טרלללה , טרלללי, יש פסטיבל בחיפה שלי – כולל עדכונים והמלצות על פסטיבל ACT 2 השני

עדכונים והמלצות מהפסטיבל – למטה בתחתית הפוסט (-:

לרוב אני באמת לא מנדנדת עם פרסום חוזר אבל הפעם הוספתי למטה כל כך הרבה עדכונים והמלצות, אין לכם מושג מה אתם מפסידים!

פסטיבל תיאטרון שווה ביותר מתחיל בחיפה ממש מחר ויתקיים בימי שלישי-רביעי-חמישי  (24/25/26.11.09)

 

 במתחם האודיטוריום (כלומר – תיאטרון הסטודיו, הסינמטק ואולם רפפורט, שממוקמים ממש באמצע מרכז הכרמל).

בשנה שעברה כתבתי כאן על פסטיבל ACT 2 הראשון, ועכשיו, באיחור אופנתי קל, שנה וחצי אחרי, הפסטיבל השני יוצא לדרך.

זה פסטיבל של הצגות פרינג', מה שאומר שהחומרים ודרכי הצגתם יכולים להיות ניסיוניים, ומה שאומר גם שכל ההצגות נעשות מתוך אהבה לעשייה התיאטרונית, ובדרך כלל לא מעורב בתהליך יותר מדי כסף (בתגובות לפוסט על הפסטיבל הקודם יש דיון סוער על הגדרת הפרינג', למתעניינים).

כל המחזות נכתבו במיוחד עבור הפסטיבל ובכל הצגה משתתפים שני שחקנים, מה שאומר שכל ההצגות שמות במרכז, כך או אחרת, ברצינות או בצחוק, מערכות יחסים בין בני אדם.

יונתן שוורץ, חבר טוב שלי ואיש תיאטרון מוכשר ביותר שהצליח, כנראה, להוסיף כמה שעות לכל יממה, הוא המנהל האמנותי של תיאטרון הסטודיו וגם של הפסטיבל, מה שאומר שהוא בחר את המחזות בפינצטה (מתוך למעלה ממאה מחזות שהוגשו) ושהוא ליווה כל אחת ואחת מההצגות משלב הליהוק ועד לליטושים הסופיים שמתבצעים, כנראה, ממש עכשיו.

ההצגות מועלות זוגות זוגות, במקבצים של שתי הצגות, כך שכל כרטיס (60 ₪) הוא למעשה שני כרטיסים לשתי הצגות שאורכן המשותף כ – 90 דקות, ובכך אני מנסה לרמוז לכם שזה אפילו משתלם כלכלית (משתלם לקהל. ליוצרים זה פחות משתלם, למעט ההצגה הזוכה שתזכה בפרס של 50,000 ₪!).

עדיין לא ראיתי אף אחת מההצגות המשתתפות ואני לא יכולה להתחייב על כלום, אבל יוסי רן ליקט את כל התקצירים מאתר הבמה.

 עריכה מאוחרת: עם כל העדכונים וההמלצות שהוספתי למטה, הפוסט הזה נהיה ארוך ומייגע, אז שלושה  ימים לאחר הפרסום המקורי, אני מוחקת את לוח ההצגות שהעתקתי מיוסי רן, אתם עדיין מוזמנים לקרוא את התקצירים אצלו.

ועכשיו, בואו תטיילו איתי כמה ימים במנהרת הזמן – מהמחשבות שהיו לי לפני ההצגות ועד התובנות שאחרי:

אני יכולה גם לשתף אתכם במערכת השיקולים האישית שלי בבחירת ההצגות:

את "רקוויאם לדניאל" כתב ומביים עודד ליפשיץ, שאני קצת מכירה. ראיתי הצגה אחרת שלו, "צוצי"ונשתלתי במקום. אני יודעת שזו הולכת להיות הצהרה פומפוזית, אבל אני עומדת מאחוריה – מ"צוצי" יצאתי בתחושה שעודד ליפשיץ הוא התקווה הבאה של כותבים בתיאטרון הישראלי. אני לא רוצה לכנות אותו "חנוך לוין הבא" או "ניסים אלוני הבא", כי הוא עודד ליפשיץ הבא, אבל הכתיבה הדרמטית שלו כל כך איכותית, כל כך ייחודית וכל כך פיוטית, שאני לא רוצה לפספס.
וחוץ מזה, חברתי הטובה ליבי רן מעצבת את התאורה, כך שאני בכלל לא מעלה בדעתי לפספס…

אני מיודדת גם עם עופר לכיש שמביים את "חיים שניים". לא ראיתי עבודות בימוי שלו, אבל אני יודעת שכמפיק תיאטרון ומנהל הצגה הוא סוּפּר-מקצועי ורציני וגם אחלה בנאדם.
 בין היתר, עופר מפיק את דוז.פואה (נו, המופע הזה עם האירוויזיון שאני מנדנדת לכם שתלכו לראות, ובצדק), והרגע גיליתי פתאום שסיון בן ישי החמודה, זאת שיצרה יחד עם יונתן את דוז.פואה, עיצבה את התפאורה והאביזרים ל"חיים שניים", אז גם את זה אני כבר ממש חייבת לראות…

את הסיפור "הרופא וגרושתו" של עגנון למדתי אי שם בתיכון, אבל את ההצגה הזאת אני רוצה לראות פחות בגלל הסיפור ויותר בגלל היוצרים. לא, גדי ופנינה ברט-צדקה לא היו איתי בגנון ולא אכלו איתי מאותו מסטינג, למעשה אני בכלל לא מכירה אותם, אבל בפסטיבל של שנה שעברה הם העלו את ההצגה"דע מאין באת" שמבוססת על סיפורם של רבי יוחנן וריש לקיש. את ההצגה ראיתי אחרי הפסטיבל, בסטודיו, ונשביתי בקסמה. היוצרים האלה מטפלים בטקסט כל כך יפה ומצליחים לגעת ברגש ולעורר מחשבה, ואחרי שהם כל כך הצליחו בשנה שעברה, אני מצפה מהם לדברים טובים גם הפעם.

עוד יוצר שאני מצפה ממנו ליצירה משובחת בעקבות ניסיון העבר הוא אלדד כהן, שכתב וביים את "תיאטרון רפרטוארי". לפני הרבה שנים, ראיתי בפסטיבל עכו את ההצגה "תסתכלו עלי" שיצר אלדד כהן ואני זוכרת אותה בהתפעלות עד היום. בעקבות ההצגה קניתי את ספר הסיפורים המצוין באותו שם (ומתישהו גם השאלתי אותו לבלי שוב, לצערי…). לפני כמה חודשים ראיתי (שוב בסטודיו) את ההצגה "בלון" שהוא כתב וביים – סיפור אהבה אנושי, קסום, קצת מופרע ומאוד נוגע ללב. ואחרי שנהניתי כל כך משתי הצגות מתוך שתיים, אני יכולה רק לחכות בשמחה לשלישית.

כל אחת מארבע ההצגות שהזכרתי מזווגת עם הצגה אחרת, כך שאני משערת שאראה לפחות שמונה, אבל אין לדעת…

אם אתם חיפאים, באמת לא צריכים להיות לכם תירוצים, ואם אתם לא חיפאים – יש רכבת

יאללה בואו, אני מזמינה!
(וגם מבטיחה לעדכן כאן אחרי שאראה את ההצגות)
 
לוח ההצגות מאתר הסטודיו
כרטיסים אפשר להזמין בקופת גרבר או בטלפון של גרבר – 04 8384777 
פרטים נוספים בטלפון: 048100104 (תיאטרון הסטודיו)
כתבה על פסטיבל ACT 2 ב ynet
פסטיבל ACT 2 באתר הבמה
 
עדכונים והמלצות, 25.11.09:
אתמול בערב צפיתי במחצית מהצגות הפסטיבל ואני שמחה להכריז: הפסטיבל עלה כיתה!
ההצגות טובות ומהודקות יותר, בניגוד לשנה שעברה – זמן ההתארגנות והחלפת התפאורה בין הצגה להצגה הצטמצם לכמה דקות יעילות שנותנות מרווח נשימה לעיכול ההצגה הקודמת והשידוכים בין צמדי ההצגות, לפחות בשלושת הצמדים שראיתי, מדויקים ומעשירים את החוויה.

"בימים האלה בזמן הזה" היתה מבחינתי הפתעה גדולה ומשובחת, קברט סאטירי שהתחיל קצת חלש והפך לחוויה נוקבת, מכווצת בטן ומשמעותית מאוד.

את חנוך לוין המוקדם לא ראיתי, מן הסתם, אבל נדמה לי שאפשר להגדיר את ההצגה הזאת כמעין "את אני והמלחמה הבאה" גרסת 2009. רינה קוורטין וניר שאולוף שרים מצוין, מחליפים דמויות בקצב ולצערי, החומרים אקטואליים מתמיד.

ועכשיו מסתבר ש"בימים האלה בזמן הזה" יופיעו השבוע באוניברסיטת תל אביב, בלי קשר לפסטיבל.

זאת לא הצגה קלה, אבל היא מאוד חשובה בעיני, וגם היא אחת מחמש ההצגות שקבלו ממני את הניקוד המקסימלי בטופס השיפוט של הקהל. או במילים אחרות – אני ממליצה בחום!

המלצה חמה של יוסי רן על "בימים האלה בזמן הזה"

גם "חולשה" היתה מבחינתי הפתעה נהדרת– הנושא קצת לא סימפטי, סטודנטית צעירה מבקשת מהמרצה שלה עזרה בכתיבת מחזה והוא מנצל אותה מינית, אבל המחזה שנון, מהודק וכתוב מצוין והשחקנים –מעיין וינשטוק ודוד שמול עושים עבודה טובה עם קצב טוב, נגיעה ברגש והרבה חומר למחשבה, ממש נהניתי!

"רקוויאם לדניאל" הוא מחזה טוב, כמו שציפיתי, והשחקנים אסתי קוסוביצקי מיכאל כורש מקצועיים ומרגשים. ההצגה משאירה תחושת מועקה לא פתורה בלב, בעיקר לאור השידוך המוצלח עם הקברט הסאטירי שלפניה, וממחישה את ההתמודדות הדוממת של זוג שאיבד בן, כנראה בצבא.
ההקדשה לכבוד גלעד שליט מרגשת אבל גם צורמת, כי בניגוד לבן בהצגה, גלעד שליט דווקא חי, וגם יחזור הביתה, סוף סוף, במהירה בימינו אמן.

"הרופא וגרושתו" מבוצע היטב ומעורר רגש ומחשבה אבל גם קצת מביך, בשל התחושה שזוג השחקנים- גדי ופנינה ברט צדקה, הכניסו אותנו לתוך האינטימיות של משבר בחיי הנישואין שלהם. הצעד הזה אמיץ מאוד ומעניין ביותר, אבל מבחינתי הוא היה מלווה בתחושת אי נוחות מסוימת.

"חיים שניים" עורר אצלי הרבה מחשבות נוגות, על הגבולות שיש או אין בין העולם האמיתי לזה הוירטואלי. אחרי התחלה קצת חלשה ההצגה תפסה קצב טוב והדילמה הדרמטית הצליחה לתפוס אותי ולסקרן עד השניה האחרונה.
שני אנשים מנהלים רומאן במשחק מחשב וירטואלי, אבל אז הבחורה רוצה לקחת את העניינים כמה צעדים קדימה, להתחתן ולהקים משפחה- והכל עם בחור שהיא מעולם לא פגשה ושיש לו, כנראה, משפחה אמיתית בעולם האמיתי. שאלה מרתקת, שמטופלת באופן מוצלח והתרגום הבימתי לתקשורת צ'אטים היה מעניין והצליח, אני חושבת, להעביר לבמה משהו מאוירת המחשב.

"האקרובטים" היא הצגה קצרצרה שמבוססת על הברקה – אין, כמעט, שני אנשים שתלויים זה בזה כמו זוג אקרובטים שמבצעים יחד תרגילים. כשהשניים הם זוג שנמצא במריבה בלתי פוסקת- תוך כדי מופע אקרובטיקה- הקונפליקט בשיאו. מאז שהייתי קטנה אני נרתעת כששחקנים ניגשים לקהל ועושים לאנשים בקהל דברים בניגוד לרצונם. הפעם האלמנט הזה הטריד אותי במיוחד, אבל מעבר לזה – יופי של דבר.

אתמול ירד גשם בחיפה וההצגות היו מצוינות אבל האולמות לא מלאים מספיק. הערב מזג האוויר נעים ובהיר, אני הולכת לראות עוד הצגות ואני מקווה שהקהל יבוא בהמוניו – באמת באמת שווה ומומלץ.
 עוד עדכון והמלצות יגיעו מחר, בינתיים- בואו!

 

המלצות ועדכונים 26.11.09:

ראיתי עשר מתוך 12 הצגות בפסטיבל ואני שבה ואומרת – פסטיבל ACT 2 עלה כיתה, אפילו כמה כיתות. כל ההצגות שראיתי היו טובות. היו מצוינות, היו קטעים חלשים בחלק מההצגות, אבל בשורה התחתונה – לא ראיתי שום הצגה לא טובה, ובפסטיבל פרינג' זה הישג נדיר.

הדבר היחיד שחסר בפסטיבל הזה (בניגוד לקודמו), זה יותר קהל. אני מאשימה את התאריך הבעייתי, והגשם שהיה שלשום, והעצלות של אנשים שאינם חיפאים להגיע לחיפה בסתם יום של חול, ואני משערת שעוד ידובר על זה ויופקו לקחים לקראת הפסטיבל הבא. בינתיים, יש לכם הערב הזדמנות אחרונה – בואו כבר!

מה לראות? טוב ששאלתם:

מינוס 24 היא בעיני, חד משמעית, ההצגה הכי טובה בפסטיבל. בחור ובחורה עובדים בקומות שונות בבניין גבוה ונפגשים במעלית. עבודה שוחקת, שגרתית, הישגית. המעלית קורסת, ומגיעה לקומה מינוס 24, אין שם כלום, קצת כמו אחרי סוף העולם. בתוך הכלום הזה, אחרי הפאניקה הראשונית, הם יוצרים לעצמם עולם דמיוני. במשחק דמיון נטול אביזרים הם יוצאים לחופשות קסומות ועולמות רחוקים, משחקים כמו ילדים ומתקרבים, לאט לאט, כמו מבוגרים.
חלק מהרעיונות שעולים בהצגה הזאת משיקים לחומרים של "חיים שניים", וצפייה בשתיהן מעשירה ומחדדת את החוויה ומעוררת אצל כל אחד שאלות על הקשר בין מציאות לדמיון ועל היכולת האמיתית לשנות את החיים האמיתיים באמצעות הדמיון. דנה אתגר כתבה וביימה הצגה מרגשת ומעוררת השראה ויריב קוק וורד רגב עושים עבודה מצוינת על הבמה. אני מהמרת שעל ההצגה הזאת ישמעו גם אחרי הפסטיבל.
וכאן יש סרטון חמוד שמחבר בין מינוס 24 למלך האריות.

תיאטרון רפרטוארי הוא עוד סיפור של מאחורי הקלעים בתיאטרון- מפגש בין מחזאי צעיר לבין מנהל גדול וכל יכול של תיאטרון רפרטוארי. אלדד כהן יודע לכתוב והוא אכן כתב את הדיאלוג הזה היטב בצורה מצחיקה וחדה, שאני משערת שתדבר יותר למביני דבר בתחום התיאטרון. דביר בנדק טורף את התפקיד ואת הבמה ומולי שולמן שמשחק לצידו עושה כל מה שצריך כמו שצריך – אבל מול בנדק, זה לא כוחות… הצגה טובה, אין מה לומר.

ליאור זלמנסון כתב את המחזה אינגעלע, והבטחתי לו שאכתוב כאן ביקורת. לא, דווקא לא הכרתי אותו בכלל, אבל לפני יומיים הוא זיהה אותי בפסטיבל לפי התמונה הקטנה שמופיעה כאן למעלה והיה ממש נחמד, אז ליאור – הבטחתי ואני מקיימת (-:
המחזה קשה רגשית, דרמה על גבול המלודרמה, סביב מפגש טעון בין סבתא מבוגרת שרוצה להקליט וידוי מצולם לפני מותה לבין נכדה האהוב. קשה לי לתאר לכם מה קורה במפגש ביניהם, כי מתגלים שם סודות שנוגעים באלצהיימר ובעניינים שעל גבול המוסר והחוק. ההצגה התחילה קצת חלש, מבחינתי, אבל תפסה אותי. השחקנית המבוגרת חנה ריבר עושה עבודה מרשימה ומחזיקה את ההצגה על כתפיה. מיכאל אלוני יוצר איתה קשר מרגש וממלא את תפקידו כמו שצריך, אבל התפקיד שלו משמעותי פחות. ברמה העקרונית-מוסרית, היו במחזה, ובעיקר בסופו, עניינים שממש הרגיזו אותי, אבל אם הצלחתי להתקומם כל כך וגם להזיל דמעות ממש (ואני לא היחידה), כנראה שמשהו שם עובד…

ראיון עם מיכאל אלוני בnrg

החנפנים נוגעת בשני מוטיבים שחזרו בפסטיבל – כתיבת מחזה והדרמות הפנימיות סביב עצם הכתיבה, והדרך שבה מלחמה הופכת לטראומה שמאפילה על כל החיים. זה מחזה קצת הזוי, שמתרחש בין שתי דמויות שיושבות בראשו של מחזאי. ברגעים מסוימים הוא מזכיר את "מחכים לגודו" האלמותי והוא נוגע לא מעט במשמעות התיאטרון וביחסים בין שחקנים לקהל (ואני משתדלת לנסח את זה בזהירות מחשש ספוילרים). מיכאל הנגבי  ורודי סעדה משחקים מצוין כשני ייצוגים גרוטסקיים וקצת מסכנים של נפש המחזאי המיוסר. חיים אידיסיס (שאני זוכרת את שמו כאחד מתסריטאי זהו זה המיתולוגית) כתב וביים. יש רגעים בהם זה היה לי מוזר מדי או סתמי מדי ולא הבנתי מה ההצגה רוצה ממני, אבל היו שם גם רגעים אחרים (כמו תמונת הפתיחה, סצנת הסולם המקסימה ורגעים נוספים) שבהם אולם הסטודיו הקטן התמלא בקסם תיאטרוני טהור – בדיוק כמו שתיאטרון צריך להיות.

הערב, ב 18:30 וב 20:30 יש לכם הזדמנות אחרונה לקפוץ על עגלת הפסטיבל ולצפות בהצגות משובחות, אבל הדובדבן האמיתי יתחיל רק ב22:30, בטקס הסיום שיתקיים כנראה באולם רפפורט (ואולי באולם הסינמטק –בואו ותגלו).

כל היוצרים יהיו מתוחים מאוד, כי על כף המאזניים מוטל פרס של 50,000 ₪ (!!!), אבל בזמן שהם יכססו ציפורניים, אנחנו נוכל ליהנות מטקס שאם לשפוט לפי התקדים של שנה שעברה, הולך להיות מצחיק ומצוין, בהנחייתו של מנהל אמנותי מסוים של פסטיבל פרינג' מסוים שהרים פסטיבל איכותי ומרשים ביותר ושמקומו האמיתי הוא על הבמה.
חוץ מזה, השמועות אומרות שלראשונה בחיפה, יהיו שם קטעים ממופע בידור מעולה כלשהו. אסור לי לגלות לכם במה מדובר, אבל אני יכולה לרמוז שזה המופע שזוכה (ובצדק) לקידום רב ביותר בבלוג שלי.
לטקס הסיום הכניסה חופשית, ככה שאני באמת לא רוצה לשמוע שום תירוצים.

אתם עוד לא על הרכבת?

 

עדכון אחרון חביב, 27.11.09:

אח, אין לכם מושג כמה כיף היה…
הפסטיבל הסתיים אתמול בלילה בטקס סיום מצחיק ומענג, כמו שחזיתי וכמו שהזהרתי מראש, ועם כל הכבוד האמיתי והעצום שיש לי לניהול האמנותי (והשנה אני באמת מצדיקה את הבחירה בכל ההצגות שראיתי ומעריכה אפילו יותר את מאמץ העל שהושקע בהבאת כל אחת מהן לקו הגמר), כשיונתן והבמה נפגשים סוף סוף, יש חשמל באוויר.
ההצגה שקטפה את הפרס הגדול (והיחיד) היא אינגעלע, והזכייה הייתה מרגשת במיוחד בזכות השחקנית המבוגרת והמצוינת חנה ריבר – תגלית הפסטיבל, מבחינתי, שהביאה דמעות לעיני על הבמה וקבלה אמש את ההכרה שהיא מעולם לא קבלה, אחרי קריירה ארוכה ומרשימה בתיאטרון הרומני והישראלי.

יש הרבה מה לומר על הפסטיבל – שאלת הפרינג' והגדרתו עולה ביתר שאת, למרות שהשנה, לתחושתי, הפער בין ההצגות השונות לא צורם כמו בשנה שעברה.
בשנה שעברה התקוממתי מול הבחירה בהצגה הזוכה, השנה – אני מודה שזו לא הייתה ההצגה מבחינתי, אבל הפעם אני מפרגנת לזוכים בלב שלם ובשמחה גדולה, ומגלה לכם שגם הם, לצד ארבע הצגות נוספות, קבלו ממני את הניקוד המקסימלי בטופס ההצבעה של הקהל.
כמו בשנה שעברה, גם הפעם ההצגה הזוכה נכתבה בידי מחזאי חדש שלא כתב שום מחזה קודם לכן (מחיאות כפיים וכבוד גדול לליאור זלמנסון), ומסתבר שגם כרמל ויסמן (שכנה מ"רשימות" וחברה טובה של ליאור) כתבה עליו ועל אינגעלע שלו.

גם הפעם ההצגה הזוכה היא הצגה יותר מיינסטרימית באופייה וסגנונה ולא עונה על חלק מהגדרות הפרינג'. חומר למחשבה…

 

סיכום הפסטיבל של יוסי רן בפורום תרבות הפנאי

בשנה שעברה התפתחו כאן בתגובות דיונים סוערים ומרתקים בסוף הפסטיבל.
הפעם, אני לא מתכוונת להעלות  את הפוסט הזה שוב לעמוד הראשי של רשימות (3 פעמים בימי הפסטיבל… תקדים היסטורי ושיא בתולדות הבלוג…), אבל אם מי מאנשי הפסטיבל ירצה להמשיך את הדיון הפומבי כאן בתגובות – מבחינתי, הבמה פתוחה.

מחיאות כפיים סוערות לכל יוצרי, הוגי ומארגני פסטיבל ACT 2 השני.

 

מסך.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 23/11/2009 at 21:35

    את וכרמית מביאות מדי פעם דווחים מאירועי תרבות אלטרנטיביים (דומני כי כרמית אך לפני שלשה חודשים בערך פרסמה את דבר קיומו של פסטיבל מוסיקה אלטרנטיבית?). כמי שנמצא מדי פעם ופעם בצפת ומקבל עידכונים על הנעשה בצפון
    הרחוק. נראה לי כי ערי הצפון המערביות מצליחות ליצור תרבות ומוסדות תרבות מגוונים בהרבה, מאלו הנראים אצל אגן הכינרת דרומהּ וצפונהּ.

  • טלי  On 23/11/2009 at 21:46

    אכן, כרמית דיווחה פה על פסטיבל מוסיקה אלטרנטיבית (שאליו לא הגעתי, לבושתי…). אין לי מושג לגבי השוואות למקומות אחרים, ואני גם די חלשה בגיאוגרפיה, אבל אני יודעת שבניגוד לשמועות ולבדיחות, יש חיי תרבות בחיפה.

    לא סוערים כמו בת"א, אבל יש בהחלט.
    הפסטיבל הזה, ותיאטרון הסטודיו בכלל, נולדו כתוצאה מנחישות רבה של אנשי תרבות חיפאים.

    העיריה תומכת בפסטיבל, אבל מעט ובדיעבד ואחרי מאמצים רבים. טוב שהעיריה השכילה לאמץ יוזמה מקומית- טוב וחשוב מאוד, אבל ללא היוזמה זה לא היה קורה.

    ובתור מי שנוסעת מחיפה לת"א מפעם לפעם, בין היתר למען ארועי תרבות, אני רוצה להמליץ לך ולכולם לנסות לעשות את הדרך ההפוכה – כולה שעה ברכבת, ממש לא נורא, ושווה ביותר.הפסטיבל הוא הזדמנות מצוינת לנסות…
    (-:

  • אסתי  On 23/11/2009 at 21:51

    וכל כך הייתי שמחה להגיע. מתה על תיאטרוני השוליים והפרינג' למיניהם.

    וכיוון שכבר קפצתי לביקור – התוכלי להמליץ לי על חנות ספרים קטנה ומועדפת עלייך בחיפה?
    אני עושה כתבה על חנויות ספרים עצמאיות ואין לי מושג על מה שקורה בחיפה.

  • שועי  On 23/11/2009 at 21:56

    בצעירותי, הייתי מרחיק גם עד עכו לחזות בתיאטרון פרינג' ראוי וטוב. והייתי הולך להרבה מאוד הצגות של תלמידי 'בית צבי', תיאטרון 'הספריה' ברמת-גן, ותיאטרון 'הסמטה' ביפו (גם בשל המחירים המוזלים, וגם בשל המחזות היפים שהיו מועלים שם מדי פעם בפעם).
    אבל עם הגיל, רוב העיסוקים וכיו"ב, מצקצק לעצמו איש המרכז הרגיל בלשונו, לאמור: נו, טוב… נמתין שההצגות הטובות תגענה לתל אביב, אם בכלל.
    מה שלא מפריע לי לקוות, שרבים וטובים יתפסו מקומות ברכבת…

    האמת, שזמן רב כבר לא הייתי בתיאטרון, להוציא את 'איולף הקטן' של איבסן שראיתי לפני כמה חודשים. ולמרות שאני אוהב מאוד תיאטרון, יש לי כנראה נטייה, באם איני נאלץ אחרת, להתחיל קריאה של עוד ספר.

  • טלי  On 23/11/2009 at 22:42

    אסתי – נו, אז יאללה! תקפצי לאיזה ערב על הכרמל…

    אני לא כל כך קונה ספרים, יותר מקבלת, ולמתנות אני דוקא כן קונה ברשתות הגדולות כדי לא לסבך אנשים עם פתקי החלפה, אבל יש בחיפה רשת עצמאית מצוינת בשם יודן ("רשת" כלומר שתי חנויות, במרכז חורב ומרכז פנורמה, אולי בעצם גם עוד אחת בסיטי סנטר) ויש חנויות מצוינות לספרים משומשים- אני מכירה ואוהבת את אלה של רח' שפירא והחלוץ, לאחת קוראים לדעתי אלכס ספרים, לא בטוחה ולשניה..לא זוכרת את השם, רק את המקום והאופי.
    קבלתי מכרמית וגם מיונתן (שמוזכר כאן לגבי הפסטיבל) המלצות חמות על החנות נרקיס וגולדמונד ברח' מסדה. עוד לא בדקתי אותה בעצמי אבל אני לגמרי סומכת על הממליצים.

    שועי – אתה לא היחיד, לרוב אנשי המרכז יש נטייה לחשוב שחיפה רחוקה מהרי החושך ושהדרך מחיפה לת"א או ירושלים הרבה יותר קצרה מזו ההפוכה. מה שכן, לגבי התיאטרון, אני כמובן תמיד בעד ספרים, אבל מעודדת אותך בחום לשוב לאהבת התיאטרון בפועל ולא רק בתיאוריה.(-:

  • טלי  On 24/11/2009 at 17:16

    לחנות במסדה קוראים גולדמונד ספרים, בלי הנרקיס
    (-:

  • חיפאית  On 25/11/2009 at 17:33

    חנות הספרים העצמאית המומלצת לטעמי, ובעצם זה דוכן, היא גולדן ספרים, במרכז הכרמל, רח' הנשיא 125. תשאלי, כולם מכירים.
    היתה חנות חביבה , של מציאות אמיתיות במחירים, יודן ב"סיטי סנטר" , אבל היא לצערי נסגרה לפני כחודשיים….
    בחלוץ, החנות טלי המליצה, נחמדה, מבחינה זו שיש בה גם חדשים וגם משומשים, אבל די ממוסחרת.
    אומרים שפעם היה פה שמייח, לפני שהגעתי… כך גם מבחינת חנויות הספרים בחיפה. עכשיו רוב המיתולוגיות נסגרו ופינו את השטח לרשתות.
    אה, אבל אם תעברי בתחנת האוטובוס חוף הכרמל, לצומת ספרים יש שם דוכן גדול בחוץ, באולם התחנה, לפעמים יש שם מציאות פראיות, ספרים חדשים ומצויינים בעשרים שקל ..

  • חיפאית  On 25/11/2009 at 17:45

    מה שמעניין במיוחד בחנות-דוכן הזה, הוא הבעלים, האדון גולדן, שמעורה היטב בחיי התרבות והספרות של המקום לאורך שנים ובעל ידע רב. הוא יכול להמליץ ולהשכיל אותך אודות אנשי ספרות ואמנות מקומיים. ובייחנות דוכן שלו, שמאחוריה יש מחסן מלא בכל טוב, יש לא מעט ספרים משומשים עם חתימות המחברים. בקיצור, שווה לך להגיע לשם

  • טלי  On 25/11/2009 at 17:48

    בהחלט! אני מצטרפת להמלצה (למרות שאף פעם לא ידעתי איך קוראים למקום הזה…) את מוזמנת לפסטיבל! (-:

  • חיפאית  On 25/11/2009 at 18:27

    אפילו ישבנו, מסתבר, באותו אולם, הסינמטק…
    בסה"כ נהנתי למדי, אם כי חלק מהארבע שראיתי, לא חרגו הרבה ממערכון מפותח, ובכל זאת, היתה חוויה מרעננת ומהנה.
    הרופא וגרושתו, שגם אני ראיתי, הביך אותי מעט, אך לאוו דווקא מהסיבה שציינת, אלא כי הקישור בין התיאטרון לחיים היה קצת בנאלי, ובכל זאת נהנתי הנאה רבה מהטקסט של עגנון, מהמוסיקה של גורדייף שליוותה את המחזה, מהעמדת השחקנים, מהשחקנית היפה… אכן, היה משהו מסקרן בידיעה ששני השחקנים הם גם זוג בחיים…
    האקרובטים היה לטענמי קצת ארוך מדי. "חלשה" היה באמת מקומם בזמן הצפייה, אך עורר מחשבות אחר כך…
    כל הכבוד לבעלי תיאטרון הסטודיו, אחד המקומות המעניינים מבחינה תרבותית בחיפה.
    כמה כסף נשפך על התיאטרון העירוני המדשדש ומסתבך, ואשר כדי לצאת מגרעונות הענק שלו משתדל "למכור" הצגות… כנראה שלעיתים לא צריך כל כך הרבה משאבים בשביל לעשות אמנות מרתקת… הסטודיו ותיאטרון הפרינג' הם דוגמה לכך

  • טלי  On 25/11/2009 at 18:37

    אני אכן ראיתי שני מקבצים באולם הסינמטק ולצידם ראיתי מקבץ אחד מצויין (בימים האלה בזמן הזה+רקוויאם לדניאל) באולם הסטודיו- ממליצה גם לך.

    מעניין שאקרובטים היה ארוך בעיניך, כי נדמה לי שזו ההצגה הכי קצרה בפסטיבל…

    ואני מצטרפת אלייך, כמובן, בכל התשבחות לאנשי הסטודיו על היוזמה והביצוע – כל השנה ובפסטיבל (-:

  • נטלי מסיקה  On 26/11/2009 at 16:45

    בתור חיפאית לשעבר אני שמחה לדעת שהמצב שם רק משתפר בשנים האחרונות. ועוד מעט יהיה לכם עוד פסטיבל לכבוד החגים של כווולם, נכון?…

  • טלי  On 26/11/2009 at 18:49

    לא ידעתי שאת חיפאית לשעבר.

    המצב התרבותי פה אכן משתפר והולך, למרות שמיעוטו היחסי של הקהל בפסטיבל הנוכחי מאכזב אותי.

    אכן כן, תיכף יהיה פה פסטיבל לחגים של כווווולם. יש בזה אלמנט קולוניאליסטי מסוים (או כמו שאמרה מישהי ערביה שלמדה איתי באונ' לגבי סיור בואדי ניסנאס- "כשיעשו גם סיור בדניה, אני אבוא"…), אבל הכוונות מבורכות וטובות.

  • חיפאית  On 26/11/2009 at 21:49

    סה"כ מהווילות והנוף אפשר להתרשם לבד…
    אבל במרכז הכרמל דווקא יש. ביום שישי
    הבא למשל, במתחם מגידו, מטעם מוזאון העיר. הרשמה מראש
    בחודש הבא צפוי להתקיים חודש של אירועי אמנות ברחוב מסדה, יוזמה מעניינת, מקומית והתנדבותית…

  • טלי  On 27/11/2009 at 11:08

    זהו, שגם מהנוף בואדי ניסנאס אפשר להתרשם לבד באותה מידה… זו היתה כוונתה של הבחורה שציטטתי.

    יוזמות תרבות מקומיות זה תמיד מבורך וטוב – שיהיה בהצלחה! (-:

    ואורלי – אל ייאוש, נסי לשגר את תגובתך שוב. לפני שאת שולחת תעשי קופי-פייסט. המערכת קצת מקרטעת, אבל עם סבלנות והתמדה זה מצליח בסוף, בדיוק כמו הפקת ארועי תרבות…(-:

  • יונתן  On 27/11/2009 at 18:21

    מסתבר שצמד המילים האלה יכול לבוא ביחד.
    טלי, תמיד כיף לקרוא את הפוסטים המדוקדקים שלך בענייני ספרות ואמנות (ובעיקר שלי) 🙂
    תמיד גם מרתק אותי לדעת לאן יתגלגל הדיון משם.
    אם בשנה שעברה הדיון נשאר מצומצם להגדדת הפרינג' (השנה בכלל לא עלה הדיון הזה ומעבר לכך, לא ניגש אליי אף בנאדם בפסטיבל ושאל אותי:"מה זה פרינג'?") השנה הדיון התרחב לענייני חיפה ותרבות -לאן?
    מצד אחד זה משמח אותי מאוד כי זה מעגן את הפסטיבל בדחיפה בדרך שלא משתמעת לשתי פנים ומצד שני, זה מעציב (וכאן אני מצטרף לאכזבה שלך, טלי, בעניין מיעוט הקהל) כי זה נותן תחושה שכמו עוד כך וכך מקומות ואירועי תרבות בעיר, כמו שהם קיימים הם היו יכולים גם לא להיות ולציבור לא ממש איכפת. הוא ממשיך הלאה.
    אסיים בנימה אופטימית (אם כי נרקסיסטית קלה), תודה רבה על המחמאות, כולי מסמיק מקנאה בעצמי…

  • טלי  On 27/11/2009 at 20:25

    אכן, תרבות וחיפה הן מילים שהולכות טוב ביחד.

    תודה תודה (-:

    אתה יודע שאני כותבת לא רק על תרבות ספרות ואמנות שלך, החלק שלך זה פשוט החלק שאתה נוהג לקרוא בד"כ…

    אתה צודק לגבי הדיון והמקום שאליו הוא הלך, אבל אני קצת חולקת עליך לגבי הנימוק (כן, כן, זו תגובה ארס-פואטית שכזו. מה יש? מותר לפעמים)- רוב רובם של המגיבים הפעם, לפחות בינתיים, לא היו בפסטיבל (למעט החיפאית התרבותית). כיוון שלא הצלחתי לגרום להם להגיע לפסטיבל עצמו, הם היו מנועים מלהגיב לגופו של עניין ולכן, כאנשי תרבות הגיוניים, הם פתחו את הדיון למחוזות עקרוניים.

    בשנה שעברה, היתה לנו "מאפיה" קטנה בפסטיבל (לא מאפיית פיתות טריות כי אם מאפיה, עם שווא ב פ') וכך הצטברו לא מעט אנשים-גלויים ונסתרים- שגם לקחו חלק בפסטיבל, כקהל או כמשתתפים, וגם מצאו את הדרך לבלוג שלי.

    השנה זה עוד לא קרה, למרות שהכרזתי על בלוגי כבלוג תומך בפסטיבלי ACT 2 – היכון לשנה הבאה.

    אז יש עוד שאלות לדיון בענייני הפסטיבל. אם חלק מהקוראים הנסתרים שהיו בפסטיבל ירצו לצאת ממאורותיהם – הדיון יכול ללכת לשם, בשמחה גדולה. אם לא – הוא יתקיים בערוצים אחרים.

    אי אפשר לדעת, וזה חלק מהקסם של הצעצוע הזה, בלוג. (הצעצוע שלך – פסטיבל- הרבה יותר גדול והוראות ההפעלה הרבה יותר מסובכות, אבל גם הוא עובד על עקרון דומה – אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה, וזה חלק מהקסם…).

    עזוב, הם לא יודעים מה טוב בשבילם, לא בך צריך לקנא, אלא בי. גם נהניתי מאחלה פסטיבל וגם, בניגוד אליך – לא עבדתי בשביל זה כל כך קשה…
    (-:

  • חיפאית  On 27/11/2009 at 21:54

    הפסטיבל היה ראוי אמנם לקהל רב יותר, אולי צריך ליידע את הציבור בפרסום רב יותר, בשלטי חוצות, אולי לוקח זמן לבנות מסורת וקהל וציפייה. תודה על העשייה, על הפסטיבל המעניין, אבוא, בעה"ש, גם בשנה הבאה!
    ובינתיים , אני סקרנית לדעת מי זכה ?…

  • טלי  On 28/11/2009 at 12:33

    התודות שלך ראויות ואני משוכנעת שיגיעו ליעדן.

    שלטי חוצות דווקא היו, ואפילו בשפע ובכל רחבי העיר, אם כי הם לא היו מספיק מפורטים, אולי.

    גם אני, כמובן, מתכוונת לבוא בשנה הבאה ולגבי הסקרנות שלך – תקראי בתשומת לב את העדכונים בגוף הפוסט כאן למעלה!

    לא לחינם טרחתי לעדכן את חוויותיי מהפסטיבל מדי יום, כולל טקס הסיום.

    (אינגעלע זכו)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: