עוץ לי גוץ לי בלי תירוץ לי

לפני כמה זמן העליתי הנה פוסט נוסטלגי ואוהב לכבוד "שלמה המלך ושלמי הסנדלר".
בעקבות שלמה ושלמי, שועי היקר הזכיר לי את עוץ לי גוץ לי, ולא במקרה.

"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" – המחזמר של אלתרמן שנכתב בעקבות מחזה של סמי גרונמן, הוא במידה רבה אחיו של "עוץ לי גוץ לי" – המחזמר של שלונסקי שנכתב בעקבות האגדה הידועה של האחים גרים.
שלמה ושלמי זו אמנם יצירה "למבוגרים" אבל גם ילדים יכולים לשאוב ממנה הנאה עצומה, בדיוק כפי ש"עוץ לי גוץ לי" היא יצירה "לילדים", אבל גם הרבה מבוגרים מתענגים עליה מאוד.

התרבות הישראלית היא תרבות צעירה יחסית, ובהיעדר פרספקטיבה מספיקה, לא פעם קשה לקבוע מה נחשב ל"קלאסיקה", אבל שתי היצירות הבימתיות האלה, בשפתן המכשפת ובצליליהן ההרמוניים, יושבות על כסא של כבוד בפנתיאון הקלאסיקה הישראלית, בלי שום היסוס.
יש משהו מקסים, בעיני, בזה ששתי היצירות האלה, שכתובות בעברית עשירה ורבת שכבות, נשארות רלבנטיות תמיד ובזה שכמה דורות של ישראלים יכולים להתרגש וליהנות מאותן דמויות ומאותם שירים, כאילו לא עברו כמה עשורים בדרך.

כתבתי ששועי הזכיר לי את עוץ לי גוץ לי וזה נכון, אבל לא קשה להזכיר לי את המחזמר הזה. מספיק רק ללחוץ על כפתור קטן, והכל נפתח.
בתור ילדה קטנה הכרתי, כמובן, את הסיפור ואת השירים, פתחתי הרבה בקרים בקריאה "בו-קר טו-הוב!" (ואחריה הטה טה טטטה, טטטטטטטטטטה הבלתי נמנע), ריחמתי על בת הטוחן האומללה ששרה "אבוי לי, אוי לי, אויה לי, היש גורל כגורלי?…" ושמחתי לשמע הבשורה המשמחת "נַס הננס, נַס הקונדס, נֱס הוא כי נַס הוא ואושר נכנס".
גם היום, בכל פעם שאני רואה או שומעת את נבחרינו מדברים, יש בי סוג של ציפייה למישהו שיצוץ בפינת המסך ויזמר "הוא ייענש, הוא ייענש, כי כל דבריו הם שין קוף ריש!".


המחזמר עוץ לי גוץ לי הועלה המון פעמים בהרבה ואריאציות של ליהוק, אני זוכרת גרסא שראיתי כילדה, מתישהו בשנות השמונים המאוחרות, שבה לצד אריק לביא, שושיק שני ושלמה וישינסקי שיחקה גם ענת עצמון בתפקיד בת הטוחן, אבל הואריאציה הספציפית הזאת דווקא לא מופיעה בתיעוד הויקיפדי.
לפני שמונה שנים בערך, הלכתי לגרסא של הקאמרי עם ילדה שאני אוהבת, ובהמשך גם ראיתי לא פעם ולא פעמיים את הגרסא המוסרטת של הביצוע הנהדר הזה.
המופע עדיין רץ, אני מקווה שהוא עדיין מוקפד ומדויק כמו שהיה לפני שמונה שנים ואין לי ספק שהגרסא הכבר לא כל כך חדשה הזאת, בבימוי רוני פינקוביץ, מצליחה לעשות הרבה כבוד לקודמותיה הותיקות, וגם להתחבר לילדים (והמבוגרים…) של היום.
כאן אפשר לראות סרטון קצרצר עם טעימה מהמופע של הקאמרי, לצערי, לא מצאתי ברשת קטעים נוספים מהגרסא של הקאמרי, וגם לא מהביצוע המקורי עם הגוורדיה הותיקה.

אבל כן מצאתי את שיר הבוקר טוב, נטול סרטון אבל עם הקול העמוק והנהדר של אריק לביא

וכאן גרסא ישנה ומקסימה לגמרי של יוסי גרבר וזאב רווח ל"שיר העצה" – איזה תענוג!


תכנית הילדים המופתית "שלוש ארבע חמש וחצי", עוד אחת מהתכניות הרבות שגדלתי עליהן, העלתה גרסא מקוצרת של כל ההצגה, בביצוע ישראל גוריון  ושרי צוריאל.

 

וכאן, מתוך "פרפר נחמד", עופרה ויינגרטן שרה חלק משיר הערש המערסל והמנחם של "עוץ לי גוץ לי" (אני נהניתי גם מהקטע שמופיע קודם, אבל השיר מתחיל מדקה 2:58 )

"עוץ לי גוץ לי" היא אגדה אפלה, קשה, ומפחידה מאוד, הרעיון של יצור שלוקח תינוק כתשלום על התנהגותה של אמו הוא אחד מהרעיונות המפחידים ביותר בעולם, גם להורים ולגם לילדים וגם לכולם.

ובכל זאת, שלונסקי, עם המילים הנפלאות שלו, ודובי זלצר, עם המוסיקה שלו, הנפלאה לא פחות, הצליחו להפוך קש לזהב.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכאל ז.  On 15/01/2010 at 16:46

    היה השיר הקבוע ששרתי לבנות שלי במשך שנים כשהערתי אותן בבוקר. זה שיר שאי אפשר לשיר אותו בלי חיוך.

  • טלי  On 15/01/2010 at 16:52

    צודק. אכן אי אפשר לשמוע/לשיר את השיר הזה בלי חיוך (-:

    (למרות שאישית, אני מודה שכל התרועות והחצוצרות האלה הן קצת יותר מדי בשבילי ברגע שאני פוקחת את העיניים…).

  • מיכל  On 15/01/2010 at 16:56

    בשבת שעברה הדהים אותי עידו האחין שלי בן השלוש כשפצח ב"פוריפופהפה פוריפופהפה… אוי כמה שאני יפה…" ולא נותר לי אלא להצטרף אליו בזיוף דו קולי ובריקוד חינני (לדעת שני המשתתפים בלבד) איזה כיף זה שזה כבר הדור השלישי לפחות שנהנה מהמחזמר האלמותי הזה.
    אני זוכרת במעומעם את גרסת ילדותי וגם שהיתה גירסה שבה השתתפו הגששים ועופרה חזה היתה הנסיכה. אני מקווה שאני לא עושה סלט, אבל אם כן, אז יכול להיות שזו הייתי אני בכלל ששחקתי את הנסיכה. אה, בטח, נזכרתי, זו באמת הייתי אני!

  • טלי  On 15/01/2010 at 17:05

    למרות שויקיפדיה דוקא מאששת את הזכרון שלך.

    בתור ילדה דוקא שרתי, משום מה, "הוי פו פה פה הו פו פה פה הוי כמה שאני יפה" ולא "פוריפומפפה", אבל החיוך נשאר, כך או כך.

    הנה את מוכיחה בדיוק בדיוק מה שאמרתי, על היצירה הזאת שעוברת בין דורות בלי לאבד מילימטר מהרלבנטיות והקסם שלה.
    (-:

  • ליבי  On 15/01/2010 at 17:28

    אני זכיתי לראות את עפרה חזה ואת הגששים, אבל הכי התלהבתי מאלילת ילדותי – ציפי שביט, שהיתה החצרונית, או החדרונית – מי זוכר.

  • טלי  On 15/01/2010 at 17:38

    חצרונית-חדרונית, לא באמת משנה… אני לא ראיתי את הגרסא ההיא, אבל עכשיו כשאת אומרת, החצרונית והחדרונית באמת מה זה מתאימות לציפי שביט! (-:

  • איתמר  On 15/01/2010 at 17:44

    כן, גם אני גדלתי על השירים והמוסיקה הזאת שיצרו פלא נצחי

  • טלי  On 15/01/2010 at 17:48

    אבל משמח לשמוע

    נפלא, נפלא נפלא אינדיד (-:

  • מרית  On 15/01/2010 at 21:23

    הסיפור מזעזע, כולי תאוות בצע, טמטום ותחמנות.
    ההצגה המלבבת מאפשרת את העברית המקסימה. (השבוע היה כאן חבר של בני הקטן שגר ברח' חיים ואלישע. הוא אפילו ידע שאלה שני משוררים, וכיוון שכך דיקלמתי לו קצת חיים לנסקי שאני זוכרת בעל פה, והוא אמר, "זה לא נשמע כמו עברית אבל אני יודע שזה עברית")
    ויש משהו עצוב בזה ששושיק שני שהיתה בת הטוחן כשאני הייתי ילדה, היתה בגירסה מאוחרת יותר עוץ לי גוץ לי…

  • טלי  On 16/01/2010 at 16:37

    אני מסכימה עם כל מילה לגבי מזעזעותו של הסיפור, למרות שתאוות הבצע, הטמטום והתחמנות- שאכן קיימים שם בשפע, הם לא הדברים שהכי מזעזעים אותי שם.
    ודוקא בגלל זה מעניין איך שלונסקי הצליח להפוך קש לזהב, בדיוק כמו שהגדרת את זה – ההצגה המלבבת מאפשרת את העברית המקסימה- היא כמו פלטפורמה כזאת.

    לא ידעתי ששושיק שני שיחקה את עוץ לי גוץ לי בבגרותה, אבל בעיני דוקא יש בזה משהו נורא יפה, לא עצוב בכלל.

    והציטוט של החבר של בנך פשוט מקסים (-:

  • שועי  On 16/01/2010 at 18:26

    וצריך לזכור כי האישון הראשון היה אברהם חלפי.
    מכמה בחינות ההצגה וסיפורה מדברים אליי מעל ומעבר לעברית המדהימה שלה. שיר הערש שם, של האם העומדת למסור את בנהּ לאישון (כפי שמתברר בהמשך) הוא אחד היפים שאני מכיר בעברית. ובטרם אצא רכוב על סוס לכתוב שמות של כל אוכלוס על הכביר שבסוסים ואתערב באוכלוסין, אבקש רשימת אמשך על הישג כביר אחר של שלונסקי, על ספר הילדים:
    אני וטלי בארץ הלמה. חוץ מזה, בקרוב פורים (חודש וחצי) שזה זמן מצוין לכתוב על אסתר המלכה של אלתרמן
    (-:

  • שועי  On 16/01/2010 at 20:33

    רשימת המשך ולא כמו שכתבתי למעלה

  • יולי  On 16/01/2010 at 21:04

    תודה שאני שבה ומחזירה אותי למחוזות ילדותי בהם היו הצגות תיאטרון בעברית מקור להנאה, לנחמה ולתקווה.
    היום, לצערי, הן כבר לא.
    אז, זה היה עולם שלם ומלא של אופטימיות שכאשר אני שומעת היום את השירים אני מתמלאית בנוסטלגיה ולא בטוחה אם זה טוב או אם זה רע. בכל מקרה, יש בזה משהו נעים…תודה. אהבתי את עוץ לי גוץ לי בט-י-ר-ו-ף.

  • אביבה  On 16/01/2010 at 21:44

    הסיפור כלל לא מזעזע אם בוחנים אותו בזווית אחרת. אולי הוא אפילו מזעזע ומטריד ו"לא מאוזן" כדי להמריץ להביט בו מזווית אחרת.

    לגרסתי, המלכה (בת הטוחן) היא אשה אחרי לידה, שהאישון שבא אליה פעם אחר פעם הוא הקול הקורא לה להיפטר מהתינוק. המאבק הזה מסתיים בניצחון שלה כיוון שהצליחה להתעמת עם האישון (הדיכאון אחרי לידה) ולמצוא את שמו = לאלף אותו, לזהות אותו, לשלוט בו.

    הסבר כזה (הוא לא היחיד האפשרי כמובן) יכול גם להסביר מדוע הסוף הוא "לא פייר" כזה (שהרי לכאורה היא כן חייבת הרבה לאישון) ובכל זאת הוא סוף שמח.

  • טלי  On 16/01/2010 at 22:34

    שועי יקר- בהחלט! אברהם חלפי,אני שמחה שהזכרת לי להזכיר אותו – הוא ראוי לזה לחלוטין.
    אה, גם אלי ההצגה והסיפור מדברים מעבר לעברית המדהימה, בודאי, זה רק שהסיפור לכשעצמו מזעזע ומחריד (ולכן גם נוגע בנקודות כבדות משקל בנפש) והעברית – זה כבר רק תענוג צרוף.
    על אסתר המלקה אני לא מבטיחה לכתוב (אני נגד אלימות…), למרות ששיר הערש הכי יפה שיש לקוח מהמחזה הזה (ושיר הערש של עוץ לי גוץ לי מעפיל איתו יחד לגמר). אמנם טלי של שלנוסקי היא בכלל חמוטל, שלא כמוני, אבל אכן יש ויש מה לדבר ולכתוב בשבחו. אבל אני טלי. אולי זה דוקא תפקידם של אוכלוסי ארץ הלמה?…חכה, קודם דובי שבט, אח"כ פורים, פרה פרה…(-:

    יולי – יש היום הרבה הצגות ילדים שאינן מקור לנחמה ותקוה, אבל עוץ לי גוץ לי של היום (או לפחות נכון לפני שמונה שנים, אז ראיתיה), עונה לגמרי לגמרי על ההגדרה הזאת והיא קסם צרוף.
    נובטלגיה זה תמיד טוב ואם זה נעים אז אפילו עוד יותר,מה השאלה בכלל?…(-:

    אביבה – פרשנות מרתקת. היא קשה לי, ואני גם לא בטוחה איך זה מסתדר כי הוא הרי מתחיל להגיע אליה לראשונה הרבה לפני הלידה ואפילו לפני הנישואין, אבל זה בהחלט מעורר מחשבה – תודה!

  • אביבה  On 17/01/2010 at 9:31

    השדון הוא חלק ממנה, החלק של היכולות המופלאות וה"לא ארציות" שלה, כאשה צעירה. לפני הנישואין והלידה הוא מציג את עצמו ומפגין את יכולותיו (טווה זהב, מסייע לה להשתדך למלך). הוא מרמז לה שאחרי הלידה תצטרך לבחור בינו לבין התינוק. רק אחרי הלידה היא מבינה את משמעות הבחירה הזו, ומזדעזעת ממנה. היא דבקה בתינוק ומקעקעת את התכונה הלא-ארצית שלה. לכן זה גם סוף טוב וגם סוף עצוב 🙂

  • טלי  On 17/01/2010 at 12:56

    הפרשנות שלך עדיין קשה לי, אבל היא מרתקת, אפילו עוד יותר מקודם. תודה…(-:

  • ריקי כהן  On 17/01/2010 at 16:27

    המחזמר הזה הוא חלק מההווי האימהי שלי, לקחתי את בני לראות,, אחרי הרבה צפיות, שגם הזינו את הפחדים שלו, הוא נורא פחד מהאישון וגם ריתקו אותו. בשלב מסוים עשיתי טעות ונתתי לו לדבר עם השחקן שמשחק את עוץ לי גוץ לי בטלפון, יוסי טולדו המקסים, חשבתי שאני מגשימה לו חלום אבל הסתבר שזה אחר כך גרם לו לסיוטים.
    תודה רבה
    וגם אני אוהבת את הפרשנות של אביבה.

  • טלי  On 17/01/2010 at 16:51

    האישון הזה הוא אכן אחד הגורמים/יצורים הכי מפחידים שיש ושיכולים להיות.

    אני מקוה שהסיוטים הם כבר נחלת העבר…

  • עלמה  On 08/01/2011 at 21:28

    יש לי את הדיסק מההופעה של הקאמרי, אך לצערי הוא רק עם שירי המחזמר…
    קניתי אותו עם אבי כאשר הלכתי לראות את בבצגה שהייתי קטנה ועכשיו מצאתי אותו ומאוד התלהבתי.. אם הייתי יודעת איך להעלות את השירים לכאן הייתי מעלה… 🙂

  • טלי  On 09/01/2011 at 11:12

    כיף לשמוע עלמה 🙂

    גם אני לא יודעת להעלות שירים ואני גם לא חושבת שזה חוקי – לקאמרי יש זכויות על השירים האלה…

    אבל השירים והמחזמר בכלל הם באמת כיף גדול, בכל גיל 🙂

  • הצגות לילדים  On 10/01/2011 at 18:52

    שלום טלי. אני מאוד מתחברת אל המאמר שלך כיוון שגם אני אשת נוסטלגיות וגם מתגעגעת אל היצירות הקלאסיות היפות. אומנם שאני לא גדלתי בארץ ולצערי הרב אני לא מכירה את היצירה "עוץ לי גוץ לי" אך מתארת לעצמי שהיא מאוד מעניינת ונכתבה בשפה העברית העשירה. מחזקת את דעתך שחשוב ביהיו כמה שיותר יצירות מיוחדות מבחינת השפה. וזה מדובר מהניסיון האישי כיוון שאני למדתי את השפה העברית מההצגות ומהספרים. אני מסכימה איתך גם שתרבות הישראלית היא תרבות צעירה, ומשמח אותי שלמרות כל היא שואפת אל הקלאסיקה וישנם תרגומים בשפה מאוד גבוהה של היצירות נדירות. כמו כן ישנן גם כיום הצגות יפות בבתי אמנות ברחבי הארץ. את יכולה לבוא ולהתרשם מההצגות וסיפורים אלגוריים עם מוסר השכל כמו "עוץ לי גוץ לי" והילדה שלך בטח תלמד מהם הרבה.

  • טלי  On 11/01/2011 at 21:00

    "הצגות לילדים" – אני שמחה שהתחברת וממליצה לך בחום ללכת ל"עוץ לי גוץ לי" של הקאמרי, הוא עדיין מציג ושווה ביותר, עם ילדים וגם בלעדיהם.

    אני דוקא לא מתלהבת מסיפורים/הצגות "עם מוסר השכל" בדרך כלל, מעדיפה יצירות שמאפשרות לקהל לחשוב, ולא מאכילות אותו בכפית (למרות שיש גם יצירות טובות שמוסר השכל בצידן, זו לטא פסילה גורפת). ו…עדיין אין לי ילדים…(-:

  • הצגות לילדים  On 09/02/2011 at 16:07

    היי טלי. מתנצלת שהבנתי לא נכון את הכתבה שכתבת, הזכרת ילדה עז חשבתי… לגבי "היצירות שמאפשרות לקהל לחשוב" את צודקת בהחלט, אבל מדובר בילדים. אומנם גם לי אין ילדים 🙂 אבל שמעתי שבגילאים מסוימים קשה קצת להרגיל את הילד לחשוב ולנסות להוציא מהצגה מסוימת את הדברים החשובים, לכן יש את השלבים של הגיל שבינתיים אפשר לתת לילד ליהנות מהצגה 🙂 אגב אם את הולכת הרבה להצגות אז ברצוני להמליץ לך על האתר אשר את צריכה להירשם אליו והוא מעדכן אותך לגבי ההצגות החמות ביותר וגם דבר הכי חשוב הוא שהאתר נותן לך הנחה לכרטיס. אומנם המנוי בתשלום קטן אבל זה משתלם בסופו של דבר 🙂 http://kartison.co.il/main/minisite/?k=&ymid=

  • טלי  On 09/02/2011 at 17:57

    תודה רבה, אכן הזכרתי ילדה אבל היא לא שלי 🙂

    לא צריך "להרגיל את הילדים לחשוב", הם יודעים לחשוב. ולהרגיש. צריך רק לאפשר להם לעשות את זה… וחשיבה לא עומדת בסתירה להנאה מהצגה, נהפוך הוא.

    תודה על ההמלצה אבל אני לעולם לא משלמת על שום דבר על מנת לקבל הנחה.

  • הצגות לילדים  On 16/02/2011 at 18:35

    בבקשה בכיף טלי 🙂 רק רציתי לעזור כיוון שלי זה כן עוזר!! ולגבי החשיבה, אין ספק שאת צודקת, למרות שיש הרבה ילדים כמו אחיין שלי אשר מאוד נהנה מלחשוב 🙂

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: