על "העורב והלימון" ו"כמוני כמוך" – שני ספרי ילדים

"העורב והלימון" מאת חיה שנהב, איורים: דיויד הול, יצא בהוצאת עם עובד, 52 עמ'

"כמוני-כמוך" מאת עינת יקיר, ציירה: הלה חבקין, יצא בהוצאת כתר

ג'ירפה ואריה שמתלבטים אם להתחבא מאחורי עץ גבוה או שיח רחב, אוזניו המציצות של מיץ פטל הארנב ופיט, פט וטו, שלושת הגמדים היצירתיים שישבו מאחורי ההר ופטפטו, כל אלה הם לא רק יצירות מופת שכתבה חיה שנהב, אלא גם דמויות שאני מכירה היכרות אינטימית ממש, אחרי שבילדותי הקריאו לי שוב ושוב את הספרים בכיכובם.

בשל הזיכרונות החמים האלה, ובשל הערכתי העצומה לתרומתה של חיה שנהב לספרות הילדים הישראלית, אני ניגשת בחשש מסוים לכתיבת ביקורת על ספר השירים החדש שהיא כתבה לילדים.

אם להתחיל מהחלק הקל, ההיבט החזותי של הספר פשוט נפלא.

הפורמט קטן ואלגנטי ומעוטר בסימניית בד אדומה, כמו ספר שירה איכותי "של גדולים".

האיורים של דיויד הול צבעוניים, שמחים, עדינים, נקיים, רכים, מלאי פרטים וחיים כל כך שאפשר להתבונן בהם מבלי לִשבוֹע. מחלקם עולה ניחוח רחוק של אגדה ישנה, אחרים פשוטים ויומיומיים, חלקם מעוררים רגשות נוגים ואחרים דווקא מעלים חיוך, וכולם כולם יפים ומוקפדים.

איורי העץ המסתעף, הציפור הרחוקה המוזהבת ושכבות האדמה שבו את ליבי במיוחד, אבל לא היה איור אחד שלא אהבתי.

החומרים שבהם עוסק הספר מזכירים ילדוּת פשוטה, טבעית, לא מתוחכמת ולא טכנולוגית, כמו פעם – הרבה טבע, חיות, צמחים, נופים ועונות, מעט עניינים חברתיים, אוכל, מחשבות על העולם, חום, אהבה ובטחון, ומעל הכל מפוזר הומור דק.

ובכל זאת, משהו שם לא מדויק.

חיה שנהב יודעת לחרוז, וחלק מהשירים כתובים במשקל מושלם ובחריזה מתנגנת, אבל לא כולם.

לפעמים החריזה הולכת פתאום לאיבוד, בשירים אחרים המשקל נשבר, ויש שירים שפשוט מתקשים להתרומם מבחינת התוכן.

יש ב"העורב והלימון" גם שירים צלולים, פיוטיים, מדויקים ומצוינים, אבל הרמה הלא אחידה מעיבה על המכלול. גם קהל היעד לא ברור מספיק, כששירים ראשוניים ובסיסיים שמתאימים לגיל שנתיים ואפילו פחות, מופיעים לצד שירים לבני ארבע-חמש ומעלה, ללא כל סימון או אבחנה ביניהם.

בשורה התחתונה – "העורב והלימון" הוא ספר לא אחיד ברמתו. הוא איכותי ברובו, יפיפה ואסתטי וכולל כמה שירים מקסימים עם איכויות של הייקו, אבל לא כל שיריו היו ראויים להגיע לקו הגמר, לא כולם מלוטשים מספיק, ולא כולם עונים על הציפיות הגבוהות שיש לי מכתיבתה של חיה שנהב.

גם בספרה של עינת יקיר ניכר העיצוב החזותי המצטיין והמושך, וגם מעליו, כמו מעל "העורב והלימון", נמשך דוק של רוגע, עדינות ושקט, אבל בכך מסתיים הדמיון ביניהם.

יקיר כתבה סיפור מחורז מלא וגדוש בטלטלות רגשיות, שגיבוריו הם מוני – סוס פוני נמוך ושמח בחלקו, ואסף סוס-כנף, פגאסוס שנוחת בסערה בתוך חייו השלווים של מוני.

מערכת היחסים המורכבת בין שני הסוסים, השונים זה מזה, יכולה להיקרא כסיפור אהבה רומנטי או כחברוּת אפלטונית. שתי הפרשנויות אפשריות ושתיהן יכולות לשמש כמצע נוח להשלכה על חיי הקוראים – ילדים ומבוגרים כאחד. ולמרות שמפתה להציב מול סיפורם של הסוסים מקבילה אנושית שתיתן לעלילה פירוש פסיכולוגי אחיד, זה לא הכרחי.

מוני עובר תהליכים רגשיים מורכבים ורבים, מול עצמו ומול אסף, ובסוף גם מבשיל לכדי שיתוף כלל הסוסים במערכת היחסים שלו עם חברו. הוא מתמודד עם הרצון להיות לבד, הרצון להיות ביחד, עם רגשות כמו געגוע, כמיהה, פחד, רתיעה, שיתוף וצורך חזק להגן על הטריטוריה הפרטית, עד שנדמה שכל קורא, קטן או גדול, יכול להזדהות עם חלקים ממערבולת הרגשות הזו ולחוש קירבה רגשית כלפיו גם מבלי לתרגם את הסיפור לאלגוריה אנושית מדויקת של אחד לאחד.

כל המערך האמוציונאלי הטעון הזה כתוב בשפה מתנגנת שתענוג לקרוא בקול רם, בחריזה ומשקל משובחים ומדויקים ובסגנון שמשלב בחן רב בין מילים פיוטיות וגבוהות לבין שפת דיבור יומיומית.

גם ילדי גן שלא יבחינו בכל הניואנסים הפסיכולוגיים יוכלו לשוט עם הסיפור על גלי המצלול ולהיאחז בעוגנים של חוויות רגשיות מוכרות.

האיורים העדינים, הרכים ומלאי הפרטים של המאיירת המצוינת הלה חבקין, יוצרים אווירה של אגדה קסומה, אבל גם מקרבים את הסיפור והדמויות אל הקוראים ומשלימים את תחושת ההרמוניה העולה מן הטקסט.

בשורה התחתונה – "כמוני –כמוך" הוא ספר מצוין שנוגע בלב, כתוב היטב ומעורר, אצל גדולים וקטנים, מחשבות על אהבה וחברוּת.

נכתב עבור הד החינוך.

ביקורת מתפעלת של רונית רוקאס על "העורב והלימון"

ועוד אחת מתפעלת וקצרה של טלי בשוראי יצקוביץ

וגם יעל דר קושרת כתרים ל"העורב והלימון" ב"הארץ"

וכמוה נירה לוין ב"דףדף"

ניתוח מעמיק ואוהב של דוד רפ ל"כמוני כמוך"

וביקורת מעריכה של נירה לוין ב"דףדף"

 גם רינת פרימו בynet התפעלה מ"כמוני כמוך" ויותר חשוב, עשתה לו ניתוח רגיש ומעמיק ויצאה נגד התפיסה שספר ילדים חייב להתייחס לנושא מסויים.  אני מסכימה!

והערה אחרונה – בכנס המדהים לאיור ספרי ילדים שהיה לא מזמן ב"בצלאל" (ואני התעצלתי לכתוב עליו…), שמעתי שלל הרצאות של מאיירים, כותבים, מעצבים, עורכים, חוקרים ועוד אנשים שאוהבים לעשות ספרי ילדים. אחד מהם היה המעצב קובי פרנקו שחידש לי הרבה על תפקיד המעצב. בעיני, העיצוב האלגנטי, המאופק והעדין שלו ל"העורב והלימון" באמת ראוי למדליה.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 16/05/2010 at 17:40

    ..מזה אני לא נהרסת מספרי פסיכולוגיית פילוסופיית מעמקים לילדים..
    מציפים אותנו !

  • טלי  On 16/05/2010 at 17:52

    אלמונית, אני לא יודעת למה את מתכוונת ב"ספרי פסיכולוגיית פילוסופיית מעמקים לילדים", אבל זה ממש לא איך שהייתי מגדירה את "כמוני כמוך", כן, זה ספר שעוסק ברגשות בצורה מורכבת אבל זה ממש לא ספר דידקטי, לא ספר פסיכולוגי ובטח ובטח שלא פילוסופי.

  • mooncatom  On 16/05/2010 at 19:41

    התגובה שלי היום תהיה מאוד מאוד שטחית,
    אני אדבר רק על הקנקן. ראיתי אותם בחנות,
    לא קראתי, אבל הלימון… יפה המון!!!!!
    אני מתה על עורבים וחולה על לימונים.
    אוי, איזה קטע.

  • טלי  On 17/05/2010 at 10:33

    גם קנקן זה בסדר מיכלי, בייחוד במקרה הזה, כששני הקנקנים כל כך כל כך יפים ומשובחים.

    לימונים אני אוהבת מאוד אבל עורבים דוקא לא במיוחד…(-:

  • יותם שווימר  On 17/05/2010 at 11:31

    בוקר טוב,
    אני נוטה להסכים איתך בנוגע לספרה של חיה שנהב, שכתבה במרוצת השנים ספרי שירה ופרוזה יפים מאד לילדים. במקרה הנידון, האיורים המקסימים של דיוויד הול (שאייר גם את ספרה הנהדר "תוכים על העץ") מחזיקים את הספר והעיצוב המעולה של קובי פרנקו מעניק גימור וליטוש ברמה גבוהה מאד. באופן אישי, אינני חסיד גדול של איוריו של הול, במיוחד לא לספריו של דב אלבוים. הצבעוניות העזה שלהם מכסה במקרים רבים, לדעתי, על מחסור בניואנסים וברגישות. לא כך המקרה ב"העורב והלימון", שכן גם שיר בינוני של שנהב הופך להיות ממתק נוכח האיורים הקטנים והעדינים של הול. אין ספק שהפורמט הקטן והמסודר של הספר תורם לאיורים של הול ומחייב אותו לצמצום ודיוק, שנעדרים מאיוריו הבומבסטיים. אינני חושב כי השתפכות הביקורת על "העורב והלימון" היא מקרה של סנוור מפועלה הענף של שנהב. יעל דר, למשל, איננה חוששת לנפץ מיתוסים ונאמנה מאד לדעותיה, גם במחיר של ביקורת שלילית על סופרים מוערכים. אני יודע שלא טענת כי מישהו מהמבקרים מסלף את העובדות, אך באמת ישנה הפתעה מסוימת לכך שכמעט ולא היתה התייחסות לכך שלא כל השירים בקובץ מצוינים. בנוף שירת הפעוטות הישראלית, משמח מאד לגלות ספר משובח כמו זה שכתבה שנהב. הוא מלודי, עדין מאד ורגיש לקהל היעד שלו. אולם, אפפה אותי לא פעם תחושה כי משהו בלב-לבו של השיר לא עובר אלי. על אף טכניקה טובה ברוב המקרים, וכפי שציינת – כמעט תמיד ישנה חריזה מעולה, הרגשתי כי מדובר בתרגילים טובים מאד לשירה לילדים ולא מעבר לכך. גם השירים היפים והטובים ביותר בספר הם לא שירים נצחיים, הם אינם עשויים מהחומר הנכון להיכרת בלבו של הילד ולהישאר איתו במשך שנים. זה אולי לא הוגן, אך עלי לציין את ספרה האחרון של שלומית כהן-אסיף, "ציפור, לאן את נוסעת?" (גם הוא ראה-אור ב"עם עובד" בעריכת דלית לב), שהוא דוגמא מצוינת לספר שירה מעולה (שני שירים מתוכו ורשימה פרי עטה של כהן-אסיף ראו אור ב"הפנקס"), בו הטכניקה היא לא העיקר והיא כלל לא מורגשת. אנו מקבלים מנה הגונה של שירים מלאי דמיון, מרגשים, עדינים, נוקבים וחזקים מאד, השטים על כל הספקטרום הרגשי של הילדים. "העורב והלימון" מתפזר מדי ואינו הדוק דיו, והרי בספרי שירה זה כל-כך חשוב. את "כמוני וכמוך" אהבתי גם כן, אך התגובה הזאת התארכה יתר על המידה, אז אולי אוסיף בהמשך.

  • שועי  On 17/05/2010 at 14:24

    טלי יקרה,
    לכתחילה כאמור הכירותי עם ספרי-ילדים התחדשה לעת הפכתי אב, ודומני כי יש לי "חורים" רבים, אבל את המיץ פטל אני זוכר היטב, אם כי ספל רום נאה בעיניי יותר.
    אחד מספרי הילדים היפים ביותר בשנים האחרונות בעיניי, "הצב מצב" של דפנה בן-צבי, הוא גם כן בעל חריזה מעט שבורה, כלומר לא תמיד מוקפד, עד תום, על חרוז שלם והרמוני. אפשר, לעתים יש בכך יתרונות, באשר אוזן הילד לומדת לקלוט משחקי מלים, מצלולים דומים אך לא שלימים וכיו"ב, וגם לכך יש מקום. אבל הפנים הגרועות של זה הוא אם מדובר במחבר/ת דלי-חריזה (מה שאני מניח, לא בו עסקינן כאשר עוסקים בשנהב ובבן-צבי), שאצלו/ה תחת החריזה הרעועה לא מסתתר דבר אלא חרזנות גרועה.
    זכורני כי נתקלתי לפני כחמש-עשרה שנה בספר גרוע מאין-כמוהו על השואה בחרוזים לילדים. מילא הרעיון המשונה ממילא. אבל החריזה שם היתה כה גרועה, עד שזה הפך מבדר מאין-כמותו. לדוגמא: 'לא נתנו להכנס ליהודים/אבל כן נתנו לכלבים' וכיו"ב (אני לא בודה זאת מליבי).

    ומיכל- מתה על עורבים, חולה על לימונים…
    שוב הזדמנות לאחר לך בלוגולדת חצי שנה שמייח, ובריאות טובה גם כן(-:

    • אמא של נועה  On 03/06/2010 at 5:34

      יותם, אני מסכימה איתך, הספר של כהן-אסיף מעולה. חד פעמי ממש

  • טלי  On 17/05/2010 at 15:59

    או, כאלה תגובות מושקעות ומפרות אני אוהבת (-:

    יותם- את "תוכים על העץ" אני לא מכירה ואת האיורים של דיויד הול לאלבוים ראיתי רק ברפרוף כך שאני קצת מנועה מלקבוע דעה נחרצת, אבל האיורים שלו כאן, ב"העורב והלימון" באמת הופכים את הספר לממתק, אני לא בטוחה עם הפורמט (היפיפה!) עושה את זה, כי האיורים האלה כל כך עשירים ומלאי פרטים שנדמה לי שהם היו נראים מצויין גם בפורמט גדול.

    כמו שאולי עולה מהביקורת שלי, היה לי קשה לכתוב ביקורת על חיה שנהב שהיא באמת אחת מסופרות הילדים הגדולות והטובות ביותר שיש פה ועדיין, הספר הזה גרם לי להזכר בדוגמא שקבלתי פעם בקורס של ד"ר מירי ברוך. היא הראתה שני ספרים של סופרת ילדים נפלאה אחרת שיצאו באותו זמן בשתי הוצאות שונות. אחד עבר עריכה קפדנית והשני, מרוב כבוד לסופרת הבאמת נהדרת ובאמת מוערכת, לא עבר, כנראה מספיק עריכה, וההבדלים ניכרו בתוצאה הסופית.

    במקרה הזה, לצד שירים מצויינים, רגישים וכמו שכתבת, שירים בהם משהו מלב ליבו של השיר עבר אלי, היו גם יותר מדי שירים שבהם זה פשוט לא קרה.

    את הספר שהזכרת של שלומית כהן אסיף עוד לא קראתי, ראיתי שהוא מעוצב בדומה ל"העורב והלימון", באותו פורמט מקסים של קובי פרנקו וזה משמח. לרוב אני מאוד מאוד אוהבת את הכתיבה שלה, אבל הפעם לא ראיתי, למרות שאני נוטה לסמוך על טעמך. תודה! (-:

    שועי יקר בחזרה – הצב מצב הוא מקרה יוצא דופן, כמו שכתבתי כאן
    https://talimyturn.wordpress.com/2008/10/03/%d7%94%d7%a6%d7%91-%d7%9e%d7%a6%d7%91-%d7%91%d7%a2%d7%9e%d7%a7-%d7%a8%d7%a4%d7%90%d7%99%d7%9d/ סגנון החריזה בו באמת ייחודי, יש בו דברים שאני אוהבת ודברים אחרים שממש צורמים באוזניי.

    מובן שאצל חיה שנהב לא מדובר על דלות חריזה ומובן שיש בשוק לא מעט ספרים, גם ספרים לא רעים בכלל, שהחריזה בהם לא שונה ברמתה, אבל אני מודה ומתוודה שמכותבת בשעור קומתה של חיה שנהב ציפיתי ליותר, ומכאן האכזבה שלי מחלק מהשירים.

    והספר שאתה מצטט פה – טוב, כאן באעמת נגמרו לי המילים, עם חרוזים או בלעדיהם…

  • mooncatom  On 17/05/2010 at 18:00

    סליחה שאני מתפרצת,
    אבל אני חייבת להגיד
    שאני גם חיה וגם בריאה
    (יחסית, ולא ממש בנפשי)
    השמועות על מותי היו מוקדמות…
    ואני זו שהפצתי אותן,
    איזה מין ניסוח זה אני חולה על עורבים ומתה על לימונים
    או להיפך לא משנה?!
    זהו
    בברכת עורב צהוב ולימון שחור אני מסיימת.

  • עפרה עמית  On 23/05/2010 at 14:01

    טלי, אני מצטרפת להתפעלותך מהעיצוב המיוחד של "העורב והלימון". לא קראתי אותו, אבל קניתי את השני בסידרה, של שלומית כהן אסיף ועם האיורים של גיל לי אלון קוריאל. העיצוב שבה את ליבי ועורר בי הערכה רבה – יש בו החלטות עיצוביות רעננות ואמיצות, למשל השימוש המיוחד מאוד בפונט הזה שאיננו רגילים לראותו בפורמט של ספרים ובפרט ספרי ילדים, גודל הפונט עצמו, שהוא די קטן, ההעמדה, הסימניה, הכל, וכל זאת עדיין מבלי להתייחס לאיור ולטקסט, שמתאימים לעיצוב כמו כפפה ליד.

  • טלי  On 23/05/2010 at 16:17

    ברוכה הבאה עפרה ותודה רבה (-:

    אני מגיעה מהמילים – אותן אני יכולה להבין, לנתח, להפנים, לבקר יותר לעומק, האלמנטים החזותיים מגיעים אלי ישר, בלי ניתוחים, בלי "הבנה", בלי מקצועיות, ישר לבטן, או שלא.

    במקרה הזה, בהחלט כן.

    את הספר שאת מזכירה, "ציפור, לאן את נוסעת?" של שלומית כהן אסיף עוד לא קראתי, אבל ממבט מרחוק העיצוב בהחלט מדויק, אלגנטי, מכבד ונעים, ואת השירים שלה אני אוהבת, בדרך כלל, כך שזה בהחלט נראה מבטיח.

  • טלי  On 03/06/2010 at 8:38

    אמא של נועה – (לא ברור לי איך התגובה שלך התמקמה לה באמצע כשהיא חדשה…(-: ), שמחה על המלצתך, בקרוב אקרא את הספר החדש של שלומית כהן אסיף ואני מקוה וגם מנחשת שאהנה כמוך.

  • ירין  On 22/02/2011 at 17:19

    אחד אחד

    • טלי  On 22/02/2011 at 19:44

      ירין – אני מודה שלא הבנתי את תגובתך…

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: