"זה לא… מדונה… זה שירים, עם גיטרה" – על המופע האישי של דן תורן

לצד חשבון הנפש המתמיד וההחלטות האישיות והגדולות לשנה החדשה, יש טעם גם בהחלטות תרבות – פחות הרות גורל מההחלטות הגדולות אבל כאלה שמשפיעות על החיים לא פחות.
כבר כמה שנים שאני מחליטה להכניס יותר מוסיקה לחיי – אני כל כך אוהבת מוסיקה וכל כך לא מאזינה לה מספיק, שאני שואפת לקרב קצת בין התיאוריה לפרקטיקה…

כבר כמה שנים שאני מחליטה ללכת ליותר הופעות מוסיקליות, כי כל הופעה כזאת ממלאת אותי כל כך ונוגעת בי כל כך, שאני תמיד מתפלאת על עצמי שאני לא עושה את זה יותר (סיבות פרוזאיות, אתם יודעים – עניינים, עיסוקים, חיים, ולפעמים גם מחסור במישהו ללכת איתו להופעה, ללכת להופעה לגמרי לבד זה לא דבר שאני יודעת לעשות…).
מהבחינה הזאת, בחוזה הלא כתוב ביני לביני, אני דווקא משתפרת – השנה ראיתי יותר הופעות מבשנים קודמות. הבעיה היא שלחוזה הזה יש גם אותיות קטנות, ובאותיות הקטנות מופיעה התחייבות שלי לא רק לראות הופעות אלא גם לכתוב עליהן פוסטים ובהקשר הזה מצבי…הממ… טעון שיפור.

בקיצור, מה שאני מנסה לספר לכם, זה שבמוצאי שבת, רגע לפני יום כיפור, ראיתי הופעה מצוינת של דן תורן.

 

כרמית רוזן, שכנה יקרה מ"רשימות" ומעוד אי אלו מקומות, כותבת קצת על חיי התרבות הסודיים של חיפה, וטוב שכך. כי אתם אולי לא יודעים, אבל יש חיי תרבות גם מחוץ לתל אביב רבתי, ולמרות הבדיחות על חיפה הרדומה (כן, אפילו דן תורן גלש לכמה בדיחות כאלה בהופעה המדוברת) – יש תרבות בחיפה. ההופעה הזאת התקיימה בתיאטרון הסטודיו (כבר פיזרתי פה לא פעם גילויים נאותים על כך שהמנהל האמנותי של המקום הנעים הזה הוא חבר טוב שלי), באווירה אינטימית עם קהל קטן, קשוב ומגוון מאוד (טוב, בסדר, כאן אולי הסטריאוטיפים החיפאיים כן מתאשררים – לא נראה לי שבתל אביב קל למצוא נציגות גבוהה של אנשים מאוד מבוגרים במופע מהסוג הזה, אבל בעיני זה לגמרי מקסים).

 לצד זיכרונות הילדות והנעורים שיש לי מדמותו כשחקן בפינת "על הברזלים" המיתולוגית וכבחור המקסים והביישן שקונה טיפות אף במקום קונדומים ב"בחינת בגרות" לצד כל אלה – אחריהם כרונולוגית והרבה לפניהם בסדר החשיבות – דן תורן הוא מוסיקאי ולא סתם, אלא מוסיקאי מצוין, ומסתבר שיש לו לא מעט שירים שאני מאוד מאוד אוהבת.
המופע הזה, "דן תורן משחק ושר על חייו", מופע חדש שהושק ממש עכשיו, הוא לא מופע להיטים אלא סוג של טיול בשבילי החיים והנפש, סיפור-שיר-סיפור-שיר-סיפור-שיר, מאוד אישי, מאוד נינוח, לפעמים מצחיק, לפעמים מרגש וכל הזמן מאוד אנושי ואמיתי.
הוא מלווה את עצמו בגיטרה (ולפעמים גם במפוחית), ולצידו מנגנת טלי רובינשטיין – חלילתנית מופלאה שמצליחה לאלתר ולהעמיק כמו שלא ידעתי שאפשר לעשות עם חליליות וכן, היא טוענת שהמילה שמגדירה את המקצוע שלה היא חלילתנית ולא חלילנית, בזכות החליליות… חוץ מזה, כשהפלאפון של מישהו בקהל השמיע אות חיים, טלי רובינשטיין לקחה חלילית וחיללה בספונטניות צלצול זהה. סחתיין עליה (-:

במופע החיפאי שבו הייתי ישב בקהל השחקן-במאי אילן תורן, אבא של דן, והנוכחות שלו הוסיפה מימד משפחתי מיוחד למה שנאמר הבמה ומחוץ לה.
לאורך המופע היה לי נדמה שדן הולך על החבל הדק שבין ילדות לבגרות – לרגע הוא פוגש את הילד שהוא היה, לרגע את הילדים שלו ורגע אחר הוא מבוגר שנמצא כל הזמן בדיאלוג עם הילד שבתוכו.
מתחשק לי לספר פה כמעט את כל הסיפורים שסופרו באותו ערב – סיפורים קטנים, פרטיים ושובי לב, לפעמים עם פואנטה ולפעמים סתם עם חיוך קטן, אבל אני מתאפקת, כדי לא לקלקל לכם את ההנאה אם תקבלו חשק ותלכו גם.

את הכותרת של הפוסט לקחתי ממשהו שדן תורן אמר על הבמה (הציטוט מדויק, מה שהוא אמר כל כך מצא חן בעיני ששלפתי עט וכתבתי את המשפט על הכרטיס שלי כדי לא לשכוח וכדי לשתף גם אתכם).
דן (נראה לכם שמותר לי לקרוא לו ככה, בפמיליאריות?) סיפר איך הוא הקליט את התקליט הראשון שלו והלך לבקש כסף לכיסוי ההקלטות. הוא נפגש עם מישהו בכיר מאוד בעולם התקשורת, והצליח לשכנע אותו לשלוף צ'קים ולהשקיע בפרויקט. לפני שנשלפו הצ'קים, הבכיר (לא מגלה לכם מי זה היה – לכו להופעה ותשמעו לבד) שאל את דן אם לדעתו התקליט יחזיר את ההשקעה.
"לא". הוא ענה בכנות. הוא לא חשב שהמוסיקה שלו תעשה הרבה כסף, כי, כמו שהוא אמר, "זה לא…מדונה.זה שירים, עם גיטרה…" בלי פירוטכניקה והפקה מסובכת, פשוט מילים, סיפורים, מנגינות.

ובעיני, "סתם" שירים עם גיטרה, שירים שמספרים סיפורים קטנים מהחיים ויוצאים מהלב ונכנסים אליו, זה לב העניין.

 

בחרתי לתת לכם לטעום שלושה שירים, את שלושתם אני אוהבת כבר ממזמן ושלושתם (כמה מפתיע…) נוגעים בילדוּת, כל אחד בדרך שלו:

 

לפחות ארבעה ימים אחרי ההופעה זימרתי לעצמי בראש כל הזמן "טווידלדי טווידלדם, השומר של הגן שכב ונרדם, טווידלדי טווידלדם, מי יידע לב אדם?" – במקור (ובקליפ המקסים הזה) של ברי סחרוף, אבל המילים של דן תורן, והשיר הזה יושב עליו טוב גם כשהוא שר אותו

 

 

אני מאוד אוהבת שירי ערש. אהבתי אותם בתור ילדה ולמרות שאני עדיין לא אמא כבר הרדמתי לא מעט ילדים הרבה מאוד פעמים עם מיטב שירי ערש. את השיר הזה לא העזתי לשיר לאף ילד, אבל הוא בכל זאת מקסים בעיני. אנחנו רגילים לביצוע של יהודית רביץ, אבל  דן תורן כתב אותו, וכאן הוא גם שר-

object width="560" height="340">

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 02/10/2009 at 1:44

    דן תורן הוא עבורי אלבומו המצוין מאמצע שנות השמונים, 'לו חמה בשטח בנוי', עם שירים כמו 'בובה מדברת אנגלית' 'בלש פרטי,מותק' 'הדחף' ו-'לבן על לבן' (הרבה לפני הבצוע החוזר המפורסם עם להקת 'שונרא')אחר כך בא 'חופשה בעלי' אלבום מוצאי מלחמת לבנון הראשונה והאנתפאצ'ה שהיו בו כמה רגעים יפים, אבל לא הצליח לשחזר את יופיו וכנותו של האלבום הראשון. ומאז, פעם פה פעם שם, יש לתורן הברקה נאה, אבל אייכשהו כאשר יוצא לי לפזם משהו משלו זה לעולם משהו הגדור בתחומי אלבומו הראשון והנידח.

  • יולי  On 02/10/2009 at 10:12

    ואם במקרה לא ידעת טלי, יש גם דוד מוכשר מאוד: עמיקם תורן. אמן, יוצר, פסל שהבריטים מאוד מאוד אוהבים
    http://www.artnet.com/artist/423927252/amikam-toren.html
    חג סוכות שמח

  • יעל  On 02/10/2009 at 19:01

    את הסיבוב הנוכחי עוד לא יצא לי לראות, אבל ההופעות שלו בדרך כלל מקסימות. וכשמדובר במופע משותף עם מאור כהן, אי אפשר שלא לצאת עם חיוך רחב.

  • טלי  On 02/10/2009 at 20:23

    שועי יקר – את השיר "בובה מדברת אנגלית", שמסתבר שהוא השיר הראשון שדן תורן הוציא לרדיו לפני הרבה שנים, שמעתי לראשונה השבוע במופע והאמת האמיתית היא שכאשר ישבתי בהופעה במוצ"ש חשבתי לעצמי "שועי בטח היה נהנה ממופע כזה".
    בגלל המוסיקה? בגלל רמז הבלוז? האלתור? המלנכוליה הקלה? ההומור? הילדוּת? כל התשובות נכונות, כנראה. (-:

    יולי יקרה- אכן לא ידעתי, משפחה מוכשרת… תודה שהארת את עיני והוספת לי וחגשמח בחזרה (-:

    יעל – מאור כהן לא היה שם אבל יצאתי לגמרי עם חיוך רחב. גם עם תחושה שהיה קצר מדי (קצת יותר משעה כולל הדרנים) והייתי שמחה לעוד, אבל חיוך רחב היה גם היה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: