"פרמן" – עכברוש ספרותי

 מאת סם סוואג', אייר: פרננדו קראהן, תרגם מאנגלית ארז אשרוב, יצא בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן 

 

 הרבה אנשים ידועים בתור "בולעי ספרים". אני אפילו גאה להשתייך למועדון הזה בעצמי, אבל אני רוצה להאמין שרוב זוללי הספרים לא ממש אוכלים אותם פיזית…
גיבור הספר הזה שונה, מפני שהוא לא רק קורא ספרים רבים במהירות רבה, הוא גם לועס, בולע ומעכל את הנייר שעליו הם כתובים.
מדובר בגיבור משכיל, עם טעם ספרותי מגובש ומעודן וזמן אינסופי לקריאה, ונוסף לכל אלה- הוא עכברוש…

פרמן נולד לעכברושה שיכורה במחסן של חנות ספרים ומכרסם ספרים כדי למלא את הבטן כשאחיו ואחיותיו החזקים לא מאפשרים לו לינוק.
אבל לכרסום הספרים יש תופעת לוואי מעניינת – בעקבות לעיסת האותיות והמילים פרמן לומד לקרוא, מבחין בין טעמיהן של יצירות ספרותיות שונות ועוקב בהתמדה אחרי היבול של היוצרים האהובים עליו.
התוצאה היא עכברוש ביבים טיפוסי אנין טעם, משכיל ומלנכולי, שמחזיק בדעות, אמונות, ערכים ותשוקות נאצלים שלמד מהספרים וחי חיים של בריחה ממכוניות, שתייה משלוליות ואכילת המבורגר מהפח ופופקורן מרצפת אולם הקולנוע…

גופו הוא גוף של עכברוש מצוי וחלשלוש, אבל נפשו היא נפש אצילה של הוגה דעות שחושק בנשים, מדמיין מערכת יחסים חברית ואוהבת עם בעל חנות הספרים שבה הוא גר ומזדעזע כשהוא מצליח לראות במראה של השירותים שבניגוד מוחלט לדימוי העצמי שלו, הוא בסך הכל עכברוש עלוב ומכוער.
בשלב מסוים הוא מאומץ בידי סופר תימהוני, היפי מזדקן שיוצר איתו שותפות גורל מסוימת.

לכאורה – סיפור דמיוני ומופרך, אבל אפשר גם לקרוא את הספר כולו כסוג של אלגוריה למצב האנושי של אנשים רבים שנתקלים בעוצמת הפער בין האני הפנימי המיוחד והייחודי, לבין המציאות האפורה והמסוכנת שמתקשה לראות את הנשמה הזוהרת מבעד לקיום הגשמי הנלעג.

בנוסף לעטיפה היפיפייה שנראית ממבט ראשון כמו ספר מכורסם, "פרמן" כולל איורים עשירים של עמודים שלמים, מעשה ידיו של פרננדו קראהן, שמציג את העולם מנקודת המבט הבלתי שגרתית של עכברוש. לא תמיד אהבתי את הבעות הפנים של פרמן שלא נראו לי עכברושיות מספיק (בניגוד להבעה על העטיפה שאהבתי מאוד), אבל הרעיון של הקצאת מקום מכובד לאיורים ברומאן למבוגרים הוא רעיון מבורך שכדאי לאמץ גם לספרים נוספים.

"פרמן" הוא ספר שמבוסס על רעיון מקורי ומפתיע. יש בו הרבה כבוד לספרים ולאוהביהם וסיפור סוחף ולעיתים משעשע שמידרדר, לאט לאט, לתהומות הייאוש.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב – 18.11.09.

 

ferman

ביקורת של פאר פרידמן ב nrg

ושל נוריתהה ב global report

 

סמוך מאוד לקריאה של "פרמן", ולגמרי במקרה, הגיע לידיי עוד ספר שעוסק בעכברוש מואנש ורגיש.

סיפורו של דספרו הוא ספר נוער (לגילאי 8-9 ומעלה) מרגש, מפחיד מאוד, ויפה, אגדה עם חומרים קסומים כמו נסיכה וארמון, אבל גם הרבה אמירות חברתיות ואנושיות.

הקיום הספרותי העכברושי והעכברי כנראה לא כל כך פשוט, ולמרות שמדובר בשני ספרים שונים מאוד שמיועדים לקהלים שונים מאוד, גם דספרו, בדומה לפרמן, הוא עכבר עצוב שמתקשה להשלים עם קיומו העכברי. את הסרט שנעשה על פי דספרו לא ראיתי, אני מאוד אוהבת סרטי ילדים אבל הגרסאות המדובבות מרתיעות אותי, אבל בכל מקרה, הספר  מומלץ ביותר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קרן  On 19/11/2009 at 12:31

    אני לא מכירה את הספר דספרו, אבל אם יש קשר בינו לבין הסרט אז דספרו הוא עכבר הפוגש עכברוש. לשניהם יש חלומות ומשאלות שלא מתיישבות עם הסביבה החברתית שלהם

  • טלי  On 19/11/2009 at 12:41

    כמובן שאת צודקת – דספרו הוא עכבר ולא עכברוש. עבר זמן מאז שקראתי את הספר (גם את "פרמן", אני מחוייבת לפרסום ביקורות רק אחרי שידורן ברדיו וזה לוקח זמן, לצערי…), תיקנתי מייד, אבל הבלבול שלי לא מקרי, אמנם אצל דספרו העכברוש הוא הדמות המרושעת ובפרמן זה הגיבור, אבל יש בכל זאת קו דומה בין השניים.

  • שועי  On 19/11/2009 at 14:36

    ראיתיו אך לא קראתיו. הזכיר לי מייד אינטואיטיבית את הסרט "רטטוי" שעסק בעכבר ההופך לשף במסעדת יוקרה צרפתית, וגם את ברנרד וביאנקה ועוד כמה וכמה; ולהבדיל גם הרומן הגראפי של ספיגלמן אודות השואה שבו הוצגו היהודים כמשפחת עכברים (כמובן בעקבות הדימוי המזעזע בסרטים מבית היוצר של גבלס, דומני כי מדובר ב"היהודי הנצחי"). יש טעם רב בכך שיוצג עכבר אינטלקטואל בספרות שהרי 20% מאוכלוסיית העולם גורסת יום יום כי אללה הוא עכבר.

    הוי, נזכרתי בקטע המצחיק ב"אריסטוקרטים" של דיסני (הלא הוא חתולים בצמרת) שבו העכבר הבלש צריך לצאת ולשכנע את חתולי הרחוב לחוש לסייע לחתולים מפני אדגר הטבח הרשע, העומד לשלוח אותם לטימבוקטו!

  • טלי  On 19/11/2009 at 14:44

    הוא בהחלט שווה קריאה אם כי לא הייתי מריצה אותו בהליך מקוצר לראש הרשימה וגם אזהרה – זה ספר מדכא קצת, מדכדך כזה. פרמן הוא טיפוס דכאוני ומצברוחו נוטה לעבור מבעד לדפים, רצוי לקרוא ברגעים בהם הנפש לא שבירה במיוחד.

    את רטטוי לא ראיתי לצערי, ואת ברנרד וביאנקה אני מחבבת מאוד למרות שאני מכירה ילדים שנרתעו מהם משום מה, לא ברור למה (למי שלא יודע- ברנרד וביאנקה הם עכברים ספרותיים נחמדים וקלים לעיכול ולבריות צעירות, הרבה יותר מפרמן וגם מדספרו).

    לגבי נחישותך להסתכסך עם החלק חסר ההומור מתוך 20 אחוזים מאוכלוסיית העולם – יא ווילי יא ווילי…. (אבל צחקתי ביותר).

  • שועי  On 19/11/2009 at 15:19

    רק רציתי להדגיש כי בתור אומת עכברים ידועה
    דווקא אותם 20% מאוכלוסיית העולם עשויים לחוש אלינו סימפתיה וקירבה.

    גם אגב, הם ובמיוחד הפונמנטליסטים שבהם אינם סובלים לכתחילה חתולים, שהיא חייה הנדונה בכתבים אסלאמיים כחיה נון-אסלאמית שיש בה אפילו מן הטומאה (אם זוכרני נכון).

  • טלי  On 19/11/2009 at 15:24

    או למרות?

    או משהו. (כלומר- החתולים)

    הייתי מסיימת במיאו, אבל זה בכל זאת פוסט המוקדש לעכברוש אינטקטואל, זה לא יהיה פייר במיוחד.

    או במילים אחרות – איך עושה עכברוש?

  • שונרא  On 19/11/2009 at 17:41

    http://en.wikipedia.org/wiki/Muezza

    היו לנביא (עליו השלום) שלושה חתולים משל עצמו והחביבה מביניהם היתה מואיזה.

  • כרמית  On 19/11/2009 at 17:41

    יאמי

  • שועי  On 19/11/2009 at 20:05

    המעמידה על שגגתי:
    http://www.islam-qa.com/en/ref/7004
    בברכה.

  • טלי  On 19/11/2009 at 20:23

    מה פה קורה פה?

    אני חשבתי לתומי שכתבתי פוסט על עכברוש ספרותי ונקלענו לויכוח סוער (כולל מיילים) על יחס לחתולים באיסלאם?!?

    דגל לבן, הכל בסדר, we come in peace….(-:

    מה שכן, אני טופחת לעצמי על השכם (איי, קצת קשה) על שניחשתי, חצי בצחוק, את הקשר בין היחס לחתולים באיסלאם לבין הערצתם אצל המצרים הקדמונים.

    וכרמית – בתיאבון…(-:

  • מרית  On 19/11/2009 at 20:33

    נשמע ספר מקסים. זה מה שספרים עושים למי שבולע אותם. ורטטוי הוא סרט מאד חתרני, ולכן לגמרי שווה צפייה. ובאשר לחתולים ואיסלם – קראתי פעם:
    למה חתולים שותים בעיניים עצומות?
    כי כשמוחמד יבוא וישאל מי שתה את החלב? הם יוכלו לומר (לקרוא באינטונציה חתולית): לא ראיתי שום דבר…

  • טלי  On 19/11/2009 at 21:59

    חתרני זה טוב. אוסיף את רטטוי לרשימת ה to see שלי…

    סיפור יפה, בעניין החתולים. אני חושבת שאפשר להמיר שם את מוחמד בכל אדם אחר, אבל סיפור יפה, וכנראה גם נכון.

    מה גם, שאם יתנו לחתול לשמור על השמנת, הוא עלול להביא איתו צפרדע והצפרדע תשחה ותשחה עד שהשמנת תהפוך לחמאה (-:

  • שועי  On 19/11/2009 at 22:17

    שונרא- הואיל ומזה ימים מספר אני סובל מתגובות טורדניות באתרים שונים וגם במיילים הנשלחים דרך האתר שלי, אבקש את סליחתך אם זיהיתי אותך כאחד המנוי על קהלם (השם האנונימי כנראה הוא שגרם). עם זאת, אני חוזר ועונה על המייל שלך שנשלח לפני דקות אחדות אליי, כאן דווקא. משום שאין בי רצון כרגע להפיץ את תיבת המייל האישית שלי לכל דיכפין אנונימי במיוחד לנוכח הנסיבות הקיימות.

    טלי- אודה לך אם תוכלי למחוק את תיבת המייל של שונרא שפרסמתי קודם לכן, עם כל התגובה.

    ורק אחזור בקצרה, כי איני מכיר יסוד קראני לאגדה על חתולותיו של הנביא וגם לא חדית' קדסי כזה (אפשר שיש, אני רחוק מלהיות מומחה בהלכה אסלאמית). אך אגדות רבות יש וחלקן הופכות לעתים לחלק מן הפולקלור והתרבות. עתה לשגגתי הישיאני מאמר של חוקר אמריקאי שפורסם לפני שנים מספר אשר דן ביחס של הוגים אסלאמיים ימי הביניים למנהגים פגאניים קדומים (הרחקת החתולים בשל היותן חיות קדושות בעיני המצרים הקדמונים. כבר הבאתי למעלה, תשובה הלכית בעניין המורה על כך שלמוסלמים כיום מותר לגדל חתולים על יד ביתם ואפשר גם בתוך ביתם לתועלות שונות, אך אסור להם לסחור בהם כחיות מחמד. אפשר כי לכן לא ראיתי חתולי בית אצל ידידים ערבים. מעניין, כי ככל שסקרתי אין הפוסק מזכיר שם את פרשת חתולותיו של הנביא מחמד.

  • שונרא  On 19/11/2009 at 22:26

    יסוד קוראני לסיפור – איני מכירה. (יתר על כן, נתקלתי עכשיו בכמה גרסאות נוספות).

    פרסום התגובה תחת שם משפחתי נראה לי מאוד לא אנונימי, וצר לי שמטרידים אותך – לא נעים להיות מוטרד. שמי שונרא, כפי שראית – אתה מוזמן לחפש את אתר האינטרנט שנגזר מכתובת הדואל שבידיך. אני אמיתית לגמרי. וגם החתולים שלי אמיתיים. שלא במפתיע, חתולים מעניינים אותי.

    עוד קצת בנושא חתולים בקוראן:
    http://www.muttaqun.com/cats.html

    בהחלט אסור לסחור בחתולים באסלאם. אני לא חושבת שהסיבה היא מניעת היותם חיות ביית אלא הרצון שלא להפוך את חביבי הנביא למוצר צריכה.

    לגבי גישת היהדות לחתולים: הרעלות המוניות של חתולים בבני ברק התרחשו דרך קבע בילדותי.

  • טלי  On 19/11/2009 at 22:27

    נעניתי לבקשותיכם של שניכם ומחקתי, כולי תקוה שמשחק החתול והעכבר הזה בא על סיומו בשלום ובא לכולנו הגואל.

    אגב, מקורותיי יודעי הדבר מספרים לי שלנביא מוחמד היה חבר טוב נטול ילדים שגידל חתולה ולכן כונה (החבר) אבו הוריירה כלומר- אבא של החתולה.

    השכלנו, אם כי פרמן בטח מתחבא בחור ולועס במרץ ספרים על כלבים או על ים או על כל דבר שעשוי להרחיק ממנו את עדת החתולים שהסתננה לפה…

  • שועי  On 19/11/2009 at 22:35

    ראשית שוב התנצלות כנה מעומקא דליבא, ראשית כאדם אל זולתו, שנית- כחובב חתולים אל חובבת
    פגיעותו של אדם אינה קלה בעיניי ואני משתדל להימנע ממנה בחיי ככל האפשר.

    דומני כי לא יכולתי להקדיש לספרה של חביבה פדיה "בעין החתול" כמה וכמה רשימות לולא חיבתי לחתולים; נסי לחפש למשל תחת שמי והוסיפו לו "קונפוציוס",אני חושב שאולי תופתעי
    וגם בתגובות על פוסט שהקדשתי ללורקה באיבו של יום שרב, שהפך לקריאה בשיח התגובות, לקריאה להשקיית חתולים.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: