פגישה מחודשת עם שלמה המלך ושלמי הסנדלר

אח, איזה תענוג!

איזה כיף להיות עדה לאירוע שהנוסטלגיה שלו הולכת אחורה הרבה שנים, הרבה לפני שנולדתי, כשכל מילה וכל תו בו מדיפים ניחוח של קלאסיקה ישראלית אמיתית וכששניים מאבני היסוד של התרבות שלנו מפזזים על הבמה כאילו הם לא בני 75 ו -70 ומאפשרים גם לי, לגעת בקסם.

"שלמה המלך ושלמי הסנדלר" – המחזמר המופתי של נתן אלתרמן וסשה ארגוב (בעקבות מחזה של סמי גרונמן), עלה לראשונה על הבמה הרבה לפני שחלמו עלי.

כן, כן, מה לעשות? שוב אני מתלהבת מאלתרמן… כמו שעשיתי כאן וכאן (ואפילו כאן, בתגובות אצל שועי)…

ב -82', כשהייתי ילדה קטנה, עלתה אחת מאינספור הגרסאות שלו ונדמה לי שאז, בעקבות שידור קטעים בטלוויזיה, גם נדבקתי לראשונה בחיידק.
לפני כמה שנים ראיתי את הגרסא המחודשת של "הבימה" עם אבי קושניר, גלית גיאת ומירי מסיקה. שמעתי הסתייגויות מאנשים שהתגעגעו לעיבודים המקוריים, אבל אני התענגתי גם על הביצוע ההוא שהיה מלא שמחה וחיים ונעשה בהרבה אהבה למקור, לצד החידושים.

אבל שלשום בערב, זכיתי.
זכיתי לשבת באודיטוריום בחיפה ולהיות חלק מקהל נלהב ונרגש כשעל הבמה מצויים נגני התזמורת הסימפונית של חיפה בניצוחו של אריה לבנון הוותיק וזמרי המקהלה הקאמרית טבעון, ולצידם מככבים הגדולים מכולם – יונה עטרי  ואילי גורליצקי בכבודם ובעצמם, בשירי המחזמר המקוריים.

היא בת 75, הוא בן 70, מאחוריהם הרבה שנות חיים ובמה, והם היו מ-ד-ה-י-מ-י-ם.
זכרו כל מילה, כל ניואנס וכל תו, נתנו את הנשמה וקבלו מהקהל הרבה אהבה בחזרה.

לצידם, בנעליה הגדולות של רחל אטאס ז"ל, שרה דפנה ארמוני – הר געש של אנרגיה וקול צלול ומרשים, עם מספיק נוכחות כדי לכבוש את הבמה והלבבות ומספיק ענווה כדי להשאיר את מרכז הבמה לוותיקים.

הקונצרט של שלשום היה השני מבין שניים מתוכננים, ולא ידוע לי על כוונה להמשיך ולהריץ מופעים דומים. אבל אם איכשהו, מתישהו, איפשהו, יהיו עוד מופעים – אתם חייבים את זה לעצמכם ולאנשים שאתם אוהבים – ילדים, מבוגרים, זקנים, צעירים – כולם.

אני לא מבינה במוסיקה קלאסית, אבל ברגע שהתזמורת התחילה לנגן את השירים המוכרים והיפים כל כך, נהיה לי חם בבטן, ובלב.
ואת כל זה אני כותבת, בעצם, רק כדי שיהיה לי תירוץ לחלוק אתכם את אוצרות שלמה ושלמי שמצאתי ביוטיוב.

איזה תענוג!

 

ראשית – באמצעות ביצוע מהגרסא המקורית, או לפחות אחת מהמוקדמות, הרשו לי להרים כוס לחיים וירטואלית לחיי מלכי הבמה האלה, וגם לחייו של כל מי שיש לו סיבה טובה לשתות לחיים

 

ועכשיו, בואו נעבור למחרוזת מלבבת משירי המחזמר עם אילי גורליצקי, יונה עטרי ורחל אטאס, רק חבל שהם קיצרו את השירים…

 

וכאן יש רק שני שירים אבל הם מופיעים במלואם בגרסא הטלוויזיונית מ 82'

 

ופה אילי גורליצקי סולו בשיר הסנדלר, ולפניו גם ראיון מאיר עיניים שממחיש קצת מהעומק של השחקן הזה

 

ועכשיו, קצת כבוד לגרסא של "הבימה" מלפני כמה שנים, גם הם עשו עבודה מצויינת, בעיני

 

 

כמעט כל שיר וכל משפט במחזמר הזה שווים ציטוט ומנגנים לי על מיתרי הלב, אבל איכשהו, לפעמים, אני חושבת שהשיר הזה קצת יותר.

המלכה הבלתי מעורערת של הקונצרט שלשום היתה יונה עטרי, שנתנה על הבמה את כל הנשמה וקבלה מהקהל הרבה אהבה בחזרה.

אחרי המופע היא ירדה לאולם ודיברה עם אנשים. לרוב אני לא ניגשת אחרי הופעות לשחקנים שאני לא מכירה אבל הפעם ניגשתי אל האישה הקטנה-גדולה הזאת, שבשבילי היא קודם כל "יונה מרחוב סומסום", לחצתי את ידה בחום ואמרתי לה תודה. מגיע לה.

 

וימימה עברון, שכנה יקרה מ"רשימות" התלהבה מהמחזמר הזה מזמן

 

עדכון משמח: ציפור קטנה לחשה לי שכבר מוכרים כרטיסים לקונצרט שיתקיים בהיכל התרבות בתאריך 9.3.10. הסתערו על הקופות! (-:

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צבי  On 05/12/2009 at 15:26

    ארוץ לחפש את לוח המופעים שלהם.

    מעבר לכל השבחים, שאת חלקם הזכרת יפה, ברשותך אני רוצה להוסיף נושא נוסף, שבעת הזו פוגשים פחות ופחות – זוהי הדיקציה המוקפדת, שחובקת כל מילה ומגלגלת אותה בחלל הפה, אופה אותה בלחנה/ו הייחודי של המבצע/ת, בטרם היא נשלחת לחלל האוויר. כמו חובב, הקריין האגדי בעיתו, יונה עטרי ואילי גורליצקי זכורים [לדורי, טלי, לדורי] כמי שהקפידו על העניין הזה, ובכשרון עצום.

    פוסט מחמם לב.
    כיף לך.

  • טלי  On 05/12/2009 at 15:34

    אני חוששת שהיו שני מופעים חד פעמיים ושנכון לעכשיו לא קיים לוח מופעים שכזה, אבל תמיד כדאי לצפות להפתעות, ואירוע כל כך מוצלח באמת חבל לא להמשיך ולהריץ.

    אתה לגמרי צודק – הדיקציה אכן יוצאת מהכלל וכל מילה ממילותיו של אלתרמן מבוטאת, גם היום, בבירור שגם אנשים בני דורי יודעים להעריך..(-:

    ולא בכדי השתמשתי בכינוי שהעניק לך חברנו שועי, כי בין דברי חכם ובין דברי טיפש, כאילו אין הבדל – הבדל בכל זאת יש…

    (-:

  • עידית פארן  On 05/12/2009 at 17:59

    בערב אחד של דצמבר לפני , 4 שנים לדעתי
    (אחד בשבילי ואחד בשבילו)

    ואני זוכרת, זה היה יום שישי (לכי תשאירי את הילדים עם ההורים שלך, זה נראה לי כמו סוף העולם, אבל הם אלה שנתנו לנו את הכרטיסים)

    וישבתי שם בהבימה העיניים שלי מסונוורות מהתפאורה והתלבושות…המדהימים
    היה שם צחוק ובכי(לא שידעתי בדיוק להסביר אותו, עזבי עכשיו אני מסבירה לך דמעות פי מליון יותר טוב, זה קשור לשיר עם סרטים של אלתרמן, קשור יופי)

    אני שמחה לפעמים על הטמטום שבחוסר הביקורתיות
    (שלי, שלי)
    שלי, כי גם אני שמעתי איזו ביקורת על עבודת העיבוד של יוני רכטר.
    שטויות.
    מה שהיה היה , תשמחי שזכית לשמוע את הקולות המקוריים שוב

    ההפקה ההיא היתה חלומית…
    מרגשת וחלומית

  • אהרן  On 05/12/2009 at 18:25

    ודרך אגב. קוראים את פרסי ג'קסון. חמוד מאוד- אבל לא מצליח להשוות אותו להארי. אם כי לילדה בת ה 8 ג'קסון לוקח (אולי כי הגענו איתה לתחילת האפלולית אצל הארי- והפסקנו)

  • שועי  On 05/12/2009 at 18:38

    וי ליומי וי ללילי
    כל איש יודע מה שלומו
    ואין איש יודע מה שלומי
    וי ליומי וי ללילי
    אם אין אני לי מי

    ובהדרן היה את קונצרטינה וגיטרה (שדווקא שייך, מאי נפקא מינא, לשוק המציאות)?

  • פנינה פלמן  On 05/12/2009 at 19:45

    טלי

    כמה נוסטלגיה הבאת לי עם הפוסט הזה
    זכיתי לראות את ההצגה הזאת בקמרי בשנת 1965
    בשנה שהייתי בארץ במסגרת ללימודים במכון גרינברג למורים
    כמה אהבתי את ההצגה הזאת וכמובן דאגתי לרכוש את התקליט שהבאתי איתי לארגנטינה והאזנתי לו מיליו פעם.
    פניתי לויקיפדיה ומצאתי שההצגה הוצגה בפעם הראשונה בשנת 1943 ובשנת 1964 הוסיפו שירים וזאת הגירסה שאני ראיתי.
    בנוסף מצאתי בויקיפדיה שההצגה תורגמה ליידיש על ידי שמואל צסלר שהיה מורה שלי בסמינר למורים בארגנטינה.
    תודה על האפשרות להתחבר עם זכרונות מתוקים אלה
    שבוע טוב
    פנינה

  • אורלי  On 05/12/2009 at 20:40

    כמעט כל המשפחה, חברותי והכי חשובים – חברים מפורום מוזיקה עברית ישנה וחדשה ב"תפוז". כולנו יודעים את כל השירים על פה ומזמרים אותם לעיתים קרובות.

    זאת היתה מתנה נפלאה ליום ההולדת שלי ואני שמחה שגם את זכית.
    אני לא זכיתי לראות את המחזמר בילדותי והשבוע קיבלתי פיצוי. אמנם אהבתיאת הגרסה החדשה ורבת הרושם, אולם לשמע הצלילים החמים של התזמורת – כל כך התרגשתי והבנתי שאין מקום בכלל להשוואה.
    ובסוף לא הלכתי לסיור במרכז הכרמל….

  • יולי  On 05/12/2009 at 21:28

    תודה טלי. כייף להיזכר בזכרונות ילדות נעימים…ראיתי את המחזמר המקורי כמה פעמים וגם היה לי גם את התקליט…אני זוכרת שכל זה היה נראה לי (כילדה קטנה) כמו מציאות ולא כמו הצגה…
    ואלרתמן, כן אלתרמן היה איש מוכשר …אין מה לומר:
    "…עם הבקבוק שלומי לא רע
    אבל שלום שלמה טוב יותר…"

    נהדר, תודה.

  • ימימה  On 05/12/2009 at 23:02

    -סומק- אחח, איזה כיף לך.

    אגב, גם כשאני ראיתי את המחזה לראשונה לא שיחקה בו רחל אטאס, אלא מיקי קם, והיתה נהדרת.

    (וכמובן, הלכתי להפקה המחודשת וגם נהניתי ממנה מאוד.)

  • פנינה פלמן  On 05/12/2009 at 23:44

    תודה לך טלי על הפוסט הזה שמביאה לי כל כך הרבה נוסטלגיה
    הזדמן לי לראות את ההצגה בשנת 1965 כשלמדתי שנה בארץ במסגרת מכון גרינברג למורים.
    כל כך אהבתי את ההצגה שרכשתי את הדיסק ושמעתי אחר כך בארגנטינה מיליון פעמים את המנגינות המיוחדות.
    בעקבות מה שכתבת חיפשתי חומר על ההצגה וקראתי שהיא הוצגה לראשונה בשנת 1943
    ובשנת 1964 הוסיפו שירים. זו היתה הגרסה שאני ראיתי.
    בנוסף קראתי שההצגה תורגמה ליידיש על ידי שמואל צעסלער שהיה המורה שלי בסמינר למורים בבואנוס איירס.

    תודה שהחזרת אותי לזכרונות הנעימים האלה
    שבוע טוב

  • טלי  On 06/12/2009 at 0:32

    איזה כיף לחלוק אתכם את ההנאה!

    עידית – איזה כיף זה שאת מצליחה לחוות הצגות ככה, גולמי, כמו ילדה – מתנה גדולה! ככה צריך לחוות הצגות, למרות שאין דבר כזה "צריך". מרגשת וחלומית, נכון כל כך, וגם אני נהניתי מההפקה הזאת מאוד מאוד מאוד!

    אהרן – תודה! לגבי פרסי והארי, לא צריך להשוות. אני מסכימה איתך שפרסי לא משתווה אבל כשמפסיקים להשוות מתחילים ליהנות, יש מקום לכולם (-:

    שועי – הו, הלואי! אם הם היו עושים את זה כהדרן זה בכלל היה מושלם אבל לא.
    לא נורא, נהניתי כל כך גם ככה (-:

    פנינה (בשתי ההודעות)- איזה יופי לשמוע! אני שמחה שעוררתי אצלך את בלוטות הנוסטלגיה ומרגש לשמוע שהשירים האלה נסעו איתך כל כך רחוק…
    שבוע טוב ומבורך בחזרה!

    אורלי – אני שמחה שהפעם הצלחת לשגר הודעה, לכי תדעי, בסוף עוד ניפגש אי שם בארועי תרבות חיפאיים (אני, למשל, הרגע חזרתי מעוד הצגת פרינג' משובחת שהתארחה בסטודיו…) איזו מתנת יומולדת מקסימה שזו!
    גם אני לא ראיתי את הגרסא המקורית למעט קטעים בטלויזיה בילדותי ובמשך השנים, מעניין ששתינו התרגשנו מצלילי התזמורת – זה כנראה סוג של נוסטלגיה קולקטיבית שעובר באויר או משהו…

    יולי – אשרייך שזכית לראות את זה כילדה. באמת באמת!

    ימימה – בעונג גדול (-:
    אני מאחלת לך (ולכולכם) שהם יחליטו להריץ את הקסם הזה עוד קצת ותזכו גם אתם. ובינתיים, מזלנו שיש יוטיוב…

  • אייל גרוס  On 06/12/2009 at 5:32

    תודה! מדהים שזה מועלה איתם וחבל שאני מחמיץ.. אני ראיתי בתור נער ב 1982 באמפי וואהל עם גורליציקי ועטרי, ועם מיקי קם בתפקיד שהיסטורית היה של רחל אטאס, למותר לציין שמיקי קם היתה נפלאה בתפקיד וכמובן גם גורליציקי ועטרי והחוויה -נחקקה בזכרוני! אחרי זה ראיתי את גרסת 2005 עבורי זה קצת היה בצל זכרונות הילדות..אבל כמובן שהיה כיף..

  • פנינה פלמן  On 06/12/2009 at 6:30

    טלי

    כששלחתי את ההודעה הראשונה, נשארתי ללא אינטרנט וחשבתי שההודעה לא נשלחה.
    לכן שחזרתי אותה ושלחתי שוב.

    שבוע טוב לך!

  • חברת המקהלה  On 06/12/2009 at 9:24

    נכון שגנבתי את המשפט הזה מהסרט שכל כך אהבתי – שדות התירס באיווה.. לא זוכרת את השם המלא של הסרט. אבל לעניינו:
    ההפקה הינה של תזמורת הסימפונית חיפה, שניגנה את העיבודים המקסימים של אריה לבנון שגם ניצח על המלאכה, השילוב הזה הוכיחו את עצמו.
    ידוע לי שיש ביקוש עצום למופע גם באיזור המרכז. ובתכנון היו בשלב זה שני מופעים, בתיאטרון הצפון, וכן באודיטוריום חיפה.
    אבל אתם יודעים איך זה. אם תלחצו, תבקשו, תפנו למשרדי התזמורת, או לאריה לבנון, קרוב לודאי שבסופו של דבר יוחלט לקיים את המופע הזה גם במרכז, ואולי אפילו מספר פעמים.
    גם אנחנו, חברי המקהלה, נהננו מכל רגע, ואני באופן אישי זכיתי להכיר אנשים מקסימים שלא הכרתי לפני כן. אריה לבנון, אילי ויונה – אנשים מקסימים מקסימים, שלהם מגיעה בהחלט זכות הבכורה על הופעתם כ-1500 פעם במחזמא המקורי. וכל מילה כאן מגיעה להם בזכות מה שהם.
    בקיצור, עת להרים את הכפפה, ולפנות לתזמורת סימפונית חיפה, להציפם בבקשות, ואולי זה יקרה.
    אנחנו – חברי המקהלה – בעד !

  • טלי  On 06/12/2009 at 11:56

    אייל – איכשהו זכרונות הילדות שלך מצטרפים לאלה של ימימה ושל אחרים מ הגרסא של 82' וגורמים לי לתחושת החמצה מסוימת (ההפקות שעלו לפני שנולדתי רחוקות מדי מכדי להשאיר אצלי תחושת החמצה). מרגש לגלות כמה הרבה אנשים מתייחסים ליצירה הזאת באופן אינטימי ממש.
    אין לי ספק שמיקי קם היתה נהדרת – אני כמעט יכולה לדמיין אותה כנופרית…(-:

    פנינה – קורה…(-:

    חברת המקהלה – איזה יופי!
    אני מעודדת, אם כן, את כולכם להציף את התזמורת בנדנודים והפצרות – יש פה למעלה קישור לאתר התזמורת. אני משוכנעת שתקופת החזרות עבורכם, המקהלה, היתה מרגשת וחווייתית, חשבתי על זה כשישבתי באולם.
    אכן, זכיתם לעבוד עם ענקים, ובאמת שכחתי לציין בגוף הפוסט את היחס המרגש של אילי גורליצקי למקהלה, בשלב מסוים הוא עבר אחורה, נעמד ליד המקהלה ושר עם המקהלה, כאחד מחבריה, בהנאה גדולה תוך חיוכים, מבטים, קשב רב ל"מה עושים עכשיו" וצניעות גדולה – ההיפךל המוחלט מהאגו הנלווה לפעמים לאבק כוכבים.
    היה מרגש לראות את זה מהקהל, אני בטוחה שמהבמה זה היה עוד יותר מרגש אפילו. (-:

  • חני  On 06/12/2009 at 17:25

    על פוסט מזכיר נשכחות ומרגש. זוכרת את ההצגה המקורית שראיתי כילדה, את התקליט ששרנו בבית שוב ושוב את שיריו עם כל המילים. את ההצגה השנייה, עם אבי קושניר ראיתי עם בתי, ועכשיו הגרסה השלישית. יוצר תחושה של מסורת תרבותית – משהו לגמרי לא מובן מאליו במדינה שלנו.

  • חברת המקהלה  On 06/12/2009 at 17:26

    לגבי אילי גורליצקי.
    אני חייבת להודות שהיו לנו רק שתי חזרות עם השחקנים הראשיים, אבל בשתי החזרות אילי נתן לנו את התחושה שהוא מאושר להיות חלק מההפקה, והתחושה הזו באמת חלחלה אלינו בקלילות.
    חבל שלא יצא לנו לעבוד איתו קצת יותר, אבל באמת לא היה צריך. הכל תקתק מהדקות הראשונות של החזרה הראשונה, ביום רביעי בערב, וכן ביום חמישי בבוקר.
    אני בהחלט מתכוונת להתקשר השבוע לתזמורת ולדווח על התגובות החמות כאן, ואולי זה יעשה חלק מהעבודה.
    טלי, לא הספקתי עדיין לגלוש באתר שלך אבל בהחלט שמרתי אותו ב"מועדים"
    נראה שאת משקיעה משנפשך באתר – כל הכבוד.

  • טלי  On 06/12/2009 at 17:49

    חני – תודה גם לך. מרגש לגלות כל פעם עוד ועוד אנשים שהמחזמר הזה הוא חלק מהדי.אן.איי. התרבותי-רגשי שלהם.
    וכן, אני ממש מרגישה שיש פה קלאסיקה ישראלית רבת שכבות שנוגעת בבני דורות שונים, מאוד לא מובן מאליו בתרבות הישראלית הצעירה יחסית.

    חברת המקהלה- המקצועיות של כולם עברה אל הקהל, וגם הרגישות, של אריה לבנון שהקפיד להסתכל על יונה עטרי כל פעם ברגע שהיא היתה צריכה להיכנס, ושלה – שלרוב בכלל לא היתה צריכה להסתכל עליו בחזרה כדי לדעת מתי להתחיל לשיר…
    אבל הרגע הזה בו אילי גורליצקי עמד ושר כאחד מחברי המקהלה הפשוטים, הזכיר שהוא בן אדם, לפני שהוא שחקן-זמר, וזה חשוב מאוד.

    אשמח מאוד אם תפיצי את מה שכתבתי הלאה למקבלי ההחלטות בתזמורת ובכלל, ואם תהיה לי תרומה מסוימת לקיומם של עוד מופעים זה יהיה בכלל כבוד עצום וכיף גדול בשבילי.
    ותודה רבה על המחמאות לגבי הבלוג – את מוזמנת תמיד! (-:

  • george  On 07/12/2009 at 10:15

    גם אני הייתי בקהל. רצתי מהמרכז לחיפה, רק כדי לחוות שוב את המילים והמנגינה המדהימות. וכמובן כדי לראות שוב את אילי גורליצקי ויונה עטרי הנערצים.
    ובכן, המילים של אלתרמן נשארו ברמתן המדהימה. גם הלחן נשאר מוכר ואהוב.
    אלא שגם אילי גורליצקי וגם יונה עטרי איבדו את קולם, גם אם לא את קסמם. השירה הייתה על גבול הפתאטי. ודפנה ערמוני אפילו לא מתקרבת לקרסוליה של רחל אטאס.
    הצטערתי שהגעתי. הייתי מעדיף לזכור את שני הענקים האלה בשיאם.

  • טלי  On 07/12/2009 at 13:23

    כמובן שזכותך להביע דעה שונה, חבל לי לקרוא שהתאכזבת והצטערת.

    כן, אילי גורליצקי ויונה עטרי כבר לא בני עשרים או שלושים, מזמן לא.
    אני לגמרי לא חושבת שהם איבדו את קולם, אבל זו התרשמות אישית ואם אתה שואל אותי, לא היה שם מילימטר אחד של פאתטיות, נהפוכהו.

    כן- הם מבוגרים, והמאמץ הזה לא קל עבורם. הקושי ניכר, ודווקא משום כך התרגשתי כל כך. למרות הקושי הם נתנו הופעה מכובדת ביותר וזכרו כל מילה, כל תו וכל הבעה. הם לא רקדו כמו רקדנים צעירים, אבל הם נעו בחן, ובעיני, חלק מהקסם, החשמל באויר וההתרגשות נבעו מההכרה בכך שהם מאוד מבוגרים ושאין ספק שבעוד, נאמר, עשור – לא תהיה לנו הזדמנות לחזות בעוד ביצוע כזה, שלהם.

    דפנה ארמוני נתנה הופעה מעולה, בעיני.
    אין פה מקום להשוואות, היא לקחה את הדמות, הטקסט והמוסיקה ונעצה בהם שיניים. לא היה ולא היה צריך להיות פה חיקוי של רחל אטאס, אלא פרשנות שלה, שבעיני היתה מרשימה ביותר.

    אני מבינה שכנראה חיפשת שם את חוויית נעוריך וזה לגיטימי – כמו שאפשר היה לראות אצלי ואצל רבים מהמגיבים פה- רבים חולקים תחושת נוסטלגיה חזקה לנוכח החומרים הנהדרים האלה.

    אבל אילי גורליצקי ויונה עטרי הם לא כמוסת זמן של זיכרון, הם לא הולוגרמה של עברם, הם אנשים חיים בשר ודם, הם לא צעירים, ואני מרגישה שהיתה לי זכות גדולה לראות אותם על הבמה.

    בעיני, הם עדיין ענקים.

  • george  On 08/12/2009 at 6:08

    תודה. לא תאמיני, אבל גם אני שמתי לב שהם מבוגרים. וכמובן שלא ציפיתי למצא שום חווית נעורים. לא חיכיתי לתנועה שלפני ארבעים שנה.אבל בהחלט ציפיתי להנאה מוזיקלית – אותה סיפקו רק התזמורת והמקהלה המעולות. אבל הקול של שני חתני השמחה (יותר של אילי) פשוט צרם.
    ודפנה ארמוני לא שרה. היא צורחת.
    בעיני, הם היו ענקים. אדם צריך לדעת מתי לפרוש.

  • שועי  On 08/12/2009 at 13:37

    טלי- תודה על התגובה האנושית לגבי אילי ויונה, אני חושב שהיא מעוררת השראה
    george- יש משהו מאוד ספרטני בתגובה שלך המתייחס אל אמנים כספורטאים העומדים בפני אילו מדדים ושעוני עצר, ואם אינם עומדים במדדים מינימלים מושלכים או נאלצים לפרוש

    לשמחתי, אני חושב על כמה אמנים שחצו את מפתן גיל השישים (למשל טום ווייטס וג'וני מיטשל) שהייתי מאוד שמח לחזות בהופעה שלהם
    על אף שידעו ימים ווקאליים או אפילו מוסיקליים יפים יותר. למשל, לאחרונה הופיעו כאן קשישים כגון לאונרד כהן וסזריה אבורה שכבר ידעו ימים טובים יותר, ומה בכך? רוצה אדם את הביצוע המקורי, יאזין לתקליט, השנים אמנם פוגעות בגוף אך לא בהכרח בנפש, הביצועים לא רק הופכים בשלים יותר, אלא מורכבים יותר
    ראה למשל מה שכתבתי כאן על ג'וני מיטשל מגישה את אותו שיר בפער של שלושים שנים, ובצילה של מחלת הטרשת:
    http://www.notes.co.il/shoey/53647.asp

  • טלי  On 08/12/2009 at 16:26

    george – הבנתי את דעתך, אני חולקת עליך מאוד אבל על טעם ועל ריח אין להתווכח, ונראה לי שהמחלוקת הזאת מיצתה את עצמה.

    מבחינתי, הפוסט הזה הוא הצדעה לאילי גורליצקי ויונה עטרי וגם לדפנה ארמוני וכן לאריה לבנון וחברי התזמורת והמקהלה שתרמו לחוויה שלי, וכך הוא יישאר – הצדעה בלב שלם ומחיאות כפיים סוערות, בזכות ולא בחסד.

    שועי – תודה רבה בחזרה (-:
    אכן, להקלטות מקוריות שמור כבודן ומקומן (ואכן, רק אתמול נהניתי לבשל לצלילי הדיסק המקורי של המחזמר בביצועם של עטרי, גורליצקי ואטאס מלפני שנים רבות), ולרישום השנים הנחרט באדם שמור מקום אחר וקסם אחר. בעיני, אלה ואלה ראויים ושווים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: