"פשפש הנשפים"

מאת ין גה לינג, תרגמה מאנגלית ברוריה בן ברוך, יצא בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד

מסתבר, שבסין מקובל לערוך נשפים מפוארים המיועדים לעיתונאים, להגיש להם ארוחות מרובות מנות וכסף עבור הטרחה, וכל זה כדי לקדם מוצרים, רעיונות או עניינים. הנשפים האלה כנראה כל כך ממוסדים ומוכרים, עד שגם ההסתננות הבלתי חוקית אליהם כמעט התמסדה והעיתונאים המתחזים זכו לשם משלהם – פשפשי נשפים.

דן דונג הוא פשפש נשפים כזה, שמתחיל בהתחזות כדי לפרנס את אשתו הכפרייה שזיף קטן, ונשאב בהדרגה לעולם הנהנתני. הוא לא חשב שיש מי שיזדקק לשרותיו העיתונאיים וכך הוא נקלע, במקרה, לתפקיד של חושף שחיתויות.

אחת מחוויות הקריאה שאני הכי אוהבת היא ההזדמנות להכיר תרבויות, ארצות, טעמים ונורמות ממקומות רחוקים ולפגוש מקום אחר באופן כמעט אינטימי שלא היה מתאפשר בדרך אחרת.
הספר הזה הוא דוגמא מצוינת לכך, ואחרי קריאתו אני יודעת יותר על מה שקורה בסין של היום – מעבר לסטריאוטיפים השטוחים ולכותרות החדשות. עכשיו אני יודעת יותר על הפערים בין עשירים לעניים ובין קבלנים לפועלים פשוטים, על הפערים העצומים בין הכפר לעיר ועל עולם התקשורת, וגם על סתימת הפיות הממשלתית ועל ניסיונם של האזרחים הקטנים לשרוד בחברה מושחתת.

כמו בכל ספר טוב מתרבות רחוקה, יש פה גם הרבה אלמנטים אוניברסאליים שמדברים על קשר בין בני זוג, על התנהגות של אדם רב השפעה כלפי הסובבים אותו, על דילמות מוסריות ועל יחסו של אדם לעברו ולמשפחת המקור שלו, שנשארה בכפר מאחור וברור שגם האלמנטים החברתיים הביקורתיים קיימים בצורה זו או אחרת גם אצלנו ולא רק בתרבויות רחוקות ואקזוטיות.
המקום שבו כל ההתנהגויות האנושיות דומות זו לזו ללא קשר למקום ההתרחשות של הספר, הוא בדיוק המקום שבו ספרות יכולה לקצר את המרחק בין תרבויות רחוקות.

ההתמקדות בנשפים מפוארים יוצרת פלטפורמה מצוינת לחגיגה קולינרית אמיתית ולתיאורים של מנות מתוחכמות ומשוכללות במיוחד. בהתחלה זה מעורר תיאבון, לקראת הסוף ועם הצטברות ערימות האוכל העצומות, תיאורי הארוחות מתחילים לעורר בחילה, ולא במקרה.

הרעיון של אדם פשוט המתחזה לעיתונאי ונגרר בעל כורחו להיות עיתונאי אמיתי וחושף שחיתויות, הוא רעיון מקורי, מעניין ומוצלח, אבל הוא לא מספיק לספר שלם, ולקראת סופו הייתה לי תחושה מסוימת של נפילת מתח ושל סיפור שמתקשה להסתיים.
ובכל זאת, "פשפש הנשפים" הוא ספר איכותי, קריא ומעניין שפותח חלון לעולמות חדשים, ובהחלט כדאי לקרוא אותו.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב 5.11.09.

 

ביקורת אמביוולנטית של שהם סמיט ב"הארץ"

 

לא קראתי הרבה ספרים על סין, זה אחד שאהבתי מאוד – סיפור כתוב במניפה, שמספר סיפור כואב וקשה על סין של פעם, וזה אחד שלא אהבתי בכלל- בובת בייג'ין, שמספר סיפור מנוכר וקר על סין של היום.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יולי  On 05/11/2009 at 18:23

    לעורר את סקרנותי לקרוא את הספר. הוא נכנס לרישמת הממתינים. תודה.

    לישראלים הנוסעים לסין, אגב, כדאי לדעת שישראלים חייבים ויזה ומחוייבים להוציא אותה רק בישראל.

  • פנינה פלמן  On 05/11/2009 at 19:38

    טלי

    תודה על ההמלצה. עוד לא שמעתי על הספר הזה, וכפי שהגדרת אותו אני מרגישה שאני עשויה להתחבר אליו מההבטים שציינת גם הצצה לתרבות אחרת וגם נגיעה בנושאים משותפים לכל האנושות.

    סוף שבוע נעים לך
    פנינה

  • טלי  On 05/11/2009 at 20:34

    אם הצלחתי לגרום לכל אחת מכן להרגיש שהיא יכולה, כנראה, להתחבר לספר הזה, אז כנראה הצלחתי להעביר הנה משהו ממנו. תיהנו!

  • שועי  On 06/11/2009 at 0:27

    היו כותבים בסין ספרים כגון
    פשפש הקרקסים
    על שם קרקסי הפשפשים שרווחו כל כך ברבעים העניים יותר של שנחאי
    אבל אז שינו את שנחאי לבייג'ין
    (על שם מנחם בֵּיגִ'ין)
    ואת הקרקסים לנשפים
    אבל יותר מכל, הדגים על הכריכה למעלה
    הזכירו לי שורה שכוחה של לאה גולדברג:
    מפשפש הוא בארנק
    ומוצא זנב של דג
    (-:
    תודה טלי

  • טלי  On 06/11/2009 at 13:15

    זכית במתנה לשבת, אם בענייני סין ולאה גולדברג עסקינן…(-:

    בארץ סין גר צ'ן-סו-לין
    בבית עם גינה
    ולו שלושה בנים גדולים
    ובת אחת קטנה.

    יפה בתו של צ'ן-סו-לין
    רגלים לה קטנות,
    והיא נועלת סנדלים
    ממשי דק מאוד.

    והיא צועדת צעדים
    זריזים ועדינים,
    והיא רוקדת ריקודים
    בגן השושנים.

    ואבא-חמד צ'ן-סו-לין
    קורא לה "פרח-זיו",
    וכל אחיה הגדולים
    קוראים לה "בת אביב".

    יצא לדרך צ'ן-סו-לין:
    "אשוב אחר שבת.
    אתם בנים, בנים גדולים,
    שמרו-נא על הבת!"

    ופרח-זיו אמרה לאב:
    – "אם בשלום תשוב,
    ארקום לך אבנט זהב
    וגם ארנק זהוב".

    ישבה, רקמה בחוט של פז,
    רקמה ימים שלושה:
    על האבנט כנפי אווז
    ונחל, אף חורשה.

    אמר אחיה הגדול:
    "אני יוצא עכשיו
    ולך אביא מעיל כחול
    וסנדלי זהב".

    אומר האח הבינוני:
    "חכי, אחות יפה,
    אצא אביא לך אף אני
    זוג סנדלי קטיפה".

    אומר אחיה הקטן:
    "לא, לא אטוש ביתי,
    כי אעמוד בקצה הגן
    לשמור על אחותי".

    בלילה בא דרקון שחור
    דופק על שערם:
    – "אני בן-מלך וגיבור
    מהור ההר הרם!

    שמעתי כי לך אחות
    יפה וחיננית
    ולאימי חמש שפחות
    אך אין לה רקדנית!

    תן לי מיד את אחותך,
    תן לי החמודה.
    ולא – אסירה את ראשך
    בחרב החדה!"

    ענה האח: "את אחותי
    לא תקבל, הזד!
    ולא נקל לך איתי,
    גיבור, להתמודד!

    כל רמש קט אשר בגן
    לוחם הוא לימיני,
    מיד ייצא צבא איתן
    מכל פינות גני!"

    אז מגנו של צ'ן-סו-לין
    יצא צבא גדול:
    עשרים ושתים נמלים
    וגנרל חרגול.

    והחרגול קרא בקול:
    "כל איש-צבא, היכון!
    כי האויב נפול יפול,
    נכה את הדרקון!"

    יצאו ונלחמו בסך
    בשער של הגן,
    והדרקון נמלט, ברח
    ולא נודע לאן.

    בבוקר שבו האחים
    הביאו מתנות,
    ולקטון שבאחים
    הריעו שיר גבורות:

    "בסין כמוך אין גיבור,
    אחינו החביב,
    מידי דרקון, דרקון שחור
    הציל את בת-אביב".

    שמחה רבה, הביתה בא
    גם אבא צ'ן-סו-לין,
    נדב ריבה לחיילים
    לצבא הנמלים.

    ולבתו מעיל כחול
    וסנדלי זהב,
    ולחרגול,ולחרגול
    שריון פלדה נדב.

    בארץ סין גר צ'ן-סו-לין
    בבית עם גינה
    ולו שלושה בנים גדולים
    ובת אחת קטנה.

    מתוך הספר "מה עושות האילות בלילות", שירים לילדים מאת לאה גולדברג, ציורים אריה נבון, ספריית פועלים/אנקורים, יצא לאור לראשונה ב- 1957, עמ' 56-61.

    שבת שלום (-:

  • שועי  On 08/11/2009 at 10:49

    כמובן שאחרי הריגת הדרקון השחור
    נערך נשף גדול
    אליו הוזמנו גם כמה פשפשים
    זה פשוט, לא?
    (-:

  • טלי  On 08/11/2009 at 12:30

    הו, טוב שהגעת, כמעט הלכתי להלשין לך שמסתתר פה שיר בשבילך…(-:

    ברור, הפשפשים היו היחידה הסודית שהצטרפה לצבא הנמלים וניצחה את הדרקון.
    וכיוון שאתה כה מתרגש מהם, מהפשפשים (שבספר הנדון משמשים כמטאפורה בלבד, אין שם ולו פשפש אחד לרפואה), ראוי לספר על מופע שראיתי לפני כמה שנים בפסטיבל הצגות ילדים ונוער בחיפה, אחרי שקבלתי המלצה חמה מחברה שצפתה במופע בפסטיבל שרלוויל בצרפת.

    קראו לזה "קרקס הפשפשים", היה שם איש, מנהל קרקס, מאלף פשפשים שהדגים איך הוא גורם להם לקפוץ מבעד לחישוקים, להשפריץ מים, להיירות מותח לשמיים ועוד ועוד תעלולים ופעלולים בתוך אוהל קרקס קטון ומקסים. מיותר להגיד שלא היה שם שום פשפש אמיתי אחד ושזה לא פגע כהוא זה בהנאה וההתפעלות מפועלם הקרקסי. נכון?…(-:

  • שועי  On 08/11/2009 at 19:19

    נשמע משהו שהייתי צוחק בו מההתחלה ועד הסוף.

  • טלי  On 08/11/2009 at 22:20

    (וכמובן שהתכוונתי להיירות מתותח, לא מותח…)

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: