
    אני מתנגד מאוד לתיאולוגיה-הפוליטית שעומדת מאחורי מפעל-ההתנחלות
    לו היו מנהיגינו בני-דעת הם לא היו מייסדים אותן לכתחילה
    ועוד יותר, אולי מוטב היה לו מדינת ישראל, היתה לכתחילה רואה ברצי"ה קוק ותלמידיו גורמים החותרים תחת אושיות הדמוקרטיה.
    כאשר אני רואה היום את הדור הגדל שם, בכללם אחייניי, אני יכול להבין את הטרגדיה (כן, הטרגדיה)שתיארע להם אם וכאשר יצטרכו לפנות
    את יישוביהם ואת נוף הילדות שיותירו מאחוריהם.
    אין הדבר גורע מאומה מתפישתי כי לפלסטינים השוכנים בסביבת ההתנחלויות נעשים מעשי עוול בשם בטחון המתנחלים.
    עדיין, כאשר שמעתי לאחרונה מראש בית מדרש באחת ההתנחלויות, תלמיד לשעבר באוניברסיטה, כי בשל הקפאת הבניה, בנית כביש גישה חדש לישובו נמנעת, והדבר מעמיד בסכנת חיים את תלמידיו ותלמידותיו הצעירים (היו על הכביש הקיים כמה פיגועים בעבר). אני יכול לומר כי הבנתי את מצוקתו, ובאשר איני מונה אותו בין שונאי-האדם (אני מניח כי הוא נמצא בקשרי ידידות עם פלסטינים,מעל ומעבר לישראלי המצוי) הלכתי משם בלב כבד.
    ובכל זאת, שלום יהיה רק כאשר העמים ילמדו לחיות יחד.

  • אזרח.  On 18/05/2010 at 13:33

    שועי היקר.כבר כתב מר פלמה למעלה, שכל עוד מצב היחסים הוא בין סוס לרוכבו,קשה יהיה לרוכב להגיע להסדר עם הסוס.

  • טלי  On 18/05/2010 at 13:52

    אזרח – נדמה לי שאין פה ויכוח, אתה, אני, שועי ודודו, לכולנו ברור שמצב היחסים בין הפלסטינים לישראלים הוא בין סוס לרוכבו ושצריך לשנות את המצב הזה, קרי לסיים את הכיבוש על כך יש הסכמה, לפחות כאן.

    ועדיין, כדי לשנות את המצב הזה חובה להגיע להסדר וכדי להגיע להסדר חובה לשנות את המצב…

  • שועי  On 18/05/2010 at 14:30

    אזרח ידידי,
    הבעיה היא, למרבה הצער, כי דרי האורווה, אם תרצה (כי במשל הזה כוחות הבטחון הם הרוכבים, לא המתנחלים), בטוחים כי הם חיים בממלכת ישראל הגאולית. אני מכיר מעט מאוד מתנחלים הסוברים
    כי הם מבלים את ימיהם במרמס פלסטינים. אני חייב לומר כי מדובר באנשים, למיטב הכרתי, יחושו לעזרתו של פלסטיני פצוע ויהיו נכונים ליחסי שכנוּת טובים עימם. זה נכון שהאידאולוגיה שלהם, המושתתת היטב על מקורות רבניים (אין חולק), עיקרה דיכוטומיה היוצרת היררכיה מהותית בין ישראל והעמים, והיא אינה מקובלת עליי. כל מה שמבדיל ביני ובין הגוי, הן המצוות והתרבות המסוימת אותה אני נושא, כשם שהוא שונה ממני בתרבות, במצוות דתו, ובאי-אילו נומוסים חברתיים, ואף על פי כן, איני היררכי, איני סובר כי היהדות מבטאת אמת עליונה, אלא משתתפת לצד הדתות האחרות בעבודת האלוה הנעלם, שמעל ומעבר.
    עם זאת, מדינת ישראל, משרד החינוך ומשרד הדתות, משום מה, מתעקשים לפתח ולהעצים מוסדות חינוך שעיקר הוראתם תכליתה להביא לשגשוגו של דור חדש של מתנחלים ביש"ע, ולהנחיל להם את האידיאה הגזענית לפיה שורר פער בלתי נתפס בין נשמות ישראל ובין נשמות הגויים. למעשה, למרבה הצער, אני חש כי חלקם השני של הדברים תופס באיטיות לגבי חלק הולך וגובר מן הציבור הישראלי-יהודי, המדבר גם בקול רם על אודות עליונות יהודית.

  • אזרח.  On 18/05/2010 at 15:24

    שועי היקר.מה אומר לך? אני נמס כשאני קורא את שאתה כותב.ירבו כמותך בישראל.מעוניין לאחל לך ולכל הכותבים באתר חג שמח.שערי שמיים נפתחים הלילה,ומקובל לבקש בקשות.מי יתן והשלום ישכון בעולם.

  • שועי  On 18/05/2010 at 15:59

    אזרח, ממש כבלילה' אלקדר אלמברכ,
    שגם אז נפתחים השערים…
    ואידכ אללה ואיאנא ברוח מנהו
    (=יאציל אללה עליך ועלינו מרוחו)

  • טלי  On 18/05/2010 at 16:20

    אינשאללה אמן!

    (-:

  • דודו פלמה  On 19/05/2010 at 12:14

    עברתי שוב על הדברים עד כאן. ובלי לשנות מאומה ממה שאמרתי אני רוצה להוסיף גם את קולי העולה מהשיר הבא:

    אור מבויש

    הַשָּׁנִים שֶׁתָּבֹאנָה מִן הַחֹשֶׁךְ
    תָּבֹאנָה צְלוּלוֹת.
    כִּזְכוּכִית מִתְרַסֶּקֶת
    בְּכַף יָד.
    כְּיִלְלַת תַּנִּים
    לְהַכְאִיב.

    הַשָּׁנִים שֶׁתָּבֹאנָה מִן הָאוֹר
    מְהַסְּסוֹת תָּבֹאנָה,
    כְּמַגַּע כַּף יֶלֶד
    בְּחַדְרֵי לֵב חֲתוּמִים,
    כְּאוֹר מְשׁוֹטֵט מְבֻיָּשׁ
    לִבְרֹא מוֹצָא.

  • טלי  On 19/05/2010 at 13:14

    תודה רבה דודו, ובלי לשנות מאומה ממה שאני אמרתי, כולל נקודות המחלוקת בינינו, אני רוצה להודות שלך על השיר היפיפה ולומר בעקבותיו, שוב, אינשאללה אמן (-:

  • טלי  On 21/05/2010 at 17:39

    אזרח,

    תגובתך עם הסרטון לא הופיעה לא מטעמי צנזורה, חלילה, אלא כי נשמטה מעיני, התחבאה וחיכתה לאישור (ובכל זאת, אם בעניינים טכניים עסקינן – אין צורך ביותר מדי תגובות עוקבות נפרדות…)

    לעניינינו – לא יצאתי להגנת המתנחלים, לגמרי לא, וגם שועי לא.
    יצאתי נגד הדמוניזציה של המתנחלים מפני שאני מתנגדת נחרצות לכל דמוניזציה של קבוצת אנשים באשר היא, זו אסטרטגיה מסוכנת, דמגוגית ולא מוסרית בעליל, לטעמי.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: