בלוגולדת שנתיים

 

היום יומולדת.  לא לי, אבל לחלק ממני, במובן מסוים – היום יש יומולדת לבלוג שלי, שנפתח בדיוק בדיוק לפני שנתיים, ב 9.12.07.
(כן, נו, אני יודעת שהתאריך הזה עבר לפני כמה דקות, אבל לצערי, גם זה מאפיין של הבלוג הזה, איכשהו אני מגיעה לרוב לכתוב כאן דברים אחרי התכנון המקורי…)

בחגיגות השנה של הבלוג לא יצא לי לכתוב, וכיוון שהתחלתי מלהעלות לארכיון 70 ביקורות ספרים ישנות, חגיגת פוסט המאה הגיעה מוקדם מהצפוי ונראתה לא לעניין, וככה יצא שעד עכשיו נמנעתי מפוסטים מסכמים.
עכשיו, לכבוד התאריך העגול, אני רוצה לכתוב לא רק על ספרים וחדשות ועוולות ומופעי תרבות וכל הנושאים שאני כותבת עליהם בדרך כלל, הפעם אני רוצה לכתוב קצת על מה שקורה כאן.

לפני שנתיים, בפוסט הראשון, כתבתי מה אני חושבת שהולך להיות כאן. לשם שינוי, תרשו לי לצטט את עצמי:
מה הולך להיות פה?
לא יודעת.
מה שאני חושבת שהולך להיות פה, זה מחשבות על ספרים שאני אוהבת – ספרי ילדים, ספרי נוער ו"ספרי מבוגרים", ומחשבות על חינוך אחר, ועל מה שקורה מסביב, ועל תרבות, ועל האנשים הקטנים שמושפעים מהפוליטיקה הגדולה.
אני חושבת (ומקווה…) שיהיה כאן מקום לדיונים אינטליגנטים, לויכוחים ענייניים ומאירי עיניים, להסכמות ומחלוקות לגופו של עניין, עם הרבה כבוד למילה הכתובה ובלי עלבונות אישיים.
אני חושבת שיהיה כאן מקום שבו אני יכולה להשמיע את דעתי ולקבל על זה פידבק, ואני חושבת שעם הזמן, תיווצר כאן קבוצה של אנשים קבועים, והופעות אורח של קוראים מזדמנים.
אני חושבת שזה יהיה מקום שבו אני מבטאת חלק ממני, אני חושבת שכל מילה שתיכתב פה תעבור דרך הפילטר האישי שלי, אבל העניינים הבאמת פרטיים שלי ימשיכו להתקיים במקומות אחרים, בחיים האמיתיים.
זה מה שאני חושבת שיהיה פה, אבל יכול להיות שיקרו פה דברים אחרים לגמרי, אי אפשר לדעת.

כשאני קוראת את זה עכשיו, לשמחתי, זה לא נראה לי רחוק ממה שקורה פה באמת בשנתיים האחרונות, כולל החלקים של "אי אפשר לדעת"…
כתבתי על חינוך פחות ממה שתכננתי וחשבתי, אני משערת שגם זה עוד יקרה, כך או אחרת, ונדמה לי שמפה ומשם, מהמעט שבכל זאת כתוב פה ומתגובות שלי אצל אחרים, אפשר לקבל מושג לא רע על התפיסה החינוכית שלי. המדור בסוף עוד תצא מזה משנה חינוכית ראוי למילוי נוסף של תכנים, אני בהחלט לוקחת את זה לתשומת ליבי…

ביקורות הספרים הן, במובן מסוים, העוגן של הבלוג הזה. המדור פשוט ספרות הוא המדור שבו אני כותבת הכי הרבה, והוא גם, במובנים מסוימים, המדור שעליו יש לי הכי פחות שליטה – רוב רובן של ביקורות הספרים שלי מפורסמות פה אחרי שידורן ברדיו (לכן הן מגיעות, לצערי, באחור לא ממש אופנתי ממועד יציאת הספר וממועד כתיבתן…) אבל אני מוכרחה להודות שעם כל הכבוד (האמיתי!) שיש לי למאזינים הנאמנים של רשת א', כשאני כותבת ביקורת, קוראי הבלוג יושבים לי בראש.
דבר דומה קורה גם לגבי הביקורות שלי על ספרות פנטזיה , ספרי נוער  וספרי ילדים – ז'אנרים שאני מאוד מאוד אוהבת, ושלפעמים גם זוכים לביקורת ספיישל ישירות הנה.

אחד מהתהליכים שקרו לי במהלך השנתיים הבלוגריות האלה, הוא שהתחלתי להיות מעורבת יותר בעניינים ברומו של עולם ואפשר לומר ש"יצאתי מהארון הפוליטי".
כן, מי שקורא את הפוסטים במדור אכפת לי יודע שאני נגד הכיבוש, אני נגד החומה, אני נגד מלחמות בכלל ונגד פגיעה באוכלוסיה אזרחית בפרט, אני נגד גירוש ילדים ונגד גזענות כלפי חרדים-ערבים-עובדים זרים ובני אדם באשר הם.
לא, אני לא קובעת את דעותיי באופן אוטומטי כתוצאה מטרנדים כאלה או אחרים, בדיוק להיפך: לא פעם אני מתמודדת עם הידיעה, הלא פשוטה, שחלק מהחברים שלי ומהאנשים הקרובים אלי חושבים לגמרי אחרת ממני, בנושאים שבנפשי.
לא תמיד יש לי אנרגיה להתווכח – לא בבלוג ולא בחיים, אבל בזכות המקום הזה, אני כבר לא מסתירה את מה שאני חושבת. כאזרחית במדינה דמוקרטית יש לי זכות להביע את דעותיי, ואני משתדלת להשתמש בזכות הזאת, כאן, גם כשזה לא תמיד נוח במפגש עם העולם החיצוני.

כתבתי כאן גם קצת דברים אישיים, הפרטיות שלי מאוד חשובה לי, אבל יש עניינים פרטיים שהחלטתי בכל זאת לחלוק אתכם. לא תכננתי את זה מראש, אבל אני מאוד שלמה עם הבחירה הזאת.

ויש פה גם תופינים ומגדנות, אירועי תרבות וממתקים אחרים – חלקם של חבריי המוכשרים ואחרים של מוכשרים אחרים, אלה המקומות שאני נהנית מהם הנאה צרופה ונהנית עוד יותר להפיץ את ההנאה הלאה.

הקשר בין הבלוג לבין העולם החיצוני מעניין.
חלק מהחברים שלי קוראים כאן בקביעות (כולל כמה מאותגרים טכנולוגית), חלקם אפילו מגיבים לפעמים – בשמות אמיתיים או בשם בדוי, וזו תמיד הפתעה נעימה ומרגשת בשבילי.
ויש, כמובן, גם את החברים מפה, אנשים שהכרתי ב"רשימות" והפכו לחלק משמעותי מאוד בחיי, חלק מהקשרים האלה חצו מזמן את גבולות התגובות הפומביות והגיעו למחוזות פרטיים יותר, ויחידי סגולה גם הפכו, דרך המסך הזה והמילים האלה, לחברי נפש של ממש ולחלק משמעותי מהעולם הפרטי שלי.

לפעמים, כשאני מפרסמת פוסט, אני יושבת שעות מול כפתור ה"ריפרש", מודדת את כמות הכניסות ועונה מיד על כל תגובה. לפעמים אני כותבת ויוצאת מהבית, או הולכת לכתוב עניינים אחרים על המחשב, והמילים ממשיכות לחיות בלעדיי.
בפעמים הבודדות שבהן היו כאן תגובות משתלחות ואני לא הייתי בסביבה, חברים וירטואליים נחלצו להגנתי באבירות, וגם בזכותם- בזכותכם, אני כל כך אוהבת את המקום הזה.

כן, היו פה הערות סוערות ועלבונות. לשמחתי, אחוז התגובות הגועליות והתגובות שבחרתי למחוק היה נמוך מאוד – לעולם לא מחקתי בשל אי הסכמה, אלא בשל ירידה אל מתחת לחגורה, פגיעה באנשים שאני אוהבת או מה שאני תפסתי כניצול לרעה של המקום הזה.
כי המקום הזה הוא שלי. הוא פתוח ומזמין אורחים, הוא מכבד כל עמדה ודעה, אבל אחד מהדברים שלמדתי כאן, בעיקר אחרי התקופה המתסכלת של העופרת היצוקה, הוא שאין לי אנרגיה לויכוחי סרק. אני כאן כדי להשמיע את דעתי, אני פתוחה לשמוע דעות אחרות, אבל לשכנע אפשר רק לעיתים נדירות, ולמרות שבהתחלה יכולתי ממש ליהנות מויכוח עסיסי, זה עבר לי לגמרי.

עכשיו אני מעדיפה לעשות.

וזה, אולי, הדבר הכי מרגש קרה כאן – כשהמילים הקטנות שלי הצליחו להזיז משהו בעולם האמיתי שמחוץ למחשב – לעזור להעביר חבילות מזון לעזה הנצורה, לתרום ספרים לספריית גן לוינסקי המופלאה, להביא עוד אנשים לתמיכה במשפחת עראמין בבג"ץ , לחתום נגד סגירת ההוספיס בתל השומר, להשמיע קול, להזדהות, לעזור למישהו במעשה קונקרטי, אלה הרגעים שבשבילם שווה שיש בלוג.

וכן, הבלוג הזה מגיע גם למקומות ואנשים שלא חלמתי עליהם.
כמה חודשים אחרי שפתחתי אותו, ישבתי במפגש מקצועי של חוקרי חינוך דמוקרטי. עשינו סבב וכל אחד הציג את עצמו. כשהגיע תורי, אמרתי כמה מילים עלי, ואז מישהו מהמשתתפים אמר "וגם יש לה אחלה בלוג". לא היה לי שמץ של מושג שהוא יודע, קורא ועוקב, אבל יש גם הפתעות כאלה, מסתבר.
ממש לאחרונה, בפסטיבל Act 2, אחד הבמאים (ולא סתם, אלא במאי ההצגה הזוכה…) ניגש אלי ושאל אם אני טלי. היו שם הרבה אנשים שאני מכירה, ככה שחשבתי שהוא פגש אותי פעם או מכיר אותי דרך מישהו אחר אבל לא, מסתבר שהתמונה הקטנה פה למעלה אפשרה לו לזהות אותי בעולם האמיתי.

ויש גם מיילים, אנשים שאני לא מכירה בכלל, עושים שימוש בכפתור ה"כתבו אלי" למעלה מימין וכותבים לי בעניינים שונים ומשונים.
יש כאלה שלמרבה ההפתעה התייעצו איתי לגבי מסגרות לימוד לילדיהם (עד כמה שיכולתי- עניתי בשמחה, אבל לא תמיד אני מכירה ויודעת. מה שכן, האמון הזה במישהי שהם לא מכירים מפתיע אותי כל פעם מחדש), יש כאלה שביקשו לשלוח לי ספרים לביקורת (ספר הילדים המתוק של עידו אנג'ל יושב לי על המצפון ועל הספה, זה עוד יקרה- הנה, אפילו סינדלתי את עצמי בפומבי), יש שניסו להמשיך שיחות או ויכוחים באופן פרטי, או לספר לי על אירועים ועניינים ויש גם אנשים טובים שנענו לבקשות שלי ומנסים לעזור (הפרויקט שלי עדיין זקוק נואשות למתכנת/ת מתנדב/ת…).
כל מייל כזה משמח ומפתיע, וכמעט תמיד אני עונה ובשמחה.

אחד מהדברים שאני כל כך אוהבת בקונספט הזה של בלוג, הוא שהמילים שלי נשארות כאן, והן ממשיכות לחיות ולצבור צפיות גם כעבור זמן. כשאני מקבלת פתאום תגובה לפוסט ישן מהארכיון, זו תמיד הפתעה נעימה במיוחד. ועוד סוג של הפתעות נעימות הן תגובות של ילדים שמגיעות, לפעמים, לביקורות על ספרי נוער או פנטזיה.

אני לא יודעת מי הם או בני כמה הם, אבל אפשר להרגיש את הגיל הצעיר מהניסוח וגם מהנושא, וזה תמיד מעלה על פני חיוך מיוחד.

אני יודעת שהרוחות כאן ברשימות סוערות לאחרונה, לקראת "תהליך ההגירה" שאנחנו עומדים לעבור לוורדפרס. אני לא מתרגשת. אין לי שמץ של מושג בטכנולוגיה, אבל אני סומכת על מייסדי "רשימות" שיארגנו לנו נחיתה רכה. כנראה שהכתובת של הבלוג תיאלץ להשתנות, אבל כל השאר יישאר בדיוק אותו דבר.

 כבר הצהרתי פעם שהבלוג הזה מבחינתי הוא ריצה למרחקים ארוכים, ולרוץ אני אמנם לא יודעת, אבל לתחזק קשרים עם אנשים לאורך זמן דווקא כן, ואני לא הולכת לשום מקום.

מקווה שגם אתם לא.

אחד מהדברים החשובים שהשנתיים האלה לימדו אותי, זה להרפות קצת, ולהשאיר מקום להפתעות ואילתורים. לפעמים אני מפתיעה את עצמי, ובאינספור פעמים אחרות אתם מפתיעים אותי.
לפעמים אני מתחרטת קצת על משהו שכתבתי. למדתי שתיקוני עריכה אפשר לעשות גם תוך כדי תנועה, בזמן אמת (וסליחה עם החרוצים שקוראים מיד עם הפרסום…) אבל לפעמים, כשאני מגיבה כאן או במקומות אחרים, גם אם זה לא בדיוק מושלם או מדויק או מתאים למידת החשיפה שאני רוצה, אני יודעת שזה לא נורא, זה בסדר, תמיד יבואו מילים חדשות.

אני לא עיתונאית, אני לא סלב, חוץ ממי שמכיר אותי אישית אף אחד לא שמע עלי לפני שהחלטתי להכריז  שעכשיו תורי ופתחתי את המקום הזה. אולי בגלל זה אני משתאה, כל פעם מחדש, לנוכח כל האנשים שמעניין אותם לקרוא מה יש לי להגיד.
ה"רייטינג" של הבלוג הזה לא גבוה במיוחד, אבל בעיני זה לגמרי לא מובן מאליו שבשנתיים של כתיבה לא מאוד אינטנסיבית (204 פוסטים) צברתי 119099 צפיות (והמונה דופק…), ו 34 מנויים קבועים ועוד אין-לי-מושג-כמה מנויי RSS, ומגיבים, וקוראים שקטים, ושכנים וירטואליים, וחברים נאמנים, וקשרים אנושיים חמים וכל הדבר הזה שאתם עוזרים לי לעשות כאן, ושאני אוהבת כל כך.

תודה גדולה ואמיתית לכל הקוראות והקוראים, המגיבים, התומכים, המתנגדים, העושים, נותני ההשראה, מנהלי הדיאלוג, החברים – תודה לכם!

כן, כן, זו לגמרי אני בתמונה כאן למעלה, ביומולדת שנתיים האמיתי שלי.

המעמד החגיגי מזמין וידויים נרגשים, אז למי שתהה, הקו המקווקו מתחת למילה טליה על העוגה הוא לא חלק מתוכנת סימון השגיאות של word, זה שמי האמיתי והרשמי. אמנם מאז ומתמיד קראו לי טלי (וטלי הוא אפילו השם שהופיע על העוגה של יומולדת שנה), אבל גם זה השם שלי, לפחות במקומות רשמיים.

התכוונתי גם לצאת בוידוי סנסציוני נוסף ולגלות שעד גיל ארבע בערך הייתי בלונדינית, אבל בתמונה הזאת ממילא קשה לראות, תיאלצו להאמין לי…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביטל  On 10/12/2009 at 0:31

    שמחה שנפלה בחלקי הזכות להיות המברכת הראשונה,
    מאחלת "מזל טוב" ו"עד מאה ועשרים" (מנויים קבועים? פוסטים בשנה?)

    הבלוג הזה, על סך מרכיביו וכותרותיו, מצליח לשקף באופן מפתיע את אישיותך האמיתית- את החוכמה, הרגישות, הנון-קונפורמיסטיות ובעיקר אהבת האדם.
    (ואין חשיבות לסדר, כן?!)
    אז למרות היותי סקפטית (או פסימית מלידה כדרך חיים) ולמרות שפעם מזמן, כשדובר בו, טענתי שאני משוכנעת שאין דרך לייצר דמות וירטואלית שתשקף דמות אמיתית- מסתבר שיש, ומצאת אותה.

    חגיגות שנתיים שמחות, טליה.

  • טלי  On 10/12/2009 at 0:36

    אמן ואמן על האיחולים!

    אני שמחה אם את חושבת שהצלחתי להעביר הנה את מי שאני, או לפחות חלק.

    ראית מה זה? הפסימיות כדרך חיים לא מוכיחה את עצמה…(-:

    והי! אני טלי, בעיקר אם את לא רוצה שאני אתחיל לקרוא ל-ך בכלמיני שמות…

    תודה (-:

  • שועי  On 10/12/2009 at 0:56

    נתן זך כתב בשיר ותיק מאוד: במה אפשר המתיק את הימים, אם לא בשירים.
    אני מזמן לא חש במתיקות של שירה. לשירה טובה בדרך כלל יש לדעתי מטעמם המריר של שקדים
    או מטעמה של בירה גינס שחרחורת .
    אבל ישנם אתרים הממתיקים את הימים, הואיל ואהבת אדם ניכרת מהם מאוד וגם חיוך של אמוּן בכולנו, בני האדםּ.
    כזה הוא האתר שלך בדיוק וזה לא מעט בכלל.

    לחיי הספינות שבדרך, כמה דרקונים ירוקים!
    השכנות, החברוּת והקירבה

  • מרית  On 10/12/2009 at 1:54

    שֶפה ברחכוט לבלביות ליום ההולדט מאת אוהבך פו (אין לי סבלנות עכשיו להעתיק את שגיאות הכתיב של ינשוף, אז המצאתי), וחוץ מזה זה לא מפו אלא ממני, ואת לא אִיה אלא ההפך הגמור באופטימיות שלך ובשמחת החיים. אני מאד שמחה שהכרנו.

  • עידית פארן  On 10/12/2009 at 6:46

    זה בדיוק יומיים לפני יום ההולדת של הנסיכה הקסומה בבית הזה
    (היא נורא קסומה הנסיכה)

    בשיא הרצינות
    היא אמרה, שבגלל שיש לה יום הולדת
    אז זה בסדר שהיא לא תסדר את החדר

    ואני אמורה להסכים
    אבל
    הבטחתי לטלי שקיות כאלה מבד?
    ולפני כמה ימים חשבתי לעצמי….היא לא ידעה להגיד לי את הגודל
    של השקית, אורך ורוחב ועומק

    איך בדיוק אני אעניק לך מתנה???

    (איך קשור….אני לא מגיבה קשור זה לא חדש לכם)

  • שרון רז  On 10/12/2009 at 7:23

    מאמין לך שהיית בלונדינית, טליה יפה יותר מטלי, הצילום למעלה מעביר לי המון, אני אוהב אותו, שלא במפתיע, כתבת כאן יפה, עכשיו, בסיכומון הזה, אישי וכנה, ותודה על זה, מזל טוב גם, שתיהני מההמשך ארוך הטווח וטוב שכך

  • אסתי  On 10/12/2009 at 9:55

    אחותי הבכירה ממני בעשרים יום (באתר)

    אני רוצה להגיד מעבר לכל הברכות והתובנות וכו' שבלוג כמו שלך שמתעקש לדבר על ספרות ותרבות גם בימים קשים הוא האמירה הפוליטית החזקה ביותר.
    תענוג
    ומזל טוב.

  • אסתי  On 10/12/2009 at 9:56

    ורציתי גם להגיד שלא השתנת בכלל. אותו מבט סקרני ורענן, אותו תום.
    נפלא.

  • איתמר  On 10/12/2009 at 11:06

    מהשכן והקורא הנאמן

  • טלי  On 10/12/2009 at 12:46

    איזה כיף!

    אני לגמרי מסמיקה…

    שועי יקר בחזרה – דאבל מסמיקה, ואמנם כאן זה לא פוסט הסוכריות הדביק אבל לגמרי הכל עובר עליך (ואתר ממתיק ימים בידיך).

    לחיי הספינות שבדרך וכל השאר אינשאללה אמן ואמן ומאוד (-:

    מרית יקרה ופו – טודא טודא טודא! (-: איזה רעיון מקסים וגם אני שמחה על זה ביותר.

    עידית עידית (והנסיכה הקסומה שלך גם) – יאללה, שלא תסדר יום אחד, לא נורא.

    לא חשבתי על השקיות האלה כעל מתנה לבלוגולדת, כי הן בכלל לא לבלוג אלא לפרויקט, אבל כן, זה יקרה ונקבע (לאו דוקא בפרהסיה…) ואבוא והכל ותודה ענקית גם.(-:

    שרון – תודה על האמון…(-: כן, אני יודעת שטליה יותר יפה מטלי, אבל טלי יותר אני מטליה.
    תודה גדולה ואמן על הכל, כן ירבה וישגשג גם אצלך!

    אסתי – וואו, חתיכת מחמאה (גם אחותי, גם בכירה, ממך- לא יודעת ממה להסמיק יותר. כבוד גדול ומרגש). ובעצם, לשמוע ממך מחמאה כזאת על עיסוק בספרות ותרבות – נראה לי שזו המחמאה הכי גדולה. ולגבי המבט והשתנותי- באמת? תגידו, כמה אפשר להסמיק בתגובה אחת?!?
    (-:

    איתמר – ברצינות? לגמרי לא ידעתי שאתה קורא נאמן פה…כבוד גדול וכיף גדול. (-:

  • אורלי  On 10/12/2009 at 13:06

    להמשך כתיבה על כל מה שמעניין וחשוב וטורד ומהפך קרביים אך גם מחממם את הלב, מאיר עיניים ומזמן ומקרב וקורא להשתתף.

    והיום מתחיל אירוע התרבות המרתק – זהירות אמנות!

  • טלי  On 10/12/2009 at 13:21

    תודה גדולה על האיחולים והעידודים, ניסחת את זה מעולה, אני משתדלת…(-:

    היום (או מחר או מחרתיים) אין סיכוי שאצליח להגיע לשם, אבל אני יודעת וזוכרת ושמחה מאוד על שבחיפה קורים דברים טובים ותרבותיים, ויש לי חודש שלם.

    ולמי שלא יודע על מה אנחנו מדברות –

    http://www.haifanow.co.il/a2380-%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%99%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%95-%D7%91%D7%A8%D7%97%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A8-%D7%97%D7%99%D7%A4%D7%94

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 10/12/2009 at 15:49

    רק רציתי לאחל איחול, למרות היעדרי מהבלוג בשל היותי נוודית המתגוררת על גבי ספה אי-שם בדרום ת"א.
    רק עכשיו קראתי את הפוסט על הסוכריות, ונתקפתי געגועים עזים לאקססורי המושלם משנות השמונים – שרשרת סוכריות וצמיד תואם, לכל מי שחשקה באופנה שאפשר גם לנשנש. סוכריות די דוחות, אם נודה על האמת – אבל מזכירות להפליא את סוכריות הסודה הידועות.
    לכבוד המאורע ולכבוד נפילת הסוכר המתקרבת ובאה – הרי לך סרטון שאני אוהבת במיוחד:

    לחברה שאני אוהבת במיוחד

    האם זה יעבוד גם כאן?

  • ליבי  On 10/12/2009 at 15:52

    התרשלתי, מזעזעת שכמותי.
    התגובה הקודמת היתה ממני, כמובן.
    אין לה כותרת ואין לה חתימה, אבל היא ממני.
    והלב לא צלח, אז קבלי משהו אחר:

    וזהו.

  • טלי  On 10/12/2009 at 16:24

    תודה תודה תודה, וזה המקום להזכיר, גם לציבור הרחב, שאת זו שעזרה לי להמציא ולבחור את השם של הבלוג הזה, וטוב שכך!

    אגלה לך סוד: במקור חשבתי לכתוב גם על צמיד הסוכריות הדביק הזה, שגם אותו נועה ואני היינו קונות לפעמים בדרך מב"יס, אפילו הורדתי תמונה של צמיד כזה אבל הפוסט ההוא התארך כל כך שויתרתי, אם כי לא שכחתי.

    איזה סרטון מתוק ונפלא!

    ואם במקרה מישהו מקוראיי מחזיק בחדר פנוי בדירת שותפים טובה במרכז ת"א שחברתי המתוקה ליבי יכולה לשכור ולחדול מנדודיה – אנא, עשו שימוש בכפתור ה"כתבו אלי" הזה למעלה…(-:

    לב בחזרה (-:

  • עמית  On 10/12/2009 at 16:40

    טלי יקירתי,
    בדרך כלל אינני מגיבה לבלוגים/טוקבקים וחיות אחרות, (למען האמת, לחיות אחרות אני דווקא כן מגיבה…) אבל הפעם, המון מזל טוב לרגל מלאת שנתיים לבלוגך ולך. שתדעו עוד הרבה שנים טובות ויפות יחד, בזוגיות טובה ומפרה – לשניכם ולכל קהל הקוראים הנאמן. תענוג לדבר איתך, ותענוג לא פחות לקרוא את שאת כותבת, גם אם לא תמיד ההסכמה בינינו היא במאה אחוזים.
    המון אושר ועושר (ספרותי וכתיבתי) ואנרגיות טובות.
    באהבה המון 🙂

  • טלי  On 10/12/2009 at 16:47

    אכן רגע הסטורי – קבלתי תגובה בבלוג מעמית (וחיות אחרות), כבוד גדול (-:

    תודה ענקית ואמן גדול על כל האיחולים והמילים הטובות. הנה, את מספקת לי הוכחה חיה לכך שלא תמיד אני יודעת כשחברים שלי קוראים פה…(-:

    כיף גדול ואהבה בחזרה!

  • יולי  On 10/12/2009 at 21:23

    מאחת מה –
    "מגיבים, וקוראים שקטים, ושכנים וירטואליים, וחברים נאמנים, וקשרים אנושיים חמים וכל הדבר הזה שעוזרים… לך לעשות כאן, ושאת אוהבת כל כך
    באהבה, יולי.

  • טלי  On 10/12/2009 at 21:36

    ובקרוב אצלך (-:

  • אורה  On 10/12/2009 at 22:20

    טלי הזדמנות טובה לברך אותך ולהגיד לך שאני נמנית בין 'המספרים' שמנית למעלה: אלה שנכנסים לבלוג שלך, קוראים ונהנים. .

  • טלי  On 10/12/2009 at 22:24

    אני רואה שכמה "סמויים" יוצאים אל האור היום, שמחה גדולה טהתרגשות גדולה.

    תודה מכל הלב!

  • חני  On 10/12/2009 at 23:53

    כיף שאת כאן מההתחלה ועד עכשיו. מאחלת לך ולנו עוד הרבה חגיגות כאלה 🙂

  • טלי  On 11/12/2009 at 0:02

    ובקרוב אצלך, ממש בקרוב, אם אני זוכרת נכון…
    (-:

  • ורד  On 11/12/2009 at 15:23

    טלי המקסימה!
    בולגולדת (אוהבת את המלה החדשה),שנתיים שמח לך וחג שמח!
    ורד

  • טלי  On 11/12/2009 at 19:49

    אני לא בטוחה אם המצאתי את המילה או שכבר ראיתי אותה, לא זוכרת אצל מי, אבל אפשר להשתמש בה, משומשת במצב טוב.

    בקרוב אצלך וחגשמח גם!

  • איתמר  On 12/12/2009 at 13:42

    שאני קורא נאמן שלך? אפילו רציתי להזמין אותך לפרויקט עתידי

  • טלי  On 12/12/2009 at 13:54

    כי נדמה לי שלא הגבת…(אולי כן ושכחתי? אם כן -סליחה)

    אני שמחה שרצית, אבל גם את זה לא ידעתי… אבל עזוב, לא באמת משנה אם ידעתי או לא ידעתי, העיקר שזה משמח (-:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: