"פשוט זה לא"- 19 ישראלים מנסים לשרוד בג'ונגל המשפחתי של המאה ה-21

בעריכת בעז גאון ואפרת מיכאלי, יצא בהוצאת עם עובד           

משפחה היא כבר מזמן לא רק הקלישאה המסורתית של אבא-אמא-ילד-ילדה. משפחה היום כוללת ואריאציות נוספות ומודלים נוספים שהתפתחו מאילוץ, מבחירה או משילוב של שניהם.

טקסטים אישיים וכנים של כותבים שונים מאפשרים הצצה למקומות הכי אינטימיים – משפחה, בית, גוף, זוגיות, הורות, ילדות, ולדרכים השונות בהן אנשים חווים ומגדירים את חייהם.

בעז גאון ואפרת מיכאלי הם בני זוג, ולצד עריכת הספר הם בחרו להכניס את הקוראים לתוך האינטימיות הזוגית והמשפחתית שלהם, דרך שתי דלתות שונות. הבחירה לשלב בספר שני טקסטים נפרדים שבהם כל אחד מהם מציג את חייהם המשותפים מוסיפה לספר כולו לא רק עוד שני מונולוגים משובחים, אלא גם פרספקטיבה מבורכת ואפשרות מדומיינת לטקסטים היפותטיים שיכלו לכתוב בני משפחתם של שאר הכותבים.

מטבע הדברים, ספר שכתבו תשעה עשר אנשים שונים הוא לא אחיד ברמתו. יש בו טקסטים חדים, צלולים ומדויקים וטקסטים חלשים, ובכל זאת אני בוחרת שלא להתפתות לחלק ציונים לכותבים השונים, אלא להתייחס לספר כמכלול, כשלם גדול מסכום חלקיו שמציג פסיפס אנושי. הפסיפס הזה לא נשען על נתוני פילוח סטטיסטיים, לא מתיימר ולא מצליח לשקף במדויק את כל גווני החברה הישראלית ואת כל סוגי המשפחות הישראליות, וזה בסדר.

נדמה לי שזה בעצם מה שהספר מנסה להגיד – שזה בסדר. בסדר לחיות כמו שאתה ויקיריך מוצאים לנכון, בסדר לקבוע את חלוקת התפקידים הנכונה והמתאימה לכל בית, לכל משפחה, לכל תקופה, בסדר להגדיר את המשפחה באופן ובשלב שנכון לחבריה ומותר הכל, כל עוד הכל נעשה מתוך אהבה ובחירה, בדעה צלולה, במודעות.
יש בספר סגנונות חיים שאני מכירה היטב, אחרים זרים ורחוקים ממני ואחרים אני עוד מקווה להכיר, אבל בבסיסם של רוב הטקסטים עומדת האמת של כותביהם.

תפריט הקריאה שלי מורכב ברובו המכריע מיצירות ספרות פרופר ואני נוטה להעדיף סיפור טוב על פני כתיבה עיונית – מעניינת ככל שתהיה. ובכל זאת, הספר הזה הוא אחד מהספרים שהכי נהניתי מהם השנה, ספר שגרם לי להרגיש, להזדהות, להירתע ובעיקר לחשוב, בשקט, על עניינים שנתפסים לפעמים כמובנים מאליהם.

להקים ולתחזק משפחה בראשית המאה העשרים ואחת זה לא פשוט, כל משפחה, לא חשוב ממי וממה היא מורכבת, אבל לקרוא את הספר המעניין הזה דווקא כן פשוט, ומומלץ ביותר.

 

שודר בתכנית "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב-14.9.09.

 

וכריכת הספר, שאייר דוד פולונסקי המוכשר, היא אולי ה"טקסט" הכי מדוייק והכי קולע שיכול להיות.

 

ביקורת של שהם סמיט על הספר

ראיון מעניין של דפנה לוי, השכנה מ"רשימות", עם עורכי הספר

 

בין כותבי הספר נמצאות גם שתי שכנות מ"רשימות" – שלומית הברון  ויעל ישראל

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 14/09/2009 at 20:01

    אייכשהו בשל גילי המתאחר ובשל מגוון חברותיי וחבריי, אני נעשה ער אט-אט בשנים האחרונות לשינויים ולריבוי המשפחות שבאפשר. אני בטוח כי בכל מקום בו שוררת בין חברי המשפחה אהבה וחום אנושי (יכולה להיות זאת משפחה "רגילה", חד הורית, חד מינית, וכיו"ב, או כל מה שהאדם רואה בו משפחה)מדובר במשפחה של ממש, ואולי גם הריבוי והשינוי במבנה המשפחתי הדוגמטי, הוא ביטוי לפנים המגוונות של מחשבת האדם ושל רגשותיו, וכל זמן שהבית מלא אהבה ואור, ברור כי לכל ילדה וילד זוהי סביבה מיטיבה.

  • יולי  On 14/09/2009 at 22:52

    תודה טלי ידעתי על הספר ובכל זאת אני רוצה להחמיא לך על הכתיבה הבהירה שלך. הכתיבה הזורמת, המתארת, הלא שיפוטית, עם לב פתוח וראש חכם שנותנת לי הרגשה אמינה.
    המון תודה.. זה לא מובן מאליו מבחינתי.

  • טלי  On 14/09/2009 at 23:16

    שועי- אני מסכימה לגמרי. יש מודלים משפחתיים שלא הייתי רוצה בשביל עצמי ויש מודלים שאני מודה שקצת קשה לי איתם, אבל כל זה מתגמד למול הזוועה, האלימות וההזנחה שמתרחשות גם במשפחות "נורמטיביות" ולכן אני חותמת על דבריך לחלוטין ובלב שלם- ילד צריך דמויות קבועות שיאהבו אותו וישקיעו בו, השאר זניח.
    ואגב, הספר עוסק במודלים שונים של חיי משפחה, מן הסתם יש עיסוק רב בגידול ילדים, אבל לא רק, המגוון שמובא שם רחב מאוד.

    יולי- מה אני יכולה להגיד אחרי ים התשבחות הזה? אני משתדלת… ותודה רבה! (-:
    וגם אחרי שעבר זמן מאז שקראתי אותו זה ללא ספק אחד הספרים הכי מרתקים שקראתי השנה.

  • יעל ישראל  On 15/09/2009 at 2:27

    שמחה שאהבת את הספר. היו הרבה מבקרים שלא אהבו.

  • טלי  On 15/09/2009 at 9:08

    ולא מזמן גם קניתי אותו במתנה לחברה מה שיצר בעיה חמורה כי היה לי קשה לתלוש אותו מידה כדי לדבר איתה…(בסוף הצלחתי, זה בסדר) (-:

  • עידית פארן  On 15/09/2009 at 14:07

    איך ידעתי על הקפה..
    וראיתי את זה
    ויש ואין לי מה להגיד על הספר שכבר שמעתי שהוא יצא
    אני חושבת
    וקחי על זה קרדיט ענק
    שאני אחזיק אותו ביד אך ורק בזכותך
    ואולי אני אקרא
    (אם אני אקרא אותו , אז באמת השם שלך יהיה מוטבע שם)

    והקפה, כי ידעתי, פשוט ככה

  • טלי  On 16/09/2009 at 12:26

    אין עלייך, עידית!

    השארת אותי נטולת מילים אבל מלאת חיוכים, נראית לי עסקה טובה (-:

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: