פוסט אורח(ת) מאת נורית פלד אלחנן: בית המשפט אינו משתתף בצער

בקרוב מאוד אני מתכוונת לכתוב על ההתרשמות שלי מהדיון בבג"ץ. עכשיו, אני מבקשת שתקראו את החווייה האישית של אישה שאני אוהבת מאוד. כל המילים מכאן והלאה, של נורית.

ביום שלישי נכחנו – חברים מתנועת לוחמים לשלום, חברות מחסום וואטש, חברי פורום המשפחות השכולות למען שלום, ודויד גרוסמן – בשימוע בבית הדין הגבוה לצדק בעניין סגירת תיק החקירה (מחוסר ראיות) של הרג עביר עראמין בת העשר לפני כשלוש שנים.
השימוע שנקבע לאחת עשרה ולאחר מכן לתשע ולאחר מכן לעשר ולאחר מכן לאחת, התחיל בשתיים. עיתונאים התרוצצו במסדרון (מי מת? ילדה? באמת? תסלח לי אדוני מתה לך ילדה? כן. אז אתה בסאם עראמין? לא אני רמי אלחנן. אוי סליחה. איפה עראמין הזה? ומי אתן? אנחנו ממחסום וואטש. מאיזה מחסום? מה אתן עושות כאן? ומי את? אני חברה. של הפלסטינים האלה? כן. איך זה? איך זה קורה? יכולה להתראיין? גם לך מתה ילדה? באמת? מתי? ממה? איך קראו לה? ובכל זאת את איתם?) אבל אף ישראלי לא דיווח בסופו של דבר על האירוע.

סלווא ובסאם עראמין אינם יהודים ואינם ישראלים. הם חיים תחת כיבוש אכזר וכבר התנסו בכל מה שיש לו להציע: גירוש, כלא והרג בתם הקטנה עביר מכדור גומי שנורה לכאורה מרובהו של חייל משמר הגבול שישב בג'יפ ממוגן והוציא את קנה רובהו מן החור המיועד לכך לכאורה וכיוון וירה לכאורה לעבר ראשה של הילדה שעמדה לצד אחותה ליד קיוסק וקנתה סוכרייה לכאורה בהפסקה שבין השיעור הראשון לשני. הקליע נמצא תחת גופה של הילדה והועבר לרשויות. עדי ראייה, כמו גם שוטרי משמר הגבול, העידו שלא הייתה שום סכנה לכאורה לחייהם ושהירי נעשה בניגוד להוראות, אם נעשה. שני פתולוגים העידו שמן הסתם השבר שנגרם בגולגולתה הקטנה של עביר הוא שבר שיכול לכאורה להיגרם מכדור גומי. הרופא המטפל בהדסה אמר שלא היה זה כדור חי. קלטת השחזור של האירוע לא נמסרה לסנגור ולא לבית המשפט כי החיילים שלכאורה ביצעו את הירי, כלומר הוציאו קנה רובה דרך חור שחורר במיוחד למטרה זו, כיוונו וירו על ראשה של הילדה עביר, מככבים בקלטת.

פרקליטת המדינה, עילגת, לא מעודכנת ולא מסורקת, עומדת כמו מ"מ טירונים בגבה אל הקהל ומפריכה את כל הטענות: אז מצאו קליע. אז מה? מיודע כמה זמן הוא רבץ שם? אז אנשים העידו אז מה? הם יכולים (הערבים האלה) לומר כל דבר, זה כבר עדות? אז לא זרקו שם אבנים אז מה? זרקו ברחוב הסמוך. אם אתה היית במקומי, היא צוחקת אל מיכאל ספרד, כבר היית עושה מזה מטעמים.
מטעמים.

השופטת בייניש מזכירה לספרד – פעמיים – שכבר היו מקרים מעולם והחיילים מעולם לא עמדו לדין ולא הואשמו במאום אז מוטב שירד מזה. הפרקליטה צוחקת: היה לי העונג להיות במשפטים כאלה.
מטעמים. עונג.

אבל סלווא ובסאם עראמין אינם יכולים לתבוע דין צדק אלא מבית הדין של הישראלים. הם דורשים שהאמת תצא לאור בבית המשפט של הכובשים. של ההורגים. "כדי שאוכל לנוח וכדי שעביר תוכל לנוח," אומרת סלווא לעיתונאים. הפשע המושלם כתב פעם ז'אן פרנסואה ליוטארד, איננו רק ההרג אלא השתקת העדות, והשתקת קולם של הקורבנות. והעוול הגדול ביותר שאפשר לעולל לקורבן הוא האילוץ לבקש צדק אצל מעניו.

כפי שהבהירה השופטת בייניש בהערותיה לספרד, דמם של פלסטינים מותר בארץ הזאת. מעולם לא נענש איש על הרג פלסטינים – ילדים, מבוגרים, יילודים, זקנים. כל הרוצחים היהודים מתהלכים בינינו, חופשיים ומאושרים.
הרוצחים שלנו, המתאבדים הפלסטינים, לפחות פוטרים אותנו מלשאת את נוכחותם בעולם באמרם תמות נפשי עם פלשתים. רוצחה של עביר עראמין בוודאי בילה בפאב באותו ערב (איזה יום נאחס! נכנסה לי ילדה לכוונת.) וימשיך לבלות בעוד הרבה פאבים בעוד הוריה של עביר מחפשים צדק אצל הכובש, אצל הנוגש.

בני יגאל בן ה-17 ישב כל היום באולם בית הדין והבעת זוועה על פניו. בלילה המריא לאושוויץ עם בני כיתתו.
למענו ביקשתי, התפללתי, ייחלתי, כמעט צעקתי שהשופטות המנומנמות – בייניש-ארבל-פרוקצ'ה- תמצאנה ניצוץ של אנושיות בעצמן, להישיר מבט אל סלווא שלא חדלה לבכות, אל בסאם שהחוויר והלך, ולומר: בית המשפט הגבוה לצדק משתתף בצערכם על מותה של עביר הקטנה.

זה לא קרה.

 

 
 
smadar&Abir copy

 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני  On 16/10/2009 at 13:09

    דווקא אלה ששילמו מחיר מוכנים ויכולים לסלוח.
    ואנחנו כעם ומדינה אטומים לכאב ואכזריים.
    צער גדול.

  • שועי  On 16/10/2009 at 13:13

    תודה על הדברים
    גם אם קשה להגיב כלפיהם
    חשבתי על השיר 'פרח' של צרויה להב
    חשבתי על שיר של דילן תומאס על הסירוב להתנחם
    ולהתאבל בפראזות רגילות על מותה של ילדה בת חמש בלונדון בשריפה
    כאן כמובן, השריפה היא מעשה אדם
    חורבן חייו של אדם קטן, עולם קטן.
    ספק בעיני, האם מי שירה בעביר ייענש פלילית משום שקשה יהיה להוכיח מסוג מה שהראתה הטלויזה התורכית השבוע: חייל היורה בכוונת מכוון בילדה פלסטינית
    ובכל זאת יש כאן אסון, אסון גדול, החורג גם מעבר לאסון המשפחתי, או לאסונן של משפחות שכולות, יש כאן אסון אנושי, כלל אנושי
    שעלינו לפתוח אליו את ליבינו בכדי להצליח לגרום לאנשים להבין ולראות
    בכדי לשים לכל ההרג חסר הפשר הזה קץ

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 16/10/2009 at 13:42

    אלחנן.

  • נועם  On 16/10/2009 at 13:54

    תודה על שהבאת את דבריה של נורית פלד אלחנן.

    מבקשי הצדק, המתדפקים על דלתות אטומות, נותרים עם ה"ניצחון" החלול שמעניק הביטוי הרהוט, השנון, המצליף.

    כמה נכונה הציפייה, שהשופטות הנכבדות יישירו מבט ויאמרו: "בית המשפט הגבוה לצדק משתתף בצערכם על מותה של עביר הקטנה".

    אבל כמו שכותבת נורית, זה לא קרה.

    כמה מצמררת הסמליות, ששנת מותה של סמדר היא שנת לידתה של עביר. ומי נולד ב-2007?

  • יולי  On 16/10/2009 at 13:56

    נורית יקרה,
    מהרגע שנודע לי לראשונה על הפעילות הציבורית שלך ושל רמי לפיוס וסליחה בין הישראלים היהודים והפלשתינים, אתם נותנים לי תקווה, השראה וכוח להמשיך בדרככם.
    אנא, אל תפסיקו לרגע ודעו שמאחוריכם ישנם המון רב של אנשים שמבקשים פיוס שרוצים סליחה ובעיקר שבעים מהמדיניות הכוחנית של מדינת ישראל.
    תודה מעומק הלב
    יולי

  • אסתי  On 16/10/2009 at 14:30

    אני זוכרת את סמדר התינוקת מהקמפיין של של"י – לסמדר מגיע יותר ממה שהליכוד יכול…
    ואני זוכרת היטב את ההודעה הנוראה ב1997…

    הדמות שלה הולכת איתי מאז
    ומ2007 – גם הדמות של עביר עראמין

    לא יודעת מאיפה אתם שואבים כוחות רמי ונורית, אבל הכוח שלכם נותן לי את הכוח בימים בהם היאוש אוכל כל חלקה טובה

    תודה על שאתם

  • מרית  On 16/10/2009 at 14:35

    לאן נוליך את העצב, את הכעס, את הבושה
    אם היה אפשר לשלוח חיבוק דרך האינטנרט
    הלוואי שלא תדעו עוד צער

  • טלי  On 16/10/2009 at 15:51

    רוני, שועי, משה (?), נועם, יולי, אסתי, מרית-

    ההשתתפות שלכם חשובה ומשמעותית, כל קול שמצטרף לגינוי הפשע הזה ולתמיכה במשפחה, במשפחות- מבורך וחשוב.

    באמת באמת תודה.

  • עידית פארן  On 16/10/2009 at 17:08

    זה בכלל לא מתאים מילים

    היה מתאים להסתכל בעיניים
    לך נורית שכתבת את הדברים האלה ובנך בתוכם

    לסלווא ובסאם
    לכם שאתם משלמים מחיר כל כך כבד.
    להביט בעיניים ולהשתתף.

  • חנה בית הלחמי  On 17/10/2009 at 15:07

    ידעתי מה אני אמצא בו.
    תודה, נורית.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: