פרסי ג'קסון והקרב על המבוך

 מאת ריק ריירדן, תרגמה יעל אכמון, יצא בהוצאת גרף, בסדרת גרף צעיר 

מזמן לא נתקלתי בכזאת התלהבות של ילדים מספר, בכזאת רמה של נדנודים ושאלות אינסופיות:

 "טלי, מתי יוצא פרסי 4?" "פרסי יצא כבר?"

"ועכשיו?" "ועכשיו?" "ועכשיו?"

"קבלת פתק לחבילה? באמת?! עד מתי הדואר פתוח? תלכי עכשיו! אולי זה פרסי…"

זה רק קצה הקרחון של מה ששמעתי בחודשים האחרונים מילדים יקרים ואהובים שבין היתר, מקבלים ממני ספרים רבים בהשאלה.

אני בעצמי נאלצתי לחכות בסבלנות לתורי, עד אחרי שהמכורים הכבדים קבלו את המגיע להם, אבל מרגע שקראתי – נהניתי, נהניתי מאוד.

העולם של פרסי ג'קסון מקים לתחייה את הדמויות והסיפורים של המיתולוגיה היוונית ומשלב אותם בעולם האמריקאי העכשווי. בספר הנוכחי מככבים דיידלוס והמבוך המפורסם שלו, קליפסו והאי שלה וכמובן – פרסי ואנבת' החצויים שנולדו מזיווג של בני תמותה ואלים, גרובר הסאטיר שמוכרח למצוא סוף סוף את האל האבוד פאן, טייסון הקיקלופ טוב הלב ומהצד השני (כי בספר כזה מוכרחים להיות טובים ורעים- אין מנוס…) לוק, החצוי שבגד, קרונוס אדון הטיטאנים האיום (שהדמוניזציה המוחלטת של דמותו ומאבקו המתמיד למצוא לעצמו גוף חדש לא יכולים שלא להזכיר את זה שאסור לנקוב בשמו…) ואינסוף מפלצות איומות ויצורים קסומים.

אין ספק שילדים שבקיאים בנבכי העולם של פרסי ג'קסון מרוויחים ערך מוסף של היכרות עם המיתולוגיה היוונית, אבל ריק ריירדן מצליח לעטוף את המסר בכל כך הרבה חן ובכל כך הרבה מתח, ולשבור את המתח כל פעם מחדש עם הומור ציני ומודע לעצמו, שכל רמז של דידקטיות ויבשושיות, אם היה כזה, מוכרח היה להישאר על רצפת חדר העריכה…

לא סתם נדרשתי למטאפורה מעולם הקולנוע, כצפוי – הוליווד שוקדת ממש עכשיו על עיבוד סדרת הספרים לסרטי קולנוע. אני משערת שאלה יהיו סרטי אקשן מוצלחים לסוגם, הרבה "אמאל'ה" ו"איכס", קצת לחלוחית של התרגשות וקתרזיס של הקלה בסוף. ועדיין, חוויית הקריאה נותנת משהו אחר. המפלצות אולי מחרידות על המסך הגדול, בחסות מחלקת אפקטים של אולפן גדול ורב תקציב, אבל כששוכבים במיטה בשקט עם הספר, צוחקים בקול רם, רועדים בשקט והופכים עמודים בשקיקה – הן מפחידות יותר.

אחרי ארבעה ספרים אפשר היה לצפות שריירדן ימצה את הגימיק ויתחיל לחזור על עצמו, אבל זה לא קורה. ההפתעות רודפות אחת אחרי השנייה בקצב מסחרר והפעם, בין קרב לקרב, הוא מצליח גם לגעת יותר עמוק, בשאלות של רגש, נאמנות ואפילו מוסר.

כן, זה ספר נוסחתי. אבל ריירדן מכיר את הנוסחא ומציב בתוכה את התמהיל המדויק שיוצר כיף של ספר.
"פרסי ג'קסון והקרב על המבוך" הוא ספר קצבי, מותח, מרגש, מלמד וגם ממש ממש מצחיק.

השאלה הפופולארית עכשיו היא, כמובן, "נו, פרסי 5 יצא כבר?!?" (תשובה: עוד לא. זה צפוי לקרות לקראת חנוכה, הוא יהיה הספר האחרון בסדרה ויקראו לו "פרסי ג'קסון ותקוות האולימפוס").

האמת? גם אני כבר מחכה…

טריילר שני לסרט הראשון שעתיד לצאת בקרוב:


הנה מה שכתבתי על פרסי ג'קסון וגנב הברק (1)

ועל פרסי ג'קסון וים המפלצות (2)

על פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן (3) התרשלתי ולא כתבתי, אבל נהניתי ממנו לא פחות

פרק ראשון מ"פרסי ג'קסון והקרב על המבוך"  מהבלוג של גילי בר הלל היקרה, עורכת הסדרה, שפרסמה גם את רשימת פרקי הספר (למי שלא מכיר ולא קרא, רשימת הפרקים יכולה לתת מושג לא רע על התכנים והסגנון).

גילי גם כתבה ב ynet למה היא כל כך אוהבת את פרסי  ואיך הוא כבש את מקומו של אחד, הארי פוטר

נעם רשף, שכן מ"רשימות", מתלהב גם

וכמוהו גם סיגלית בן ישראל ב global report

במוקד הספר הנוכחי עומד המבוך של דדלוס, אחד הסיפורים העצובים והיפים במיתולוגיה היוונית, ובכלל. נדמה לי ששמעתי לראשונה על הסיפור הזה בערך בגיל 10-11, הרבה שנים לפני שמישהו חלם על פרסי ג'קסון, ודוקא דרך שיר יפה ועצוב של רבקה זהר, עם מילים נהדרות של אהוד מנור.

ואם כבר במבוכים עסקינן, כשהייתי בערך באותו גיל, ראיתי בקולנוע את הסרט המצויין לבירינט.

מבחינת פירוטכניקה ואפקטים הוא הרבה יותר קרוב ל"סיפור שאינו נגמר" מאשר לפרסי ג'קסון, אבל נדמה לי שאוהבי המבוך של פרסי יאהבו גם את המבוך הזה (כאן רק טריילר)

תוספת מאוחרת: זה בכלל לא קשור לפרסי וגם לא בדיוק לילדים, אבל הרגע שמעתי שיר נהדר של להקה חדשה ששרה על סיפורו של איקרוס.

הסולנית היא נעמה וייזל, זמרת מדהימה עם קול פעמונים צלול שאני מכירה מאז שהיא היתה בת 9 (גילוי נאות: היא בת דודתה האהובה של חברתי חמוטל).

ללהקה קוראים capricia , הם שרים באנגלית ולדעתי הם עוד יגיעו רחוק –

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 25/10/2009 at 13:40

    טלי יקרה, עוד לא קראתי אף אחד מהפרסים, אבל שני הילדים שלי קראו את כולם (הצעיר מתחיל את הרביעי כעת). המיתולוגיה היוונית עצמה היתה חלק בלתי נפרד מחיי הצעירים, במקביל לתורה. ולכן, ביתי הגדולה ראתה בזה דבר טבעי לקרוא ספרות על המיתולוגיה היוונית שנמצאה בבית , עוד לפני שיצא פרסי ג'קסון. מעניין, לדבריה– שעה שרוב בנות כיתתה קראו הארי פוטר, רק היא ועוד אחת מכירות את פרסי ג'קסון. כנראה שהאלים היווניים עוד מפילים את חתיתם על טעמם של קהלים דתיים, כאילו שאיזה אנטיוכוס (שהיה דווקא סוּרי) ולא כרונוס עתיד להתעורר מבין דפיו של הספר.
    אגב, כרונוס המקורי מטיל אימה לאין ערוך יותר מזה שאין לומר את שמו, הוא טורף את ילדיו, ורק זאוס מתקומם כנגדו.
    לנטלי מסיקה חברתנו ל'רשימות' יש קטע יפה מאוד בספרהּ 'אדמה שחורה' המתאר את התפרצות הוזוב על פומפיי והורקלנום כשיבתם של הטיטאנים בכדי לנקום באלים האולימפיים את נקמתם.
    ואת לברינת אני זוכר היטב. גם בגלל דיויד בואי המככב שם, וגם הואיל והסרט כולו הוא של ג'ים הנסון, איש החבובות, שמי ישווה לבובותיו.

  • טלי  On 25/10/2009 at 13:57

    שועי יקר, ידוע, ידוע שעוד לא קראת, יום יבוא וגם אתה תיפול לעולמו של פרסי…

    מעניין וחבל שבנות כיתתה של בתך לא מכירות את פרסי, יש ספרים אחרים שהנצרות בהם בולטת הרבה יותר – סדרת נרניה למשל (שגדושה במוטיבים נוצרים חזקים אבל כדי להבינם צריך להכיר נצרות, כך שזה לא שהספרים האלה, או ספרי קריאה כלשהם, מעבירים ילד כלשהו על דתו…).

    האלים היוונים הם אמנם דמויות בולטות בסרת פרסי, אבל אין שם אפילו רמז לשאלות של אמונה באלים האלה, אמונה שממילא כבר פסה מן העולם מזמן…

    לא הייתי ממהרת לזלזל בכוחותיו של זה שאין לאמר את שמו, הוא אמנם לא אכל את ילדיו אבל זה רק משום שהוא מעולם לא טרח להוליד ילדים…

    קרונוס (כך כותבים את שמו בספרי פרסי) מפחיד מאוד, אני חושבת שרק בספר האחרון נגלה עד כמה (וזה לא ספוילר, אלא ניחוש מושכל).

    המטאפורה של נטלי נשמעת מעניינת ויפה, ואכן- לבירינט הוא מפגש בין ג'ים הנסון לג'ורג' לוקאס,מפגש מוצלח ביותר.

    עכשיו רק נשאלת השאלה מה (ומי) יהיה אחרי פרסי…

  • שירה  On 25/10/2009 at 16:32

    גרמת לי להזכר בה. הייתה אצל סבתא שלי על המדף, והוגדרה אמנם כאינציקלופדיה, למרות שתוכנה בכלל לא מזכיר את מה שאנחנו רגילים לזהות כאינציקלופדיה היום. במקום ערכים וההגדרות לאותם ערכים, הופיעו שם סיפורים שלמים. מן קצב אחר ששייך לזמן אחר, כנראה, שבו אף אחד לא מיהר להגיע לשורה התחתונה.
    יום אחד העזתי לפתוח אותה בכרך שעסק באלים ודתות, רובו הוקש למיתולוגיה היוונית, אבל לא רק כמובן. אני זוכרת שנישבתי לחלוטין בקסם הסיפורים שם שהופיעו במלואם.
    עד היום, המיתולוגיה נראית לי כסוג של אגדה נפלאה שאסור לגעת בה בשל כך, היות והיא כל כך מושלמת, מרוכזת, מעוררת את הדימיון בפני עצמה. לכן, קשה לי לדמיין אינטרפטציות שלא יחטאו לה באיזושהי מידה.

  • טלי  On 25/10/2009 at 16:59

    אני לא מכירה את אנציקלופדיה "מעיין", למרות שהסיפור הזה שלך מעורר בי סקרנות רבה.

    אין ספק שהמיתולוגיה היוונית היא יצירה שלמה ועשירה בפני עצמה (אם כי ודאי שיש לה הרבה הרבה אינטרטציות ועיבודים שונים מ"מעיין", את יודעת…), אבל המטרה של פרסי היא לא רק לספר את סיפורי המיתולוגיה כפשוטם, אלא גם לספר סיפור הרפתקאה מותח, המיתולוגיה היא בעיקר התפאורה, וגם השורשים והרמזים שעומדים ביסוד כל החגיגה הזאת.

    יפה בעיני שזו האסוציאציה שלך, מפתיע, ולכן יפה (-:

  • מרית  On 25/10/2009 at 19:51

    גם נח בני ערק מהארי לפרסי. אני קראתי אחד, ולא היו לי טענות, אבל גם לא פיתוי להמשיך. איכשהו אני מעדיפה בהרבה את הומרוס המואר והמתון והמפורט על הגירסה האמריקאית השטוחה והקצבית שנכנסת מעין אחת ויוצאת מהשנייה.

  • טלי  On 25/10/2009 at 20:20

    נכנסת מעין אחת ויוצאת מהשניה זה כואב…(-:

    לא צריך לבחור, ההיפך- פרסי מעודד את אוהביו ללכת לחפש את המקורות המיתולוגיים, וגם אין צורך לערוק מהארי, כבודם של שניהם במקומם מונח, פרסי לא ייעלב אם נח יקרא גם את הארי, אני בטוחה (-:

  • תמי  On 25/10/2009 at 20:45

    כמו שתיארת, אבל יש שיפור משמעותי מספר לספר, והשלישי והרביעי כבר ממש טובים.
    טלי, אחלה פוסט. סחתיין על ההשקעה. מקווה לראותך בשבת בגן לוינסקי.

  • שועי  On 25/10/2009 at 21:06

    אצלי דווקא המיתולוגיה החלה מן הציורים הנפלאים מאת אליס ומרטין פרוונסון שנלוו לספר האיליאדה והאודיסיאה בעיבוד עברי של אנדה עמיר פינקרפלד כאשר הייתי בכתה א', המשיך באנקלופדיה תרבות המיתולוגית והצבעונית, ובמיוחד הערכים שהוקדשו בכרכים 6 לאלים האולימפיים, ובכרך 4 למסעותיו של אודיסאוס ובספרה של אדית המילטון
    שעם כל יובשו עדיין יש בו איורים יפים מאוד

    זה המשיך עם תרגום טשרניחובסקי השלם להומרוס
    ואחר כך המשיך עם שלונסקי על שיקספיר

    ואולי לכן, טלי, ייקח לי עוד זמן לנסות את פרסי ג'קסון (אם כי, דומני כי את הסרט הראשון ודאי אראה עם הילדים באחד הקניונים הסמוכים למקום מגורינו)

    מעולם גם לא הבנתי את החדווה שבא הכל אצו רצו ל'רוזנקרנץ וגילדרנשטיין מתים' של טום סטופארד
    סייד קיק, קיומיות א-לה סמואל בקט
    ובכל זאת צריך קצת יותר בכדי לנגוע בסיפור הזה המכשף והעגמומי, של הנסיך המלנכולי מאלסינור.

  • שועי  On 25/10/2009 at 21:10

    ולא החדוה שבא הכל אצו רצו

    בכל אופן, הם אצו רצו.

  • מיכל  On 25/10/2009 at 23:18

    בזמן לגמרי

  • דפנה לוי  On 26/10/2009 at 8:12

    גם את פיליפ פולמן וחומריו האפלים
    קודם כל שם הגיבורה היא ילדה, ועוד אחת לא מושלמת, ויש שם גם דיון בבעייתיות הגדולה בקשר עם ההורים, שלעתים מאכזבים ולא תמיד רק מחבקים מלטפים ומשמשים השראה כמו ברוב ספרי הילדים.

  • טלי  On 26/10/2009 at 9:55

    תמי – מסכימה איתך מאוד לגבי השיפור במהלך הסדרה. הייתי קצת סקפטית, חששתי שזה גימיק שימצה את עצמו מהר, וקורה בדיוק ההיפך.
    תודה תודה! (-:
    אני עוד לא בטוחה לגבי שבת, אבל אם כן- בטח ובשמחה.

    שועי – אני משתאה מזה שאתה אשכרה זוכר את הכרך המדויק של כל דבר, אבל באיזה שהוא מקום כבר לא מתפלאה (אם אפשר להשתאות בלי להתפלא…).
    הסרט, אבל, יעביר לך חוויה דומה לזו שמרית מתארת, אני בטוחה שהוא כייפי ומותח והכל, אבל במשקל חצי נוצה ובספרים, בעיקר המתקדמים, יש יותר.לא הייתי אומרת שפרסי ג'קסון הוא סייד קיק למיתולוגיה, אולי מחווה זה קצת יותר מדוייק. ואם כבר דברנו על ג'ים הנסון, כדאי להזכיר שכנספח לסדרת המופת הטלויזיונית (יש גם בדי.וי.די ומומלץ מאוד מאוד מאוד) "סיפורי עמים", קיימים גם כמה פרקים על המיתולוגיה היוונית, כולל דידלוס ואיקרוס.

    והעיקר שהם אצו רצו. ועוד בחדוה (-:

    מיכל – (-: יופי! לגמרי יופי.

    דפנה – בטח שאני מרשה, בשמחה גדולה. "חומריו האפלים" זו טרילוגיה נהדרת ומאוד מאוד מומלצת, אבל אני חושבת שהיא שייכת לליגה אחרת, גם מבחינת הגילאים (הייתי אומרת- קודם "הלוייתן מבבל", אז "סבריאל" ואז "חומריו האפלים", וכל אלה, כמובן, אחרי כל הארי ופרסי) וגם מבחינת הרמה. פרסי כתוב מצויין לסוגו ולא מתיימר להרבה יותר מעבר להיות ספר כיף. לפיליפ פולמן יש יומרות אחרות, רציניות יותר, ולטעמי הוא גם עומד בהן לחלוטין.
    ואגב הורים, זו, בעיני, נקודה חלשה אצל פרסי, ההורים (בטח האלים מביניהם אבל גם ההורים בשר ודם) לא נוכחים מספיק, מה שהופך את הנוכחות שלהם כשהם כבר כן מואילים להגיע לקצת מאולצת.

  • סיגלית  On 26/10/2009 at 20:06

    תודה על הקישור 🙂
    הולכת לחפש את השיר של רבקה זוהר ביוטיוב. לא מכירה אותו ורוצה להאזין לו

    תודה טלי

  • טלי  On 26/10/2009 at 20:31

    אני חוששת שהשיר של רבקה זהר לא מופיע ביוטיוב, אם היה הייתי שמה לינק לשיר ולא רק למילים…

    (אבל אם את מוצאת במקרה, אשמח מאוד לדעת)

  • גילי  On 26/10/2009 at 22:49

    דווקא בספרות הנוער הקלאסית רבים ההורים הנעדרים, המתים או הגרועים על ההורים התומכים. אני ממש מתקשה לחשוב על ספר נוער טוב שבו ההורים חיים, נוכחים, מודעים למתרחש ונותנים את תמיכתם לילדים…בטח לא בז'אנר הפנטזיה.

  • אביטל  On 27/10/2009 at 8:57

    אבל גילי, זה הרי ברור שבספרות נוער קלאסית ירבו ההורים הנעדרים/המתים/ הגרועים על ההורים התומכים- כי "נוער" ו"הורה תומך" זה אוקסימורון מצד הנוער.
    הסיבה שאת מתקשה לחשוב על ספר נוער טוב שבו ההורים חיים, נוכחים, מודעים וכו' הוא שספר כזה יתפס בלתי אמין אצל בני הנוער.
    כלומר, אני מקווה מאד שרבים בני הנוער הזוכים להורים חיים, תומכים ומודעים- אבל מהצד של בני הנוער, בהיותם בגיל הזה, הם לא תופסים את זה ככה. הכי רחוק שהם יכולים להודות זה אולי שלמישהו מהחברים שלהם יש הורים "בסדר"…

    אביטל,
    אמא שמנסה להיות חיה, תומכת ומודעת לבת נוער חמודה אחת ולקטין שמתחיל לגלות סימני גיל ההתבגרות (מה, זה מתחיל מיד אחרי 10? רחמים עלי!)

  • טלי  On 27/10/2009 at 10:15

    מעניין שכפי שבספרים לגיל הרך יש המון הורים שהם הכי מכילים בעולם והכי סבלניים בעולם (גם כי זה מה שנעים ומחזק לילדים לשמוע וגם כי זה מה שנעים להורים- הקונים והמקריאים- לשמוע…), כך בספרי נוער, ובעיקר בספרי פנטזיה הרפתקניים שבהם הילדים נמצאים בסכנות תמידיות (כולל סכנת מוות, גם בספרי פרסי) ההורים לא נוכחים. לא בכדי יש כל כך הרבה גיבורים יתומים, מבילבי ועד הארי ועד בכלל.

    ואביטל, העם איתך, זה יעבור… (בינתיים לפחות כולכם נהנים מפרסי…) (-:

  • עידית פארן  On 28/10/2009 at 14:08

    אני שאלתי ילדה אחת
    עם עיניים כחולות עליו על פרסי ג'קסון
    והיא סיפרה לי ,ואז הן גם הבריקו, העיניים. עכשיו בדיוק היא קוראת את אחד הספרים
    מרותקת, וכשהיא תסיים הוא יעבור אלי
    תודה
    (כן אני קניתי אותו, וכן זה כנראה עובר בתורשה ההתמכרות הזאת…)

  • טלי  On 28/10/2009 at 16:01

    מהילדים להורים, כלומר (-:

    מרותק/ת – זו המילה ברגע שקוראים פרסי.

  • אהרן  On 29/10/2009 at 8:36

    ניצלתי את ההזדמנות שיש לילדה יומולדת, וקניתי את הראשון.
    שאלו אותי אם לעטוף- אמרתי – בטח- זה בשביל הילדה (וקרצתי לעצמי)

  • טלי  On 29/10/2009 at 14:02

    וואי, איזה כיף לשמוע!

    תיזהר, יש עוד כל כך הרבה ספרי נוער שאני כל כך ממליצה עליהם גם למבוגרים…

    ומזל טוב לילדה (-:

  • אהרן  On 29/10/2009 at 22:47

    רוצה להמליץ על עוד משהו ?
    את לא מאיימת בכלל

  • טלי  On 29/10/2009 at 22:56

    אוהבת מאוד מאוד את הסדרה הזאת.

    בטח!

    הלוייתן מבבל http://www.notes.co.il/tali/48368.asp

    (זה לינק להמלצה על המשכו- המים שבין העולמות, אבל בתוכו יש גם לינק להמלצה על הלוייתן מבבל)

    ג'ונתן סטריינג' ומר נורל (לא לילדה, שאני לא יודעת בת כמה היא, אבל לך)
    http://www.notes.co.il/tali/41188.asp

    סבריאל
    http://www.notes.co.il/tali/40016.asp

    הבריון של ארצ'ר (גם לילדה)

    http://www.notes.co.il/tali/56120.asp

    עדיין לא מאיימת?…(-:

  • אהרן  On 30/10/2009 at 7:18

    (הסבירו לי שזה כמו לשאול איזה מזל את)
    את סבריאל קראנו (עם הגדול ממנה) והיה יפה כמובן.
    תודה

  • טלי  On 30/10/2009 at 12:20

    אבל אני לא שייכת למלחמות שניטשות לפעמים בין אלה לאלה, אין אף ספר בסדרה כולה שלא אהבתי.

    וההמלצות שם למעלה היו רק מנה ראשונה…

  • אהרן  On 31/10/2009 at 19:38

    הצל מבריק וכל זה- אבל אנדר עם דובר המתים שלו ? באמת מבריק.
    אני רץ כרגע על ואש על פני תהום או משהו כזה. קשה קצת בפרקים הראשונים אבל מקווה לטוב.

  • טלי  On 01/11/2009 at 12:47

    לא קראתי את הספר שאתה קורא. אם קשה או משעמם- עזוב, לא חובה. יש כל כך הרבה ספרים טובים לקרוא.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: