אלתרמן צעיר ורענן – המלצה חמה על המופע "ערב עירוני"

כבר התוודיתי פה  לגבי המקום המיוחד ששמור לאלתרמן אצלי בלב.
ברמה האישית הוא אמנם היה טיפוס נאלח ביותר, אבל בכתיבה, הו בכתיבה… גאון, וירטואוז, משורר נפלא, מלך, כל הסופרלטיבים והכתרים כבר נקשרו לראשו מזמן, רובם הרבה לפני שנולדתי, אבל במפגש בין אדם לבין טקסט – כל אדם, וכל טקסט, אין הרבה משמעות לעניינים ברומו של עולם כמו מעמדו של המשורר בתרבות וכל זה, מה שחשוב באמת זה החשמל, הקסם, שנוצר (או לא נוצר) במפגש האינטימי בין קורא לבין טקסט.
כשאני קוראת אלתרמן, כמעט תמיד, יוצאים ניצוצות.

לכן הייתי קצת משוחדת כששמעתי על מופע חדש שמחייה חלק מהפזמונים של אלתרמן, אבל גם קצת חששתי, כי במעבר דרך הפילטר של אנשים אחרים, אלה שעומדים על הבמה ואלה שיצרו את המופע מאחורי הקלעים, חלק מהקסם עלול ללכת לאיבוד.
לשמחתי, זה לא קרה.

                                                                             
ראיתי את "ערב עירוני" לפני כמה שבועות בתיאטרון הסטודיו בחיפה. המקום היה מלא וגדוש באוהבי אלתרמן מכל הגילאים (בעיקר מבוגרים, אבל היו שם גם צעירים, אפילו כמה בני נוער), וכמה דקות אחרי שהמופע התחיל הבנתי שהאהבה לאלתרמן לא מנשבת רק בקהל אלא גם, אולי בעיקר, על הבמה.

המופע הזה נוצר מתוך אהבה – אהבה לטקסטים של אלתרמן, אהבה לתרבות והשפה העברית ואהבה לבמה, והאהבה הזאת ניכרת בכל מילה, תנועה וצליל.
יוצרי המופע, רובם בוגרי בית צבי שהתכנסו יחד ללא שום גב כלכלי או ממסדי ועשו חזרות בדירה פרטית, עשו שעורי בית, למדו היטב את החומר, בחרו מתוך שפע הפזמונים המוכרים והפחות מוכרים של אלתרמן (למרות שבבחירה מתוף שפע כזה אף פעם אי אפשר לרצות את כולם) והקימו אותם לתחייה.
כל האנשים שנמצאים על הבמה יודעים לשיר ויש להם קולות יפים, אבל הם בראש ובראשונה שחקנים, והם מנסים (ומצליחים) לא רק לשיר, אלא להגיש כל שיר בצורה משחקית דרמטית או קומית, משכנעת ונוגעת.

                                                                      
התגלגלתי מצחוק מהפרשנות שלהם ל"ספונג'תי עלי עלי בסמרטוט אחוזי, הסמרטוט הוא תימני והבוץ שיכנוזי", ולשיר שאני אוהבת מאז שהייתי ממש קטנה, זה עם רשימת בני המשפחה התימנית והחמור הקטן בלעם, כאן בגרסת דראג מפתיעה.

                                                                         

עוד שיר שאני אוהבת מאז שהייתי ממש קטנה (וגם מצטטת ממנו לא מעט את השורה "אינני מבינה מה זאת אומרת, אך עם זה טוב אשלח לך סרטים"), הוא, כמובן, השיר "מכתב מאמא", שקיבל כאן פרשנות שונה לחלוטין ומצמררת.
היו שירים שכמעט גרמו לי לבכות, כמו "שמרי נפשך" שמצליח לרגש כל פעם מחדש, וכשלא צחקתי בקול רם או בכיתי, סתם חייכתי ונהניתי מהחיים. 
                                                                 

צוות המופע מקפיד מאוד על ההגייה המדויקת והברורה של כל מילה, והבנתי שהם גם החזירו לכמה מהשירים בתים מקוריים שנשמטו מהנוסחים המוקלטים והמוכרים.
הם מקפידים גם לשיר ללא הגברה ומיקרופונים, רק פסנתר, חליל ושישה קולות אנושיים – כמו פעם.
וזה עובד. לגמרי עובד.

                                                                    

לא הכרתי אף אחד מיוצרי "ערב עירוני" לפני המופע, אבל אחריו נקלעתי, לגמרי במקרה, לכמה שעות של ציפייה על המדרכה וארוחה לילית לצידם של תל אביבים שלמדו שאפילו בחיפה יש מקומות שפתוחים באמצע הלילה. זה מה שקורה כשאנשים סוחבים לגמרי בעצמם תפאורה ותלבושות, ברכבים פרטיים, וכשאחד הרכבים שלהם בוחר להתקלקל דווקא בחיפה.
מזל שזה לא קרה בדרך למופע…
                                                              
"ערב עירוני" יופיעו השבוע בצוותא, ביום שלישי ה-17.11.09. אני ממש ממש ממליצה.

                                                                  

ערב עירוני בפייסבוק  (משם גם לקחתי את כל התמונות שמופיעות כאן)

ואם כבר מדברים על מופעים של חבר'ה צעירים שאוהבים תרבות ישראלית ועושים תרבות ישראלית לגמרי בעצמם ומתוך אהבה, אז דוז.פואה מופיעים שוב בבית ציוני אמריקה ביום חמישי הקרוב, הפעם לא אהיה שם והפעם הם גם לא שחררו סרטונים מקסימים שאני יכולה לחלוק אתכם, אבל כל מה שכתבתי עליהם בפעם שעברה ובפעם שלפניה שריר וקיים לגמרי. בואו!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 14/11/2009 at 20:19

    אחד מהפזמונים הבלתי אפשריים שנכתבו מעולם בעברית (מר זבארה מרת מינה, קונצרטינה וגיטרה).
    תמיד חשבתי כי מר זבארה מבוסס על דמות רבנית ששמו היה ר' יוסף אבן זבארה, אשר חי בספרד בשלהי המאה השתים עשרה וכתב את 'ספר השעשועים' ספר פרוזה מחורז העוסק במסעותיו,
    הסתבכויותיו, וגם בהבאת ידע מדעי ורפואי.

  • יולי  On 14/11/2009 at 21:24

    העוצמות של האהבה וההערצה שהיו לי לאלרתרמן בת לדור תש"ח התרסקו בשנים האחרונות נוכח הגילוי שהוא היה מראשוני המאמנים בארץ ישראל השלמה וגם הטיף לכך לא מעט. מאוחר יותר חזר בו אמנם אבל קשה לי היום להינות מהשירים שלו שכאמור, כל כך אהבתי לפני שידעתי את כל מה שאני יודעת היום כולל גם עליו כאדם. לא יודעת, לא יכולה או לא רוצה לעשות הפרדות כאלו.
    את חכמתי ושליטתו בשפה העברית, איש לא ייקח ממנו אבל…שוב… וסליחה אם אני משביתה שמחה. לא זו הכוונה.

  • מירה  On 14/11/2009 at 21:40

    תיאטרון הסטודיו בחיפה, המנוהל ע"י אנשים פרטיים, הוא אחד ממוקדי העניין התרבותי האיכותיים ביותר בעיר.

  • טלי  On 14/11/2009 at 22:23

    שועי – טרה טינה טינה טרה, קונצרטינה וגיטרה. לגמרי. (-:

    השיר המעולה הזה קיים במופע, לשמחתי, ונדמה לי שאפילו שמתי כאן תמונה מתוכו (התמונה השנייה, אם אני לא טועה), וזו גם הזדמנות להתנצלות בפני כולכם על הדרך העקומה-משהו שבה התמונות מופיעות כאן. בחיי שניסיתי, אבל זה המקסימום שהצלחתי, בימים טרופי מערכת הפעלה של "רשימות" אלו, עצם העלאת פוסט זה כבר הישג…
    ולגבי ר' יוסף אבן זבארה, מעניין. אתה חושב שהיה לו ידע רפואי רלבנטי לשיר? כי קדחת יש עוד וקוליטיס יש (-:

    יולי – איכשהו אני דוקא יכולה, היחס שלו לנשים מחפיר ממש- אכזרי, אלים ונורא, גם בחיים וגם בחלק מהשירים ולגבי ארץ ישראל השלמה אני כמובן נמצאת בקצה השני של הסקאלה לחלוטין, אבל מעולם לא ראיתי בו גורו או משהו כזה ולא התיימרתי ללכת לאור דעותיו. השירים שלו, עדיין, מהלכים עלי קסם מיוחד. ואגב, עד כמה שאני זוכרת אין במופע הזה אף מילה מהצד השוביניסטי של אלתרמן וגם לא מהצד הפוליטי, אולי זה יכול אפילו לספק לך חוויה מתקנת.
    אבל לא חובה, אם לא מתאים לך- אז לא.
    איש איש וטעמו, בטח ובטח כשמדובר בתרבות ואמנות (-:

    מירה – מסכימה. הייתי בסטודיו מרגע פתיחתו, ראיתי שם לא מעט מופעים וגם כתבתי כאן לא מעט על מופעים שראיתי שם (ועוד אכתוב, אפילו בקרוב- הפסטיבל ממש בפתח…).
    (-:

  • שירה  On 14/11/2009 at 22:50

    את התגובה של יולי. האיש מת כמעט 40 שנה, ועל כן מנוע מלהגיב לגבי הפוליטי כיום, כמו גם על האירועים האחרונים בעולם בכלל.

    גם אני שותפה לאהבת אלתרמן, ויש לשירו מקום חשוב בליבי גם כחלק מהמורשת המשפחתית עליה גדלתי. זה המורשת התרבותית, לא הפוליטית, למי שתוהה.
    פוסט חשוב ויפה.

  • עידית פארן  On 15/11/2009 at 8:11

    התמונה עם השלושה גברים בשחור לבן בצד ימין והשלוש נשים באדום עם קצת בג' בצד שמאל משתקת בעיני
    מזל שהאדום הזה עם כתום בפנים ולא יותר לכיוון הבורדו החזק (מהמכוניות אצל גלית חתן…)

    אני הייתי ממירה הכל לצבעים של סרטים
    (זה מהציטוט שלך על השיר שלו שחוה א שרה)

    ויש מצב
    יש מצב שאם הוא יתפוס עמדה סטרטגית
    (לגמרי ההמשך של אותו השיר)
    אני אלך לתלות פתקה בשבילו שהיא שלו

    ולכל אלה שכועסות עליו, על אלתרמן
    יש לו יופי של ממשיכים
    יופי של לובי, גם אם בלי לדעת בכלל
    אפשר להתענג על השירים שלו, להניח לו לנוח בשלום
    ולהתרכז בהם….

  • יוסי רן  On 15/11/2009 at 10:24

    את הערב העירוני בסטודיו בחיפה הפסדתי משום שהוא התנגש עם יותר מידי ארועי תרבות אחרים אבל יונתן, המנהל האומנותי של הסטודיו, הבטיח שהם ישובו להופיע אצלינו בחיפה.

    אני מוטרף אלתרמן כבר מילדותי התל-אביבית. לפני זמן מה פרסמתי רשימה "תל אביב בשירי נתן אלתרמן" http://www.ran4.net/tarbut/viewtopic.php?t=252
    אתם מוזמנים לצאת לטייל בתל-אביב לאורך השירים ולחלוק עם כולם את חוויותיכם בכל דרך שתרצו.

    בעניין אלתרמן האדם, חשוב לזכור שהוא חי בתקופה שונה לחלוטין מהיום כך שקצת קשה לשפוט אותו בקריטריונים של ימינו ובכל זאת אינני מניח שהייתי מתיידד איתו בקלות, עם זאת, שיריו חוצים את גבולות הזמן, הם המורשת שנותרה ממנו ומורשת זאת אני מאוד אוהב.

    מייד לאחר שקראתי את הקטע ותגובותיו הושמע בתוכניתו של רזי ברקאי בגל"צ השיר 'ליל חניה' שמסתיים במילים המצמררות 'איש זונק ואיש יורה ואיש נופל… '. בסיום השיר שאל רזי ברקאי את המרואיינת הבאה 'פרופ. אניטה שפירא' אם לדעתה הנוער בישראל של היום מכיר בכלל את שירי נתן אלתרמן. השאלה הייתה תמוהה בעיני משום שהנוער הישראלי הסובב אותי יכול לצטט את נתן אלתרמן אפילו מתוך שינה. הבעייה היא שאני מתייחס לבני 25-30 ואין לי מושג מה קורה בעולמם של הצעירים יותר.

  • איתמר  On 15/11/2009 at 10:59

    על ההמלצה

  • אייל גרוס  On 15/11/2009 at 15:21

    יולי
    אלתרמן ב"על זאת" עסק בפשעי מלחמה שביצעה ישראל וכתב על כך הרבה לפני שמישהו דיבר על כך.
    בשירים שלו על כפר קאסם גם כן. ועוד….
    אני יכול רק לנחש שלו היה רואה את פשעי המלחמה שהכיבוש הביא להם היה נסוג מההתלהבות הראשונית פוסט 1967 שהביאה אותו לחתום על א"י השלמה. וגם אם לא, ובאמת לא יכול לדבר בשמו של המת, הרי שהשירים שלו שעסקו חשפו וביקרו את הפשעים שאנו מבצעים כלפי הפלסטינים, חשובים לא פחות מאשר החתימה שלו על המנשר של א"י השלמה. הרי "על זאת" עד היום מהשירים החזקים שנכתבו על הנושא.

  • טלי  On 17/11/2009 at 18:08

    לא הגעתי למחשב מאז מוצ"ש, אני שמחה לראות שהיה פה מעניין גם בלעדיי, תודה לכולכם (-:

    שירה, האיש אכן מת כבר מזמן ואכן לא יכול להגיב על הארועים שמתרחשים כיום. אני נוטה לחשוב כמו אייל, שהוא היה חושב אחרת לו היה רואה מה שמתרחש היום, אבל אי אפשר לדעת וזה גם לא באמת משנה. כמו שכתבתי, הוא לא גורו שמישהו צריך ללכת לאורו, הוא משורר מצויין.

    אני בעצמי מרגישה צורך, כמו שעשיתי בפוסט הזה, לסייג ולהזכיר את הצד האכזרי והאלים שלו כשאני מדברת/כותבת עליו, ועדיין, זה לא מונע ממני להנות מיצירתו, לצד ההבנה שיש אנשים אחרים שכן מתקשים להנות מיצירתו, וגם זה בסדר, כמובן.

    יוסי- קראתי בזמנו את פוסטך היפה על טיול תל אביבי בעקבות אלתרמן, אני ממליצה בחום. בני ה25-30 שסביבך אכן לא מייצגים בהכרח, לא את בני גילם ולא את בני הנוער, אבל זה לא באמת משנה. אי מניחה שתמיד היו גם צעירים שלא מכירים את אלתרמן, והשאלה של רזי ברקאי טבעית אבל קצת יהירה וסגורה בתוך קבוצה חברתית מסוימת מאוד. אני בעד שכמה שיותר בני אדם -צעירים ומבוגרים יכירו את אלתרמן, והמופע הזה הוא הזדמנות נהדרת לכך.

    עידית- אל תשתתקי משום תמונה, כמה מעניין שאת רואה את העולם דרך הצבעים והויזואליה (בעוד שאני רואה אותו בעיקר מבעד למילים).
    היום אין כמעט משמעות סטרטגית לשום עמדה, אבל זה כבר עניין אחר לגמרי…(-:

    אייל – התוספות שלך חשובות ונכונות וזה אכן צד של אלתרמן שחשוב להזכיר. ולצד זה, אני לא אוהבת את אלתרמן בזכות או למרות דיעותיו, אני אוהבת אותו בזכות הכשרון הספרותי החד פעמי שלו.

    ואתם יודעים מה? אני חושבת שדיון ער כזה שנים רבות כל כך אחרי מותו של אלתרמן, מדגים משהו יפה לגבי המקום המרכזי שלו בתרבות הישראלית.
    אין לדיון הזה שום קשר למה שחשבתי או התכוונתי כשכתבתי את הפוסט, אבל זה מעניין וחיובי בעיני. תודה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: