הדבר היה ככה

 מאת מאיר שלו, יצא בספריה לעם בהוצאת עם עובד

הדבר היה ככה: מאיר שלו כתב סיפור אהבה לסבתא שלו, למשפחה שלו, לילדוּת שלו.
הוא מתאר בצורה חיה את כל תולדות משפחתו האמיתית, דרך מערכת היחסים המשונה, המצחיקה ורצופת המשברים בין סבתא טוניה האהובה וחולת הניקיון לבין שואב האבק האימתני שלה, שמשמש לא רק כחפץ או תפאורה אלא כדמות ספרותית לכל דבר. 

התרגשותו של ילד שזוכה למשוך בצופר המשאית הגדולה של תנובה ומבוכתו של בחור צעיר שנתפס בעירום לצד אהובתו, קמים לתחייה לצד רגעים אחרים כאילו התרחשו ממש עכשיו.
כילד ירושלמי ממוצא נהללי, מאיר שלו קיבל הנחייה להציג את עצמו ביום הראשון לכיתה א' כ"בן למשפחת איכרים". אני מאמינה שכפי ששלו מתאר, הוא אכן למד על בוריין את כל מלאכות השדה והמשק אבל לצידן, הוא למד ממשפחתו לספר סיפורים.
אין ספק לגבי כישרונו הספרותי הגדול של שלו, ואפשר לגלות כאן דרישות שלום רבות שמעידות על מקורותיהם של הרבה עניינים מהרומאנים ומספרי הילדים המצוינים שהוא כתב בעבר.

אבל לצד הכישרון האמנותי, הוא מתייחס לסיפור ולמילים שלו ממש כמו חקלאי מיומן: הוא עודר והופך את הקרקע, זורע, שותל, מנכש עשבים, קוטף, קוצר, עורם לערימות, מפריד את המוץ מהתבן ואת השמנת מהחלב, סוחט את סמרטוט הספונג'ה עד שהמים יוצאים צלולים ושקופים ומביא אלינו את הסיפור בגרסא הכי מזוקקת והכי מדושנת שיש. הדבר היה ככה, כך בדיוק ולא מילה אחת יותר או פחות.

אין לי שום קשר לנהלל ואני לא מוכנה לאכול רגל קרושה, אפילו אם קוראים לה חולודייץ, אבל הספר הזה העניק לי כמה וכמה מפתחות ללב ליבה של משפחת בן ברק –שלו: לשפה הפנימית, לבדיחות הפרטיות, לדמעות החמות, לצחוקים המתגלגלים ובעיקר לסיפורים.
עכשיו אני מרגישה כאילו גם אני הוזמנתי להתארח אצל סבתא טוניה. לא בתוך הבית, כמובן, אני הרי רק קרובה שבלב בתיווכן של המילים, לא קרובה מהדם, ולכן התארחתי רק בחוץ, על המרפסת, בלי להכניס טיפת בוץ או גרגר אבק, ובכל זאת, זכיתי לקחת חלק בחיי המשפחה.

"הדבר היה ככה" הוא ספר קטן שנקרא בשמחה גדולה. אחרי שנהניתי ממנו כל כך, פגשתי עוד כמה וכמה אנשים, בני דורות שונים, שהספר הזה העניק להם שעות של חסד, הקלה ונחמה ברגעים קשים.
תוך כדי קריאה בלעתי כמה דמעות ברגעים אחדים וצחקתי בקול רם ממש ברגעים אחרים, ובאופן כללי – החיוך לא ירד מפרצופי מתחילת הספר ועד סופו. עונג צרוף!

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 22.2.10.

קטע קצר מהספר מאתר "טקסט"

ביקורת מפורטת מאוד של שגיא גרין וקטע קצר נוסף מ"הארץ"

סקירה אישית וחמה בעקבות הספר, נרי לבנה ב"הארץ"

ביקורת מסוייגת מאוד של גלעד סרי לוי, שכן מ"רשימות"

ביקורת מסוייגת של מנחם בן ב nrg

ביקורת שעיקרה ניתוח מעניין של אריק גלסנר, שכן מ"רשימות" שכתב ל"מעריב"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 22/02/2010 at 12:43

    מתישהו הפסקתי לקרוא את שלו. אני נהנה מן הדמיון העשיר ומן העברית היפה אצלו. אבל לא יצא לי לקרוא ספר שלו שממש העסיק את לבי ומחשבתי שעות וימים.
    אני מניח שספרו החדש הוא כעין המשך למגמת ההתבוננות המחודשת של הסופר בילדותו. למשל לפני יותר משנה ראה אור תרגומו לספר 'צ'יטרה גריבה' שלפי שלו היה השפעה גדולה על ילדותו, וכן השפיע על 'יונה ונער' שלו
    מ'צ'יטרה גריבה' מאוד נהניתי, וגם כתבתי על כך כאן:
    http://www.notes.co.il/shoey/49824.asp

  • טלי  On 22/02/2010 at 13:00

    לא יודעת לגבי מחשבות של ימים, אבל הספר הזה משמח ומרחיב את הלב מאוד והוא דוקא ספר שאני מרשה לעצמי להמר שתאהב, גם את החלקים שמעוררים צחוק גדול וגם את אלה שמעוררים תוגה ומקווצ'צ'ים את הלב – קרא אותו! (-:

    אני אוהבת את הכתיבה של שלו, בגדול, מאוד אוהבת את השפע הלשוני והרגשי שלו, אבל יש ספרים שמהם נהניתי יותר ("כימים אחדים") ואחרים שמהם נהניתי פחות ("בביתו במדבר"). את ספרי הילדים שלו אני כמובן אוהבת מאוד מאוד, בעיקר את "הילד חיים והמפלצת מירושלים" שעליו גדלתי ואת "רוני ונומי והדב יעקב" מהשנים האחרונות.

    מאיר שלו הוא באמת יוצר שמחובר מאוד לילדותו, גם בגלל זה הוא מדבר אלי, ומבחינה זאת, "סוד אחיזת העיניים" שלו, ספר על ספרי הילדים שעיצבו את ילדותו, היה בזמנו ממש ספר משמעותי בשבילי.

    את תרגומו ליונה לא קראתי עדיין, אבל תודה גדולה על ההמלצה (-:

  • שועי  On 22/02/2010 at 16:31

    אני אנסה לקרוא את שלו בהזדמנות קרובה.

  • מיכל ש.  On 22/02/2010 at 16:33

    אני מזכירה לעצמי עכשיו את הרב ההוא מהסיפור, שאומר לאיש :כן, אתה צודק. ולאישתו: בהחלט, גם את צודקת. וכשהילד שלהם משתומם, הוא אומר לו: נכון, חמוד, גם אתה צודק…
    אני עם שועי בתחושות הרחבות יותר לגבי מאיר שלו, ואיתך טלי בהנאה החושנית מהספר הזה. זה מין מאכל טעים שאני חושבת שאצלי הוא גם קשור לסבתא המיתית שלי עצמי שנזכרתי בה לאורך כל הקריאה. גם אצלנו במשפחה יש שפה שלמה והוויה שלמה שסובבת סביב הסבתא הזו ואני כל כך מבינה את שלו בדבר הזה… זה ריגוש בקנה מידה של די אנ אי ממש…

  • טלי  On 22/02/2010 at 16:33

    (-:

  • טלי  On 22/02/2010 at 16:37

    הו, כל כך הרבה פעמים אני מזדהה עם הרב ההוא ומצטטת אותו, אין לך מושג…

    הפעם זה גם לא ממש קשה כי זה לא שהיינו במחלוקת משמעותית (מותר, כמובן, זה פשוט לא המקרה הפעם).

    כן. אחרי שגמרתי לקרוא את הספר הקראתי אותו לסבתי הנהדרת, שהיא לא כזאת בכלל, ובכל זאת, יש נקודות שבהן הספר הזה מתכתב גם עם המשפחה שלנו, אולי עם כל משפחה. זה ריגוש בקנה מידה של די.אן.איי – אני אוהבת ומאמצת את ההגדרה (-:

  • מיכל ש.  On 22/02/2010 at 17:08

    איזה כיף לך שעדיין יש לך את סבתא שלך!
    אצלי זה כבר זיכרונות…

  • טלי  On 22/02/2010 at 17:20

    ראויה ללמד באקדמיה לסבתות (-:

  • שועי  On 22/02/2010 at 18:54

    התפתחה בינך ובין מיכל
    (-:
    נהניתי לעבור ולשמוע

  • טלי  On 22/02/2010 at 19:00

    וגם שמחה שמיכל "העיזה" והפכה את זה לרב-שיח.

    תקרא את הספר כבר אמרתי?..

  • מיכל ש.  On 22/02/2010 at 19:38

    תזהרי טלי, נראה לי שערימת הספרים של שועי כה גבוהה בימים אלה, שאם תוסיפי לה, ולו ספרון קטון כספרו של מאיר שלו, היא עלולה להתמוטט ולקבור תחתיה את כולנו…
    סכנת נפשות!

  • טלי  On 22/02/2010 at 19:48

    מה שגבוה אצלו זה ערימת ה"צריך", ספרים של דוקטורטים ועבודה וכאלה, לא שזה לא "צריך" נעים, אבל אני מכוונת לערימת הכיף בלבד. וגם לא חייב להיות בימים אלה, בזמנו החופשי לגמרי.

    (אתה רואה מה זה? ככה סידרנו לך את ערימת הספרים ואנחנו מה אנחנו מי אנחנו? קרא מה שאתה רוצה (-: )

  • שועי  On 23/02/2010 at 20:46

    אני סוג של מיץ פטל. חי בצל מגדלי הספרים
    ומדי פעם מרים את הראש, ומראה אוזן, או נצנוץ עין. למי שמרהיב עוז לבדוק מיהו מיץ פטל
    מי מיכן האריה ומי הג'ירפה?
    (אגב, אחרי ה'הִתחרוּת', לוגמים בירה/יין אדום/תה בכוסות גדולות. פשוט נגמר הפטל
    ולא קניתי חדש)
    (-:

  • עידית פארן  On 23/02/2010 at 23:08

    מתפרצת לדלת לא לי
    אבל
    שועי, לפי השורות של הרזיסטנטנט(אני מקווה שכתבתי נכון)
    זה צריך להיות ויסקי-

    זה אחד
    ושתיים-
    (מותר לי, שלוש שקיות בד כבר חתוכות…מותר לי…)
    והספר בערימה באמת, אבל רק בשביל הרושם
    יש מלא ספרים בבית שלי רק בשביל זה….
    כמה צחקתי

  • שועי  On 24/02/2010 at 11:47

    יש אומרים כי חובבי 'מיץ פטל' וחובבי 'דירה להשכיר' נפרדים אט-אט לשתי דתות, המקיימות את חייהן מתוך משחק 'מיץ פטל' או 'דירה להשכיר' מתמיד. אבל זה נעשה בסוד. לרוב האנשים שמקיפים אותם זה נראה כאילו שהם ממשיכים לחיות את החיים הרגילים, ובכל זאת, נתון סטטיסטי חומק מן העיין הוא שכ-60% מתכנוני הבניה לפרוייקטים חדשים בפריפריה, מתעקשים על הקמת מגדלים בני חמש קומות דווקא.
    יש אומרים שלאחר שמלחמות הדת בין האסלאם ובין היהדות ישככו וישכחו, וגם לאחר שהיהודים כאן יפסיקו לריב בינם ובין עצמם, יתעורר מאבק חדש בין הפלגים: 'מיץ פטל' ו-'דירה להשכיר'. מה שיפה הוא שלראשונה ידובר במאבק דתי בין כתבי שתי נביאות (כביכול, או שלא כביכול) חנה שנהב ולאה גולדברג. גם לגבי תוצאות המאבק שתי הכיתות חלוקות: צד אחד קובע כי באחרית הימים ישתו כולם מיץ פטל בכוסות גבוהות, ואילו הצד אחר קובע כי כולם יחיו בעמק פורח חיי שלום.

  • טלי  On 24/02/2010 at 11:47

    שועי – כבר שנים שלפעמים, לא תמיד אבל במצברוח מסויים, אני מעתיקה מאבא של חברה שלי שהיה אומר את זה כשהיינו קטנות, וכשאני מצלצלת בדלת כלשהי, בעיקר עם אני עם עוד מישהו/י ושואלים מבפנים "מי זה?" אני עונה "ג'ירפה ואריה"…(-:

    מאוד הולמת אותך האוזן הלבנה הארוכה שמציצה דרך המגבעת מאחורי הר הספרים (אחת שתיים שלוש, שם ישבו שלושה גמדים אחת שתיים שלוש. לא אכלו ולא שתו אחת שתיים שלוש, רק ישבו ופטפטו אחת שתיים שלוש..).
    מי הג'ירפה ומי האריה? אין לי שמץ של מושג…מיכל?….יש לך רעיון?…

    בהתחרויות אני לא כל כך טובה, בטח לא של ריצה, ומעולם לא אהבתי לשתות מיץ פטל, אבל אקטוף לי כמה עלי לואיזה ולימונית שצומחים מאחורי הר הספרים (המממ….הר הספרים שעליהם טרם כתבתי ביקורת למרות שקראתי ואפילו נהניתי, בד"כ?…) ואשבאיתכם לשתות בכוסות גבוהות. עם קש. (-:

    עידית – מה מתפרצת מי מתפרצת? בטח שהדלת היא לך! הרמז למיכל לא היה ברור? כמה שיותר יותר טוב- באמת ולגמרי!
    את בטוחה שלוחמי רזיסטנס שותים ויסקי בתפקיד?כולל ברווזי הגומי הצהובים?
    לא מאמינה לך שרק בשביל הרושם. תקראי אותו ועוד איך ואפילו תהני. דווקא לך! (-:

    (וכמה משמחים אותי הסוגריים שלך. מחכה ומצפה ותודה תודה תודה).

  • טלי  On 24/02/2010 at 11:50

    למה לפלג את העם למה?

    אני בעד שתי הנביאות..(אגב, חיה שנהב ולא חנה, בטוחה שאתה יודע ונפלט ממקלדתך בטעות).

    אני אוהבת את שניהם… אי אפשר לשבת בעמק יפה בין כרמים ושדות, על גדות הלימפופו, שם אריה עם ג'ירפה ירבץ?…

    אני מאוכזבת ומודאגת מהפילוג הקרב. אפשר להגיש ערעור?

  • שועי  On 24/02/2010 at 13:02

    זה כמו אותם שני מיסטריונים עתיקים
    האחד של תרגום רפאל ספורטה
    השני של תרגום נתן אלתרמן
    של אותה לימפופו
    יש אומרים שהם נפגשו בסוף צבא מול צבא בארמגדון כלומר בהר מגידו
    ויש אומרים שהם חיים עד היום חיי שלום
    ואז הגיע ע' והודיע שלפי אברהם סוצקובר
    לימפופו היא בזנזיבר
    אם רק היו ממשיכים את דירה להשכיר ובונים עוד קומה לג'ירפה
    ועוד אחת לאריה
    ושלישית למיץ פטל עצמו
    כלומר בניין בן שמונה קומות
    הכל היה בא על מקומו בשלום
    אבל הבירוקרטיה המוניציפלית
    מי בכלל יכול להרשות לעצמו להאריך ימים
    עד שיקבל אישור לבניית מרפסת?

  • שועי  On 24/02/2010 at 13:04

    את השכן שלהם, מקיבוץ מגידו.
    אבל זה מכריע את הכף לטובתם של שוחרי לאה גולדברג.

  • טלי  On 24/02/2010 at 13:10

    אתה משאיר אותי נטולת מילים, אבל אם אני אוספת כמה ומדביקה עם סלוטייפ, אז יוצא שאני תומכת בשיטת האיחוד.

    בחצר יש ארגז למגורי הומלסים, בנתה אותו יעל, והיא מכבדת את האורחים בתירס חם, לדעתי.

    בפינת המרפאה אפשר להתכבד דוקא בתות, משני סוגים (תלוי אם אתה חבר של קיפודים או של אריות), ומי יושב בקרון הרכבת אתה הרי יודע היטב.
    הבירוקרטיה המוניציפאלית מדאיגה גם היא, בעיקר אחרי שקראתי את "הבריון של ארצ'ר", אבל על מרפסת, כזכור, אני לא מוותרת, גם אם יש שמונה קומות וגם אם שמונים, אחרים איפה נשב ונספור ציפורים נודדות?…(-:
    (וחוצמיזה, ציפור נודדת אחת לחשה לי באוזן שיש עוד תגובה של עידית בדרך. יבורכו הציפורים).

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: