האם ה"מרעיבה" מירושלים ומה שהתקשורת מאכילה אותנו

גם אני ראיתי את "החוש השישי" ועוד אי אלו פרקים בסדרות משטרה ומתח על אמהות עם תסמונת מינכאוזן, אמהות שמרעילות או מרעיבות את ילדיהן כדי לזכות בצורה מעוותת של תשומת לב מהסביבה, אמהות חולות בנפשן שיוצרות אצל ילדיהן מחלות שלא היו ולא נבראו ומסכנות את חייהם של הילדים.

גם אני, כמו, כנראה, רבים מכם, האמנתי בקלות רבה מדי לכותרות הענק שדיווחו על תסמונת כזאת שהתגלתה ממש כאן אצלנו, מספיק קרוב גיאוגרפית כדי שהסיפור יהיה עסיסי ומזעזע, ומספיק רחוק תרבותית כדי שיוכל להיכנס תחת הגדרה של "אחרים" ו"זרים".

הזדעזעתי מהסיפור, כמו כל אדם בר דעת ובעל לב, אבל מיהרתי, מדי מיהרתי לקבל כפשוטן את העובדות שנמסרו על ידי המערכת הממוסדת והמסודרת של בית החולים והתקשורת, ולא חשבתי לרגע האם זה בכלל נכון, האם אכן מדובר פה בסיפור של הרעבה והתעללות, או שאולי מסתתר כאן משהו אחר לגמרי.

בשבוע האחרון היו לי כמה שיחות סוערות על העניין הזה עם חברה שבקיאה קצת יותר ממני בפרטי המקרה. לא, אין לי "חפרפרת" בהדסה, גם לא במסדרונות בין המשפט או הממסד הפסיכיאטרי וגם לא דברתי עם "אחד שיודע", עם שכן של המשפחה או עם מי שהלכו עם הילד החולה לגנון או אכלו עם הפסיכיאטר מאותו מסטינג.
אין לי עובדות חדשות או סקופים מרעישים, המידע החדש שנחשפתי אליו מתבסס כולו על חומר נגיש ברשת, כולל חלקים מהתיק הרפואי של הילד שחברתי קראה ושאני שוקלת אם לפרסם כאן כי מדובר, בכל זאת, במידע רפואי פרטי של ילד קטן.
ובכל זאת, גם בלי סנסציות וסקופים, כשמסתכלים על העניין מנקודת מבט מעט שונה הוא נראה פתאום לגמרי אחרת.

אני מקדימה ואומרת – רוב רובה של מחאת החרדים על הפרשה הנוכחית מדאיגה אותי, מכעיסה אותי ולגמרי לא מקובלת עלי. אני מתנגדת נחרצות להפגנות אלימות, שבירת רמזורים ושריפת פחים, אלימות וונדליזם זו אף פעם לא הדרך, אם שואלים אותי (ועדיין, לאור ההתפרעויות והוונדליזם המפגינים צריכים לברך על כך שספגו "רק" אלימות משטרתית ולא אש חיה, כבר ראינו כולנו איך מדינת ישראל מגיבה כלפי ונדליזם של אזרחים ערבים…).
אני מתחלחלת מתיאוריות הקונספירציה המופרכות וההזויות שמשוות בין רופאי "הדסה" לבין מנגלה ומציגות מצב שווא מעוות כאילו מטרתה של המערכת הרפואית היא לערוך ניסויים בילדים חרדים קטנים ולהרחיק אותם מאימותיהם ומהרמזים כאילו הסיפור הפרטי והטרגי הזה הוא תחילתה של מערכה שטנית שנועדה להתעלל במשפחות חרדיות באשר הן.
"הדסה" זה לא אושוויץ, והעמדת ילדים חרדים בשורה עם טלאי צהוב על הבגד היא בעיני דוגמא למחאה נמוכה במיוחד ומכוערת במיוחד.

אני מתחלחלת גם מההשתוללות הגזענית האנטי חרדית שמתרחבת והולכת בימים האחרונים בתקשורת, ברחוב, בתכניות סאטירה שמריצות דאחקות על החרדים המתעללים ובקבוצת פייסבוק שקוראת להצלת ילדי החרדים מידי הוריהם האיומים והמסוכנים בשל ריבוי מקרי האלימות (יש קבוצה כזאת, במו עיני ראיתי, אין לי שום כוונה לספק קישור לתועבה שכזאת).

ומאחורי כל הבלגן, עומד ילד אחד קטן וחולה, בואו נזכור את זה.

כל מי שחוה מקרוב אשפוז שלו או של בן משפחה בבית חולים יודע שהמערכת הרפואית בישראל כוללת רופאים ואחיות שעושים עבודת קודש להצלת חיי אדם, וכוללת גם הרבה מאוד מקרים, קטנים או גדולים, שבהם המערכת "לא סופרת" את הפציינט.
לא פעם ולא פעמיים ראיתי מקרוב איך נותנים לחולים תרופות לא נכונות, כולל תרופות שסיכנו את חייהם ואיך לרופאים לא תמיד יש זמן להתדיין ולהסביר לכל חולה ולכל משפחה מה בדיוק עושים לו ולמה.
הרשת מלאה באינסוף סיפורים על נשים ששכבו בחדר לידה וסבלו כאבים והשפלות ולפעמים הרבה יותר מזה כי איש לא טרח להקשיב להן ולמה שהן חושבות ורוצות ביחס לגופן, והרבה הורים הרגישו איך בסיטואציה של אשפוז בבית חולים הילד הפרטי שלהם והזכות הבסיסית שלהם להיות אחראים לשלומו ובטחונו נשמטים מידיהם ועוברים לידי הצוות הרפואי.
אין כאן רוע לב מכוון, אין כאן זדון ואין כאן רצון של המערכת לפגוע בבריאות החולים, אבל כשמערכת בירוקרטית גדולה ומקצועית נתקלת במשפחות פרטיות ברגע רגיש וטעון, יש התנגשויות, יש קונפליקטים, יש משברי אמון.

לפי מה שאני מבינה, זה שורש הבעיה הנוכחית – משבר אמון חריף.
בית החולים לא איתר את הבעיה הרפואית שממנה סובל הילד, ולהורים היה יסוד סביר להניח שהוחלט לטפל בו בסוג כלשהו של  טיפול כימותרפי. אני לא מתיימרת להבין ברפואה, ואין לי מושג אם זו היתה החלטה מצוינת שהצילה את חיי הילד או טעות אומללה שסיכנה את חייו, אבל כנראה שאיש לא טרח להסביר להורים את מהות ההחלטה והרציונאל שעמד מאחוריה. ההורים הניחו שלילד יש סרטן – זה לא נכון, אבל זו הנחה בלתי מופרכת לאדם מן היישוב, במקרה של טיפול שנתפס ככימותרפי (והכנסת חומרים כימיים לוריד, זה, למיטב הבנתי, הפירוש של הטיפול שניתן לו לאור הנאמר במסמכים הרפואיים של ביה"ח), התקרחות ואשפוז במחלקה המטולוגית.
בית החולים הוא שאסר על הזנת הילד דרך הפה, במשך חודשים. שוב, בהחלט יתכן שמאחורי ההחלטה הזאת עמד הגיון רפואי, אולי זה אפילו פתר את הבעיה, אבל זו הסיבה המרכזית שבגללה הילד נראה כמו מוזלמן, הרי לא יתכן שילד יהיה מאושפז חודשים בבית חולים, תחת השגחה רפואית צמודה, ולא יאכל כלום בניגוד לרצונו או ידיעתו של הצוות הרפואי במקום…
ואז נוצר משבר אמון בין המשפחה לבין בית החולים. לא קשה לדמיין את המקום בו נמצאת אמא שרואה שבנה הקטן מרזה מיום ליום, נחלש ומקריח, רואה איך החומרים שמוכנסים לגופו מחריפים את מצבו, ומתחילה לפקפק בטיב הטיפול שהוא מקבל.

ספקות כאלה עשויים להתגנב לליבה של כל אמא בסיטואציה כזאת, ללא קשר להשתייכות חברתית.
כשהאמא הזאת משתייכת לקבוצת נטורי קרתא, קבוצה קיצונית ושולית שיחסיה עם המדינה הם מראש יחסים של חוסר אמון, כששפתה העיקרית היא יידיש והיא מתקשה לתקשר עם הצוות הרפואי, וכשעצביה מרוטים אחרי חודשים מתישים ליד ילד חולה במצב קשה, לא קשה לנחש שיתגנבו לליבה חשדות כלפי הרופאים. הרי גם הורים מאוכלוסיות חזקות ומעורות הרבה יותר בחברה הישראלית מפקפקים לא פעם בשיקול הדעת של הצוות הרפואי, גולשים באינטרנט, מקבלים מידע חלופי ודורשים דעה רפואית נוספת.
יודעים מה? אולי ברגע מסוים היא גם "חטפה קריזה", הרגישה שמרעילים לה את הילד וניתקה לו את הזונדה ברגע מסוים. האם זה בסדר? לגמרי לא. האם זה הופך אותה למפלצת? לא בדיוק…
הילד הזה הסתובב עם זונדה חודשים ארוכים, גם בבית. ההורים ידעו איך לחבר ולנתק את הצינורות, כמו שיודעים, לא עלינו, הורים של כל ילד במצב כזה, וגם האחיות, סביר להניח, ניתקו וחיברו לו את הצינורות כמה פעמים ביום.
לא זאת הבעיה. הבעיה היא באמון, או בחוסר האמון, שנוצר בין המשפחה לבין המערכת, בכך שבמקום להעביר את הילד לבי"ח אחר ברגע שאבד האמון במערכת, המשפחה התמהמהה והסתבכה באיומים וויכוחים עם הצוות הרפואי, ובכך שכדור השלג הזה התגלגל רחוק מדי, עד שהכול הפך למאבק כוחות אישי בין בית החולים שחס על יוקרתו המקצועית לבין המשפחה, והכול על גבו של ילד אחד קטן וחלש.

כן, בתחילת הפרשה היה לי נוח להאמין לסיפור "תסמונת מינכאוזן" שמכרו לי בתקשורת. אבל בואו נבדוק את זה רגע – ממתי רופאי ילדים מוסמכים לבצע אבחנה פסיכיאטרית לאישה מבוגרת?
למה רופאי הילדים ב"הדסה" לא טרחו להתייעץ עם פסיכיאטרים שעובדים ב…המממ… "הדסה" ?
אולי כי הרבה יותר קל לרוץ לתקשורת? אולי כי בממלכת הספינים והפולישוקים שאנחנו חיים בה, כולם הפנימו יותר מדי טוב את הכלל שלמדנו לאחרונה ב"מסודרים" – כשאתה רוצה להרחיק מעצמך שערורייה (נגיד… אפשרות לתביעה על רשלנות רפואית), עדיף למשוך כותרות bigger elsewhere כי ההגנה הכי טובה היא התקפה.

אבל השאלה הכי חשובה היא, למה התקשורת ובעקבותיה אנחנו, קנינו את זה בלי שאלות?
תרשו לי לנחש שאמהות מרחביה או רמת אביב לא היו נקלעות לסיפור קפקאי כזה כל כך בקלות. אבל ממש באותה מידה זה היה יכול לקרות לאימא אתיופית, בדואית, דרוזית, או אפילו לאימא שחיה במצפה בגליל בלי חשמל ומים, מניקה עד גיל 5, לא מאמינה בחיסונים ומחנכת את ילדיה בחינוך ביתי. כל מי שאורח חייה מאיים על המערכת הממוסדת.

ה"מערכת", הקולקטיב, "כולם", ממהרים לעשות דמוניזציה לכל ה"אחרים", ככה הרבה יותר נעים וחמים להתכרבל בחיקו של הקונצנזוס, של ה"אנחנו", של ה"בסדר", וללכת לישון בשקט בידיעה ש"אצלנו" לא יכולים לקרות דברים כאלה, רק "אצלם", "שם", "רחוק".

כולנו יודעים שזה, תסלחו לי, בולשיט, שהורים מתעללים, פדופילים, פסיכופטים וסתם מניאקים יש בכל חברה ובכל מקום, בדיוק כפי שבכל חברה ובכל מקום יש אנשים טובים, אוהבים, סבלנים וחמים.
כולנו יודעים ובכל זאת, מדי פעם, נרדמים בשמירה ושוכחים לפקפק בלוקשים שמוכרים לנו.

ועכשיו מה? עכשיו כולם טפסו על עצים גבוהים מדי, הפסיכיאטר שמונה ע"י בית המשפט קבע שהאם לא סובלת מתסמונת מינכאוזן ולא מסוכנת לילדיה, אבל באורח פלא, מייד אחרי הקביעה הזאת, שלא מצאה חן בעיני הפרקליטות, נזכרו לחפש אצלו שדים בארון.

את האמון של הציבור החרדי במערכת הרפואית יהיה קשה להחזיר, ואני ממש מפחדת ממה שיעבור בראש לילדים שהשתתפו בהפגנות הקונספירציה בפעם הבאה שהם ישברו רגל, יקבלו זריקה או יפתחו את הסנטר וייאלצו לקבל טיפול רפואי ממי שצמחו בתודעתם למימדים דמוניים.
השד הגזעני האנטי חרדי, שנרגע קצת עם גוויעתה של "שינוי", הרים את ראשו המכוער, וייקח זמן עד שנצליח לדחוף אותו בחזרה לבקבוק.
אני, שחשבתי שאני יודעת לפקפק במה שאומרים לי בתקשורת, למדתי עוד שעור חשוב בנושא, ואני מקווה להבא לשאול יותר שאלות, לא רק בענייני מלחמה ושלום.

ובתוך כל זה, עדיין, יש ילד אחד קטנצ'יק,  מהשלטים בהפגנות שראיתי בטלויזיה למדתי שקוראים לו חיימקה, ואני מאחלת לו מכל הלב, רפואה מלאה, מהירה ושלמה.

 

גדעון לוי כתב היום ב"הארץ" מאמר מצויין וחשוב על שורשי השנאה האנטי חרדית – אני מסכימה.

 

וזה מאמר מעניין של אסתר הרצוג מ ynet

 

תוספת חשובה: בשעות שעברו מאז פרסום הפוסט קבלתי במייל עמוד מתוך התיק הרפואי של הילד, מודפס על דף רשמי של ביה"ח הדסה עם פרטי המחלקה ומנהל המחלקה בה אושפז הילד.

החומר הזה כבר פורסם ברשת במלואו, ואני לא מרגישה שיש לי זכות להעתיק כאן את כל המידע הרפואי האינטימי הזה. ובכל זאת, לא בקלות ולא בלב שלם, בשל פרטיותו של הילד אבל מתוך הכרה בכך שפרטיותו כבר הופרה ברגל גסה עם פרסום תמונותיו בעיתונים, אני בוחרת להעתיק הנה משפט מתוך הכתוב – "מאושפז פה מזה כשלושה חודשים…הוכנס LINE מרכזי לצורך הזנה ב TPN עם הפסקת כלכלה מוחלטת דרך הפה כיון שכל נסיון כזה גרם מיד להקאות ואי שקט".

 

כאמור, אין לי יומרות להבין ברפואה, אבל כתוב פה, שחור על גבי לבן, שביה"ח החליט להפסיק לחלוטין להאכיל אותו דרך הפה. שוב, אני לא באה לפקפק בעצם ההחלטה הרפואית הזאת, אבל המשפט הזה שנכתב במסמך רשמי של בי"ח לא עולה בקנה אחד (ואני כותבת את זה בעדינות…) עם הכותרת הסנסציונית "האמא המרעיבה". 

 

ויש גם דיון בנושא אצל חנה בית הלחמי (אזהרה: בראש הפוסט התמונה המזעזעת של הילד שפורסמה באופן מחפיר ע"י ביה"ח).

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שועי  On 24/07/2009 at 14:37

    זה איום ונורא
    ואם כל הדברים שהבאת נכוחים הם (הלא אפשר כי גם דברים שמתפרסמים על הרשת אינם בדוקים עד תום) הריהם חמורים ביותר
    מקרים של רשלנות רפואית ודאי מצויים הם, אך אם יוכח כי רופאים ניסו לכסות את רשלנותם
    על ידי הטלת האשמות שווא באם, הריי דומני כי לא זאת בלבד שהרופאים והנהלת בית החולים מעלוּ בשליחותם המקצועית, אלא גם ביצעו עבירות חמורות בתחום של אתיקה רפואית וודאי וודאי בתחום יחסי האנוש

    מצד שני- הואיל ואני גר בסמוך לבני ברק (גבעת שמואל) ומזדמן לשם לפחות פעמיים בשבוע, חזו עיניי השבוע בפשקוילים המאשימים את מדינת ישראל בעלילת דם, משל היה המדובר באפייה מצות מילדים בערב פסח. הקריאה היתה חד משמעית, לכלל הציבור, לצאת, למחות ולהפגין, גם תוך נקיטת אלימות.

    ובכל אופן, אני חש עלבון מכך שבמדינה שבה אני חי מוקדשים ראיונות סוף השבוע לדודו טופז ולאחים עופר, ולא לליבונה של פרשה זו, שלאור חידושיה יש מקום רב לדון בה ולהעמידה בראש המהדורות, יחד עם פרשת גירושם המתהווה של ילדי מהגרי העבודה במקומותינו, שאף הוא, באופן תמוה לגמריי אינו מגיע לידי ליבון ודיון
    ציבורי מקיף.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 24/07/2009 at 14:44

    אחד המאמרים הטובים שקראתי בזמן האחרון!

  • מיכל  On 24/07/2009 at 14:59

    שלך כי יש כאן שנאה לחרדים, והיא שקובעת הכל.
    (בכלל, נראה לי שהפוסט הזה מערב כמה עניינים, שאולי נוגעים זה בזה, אבל אינם שייכים בהכרח לטיעון העיקרי. הפואנטה, כמו שאני רואה אותה, מגיעה בפיסקה השביעית, איפשהו באמצע: "בית החולים הוא שאסר…")
    יש לי תחושה, שמקרה זהה לגמרי, עם תצלומים דומים, אצל אם חילונית, היה מתקבלת באותה תדהמה ציבורית (חילונית).
    עבור רוב האנשים, הורה שמתעלל בילדיו הוא תופעה קיצונית, וסביר שיהיה מוקצה באופן כמעט מיידי. ללא קשר, ומעשה חמור פחות (אם אפשר לדרג): אדם חילוני, הראשון בבידור היה כינויו, שעשה את העוולות שעשה, והנה הוא מוקצה.
    ההבדל המהותי הוא שכאן איש לא יצא עבורו להפגנות.
    אני חושבת שיש הרבה אנטי וחוסר אמון מהכיוון החרדי דוקא, ולטעמי לא בצדק. ההתבדלות ושלילת הזולת לא מגיעה מהכיוון החילוני. להיפך.
    קחי את תופעת שינוי לאן שתקחי (ואולי היא תגיע לשם בעצמה), אבל עלי עדיין לא מקובל שאנשים שחיים במדינה הזו אינם משרתים בצבא. קשה לי להיות סובלנית לכך, ועם זאת, עדיין אינני רואה את עצמי מגיבה באלימות בשל כך. זאת, למרות שכל נער חילוני 'מקבל' כתוצאה מכך הסתברות גבוהה יותר לסיים את חייו בגיל צעיר, או להמשיכם עם נכות. עניין הסתברותי בסיסי זה הוא קריטי בחברה הישראלית.

    לענייננו – הייתי שמחה אם הנושא היה נחקר עד תומו, והציבור היה מקבל, סוף סוף, ידיעה מוחלטת ולא גרסאות שונות וסותרות. אין וודאות שזה יקרה, בין היתר מאחר שחלק מהמידע, כך נדמה לי, חסוי.
    אני מניחה שהמקור שדיברת איתו דיבר מתוך 'עדות ראיה' מאחר והטענה (זו שבפיסקה השביעית) שכתבת אינה פשוטה.

    וממש לגופו של עניין, הכי היה משמח אותי לגלות שהאם באמת בסדר וביצעה את תפקידה ההורי כראוי, שכן מה יכול להיות טוב יותר לילד מאשר להמשיך ולגדול עם אם אוהבת?

    * ועוד עניין קטן: אפשר להיניק גם עד גיל 50, אם האם והילד חפצים בכך, אבל אם שאינה מאמינה בחיסונים ועל כן אינה מחסנת את ילדיה היא, במידה לא מעטה, טפילה. הילד שלה לא יחלה, כנראה, מהסיבה הפשוטה שרוב ההורים אכן מחסנים את ילדיהם. אבל זה עניין לשיחה נפרדת.

  • צבי  On 24/07/2009 at 15:09

    המאמר הזה, שעיקרו קורא לליבון זהיר, לחשיבה אחראית, אוי לכל ברכה.

    וטלי, אני סבור שעיקר הבעייה נעוץ במקום הבא: אנו חיים בעולם תקשורתי-רעבתני-חודרני; הרעבתנות החודרנית הזו פולשת לחשיבה שלנו, יוצרת תאי-הרעבה הדורשים נוחם-מיידי, מהיר, מסעיר. איננו נכונים להמתין להליכים טבעיים של – ליבון, בדיקה, שקילה; איננו מאמינים במומחים ובגופים שמונו לעשות תפקידים שונים [בעלי מקצועות, פסיכולוגים, עו"ס, בתי משפט….]; כל אחד מאיתנו מוחזק בעיני עצמו כמומחה לכל, כבעל הדיעה.
    רעשי הרקע מחרידים. הם משפיעים גם על הגורמים המקצועיים, שלמרבה הצער, ובאופן אנושי, נכנעים לדרישות ההמון לספק סנסציות.
    ובמקרים רבים, טרם הגיעו הגורמים המוסמכים לגיבוש דיעה, הם מוצאים עצמם מוצפים בקביעות שנשתרשו בציבור הרחב. ומה שנתקבע, גם אם בחוסר אחריות ובחוסר בסיס, לא במהרה יימחה [אם בכלל].

    לעיתים, טלי, מציף אותי געגוע-עלום לימי הביניים הנאורים-יחסית.

  • אייל גרוס  On 24/07/2009 at 15:54

    טלי הרשימה שלך פשוט סתומה מכדי להבין.

    את כותבת:

    "בית החולים לא איתר את הבעיה הרפואית שממנה סובל הילד, והחליט לטפל בו בטיפול כימותרפי. אני לא מתיימרת להבין ברפואה, ואין לי מושג ….
    .
    בית החולים הוא שאסר על הזנת הילד דרך הפה, במשך חודשים. שוב, בהחלט יתכן שמאחורי ההחלטה הזאת עמד הגיון רפואי, אולי זה אפילו פתר את הבעיה, אבל זו הסיבה המרכזית שבגללה הילד נראה כמו מוזלמן, הרי לא יתכן שילד יהיה מאושפז חודשים בבית חולים, תחת השגחה רפואית צמודה, ולא יאכל כלום בניגוד לרצונו או ידיעתו של הצוות הרפואי במקום.
    "

    – אוקיי, לא ברור, היתה בעיה רפואית אחרת לא קשורה שנתנו לו כימותרפיה בגללה???? או שמה הבעיה היתה כבר תת-התזונה, ואז מה פתאום כימותרפיה, ולמה איסור הזנה מהפה? בקיצור, אם יש לך סיפור אלטנרטיבי תספרי אותו, כי מה שסיפרת לא ברור.

  • אביטל  On 24/07/2009 at 17:38

    על האומץ והעזה.
    אני לא רוצה לענות במקומך לתגובות שמעלי אבל במשפט- למיכל- נראה לי שיש כאן התניה פבלובית של "חרדים"- "צבא", ושהיא לא ממש רלבנטית לפוסט הזה.
    לאייל- אני לא חושבת שטלי התיימרה לתת תשובות למקרה הלא-פשוט הזה.

    אני חושבת שזה נכון וחשוב ורצוי להצליח לא להיסחף אחרי מה ש"מאכילים" אותנו בו, ולהצליח לעצור, ולבדוק, ולשמוע עובדות ששופכות אור אחר על פרשה כזאת.
    להצליח לראות את סימני השאלה, בעיקר כשהם מהבהבים באור אדום. (למה "הדסה" סרבו בעקשנות לאפשר אישפוז הילד בבית חולים אחר? )

    ובעיקר אני חושבת שיש כאן איתות לבחינה העצמית שלנו כמאמינים בזכויות אדם. האם אנחנו נחלצים רק עבור קבוצת ה"שווים" או אלו ש"מצטלם" טוב להגן עליהם, או שאדם הוא אדם הוא אדם?

    נ.ב. בהתייחס לדאגתך לילדים שיזדקקו לטיפול רפואי- נראה לי שבעניין הזה לא תהיה בעיה. הדאגה העמוקה יותר היא למקרים הבאים, בהם *באמת* הורה בעדה החרדית יפגע בילד, ואז- המקרה לא יטופל כראוי בגלל שמערכת יחסי האמון של רווחה משטרה וקהילה שנבנתה במשך שנים – נופצה כדי להגן על יוקרתו של הממסד הרפואי. ואת המחיר הגדול ישלמו קורבנות קטנים. אוף!

  • שומרת שלום  On 24/07/2009 at 18:26

    גם אני מיהרתי לקחת צד ולקפוץ למסקנות ואני מודה לך על הכתבה הצלולה והרגישה הזאת.
    באמת לא ברור למה כל כך נוח להסיק את הרע מכל… אולי דווקא בגלל התגובות האלימות, שהוכיחו שזו אינה מדינת חוק נורמלית… לא.. היא רחוקה מזה.
    בתור מי שמסכנת את חייה מדי יום בכבישים נטולי הרמזורים, אני עדיין כועסת וגם מפחדת… יש קצת תחושה של התמודדות מול רשת מאפיה חסרת עכבות שאין כל דרך להביס אותה,
    וזה די נורא כשאתה לא בצד הנכון, לכאורה…

    תשעה באב יחול השבוע,
    היום בו נחרבו בית ראשון ושני גם יחד
    ונאמר כי בית שני נחרב בגלל שנאת חינם
    והרי ימי התענית מטרתם להחזירנו בתשובה, להודות בחטאינו ולטהר עצמנו מן הרע שדבק בנו ומפורר אותנו אט אט
    אין זמן טוב מזה להתבונן על עצמנו ולהשתנות, כל אחד כפי יכולתו…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 24/07/2009 at 18:42

    איך הגעת למסקנה המוזרה שלילד ניתן טיפול כימותרפי? היחידים שהעלו את הטענה הזאת היו מקדמי תאוריות הקונספירציה מהמגזר החרדי. בהדסה הכחישו שוב ושוב שילד ניתן איזשהו טיפול נגד סרטן, וקשה לי להאמין שישקרו בקשר לדבר כזה, שמן הסתם אפשר לבדוק די בקלות גם בדיעבד

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000481731&fid=2

    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=650709&sid=126

    לגבי הטענות שהאם הרעיבה אותו, אין לי מושג אם זה נכון או לא, אבל כל הפרשה התחילה אחרי שבבית החולים הגיעו למסקנה שהילד מגיע לשם שוב ושוב במצב קשה כתוצאה של הרעבה בבית. יכול להיות שהילד פיתח כחלק מהעניין תגובה פיזית או נפשית שגרמה לו להקיא את האוכל, אז זה לא נראה בלתי הגיוני להזין אותו באופן מלאכותי במצב כזה

  • טלי  On 24/07/2009 at 18:44

    שועי יקר- כששמעתי את הטענה הזאת פקפקתי והתקוממתי ובכל זאת שוכנעתי שיש לפחות בסיס סביר להניח שהדברים הבאמת חמורים האלה אכן נכונים. לגבי הפשקווילים שאתה רואה – כתבתי פה בבירור שאופיה של המחאה שמציגה את הדברים כעלילת דם חמור ומסוכן בעיני, וגם מאוד לא יעיל, לשיטתם של אנשי העדה החרדית שיכלו להשיג אמפטיה מהציבור לו היו חושפים את העובדות במקום ללבות פאניקה.
    ואני שותפה לעלבון שלך ממדינתנו האהובה והדיונים הציבוריים שמתנהלים ואינם מתנהלים בה.

    אלמוני – תודה רבה!

    מיכל יקירתי- לא קבעתי שהשנאה לחרדים קובעת כאן הכל, טענתי שהסיפור הזה גרם לשנאת החרדים להרים את ראשה. נהיה סלט שלם בין הסיפור הזה לבין "אמא טליבאן" שהיא כנראה פסיכופטית אלימה ללא כל קשר למוצאה. כמות הבדיחות והדיבורים שמכלילים מהמקרים המאוד שונים האלה כלפי כל הציבור החרדי – מפחידה אותי.
    וכל זה לא סותר את הסלידה העצומה שלי מאופיה המסוכן של המחאה החרדית במקרה הזה, שהעצים וחיזק סטיריאוטיפים שליליים ונתן לגיטימציה מדומה לשנאה וריחוק, בשני הצדדים.

    גם אני אשמח אם הנושא ייחקר עד תומו ובגלוי, ובשל הדברים החמורים שכתבתי הוספתי, בלב כבד, את הפיסקה האחרונה.

    גם אני לא רואה את עצמי מגיבה באלימות על שום דבר ואין בי שמץ של אמפטיה כלפי שום סוג של אלימות, משום צד, בשום נסיבות!

    עניין הצבא לא רלבנטי לענייננו, וכמובן שגם עניין החיסונים שהובא כאן רק כדוגמא ל"שונות" בעיני המערכת.

    צבי – תודה רבה. אני מאוד מסכימה, תאוות הסנסציות ולוח הזמנים המטורף של התקשורת שיחקו תפקיד מדי מרכזי בכל הסיפור הזה שהוא סיפור פרטי שהיה אמור, במדינה מתוקנת, להיפתר בחדרי חדרים ובכפפות של משי, כי מדובר לחלוטין בדיני נפשות. מה שכן, לימי הביניים ושיטות העינוי שהיו נהוגות אז אני לא ממש מתגעגעת…

    אייל- חבל לי שהטקסט שלי נראה לך סתום. אמנם, כפי שכתבה לך אביטל, לא תפקידי להתיימר לפתור את כל סימני השאלה הרבים שיש כאן, ובכל זאת, חשוב לי להיות יותר ברורה ואני שמחה ששאלת.

    היתה בעיה רפואית לא מאובחנת, למיטב הבנתי, שבגללה הילד הגיע לתת תזונה וסבל מבעיות פיזיות נוספות. הוחלט לתת לו כימותרפיה מתוך נסיון לטפל בבעיה, הוריו הבינו בטעות שיש לו סרטן למרות שביה"ח מעולם לא טען כאן ולמרות שכימותרפיה משמשת גם לבעיות רפואיות שאינן סרטן.
    לפי המסמך שראיתי, הרופאים אסרו על הזנה מהפה כי הזנה כזאת גררה הקאות וכאבים, מה שלא עולה בקנה אחד עם התיזה לפיה האמא הרעיבה אותו וסותר את תהליך ה"האבסה" שהילד עובר בביה"ח בימים האחרונים. קודם לא הרשו לו לאכול (מתוך כוונה טובה, כמובן), ועכשיו התחילו להאכיל אותו ובאופן לא מפתיע, הוא אכן עולה במשקל…

    אביטל יקירה- תודה, אבל אני ממש לא מרגישה שעשיתי משהו אמיץ בכתיבת הפוסט הזה. באמת שלא.
    אני מסכימה איתך מאוד לגבי סימני השאלה ולגבי הבחינה העצמית שמוכרחה להיות רלבנטית לגבי כל אדם באשר הוא אדם, נקודה.

    הלואי שאת צודקת ודאגתי מיותרת, אני מפחדת מאוד מאסטרטגיית הפניקה והקונספירציה שהעדה החרדית בחרה בה, היא מאוד מסוכנת בעיני, "להם", "לנו", ובעיקר לחיים של כולנו כאן ביחד. אני מקוה בכל ליבי שהאמון העדין בין האנשים למערכת ישוקם בהצלחה ובמהירות – למרות שבמערכת הבריאות, הרווחה, החינוך והמשפט יש עוולות ובעיות – כולנו זקוקים למערכות האלה ולתפקודן התקין.

    ואמן שהקורבנות הקטנים לא ישלמו את המחיר על כל השטויות העצומות האלה…

    שומרת שלום – תודה רבה גם לך!
    אישית אני חושבת שכל יום מימות השנה ראוי לבחינה עצמית ונסיונות לשינוי, אבל יש בי הרבה כבוד למייחסים את הערך הזה דווקא לתשעה באב. אין ספק שהתמודדות אמיצה כנגד שנאת חינם עכשווית רלבנטית ויעילה לא פחות מצום…

  • טלי  On 24/07/2009 at 18:54

    תודה רבה על הקישורים, עד שראיתי את הקישורים שלך לא נתקלתי בשום הכחשה גורפת של עניין הכימותרפיה. אם טעיתי בעניין הזה אני מתנצלת, אנסה לבדוק את זה באמצעיי הדלים ואם וכשאשתכנע אחרת אמחק את המילה כימותרפיה מהפוסט. מה שכתבתי, הוא שההורים הניחו שילד שמאושפז במחלקה המטולוגית, מקבל תרופות בהזנה תוך ורידית ומקריח כתוצאה מהטיפולים, חולה בסרטן. זה לא נכון, אבל זו גם לא הנחה בלתי סבירה, הגיוני שההורים הגיעו אליה.
    למיטב הבנתי מאשימים את האם בהרעבת הילד בזמן אשפוזו, לא בבית, או לא רק בבית. הילד אושפז במשך חודשים ועל דעת הרופאים ובהוראתם לא אכל דרך הפה. מצב כזה הוא לא מצב של "הרעבה" ע"י האם. אני רחוקה מאוד מתיאוריות הקונספירציה לפיהן ביה"ח הרעיב אותו בזדון, אני מאמינה שרצו לתת לו טיפול רפואי מקצועי וטוב, אבל הולך וגובר אצלי החשש שבשלב מסויים הרופאים התמקדו בנסיון להסתיר טעויות שעשו בתום לב, וזאת על חשבון הילד והמשפחה.

  • מיכל  On 24/07/2009 at 19:18

    משהו שגרם לשנאת חרדים (ואני בספק גם לגבי הקביעה הזו) הרי שאין זה המקרה עצמו, אלא תגובת העדה החרדית שהיתה קיצונית, מתלהמת ואלימה באופן בוטה (אנשים חרדים שחיים ברחובות שבהם בוצעו המהומות התלוננו על ההשלכות – בעילום שם כמובן).
    הורים פוגעניים יש, לצערנו, בכל המגזרים.

    אביטל – לכאורה, אין קשר, אך מכיוון שסיפור הפעוט המורעב קושר לעניין הקונפליקט החילוני-חרדי במדינה, ומאחר והקונפליקט הזה סב במידה לא מבוטלת סביב נושא השירות הצבאי ועניין הלגיטימיות של הממסד בכלל, הרי שיש קשר הדוק.
    ונדמה שלי שטעית, כי ההתניה הפבלובית, אם קיימת, הרי שהיא הפוכה לגמרי, קרי: "חרדים" – "לא צבא"

    ושבת שלום לכולם

  • איריס ח.  On 24/07/2009 at 19:21

    ובלי שזה רלוונטי בכלל:
    מה שצריך להדאיג כל מאושפז פוטנציאלי וכל תושב ישראלי הוא איך בכלל התיק הרפואי של הילד הזה מגיע לתקשורת?
    להדסה מותר להוציא את התיק הזה רק למשפחה וזהו. אם מישהו מהצוות הרפואי הוציא את התיק החוצה, זו עבירה חמורה. אם זו המשפחה, הרי שיש לה אינטרס לחשוף מידע שתומך בגירסה שלה, ואז להדסה יש סיבות טובות להסתיר את המידע.
    טלי,
    לא מדובר בשום "שד" וחשוב לא לייחס למחשבה סטריאוטיפית ודעות קדומות אופי אל-אנושי. מדובר בהתנהגות אנושית לגמרי.
    יש מחקרים שמראים, למשל, שעיתונאים בודקים פחות ידיעה שעונה לדעות הקדומות והמוקדמות ולסטיריאוטיפים שלהם. כל אחד מאיתנו היה מאמין יותר לסיפור של "גבר אנס אישה" מאשר "אישה אנסה גבר". ובישראל, שבה יש תעמולה אנטי-חרדית ואנטי-ערבית יומיומית, מדובר בתופעות יומיומיות. כמה מורשעים מזרחים וערבים שתפרו להם תיק את מכירה?
    כנופית מע"צ, עמוס ברנס, הרוצחים המשוערים של דני כ"ץ, חנית קיקוס ועוד.
    לחרדים יש סיבות טובות לחשוד: תינוקות נחטפו מתימנים, מרוקאים וכנראה גם פלסטינים, מדינת ישראל מסרבת לפתוח את הארכיונים שלה ומעלימה מסמכים ואנשים שמנסים לחקור את זה. זה לא בדיוק צעד מעורר אמון.

  • טלי  On 24/07/2009 at 19:33

    עד כמה שאני מבינה זה הגיע דרך המשפחה, כדי להוכיח את טענותיהם, והדסה בינתיים מסתירים את התיק המלא (שוב, הכל מסוייג בכך שזה למיטב ידיעותיי המוגבלות…).

    אגב, הדסה הפשיטו וצילמו את הילד והעבירו את התמונות לעיתונים- זאת עברה אתית חמורה ביותר!

    את צודקת במאה אחוז לגבי האנושיות של ה"שד"- תודה שחידדת בשבילי את העניין הזה.

    לרשימה שהזכרת אפשר להוסיף את הכתבה המזעזעת ממנה למדתי לאחרונה שארבעה ערבים יושבים כבר מעל 20 שנה בכלא על רצח דפנה כרמון למרות הרבה הוכחות שסותרות את אשמתם.

    אני לא מחובבי הקונספירציה וכאמור מאוד מאוד רחוקה מהקו שמייחס להדסה רצון לפגוע בילד בזדון, אבל לצערי אני כרגע לגמרי מאמינה שמדובר בנסיון טיוח שהלך רחוק מדי.

  • טלי  On 24/07/2009 at 19:41

    אני מסכימה איתך שהתגובה של העדה החרדית היתה גרועה וליבתה את השנאה והריחוק, הבעתי בגוף הפוסט את החלחלה והדאגה העצומות שלי לנוכח התגובה הזאת שהיתה לא חכמה וגם לא יעילה, כי היא רק התסיסה את הרוחות ויצרה הקצנה בתגובות של כולם ועשתה ההיפך מלהביא לצד שלהם אמפטיה ציבורית. אני מאמינה שאסטרטגיית תגובה אחרת שמתמקדת בעובדות כפי שהם רואים אותן ובהיבט האוניברסלי של העניין היתה מביאה לתגובה תקשורתית וציבורית הפוכה.

    ההפגנות האלימות ותיאורית הקונספירציה היו, בעיני, "גול עצמי" של העדה החרדית, שלא לומר ירייה לעצמם ברגל.
    ועדיין, חשוב לזכור שלפחות לתחושתם הם הצד החלש פה, הם אזרחים שפועלים בכוחותיהם מול מערכת מאורגנת של ממסד רפואי ומשפטי. בהחלט יש פה שני צדדים ולשניהם יש אחריות רבה על ההתידרדרות, אבל האחריות לא שווה.

    ושבת שלום ומבורך! (-:

  • איריס ח.  On 24/07/2009 at 20:30

    לא צריך שום תיאוריות קונספירציה: כמו שכתבתי כבר בבלוג של חנה שכתבה על זה. להדסה יש קשרי עבודה עם המגזר החרדי ועם ש"ס. מחלקות היולדות בבתי החולים הן הכי רווחיות והדסה חיה מזה טוב. אז אם למשל קורית פשלה, ופשלות קורות השאלה היא רק איך מתמודדים איתן ומפיקים לקחים כך שהן לא ישנו, אז יכול להיות שהדסה מטייחים או לפחות מנסים לטייח (לא חכם, אבל שכיח).
    אין כאן אכן אחריות שווה, כי מדובר במוסד מול פרט. התגובה של החרדים, מנסה לאזן את הכוחות הלא שווים הללו.
    כמו שהצלחת להסתכל מנקודת המבט החרדית בסוף התגובה שלך למיכל: אפשר להוסיף לזה שהחרדים לא מנסים בכלל ליצור "אהדה ציבורית" לסיפור שלהם. הם עובדים מול תקשורת עוינת ושדה הפעולה שלהם הוא לא התקשורת ובצדק. אלא בעזרת הכוח שלהם מול הדסה, למשל.
    כל זה בהנחה, שהיציאה שלהם לרחוב היתה לגמרי מאורגנת ולא משהו ספונטני שעליו התלבשו קבוצות מסויימות.
    הם לא רק לתחושתם הצד החלש פה: כל בן אדם חלש מול הממסד הרפואי. הרופאים והאחיות מדברים בשפה אחרת ומעטים מהם מבינים את זה, ואת פערי הכוחות שמתבטאים בעמידה של רופא מול מיטת חולה שוכב. כמה רופאים את מכירה שמתיישבים על מיטת החולה או בכיסא מולו? תנסי לשחזר את חוויותייך כאישה ששייכת לקבוצה במצב יחסית טוב בישראל, עכשיו תדמייני מה עובר על אישה אתיופית…

  • שמוליק  On 24/07/2009 at 20:54

    טלי, אני מצטט מדבריך: "והחליט לטפל בו בטיפול כימותרפי" – הדבר הוכחש באופן מפורש על ידי נציגים של בית החולים בשמם ובפיהם ברדיו ובטלויזיה והם גם הסבירו את מקור הטעות.
    אולי את יודעת משהו שאני לא יודע.
    מדבריך ברור לי דבר אחד – יש לך חוסר אמון מוחלט בתקשורת. כמו שלחרדים יש חוסר אמון מוחלט במדינה.
    מצער מאד.

  • אביבה  On 24/07/2009 at 21:59

    חוסר האמון בתקשורת אולי מצער, אבל הוא גם מובן. לא ראיתי שום תחקיר עיתונאי רציני בנושא מאז שעלה לכותרות (במה שנראה יותר ויותר כמו ספין של הדסה) – ודווקא פתחתי את עיתון סוף השבוע של ידיעות כדי לחפש תחקיר כזה. יוק. הגרסאות של כל הצדדים חלקיות, מבולבלות ולא בהירות, ואף עיתונאי לא טרח לעשות סדר ולנסות להביא את העובדות.

  • יולי  On 24/07/2009 at 22:10

    טלי, קראתי אותך וקראתי את התגובות ונראה לי פתאום שהכול נהיה כזה כי מדינת ישראל חוששת לאבד שליטה על נטורי קרתא וזה הכול מאבקי כוח על הגב הקטנטן של הילד וזה עצוב מאוד.
    צריך כאן 4 מדינות לא 2:
    לחרדים, למתנחלים, לחילוניים ולפשלתינים
    ולתקשורת, אינני
    מאמינה כבר זמן רב ולא קונה את הסחורה שלה. טוב שיש אתר רשימות.
    תודה לך על הכתיבה הזו.

  • מרב מילר  On 25/07/2009 at 12:34

    והילדה הקטנה שבסופו של דבר נופלת בין הכסאות:
    השד תופס אותך ואתה נופל מאת אן פדימן (כן, אותה אחת שכתבה את אקס ליבריס).

    ספר שכתוב בצורה מרתקת במיוחד ונכלל היום ברשימות קריאת החובה של סטודנטים לרפואה, פסיכולוגיה ואנתרופולוגיה בכמה וכמה אוניברסיטאות בארה"ב.

  • עמוס  On 25/07/2009 at 13:55

    את הטקסטים הבאים פרסמתי גם ב"רשימות" בתחילת הפרשה, עוד לפני שבית המשפט אמר שהנושא יצא מפרופורציה, ושגירסת הדסה-ידיעות מתערערת לאיטה, וחושפת שוב את אוםייה של ההסתה:

    הכיסוי התקשורתי של ה"פרשה" היה מביש, רשלני, חובבני, נגוע בסטריאוטיפים, וגובל בהסתה. כנראה שקל מאוד לבצע דמוניזציה לא מבוססת ביחס לאשה וחרדית. את מה שכולם כאן מציינים כעובדות מוכחות לא הצליחו להסביר לי בשום כלי תקשורת. יתרה מזאת: גם אם ההסבר שמכרו לנו הוא נכון, הרי שמדובר בהפרעה נפשית קשה שהובילה לטרגדיה נוראה, הן עבור האשה והן עבור משפחתה, ובודאי שלא למעמד של פושעת נוראה.

    להזכירכם: בית המשפט לא קיבל את עמדת המשטרה/הפרקליטות שאשה חולה-לכאורה כזו זקוקה למעצר, והמליץ על מעצר בית והסתכלות. להזכירכם: בית המשפט לא קיבל את גישת רשויות אכיפת החוק שיש לטפל בה כבפושעת, והעדיף לשתף פעולה בפיקוח ובסיוע לה על ידי מנהיגים קהילתיים (כן, רבנים) המקורבים אליה.

    לעומת זאת התקשורת שלכם טרחה שלא לענות אפילו על שאלה עקרונית ומהותית אחת, אבל הרשתה לעצמה לפרסם הרבה יותר פרטים מזהים ממה שהיא גוזרת על עצמה (וכן החוק) במקרים דומים

    שאלות, למשל, אם כולם יודעים שהיא חולה בתסמונת ההיא, מה נעשה בנושא? האם יש אמת בטענות הקהילה שלה שרשויות הרווחה העדיפו פעולה משטרתית על טיפול? האם יש אמת בטענת רשויות הרווחה, שהמשטרה ביצעה בהם מניפוציה המסוכנת לאשה, למשפחתה, וליחסי השירותים האלה עם החברה שהם משרתים? כמה אתי פרסומו של הסרט כביכול מהדסה (שכעת מסתבר שכנראה לא היה ולא נברא, וההאשמות הקשות מבוססות על עדות מבוהלת של הילד. אולי, זאת אומרת)? האם לגיטימי לשלול שירותים עירוניים משכונות שלמות (של כמאה אלף תושבים!) לאחר התפרעות (?) של כמה מאות?
    ומי מאכיל אותנו את החרא הזה, ובאיזו קלות אפשר להסית, לבזות, ולשלהב יצרים נגד "חרדים". או כל קבוצה "לא לגיטימית" אחרת

    ועוד:

    הערה לא-שולית: קראתי (בתקשורת החרדית) שהשופטת דותן (שהפליאה והפתיעה בהצעת פשרה הגיונית, רגישה, לא מתלהמת) אמרה לאם החשודה: אני לא השופטת שלך, אני אחותך
    אמנם, לא הייתי שם, אבל אני יכול לנחש (ויש לי תחושה ברורה שאני צודק), שהתבטאות כזו יכולה לנבוע רק מרגע של קרבה ואחווה נשית באולם בית המשפט. אני בטוח שהאמירה הזו מעידה שהשופטת ראתה לפניה אם נואשת, מבוהלת, אולי קורבן של הפרעה נפשית, אבל בודאי לכודה במערכות כוח גבריות ומנוכרות של שוטרים, עורכי דין, רבנים, רופאים, דיינים, עובדי רווחה
    ובודאי שהיא לא ראתה מולה את התמונה שציירה בששון התקשורת החילונית: זו של אם-שטן מפלצתית, המרעיבה את ילדיה למוות, מפני שערכי אנוש של אהבת-אם וחמלה זרים לה, כפי שהם זרים לכל בני עדתה

  • טלי  On 25/07/2009 at 14:10

    איריס- ברור לי שהחרדים הם הצד החלש בסיפור הזה. אני עדיין חושבת שאופן המחאה היה חמור, מסוכן וגם טיפשי- לשיטתם וגם כשמסתכלים על זה לטווח רחוק למען כולם, היה פה קייס מספיק חזק גם בלי להיתדרדר לתיאוריות קונספירציה מאזור מנגלה, אבל זה לגמרי לא משנה את היותם הצד החלש.לגבי החוויה הלא תמיד נעימה שלי מול ממסד רפואי וההשוואה לאם אתיופית, למשל – אני מסכימה לגמרי וגם כתבתי את זה בגוף הפוסט.

    שמוליק- בעיה של חוסר הבנת הנקרא… קרא את תגובתי לאלמוני מס' 2, נדמה לי שהיא עונה על דבריך… כאמור, אני לא רופאה, אנסה לברר את העניין לאשורו עם איש מקצוע ואז אחליט אם יש פה צורך לתקן את העניין הנקודתי של הכימותרפיה.
    אין לי חוסר אמון מוחלט בתקשורת, אבל גם אין לי אמון מוחלט בה. התקשורת מושפעת מאלף ואחת מניפולציות של כל גורם אפשרי ואמון מוחלט בכל מהשהתקשורת אומרת- בכל נושא- הוא מסוכן וגם, בעיני, טפשי. צריכה ביקורתית של תקשורת היא חשובה והכרחית בעיני, ואגב, גם בעיני אנשי תקשורת רבים…

    יולי- איןלי ספק שיש פה מאבקים גדולים ופוליטיים על גבשל ילד קטן, זה הדבר המרתיח ביותר בכל הסיפור הזה.
    לגבי 4 מדינות אני ממש לא בטוחה, הרבה יותר נכון לנסות, איכשהו, לחיות ביחד…
    תודה בחזרה! (-:

    מרב- שמעתי דברים נפלאים על הספר הזה, הוא מתרחש במקום אחר אבל זה אכן סיפור דומה.אני שמחה לשמוע שסטודנטים לרפואה לומדים אותו, אני מקוה שגם מיישמים…

    ושירה (שלא הצליחה להכניס תגובה ל'רשימות') – גם לי מפריע שתיק רפואי מסתובב ברשת, מאוד מפריע לי ומאוד התלבטתי אם לפרסם מתוכו. אני לא בטוחה שהחלטתי נכון, אבל החלטתי כך כי מישהו אחר כבר פרסם אותו לפניי וכי נראה לי שבכל זאת למשפחה (שפרסמה אותו) יש זכות גדולה בהרבה משהיתה לביה"ח לצלם ולפרסם תמונות של הילד כמעט בעירום, בעמודים הראשיים של העיתונים. ציטטתי מהדו"ח הרפואי גם כי הסכמתי עם הטענה לפיה כתבתי פה משהו מאוד חמור וראוי לגבות אותו באסמכתה כלשהי.
    הבעיה היא שכדי לברר לעומק את העניין חובה להכנס לפרטיות של הילד החולה. היה ראוי לעצור אתהעיסוק התקשורתי מראש, בנימוק הזה, אבל עכשיו נדמה לי שכבר מאוחר מדי… אבל בהחלט, גם לי זה מאוד מפריע.

  • טלי  On 25/07/2009 at 14:17

    אני לא יודעת איפה בדיוק ומתי פרסמת את הדברים (אין לי יכולת לעקוב אחרי כל הבלוגים הרבים והשונים ב"רשימות"…) אבל אני משחה שהעלית אותם גם כאן.

    אני לא מסמפטת את השימוש שלך במונח "התקשורת שלכם", אבל מסכימה מאוד עם השאלות שהעלית ובעיקר עם הנקודה שאותה שכחתי להעלות בפוסט, גם אני חשבתי שעונש קולקטיבי גורף של שלילת שירותים עירוניים משכונות שלמות של אזרחים בגלל התפרעות של כמה מאות היא פעולה מאוד לא מוסרית ולא מוצדקת, נדמה לי שגם לא חוקית.

    את מה שאתה מספר על השופטת לא ידעתי, אבל זה משמח אותי. ראשית, כי האשה לא מוצגת כמרשעת או פסיכופטית, גם הגרסאות שמשחירות אותה יותר מכל מייחסות לה מחלה ולא כוונת זדון, ולכן היא ראויה ליחס מתאים.
    במישור האנושי זה משמח ומרגיע אותי לשמוע שופטת אנושית, ובמישור הציבורי זה עשוי להחזיר קצת מהאמון החרדי במערכת המשפט- וגם זה לטובה.

  • עמוס  On 25/07/2009 at 16:28

    לא התכוונתי לרגון חלילה. ואת בהחלט צודקת בעניין התקשורת-שלכם – זה נכתב בלהט ויכוח ועכשו העתקתי בלי לערוך. לא הייתי כותב זאת כך עכשו

    חוץ מזה, נדמה שכל כך הרבה נושאים חיוניים כמעט לא נדונו בציבור בפרשה זו, שהדיון הנוכחי ממש מבורך, בפרט שהוא מביא אספקט שכלל לא נדון עד עתה (וגם עובדות חדשות), של שאלת הממסד הרפואי, נוקשותו, והאמון המלא בו

  • אביטל  On 25/07/2009 at 22:31

    רוצה להסב את תשומת ליבו של האלמוני הנחרץ למדי בתגובה 8, שהביא להצדקה והוכחה את הקישור הבא http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000481731&fid=2
    ומכריח אותי (את כולנו?) לחשוב שיש כאן לא "טעות בתום לב" אלא "זדון".
    כי עד עכשיו חשבתי שיתכן (אומנם בדוחק) שאתרי החדשות לא באמת קבלו את המידע הרב שהמשפחה וידידיה פרסמו באתרי תקשורת חרדיים, ושהם מפרסמים רק את מה שיש להם, ולכן ההטיה. אבל בקישור שהובא, מסתבר שלכותב הכתבה היה בידיו את המסמך הרפואי של הילד. אותו מסמך ממנו מצוטטים המשפטים שטלי צטטה לעיל, לפיהם בית החולים הוא שהחליט על "הפסקת כלכלה מוחלטת דרך הפה". למה בחר הכותב לצטט משפטים שונים ומגוונים מהמסמך הזה, ורק את המשפט המשמעותי הזה הוא השמיט…?

    קשה לי לראות את זה כך, שחור על גבי לבן, ולהיווכח שהיה פה זדון, שבאמת ניסו להאכיל אותנו, ושאנחנו- בתמימותינו אכלנו את האוכל הרעיל הזה.

    ובשולי הדברים- נדמה לי שהויכוח על "כימותרפיה" כן או לא הוא לא כזה עקרוני, אבל יש לי הסבר משלי (לא קונסיפרציה, סתם נסיון להבהרה, אין לי מידע יותר מלכולנו בענין הזה):
    כתוב שהילד אושפז ב"המטו אונקולוגית" , וה" הוכנס LINE מרכזי לצורך הזנה ב TPN "
    גיגלתי- ה-TPN זוהי הזנה שנוקטים בה כמוצא אחרון, היא לא לקיבה (כמו זונדה) אלא תערובת כימית ישר לגוף.יתכן מאד שמקור הבלבול והקונספירציות נובע מערבוב המושגים הרפאויים… לפני כמה ימים שמעתי ראיון ברשת ב' עם רופא הדסה שהסביר ש"לא נתנו לו כימותרפיה…היתה הזנה כימית…" מודה שלא ממש הבנתי.

    אני חושבת שהפוסט הזה היה קול חשוב, וליתר ביטחון אדגיש כמובן שאינני תומכת במחאה אלימה,. עם זאת, ככל שמתבהרים הבאים אני תומכת במחאה. אז מצאתי את הפוסט הזה שלך, טלי, כמקום להביע את את מחאתי. טוב?

  • שירה  On 25/07/2009 at 22:40

    עם השימוש שעשית במידע הזה. ואם כבר אז עדיף לדעתי להביא את הדברים במלואם ולא חלקים מתוכם, היות והתיק הרפואי כבר פרוץ וכל מה שנותר הוא להתווכח בעניין הזה.

    אני פיקפקתי בלוקש הזה גם עוד קודם, והיה ברור לי מההתחלה שיש כאן איזושהי "חוסר הבנה" (אני עדינה) בין הצוות הרפואי למשפחה ולא רק זה, אלא שיש כאן חוסר הבנה כולל בין שתי קבוצות שלמות שלא מבינות זו את זו, מה שהתגלגל והתנפח והצית אש במצב שהיה נפיץ ממילא ולא מהיום.

  • חנה בית הלחמי  On 26/07/2009 at 6:16

    The more the better – ככה עובד קמפיין בלוגרים, שאני מקווה שיצמח כאן ויאיר את העובדה שמדובר הסה"כ בסוג של ציד מכשפות מהסוג הסטנדרטי ביותר: היא אשה, חרדית, היא ה"אחר/ת" ולכן קל לגייס אמוציות נגדה ולמלא עם זה את העיתונים, אין לה כלים משומנים להלחם בתיוג, וחשיפת פרטי המקרה האמיתיים עלולה – כפי שמפרטת איריס – לסכן את מצב הכיס העמוק של ההגמוניה (כלומר של בית החולים). זו לא קגונספירציה, זה ספין. כדאי לא להוסיף חטא על פשע ולהתבלבל במושגים.
    אבן הבוחן המדגמית לפרשה הזו נפלה לצערנו לידינו בשבת, עם הרצח המזעזע של הילדה נועה ע"י אביה (מסוג המעשים היותר תדירים של אב מתעלל או אב רוצח – ששוקעים די מהר לתהום הנשיה). בואו נראה האם יקום כאן קמפיין של אספסוף (התקשורת והעם גם יחד) שיבצע בו לינץ' ציבורי כפי שעשו בה. כן, זה יתפוס קצת כותרות, אבל לא הרבה. אגב, בחנתי את סיפור האם החרדית השבוע אל מול הכיסוי הציבורי לרצח האם וילדיה ע"י השוטר ממשטרת כ"ס בשנה שעברה (כולל טוקבקים של "מי יודע מה היה שם", "אולי היא הרגיזה אותו"). ההבדל ברור.

    זה היה ציד מכשפות, לינץ', ומי שמנמקים את זה כאן בנימוקים פסאודו – רציונליים, פשוט לוקחים בזה חלק בשקיקה. כמו בהעלאת מכשפות על מוקד בככר העיר – העם מתלהב. אין קשר לספקות (שטלי פרטה כאן היטב) ולעובדות (שאף אחד מכם לא יודע).

    ומיכל – כן, זה גם נובע משנאת חרדים.

    לדיון בפוסט שלי: http://www.notes.co.il/hanna/58654.asp

  • טלי  On 26/07/2009 at 10:38

    עמוס – תודה רבה!

    אביטל – בואי ניזהר במילים, כיוון שבפוסט השתמשתי במונח זדון בהקשר של תיאוריות הקונספירציה לגבי מניעיו של ביה"ח, אני לא כ"כ שלמה עם השימוש במושג הזה לגבי התקשורת.
    אני גם לא חושבת שהתקשורת היא בעלת כוונות זדון, גם לא במקרה הזה, אבל היא אכן "מחפשת דם" ואכן תמוה, בלשון המעטה, שמהכתבה השקולה ומלאת האינפורמציה שהאלמוני קישר אליה נשמט העניין המרכזי – העובדה שביה"ח עצר את הזנת הילד ולא האמא.

    תודה רבה על הבירור שעשית לגבי תעלומת הכימותרפיה, כרגע, כל עוד לא הזגתי תשובה רפואית מוסמכת יותר, אני מאמצת את הפרשנות שלך שנראית לי הגיונית, וערכתי בהתאם את המשפט הרלבנטי בגוף הפוסט (כפי שהבטחתי, אלמוני ושמוליק…).

    התרשי לי להוסיף ניקוד דמיוני לדברייך -כלומר – תומכת במחאה עם שווא, כלומר בחשיבות למחות על הסיפור הזה, ולא במחאה עם פתח, כלומר בדרך שבה התנהל רוב רובה של המחאה הנוכחית?…

    ולגבי מציאת הפוסט/הבלוג הזה כמקום להביע בו את מחאתך – anytime… ברצינות! (-:

    שירה- תודה ונכון, אביטל כבר כתבה לפני מ.ש.ל.

    חנה – תודה רבה!
    כיוון שהפוסט שלך (אותו ראיתי רק בשלב מאוחר) היה קצר ותמציתי, אני מודה שבהתחלה היה לי קשה להבין מה בדיוק התיזה שלך בעניין.
    בנושא כל כך רגיש וכואב לא ממש מתאים לבטא שמחה, ובכל זאת, אני שמחה לגלות שהקול שלי לא בודד וגם שלך לא, ושמצטברים יותר ויותר אנשים שקולים שרואים כאן את סימני השאלה והבעייתיות. אני לא בטוחה אם זה מתאים בדיוק לקמפיין בלוגרים, בשל האופי הפרטי והרגי של המקרה, אבל אני לגמרי מברכת על כל שיתוף במידע ובתהיות.

    כששמעתי אתמול על האב המתועב שרצח את בתו חשבתי מייד, לצערי, על מה שכתבת לגבי ההבדל בין היחס לאבות מתעללים ואמהות מתעללות.
    אני יותר זהירה ממך בהקשר הזה, אני חושבת שיש כאן עוד נימוקים ועניינים, המקרה הזה מזכיר לי את עניין הודיה קדם ז"ל, ושם התקשורת כן געשה ורעשה,אבל שם, כמו במקרה רוז פיזם וכמו, להבדיל אלפי הבדלות במקרה הנוכחי של הפעוט מירושלים, יש "אקשן" תקשורתי- כל הזמן מתפתחים דברים ולתקשורת יש תירוץ טוב לדוש בנושא. אצל נועה הקטנה שנרצחה עכשיו אין חידושים- המאניאק רצח אותה וזהו.

    זה ניתוח קר, אבל אני חוששת שככה התקשורת מתנהלת…ובכל מקרה, בהחלט העלית פה הרבה חומר למחשבה- תודה רבה!

    וכן, לצערי אני נאלצת להסכים איתך לגבי אוירת ציד המכשפות במקרה הנוכחי וגם לגבי המשפט שכתבת למיכל, תוך דגש על המילה גם. כלומר- הגרעין הקיים של שנאת חרדים (שגדעון לוי היטיב לנתח את מקורותיו, לטעמי) מעצים ומלבה את התגובה.

  • אביטל  On 26/07/2009 at 11:05

    אבל גם אצלי המ הייתה בשווא…
    והמשפט שם קצת שובש אבל הוא "ככל שמתבהרים הדברים אני תומכת במחאה"- ב חיריק, מ בשווא!!!

    ולגבי ההבדלים במקרים- שימי לב לתגובתי בבלוג של חנה.

  • טלי  On 26/07/2009 at 11:20

    וברור שכבר שמתי לב, מה חשבת?… (-:

  • חנה בית הלחמי  On 26/07/2009 at 11:31

    זו תופעה, זה פוליטי וחברתי. אגב, האב הרוצח של הילדה נועה כבר קבל במה באמצעות עורך דינו (יסלחו לי עורכי הדין – אבל אני לא מבינה איך אפשר להגן על חלאה שכזה), שכבר הסביר באריכות בתקשורת שמדובר בבחור עדין, נורמטיבי, בעל עבר צבאי ותרומה למדינה, ושיא השיאים – אבא טוב.
    העניין מוגדר כטרגדיה בבצרה, אין תיוג לרוצח.

    הפוסט שלי היה מאוד ברור. לא צריך להכביר מילים בעניין הזה. אםפ אתה גבר, אשכנזי, בעל עבר צבאי ומעמד סוציואקונומי בינוני ומעלה – אתה יכול לרצוח את ילדיך בחופשיות. גם את אשתך, אגב. אנחנו – החברה – כבר נפרוס מתחתיך את רשת הביטחון. אם את אשה חרדית עם קושי נפשי וילד חולה – אנחנו כבר נבנה את המוקד בככר העיר ונדאג להניח אותך עליו ולהצית את הלהבות. בשני המקרים – האמת לא חשובה.

    ככה זה עובד.

  • אביטל  On 26/07/2009 at 11:39

    וזה גם מקובל על כולם שככה זה עובד.

    אני מודה שיצאתי משיווי משקל בגלל הסיפור הזה. נהייתי קצת אובססיבית בעניין, קוראת ומחפשת כל הזמן עוד מידע, עוד עובדות להישען עליהן.

    כי זה מפחיד אותי. מאד מאד מאד. הידיעה שיהיה קל לטפול עלי משהו, וזהו. (עזבו יהיה, כבר אפשר. הנה, כאן הודיתי שאני אובססיבית, בצירוף מקרה מפעם בו סרבתי להרכבת עירוי אנטיביוטיקה ב-3.00 בלילה לתינוק שלי, כשהסטאג'רית לא הצליחה אחרי 4 פעמים ואני לא הרשתי לה לנסות שוב, ובצירוף העובדה …ששש…שאותו תינוק היה אלרגי לכל הזנה שהיא בשנת חייו הראשונה… )

    אז עד שיבואו לעצור אותי, איזו עיצה יש כדי שאפשר יהיה לשנות משהו ב"ככה זה עובד"?

  • טלי  On 26/07/2009 at 11:40

    בעניין קמפיין בלוגרים, אני נוטה לחשוב שקמפיינים כאלה רלבנטיים יותר לעניינים "ציבוריים" כמו קמפייני הבלוגרים שהשתתפתי בהם נגד "עופרת יצוקה" או בעד שביתת המרצים באו"פ. כאן, כיוון שמדובר במקרה פרטי של ילד ספציפי, קצת קשה לי לקרוא לזה "קמפיין בלוגרים", אבל זו הרגישות שלי וזה לגמרי עניין סמנטי- אשמח להוסיף פה בשמחה קישורים לכל פוסט רלבנטי של כל אחד ולהפיץ הלאה את הפוסט הזה…

    כן, אני יודעת שהעניין הפרטי מושפע מעניינים כלל חברתיים ועקרוניים ועדיין, הלב שלי הולך לילד הפרטי והספציפי..

    אני מבינה לחלוטין את הפוסט שלך, אבל אני מודה שבהתחלה וללא התגובות לא הייתי בטוחה שהבנתי.
    ככה זה, כמו שכתב לך עידן- פוסט קצר וממוקד יותר מהיר וקל לקריאה אבל הוא גם פתח ליותר פרשנויות שגויות.
    פוסט ארוך ומפורט כמו שלי, מנגד, גורם גם לאנשים שאין להם סבלנות לקרוא עד הסוף. כל אחד עושה את השיקולים שלו וכותב איך שנוח לו- כל עוד שתינו כתבתנו ופרסמנו הכל בסדר (-:

    ואגב, אני שותפה לחלחלה והדחייה שלך ושל אביטל מהאבא המתועב הזה ומהתגובות, אבל עדיין צריך להפריד בין טוקבקים ועורכי דין לבין הכותרות של התקשורת ה"ממוסדת". אני האחרונה שתצא להגנת התקשורת, אבל בכל זאת, יש הבדל…

  • טלי  On 26/07/2009 at 11:44

    העצה לשינוי ה"ככה זה עובד" היא מה שאנחנו עושים כאן- כותבים על זה, מדברים על זה, חושפים את המנגנונים האלה למודעות של כולם ובפרהסיה.

    הדבר השני שצריך לעשות זה להיות מודעת מספיק ורהוטה מספיק ולדעת איך לעמוד על זכויותיך מול המערכת מצד אחד ולא להצטייר כ"קוקו" מצד שני – ואת זה את יודעת היטב.

    הדבר השלישי שצריך לעשות, למען שלמות הנפש זה להירגע, ולקחת אויר, ולהפחית ממינון האובססיביות שהעדת עליה כי זה לא בריא וגם לא תורם כלום לאף אחד- גם לא לילד מירושלים.

    ואם יבואו לעצור אותך-תשלחי אותם אליי… (-:

  • טלי  On 26/07/2009 at 11:56

    כמובן שלא התכוונתי שחסרי סבלנות קוראים עד הסוף פוסטים ארוכים- התכוונתי בדיוק להיפך…
    (-:

  • אילנה  On 26/07/2009 at 19:42

    כי לא להאמין למה שהתקשורת אומרת זה בדיוק כמו להאמין לה. בהיעדר עובדות והוכחות, אין לכם מושג מה היה שם.
    תסמונת מינכאוזן היא תסמונת חמקמקה, והרבה יותר שכיחה ממה שנדמה לכם.
    כשבתי היתה בפגיה, היתה שם אמא נוספת ולמעשה חיינו יחד בבית החולים 3 חודשים. היא היתה מסורה מאוד לתינוקת ולמעשה השאירה את כל חייה מאחור.
    כשהשתחררנו וגם הם, התחלנו לשמוע שהילדה כל הזמן חוזרת לבית החולים עם זיהומים שלא ניתן היה לעמוד על מקורם. חצי שנה לקח לבית החולים להבין שהאמא מכניסה צואה למזון של הילדה. מה ששמעתם.
    אז מה היה שם, בבית החולים? אני ממש לא יודעת, אבל עוד לא שמעתי הסבר מספיק טוב איך זה שהילד מחלים ומתאושש כך ברגע שהאם מורחקת ממנו. חובת בית החולים היא בראש וראשונה לדאוג לילד שהוא החולה. לא מענינם לאבחן את האם.
    ברור שהסיפור הזה לא היה צריך להגיע לתקשורת. האם כך היה ללא המחאה והאלימות ברחובות?
    ולהשוואה לאב הרוצח מבצרה – עובדה שאנחנו יודעים שהוא "קצין ןמהנדס". ומה, אם היה קיבוצניק לא היה כתוב בכותרת שקיבוצניק רצח את בתו?
    אז כן, גם אני מכירה את הסיפורים על הילד השובב שמגיע פעם אחת יותר מדי לבי"ח עם רגל שבורה והעובדת הסוציאלית מוקפצת לדבר עם הורים שאינם יודעים את נפשם מול גודל ההשפלה.
    אבל האם עדיף שילדים שבאמת עוברים התעללות לא יאותרו?
    אם היו בידי בית החולים צילומים שהראו את האם מנתקת את הזונדה או מחדירה אליה חומרים
    אם הרופאים השתכנעו שהילד איננו חולה אלא שאמו היא שפוגעת בבריאותו – מה היה עליהם לעשות?
    שנאת חרדים? ברור שקיימת וברורים שורשיה.
    תאוריות קונספירציה במקרה הזה על רקע אותה שנאה?
    הניחוש שלכם טוב כרגע בדיוק כמו זה שלי.

  • עמוס  On 26/07/2009 at 19:52

    העובדה שאין לך תשובות ואת שוריה בערפל היא בדיוק כשלונה של התקשורת, שעד עתה מתקשה – ובעצם מתרשלת – בניסיון לענות על שאלות עובדתיות בסיסיות: איך נותקה זונדה אם לא היתה זונדה, ואיך צולמה האם מנתקת אותה אם אין בכלל סרט

    כהרגלה, שוקעת התקשורת במסע הגנה על עצמה במקום לעשות את העבודה – מכיוון שידיעות עומד להתפשל כנראה בפרשה, הוא פתח במסע לא ברור נגד הפסיכיאטר לוי, נגד הפסיכיאטר, ונגד בית המשפט (במידה מסויימת). זו לא קשורת. זה נקמנות חובבנית

    בקצרה: אם את לא יודעת מה קרה, את יודעת בדיוק מה לא קרה – התקשורת לא עשתה את עבודתה. הסיבה? סטיראוטיפים,

  • טלי  On 26/07/2009 at 20:20

    אילנה – אני לא שוללת אוטומטית כל מילה מהתקשורת, ממש לא. אבל יש פה יותר מדי סימני שאלה כבדים, כבדים מאוד.

    כולי תקוה שהילד בריא ושלם, אבל אני בספק. הוא עלה במשקל כי התחילו להאכיל אותו אחרי חודשים שבהם לא האכילו אותו והפסיקו לטפל בו באמצעות ההזנה הכימית שנתנו לו קודם, לכן הוא מתחזק.

    ביה"ח סירב להעביר אותו ל"שיבא" שהסכימו לקבלו וסירב להעביר את התיק הרפואי שלו. היום שמעתי דבר מעניין- כשמעבירים חולה ישירות מבי"ח לבי"ח חובה להעביר תיק רפואי מלא. כשמאשפזים בבי"ח חולה שהיה בבית מסתפקים רק במכתב שחרור מאשפוזו הקודם. האם יכול להיות קשר בין הנוהל הזה לבין העובדה שהדסה ממהרים פתאום ורצו לשחרר אותו הביתה?…

    היותו של האב מבצרה קצין ומהנדס משמש למטרה הפוכה – כדי לתאר אותו כ"מלח הארץ", "משלנו", מתוך כוונה להקל בעונשו.

    האם העדה החרדית שמיהרה להגן על האם מירושלים סבלה מאותה תסמונת שבגללה עוה"ד של האב מבצרה מתהדר בעבר הצבאי שלו? בהחלט כן. אותו טייעון של "משלנו" משחק כאן תפקיד.

    אבל כל זה לא קשור לעובדות. ומה שהיה על הרופאים לעשות היה לטפל בעניין בדיסקרטיות, להתייעץ עם פסיכיאטרים מהדסה, לא לצאת בהתקפה אישית נגד האמא. נציגי ביה"ח הפכו כאן מעדים למאשימים, וזה לגמרי לא תפקידם.

    ועמוס- אני מסכימה. התקשורת אכן לא ערכה כאן תחקיר רציני ומעמיק.

  • תמהה  On 27/07/2009 at 0:17

    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/921/300.html

    האם כל הכתוב בכתבה הזו מבוסס על האשמות שווא?
    איך יכול להיות…

  • אילנה  On 31/07/2009 at 17:44

    לפי מה שפורסם היום, בסרט ששמור בפרקליטות ושמהווה תמצות של 40 דקות אחרי שבועיים שבהם היו מצלמות נסתרות בחדר מופיעות התופעות הבאות:
    תלישה מכוונת של הזונדה המחוברת לבטן תוך גרימת כאבים קשים לילד הצורח
    הסתרתה מתחת לשמיכה כאשר האחות נכנסת לראות מה קרה ויוצאת לקרוא לרופא, ותלישתה המחודשת לאחר שהוא חובש מחדש את הפצע.
    השענות עם המרפקים על הילד שרגליו מפרפרות תוך כדי (במקרים מתועדים אחרים נעשה כדי להראות על ירידה בסטורציות והפסקות נשימה)
    שפשוף גפיו וגבו עד זוב דם

    כל אלו הן תופעות של מינכאוזן קלאסי
    כל אלו מהוות הוכחות חותכות לכך שהיתה כאן התעללות מתמשכת
    כל אלו מצביעים על כך שביה"ח נהג נכון בהרחיקו את האם מהילד
    ומסבירים את העובדה ש"באורח פלא" הילד החל להתאושש עם הפרידה.

    מה שהיה צריך לעשות הוא לעמת את האם עם הממצאים, ולדרוש ממנה שתעבור טיפול לפני שתוכל לקבלו שוב לרשותה.

    מכאן עד לקונספירציה של התקשורת, המרחק גדול

    ולמי שכתב לי קודם שהעובדה שיש כל כך הרבה סימני שאלה היא הבעייתית כאן. שהתקשורת לא עשתה תחקיר מספיק יסודי אני אומרת, שאני חרדה מהרגע שהסרט הזה יופיע במהדורת חדשות כלשהי. הוא לא אמור להגיע לשם. הוא אמור להראות במקום אחד בלבד: בית המשפט.(או במצב אידיאלי כאמור ע"י מטפליה של האם)

    סימני השאלה נגזרים מההתעקשות (הנכונה) של בית החולים לא להפוך את כל הפרטים האלו לנחלת הכלל.

  • עמוס  On 31/07/2009 at 18:42

    איך את יודעת מה יש בסרט? על סמך התקשורת שסילפה כל עובדה עד עכשו? העובדות הם כדלקמן

    – התיק הרפואי של הילד הודלף מתוך בית החולים לתקשורת
    – צלם של ידיעות אחרונות הצליח לצלם את הילד בתוך בית החולים
    – הילד לא היה מחובר כלל לזונדה כפי שהוסבר לך כאן על פי תיקו הרפואי
    – בית החולים הדליף שמועה/הערכה לא מבוססת לתקשורת כאילו לאם יש תסמונת מינכהאוזן ללא בדיקה פסיכיאטרית (ובניגוד למסקנה של סמכות מקצועית שמונתה על ידי בית המשפט)
    – בית המשפט עצמו לא קיבל גירסה זו, מה שמעיד ששום סרט לא הוצג לו

    לטעון עתה שבית החולים מגן על הילד או על
    פרטיותו זה ממש נלעג

    מצבו של הילד השתפר לא עם הרחקתה של האם אלא עם הרחקתו מבית החולים הדסה לבית חולים אחר

    אישית, אני לא מאמין שיש סרט כזה. אם יש סרט כזה, הוא מוכיח שהאם ניתקה את בנה מטיפול רפואי (הזנה כימית) שלא הסכימה לו, לאחר שלא הצליח במשך זמן רב. אין כאן כל קשר להרעבה – מכיוון שזו לא זונדה, והירידה במשקל נמשכה גם בבית החולים

    כדאי לא להאמין לממסד רפואי. בעיקר כשהוא הפר כל כך הרבה כללים של התנהגות אנושית ואתית. בפרט שהוא מואשם במחדלים מקצועיים ומגן על עצמו

  • אילנה  On 01/08/2009 at 0:59

    כל כך נעים ונחמד כשהכל מסודר בקופסאות יפות :
    "הממסד" הוא הרע
    "האישה" מסכנה

    מה לעשות שהעובדות אומרות אחרת?
    לא נכון – שהילד החל להבריא כאשר הוא הועבר מהדסה. הוא החל לעלות במשקל, להתאושש, ללכת וכו' בתקופה שהיה בהדסה, אחרי שהופרד מהאם.

    אני מאמינה שיש סרט.ושהסרט הוא כזה שהוא מוכיח בצורה שאינה משתעת לשתי פנים את מה שכתבתי. מאוד נוח לך לחזור לשטות הזאת שהיא הוציאה (מילה יפה למה שהיה בפועל – תלישה של זונדה שבמקרה של ילד תפורה לבטן) את הזונדה בגלל שלא רצתה לקבל חומר כימותרפי.
    לא ראיתי שהתייחסת להשענות ול שפשוף עד זוב דם – שתי הנהגויות מינכאוזניות מוכרות.
    בית החולים כפי שכתבתי קודם, לא אחראי לאבחון הפסיכיאטרי של האם אלא לשלומו של הילד. ולנוכח ההוכחות המצולמות שהיו בידיו חובתו היתה לדווח לשרותי הרווחה ולהרחיק את האם מהילד.
    כל מה שנכתב כאן על שנאת חרדים ותקשורת יכול להיות נכון, אבל כפי שנכתב כאן, בתווך יש ילד אחד קטןם שפגעו בו קשות והוא חשוב יותר.

  • טלי  On 02/08/2009 at 20:51

    תמהה – קראתי את הכתבה בקישור, שאינה שונה מהותית מכתבות אחרות ולצערי גם אינה סותרת את הפרשנות שאני עדיין מאמינה בה- שביה"ח מנפח עניינים כדי לכסות על מחדליו. עצם זה שמשהו כתוב בעיתון לא הופך אותו לנכון. זה גם לא אומר שכל מה שכתוב שם שגוי- לגמרי לא, אבל כן אומר שאנחנו צריכים לקרוא הכל בצורה ביקורתית.

    אילנה ועמוס- גם אני ראיתי בעיתון את התמונות המזעזעות שמצוירות, כנראה, לפי הסרט.

    גם אני נחרדתי מהן כמוך, אילנה, ממש התכווצתי, אבל זה לא ענה לי על הרבה שאלות- למה הסרט לא הגיע לבית המשפט? למה מדובר בעריכה של כמה דקות מתוך סרט של כמה ימים או שבועות ולמה בית המשט לא ראה אותו במלואו? למה אי בסרט סאונד שהיה יכול לשפוך אור על הדברים?

    בית החולים לא מתנהג כאן כמי ששלומו של הילד בראש מעייניו אלא כמי שנמצא בעיצומה של מלחמה אישית נגד האמא.

    קראתי את הראיון עם האמא.
    היא לא מצאה חן בעיני, בלשון המעטה. היא נראית לי אשה שחצנית, מרוכזת בעצמה, גזענית (מאמינה שאין ולא יכולה להיות שום התעללות בילדים בחברה שלה)וגם היסטרית (משווה תנאי מעצר חמורים וקשים לכשעצמם, שרלבנטיים לכל עציר בישראל וגם זה עניין חמור שיש לטפל בו, לאושוויץ ולשואה).

    וכל זה לא אומר שהיא אם מתעללת, בטח שלא מרעיבה, כל זה לא אומר שהיא אשמה ובטח שלא אומר שמותר לתקשורת להתיר את דמה ולשפוט אותה בצורה חמורה כל כך ללא משפט וללא הוכחות.

  • אילנה  On 03/08/2009 at 13:59

    למה הסרט לא הגיע לבית המשפט?
    הוא כן הגיע. הוא שמור בפרקליטות. המשפט עוד לא היה.
    למה מדובר בעריכה של כמה דקות מתוך סרט של כמה ימים או שבועות?
    מדובר ב40 דקות. אי אפשר להראות סרט של שבועיים ומן הסתם פחות מעניין לראות שעות שהילד ישן או שהאם לא נמצאת. מה שנראה בסרט הוא המשמעותי.
    למה בית המשפט לא ראה אותו במלואו? כאמור, עוד לא היה משפט. אני בטוחה שבית המשפט יוכל לקבל את כל השעות המצולמות אם יחפוץ בכך, אבל מה זה משנה מה נעשה בשאר השעות אם רואים בסרט את האם מזיקה בזדון לבנה?
    למה אין בסרט סאונד שהיה יכול לשפוך אור על הדברים? מכיוון שזה מה שבדרך כלל עושים עם מצלמות נסתרות, ובמקרה הזה, ממש לא ברור לי איך הסאונד היה יכול לשפוך אור על הדברים. אם היא אמרה לו ששש.. ילד שלי מתוק בזמן ששפשפה את זרועותיו עד זוב דם? רואים בסרט את פי הילד נפער בזעקה. רואים את הכאב על פניו ואת האחות שנזעקת לחדר.

    יש הוכחות חותכות למה שנטען ע"י בית החולים בסרט המצולם. אפשר להכניס את תיאוריות הקונסיפרציה לארון לשימוש עתידי.

  • טלי  On 04/08/2009 at 11:45

    לא את ולא אני לא ראינו את הסרט, ולכן אני לגמרי לא מקבלת את הנחרצות שבה את קובעת שזה מה שהיא עשתה ושזה מה שצולם שם.

    שתינו גם לגמרי לא מבינות ברפואה ובמצב של הילד הספציפי הזה. הלב שלי נקרע מהמחשבה שהוא סבל או סובל כאבים, ועדיין, הנחרצות של חריצת הדין מפחידה אותי.

    וכל זה לא סותר את העניין הכי חמור כאן מבחינה תקשורתית – העובדה שהכותרת "האם המרעיבה" ניתנה למרות שהילד לא אכל חודשים בהוראת ביה"ח. הטענה הלכאורה סנסציונית הזאת הופיעה כבר גם בראיונות עם האם וביה"ח לא סתר ולא הכחיש אותה.

    הלואי שהילד יבריא, הלואי שיסתבר שלא היתה שם התעללות, אבל גם אם חלילה כן היתה התעללות, מטרת הפוסט הזה לא היתה לשפוט מה קרה שם, אלא להצביע על ההתנהלות הבעייתית של התקשורת ושלנו כצרכנים ועל מה שמצטייר בדעת הקהל כעובדות גם אם אין לו שום קשר למציאות.

  • ר.בקצה  On 10/08/2009 at 12:55

    טלי כל הכבוד,
    את שמאל אמיתי, ואני מתכוון לכך ללא כל טיפה של ציניות.
    לו כל היריבים הפוליטיים היו כמוך, היינו מגיעים רחוק

  • טלי  On 22/08/2009 at 16:07

    משתדלת…

  • gabriele  On 22/04/2012 at 12:25

    טופלתי בעבר בבית חולים במרכז הארץ בטיפול שיגוי ובניגוד להנחיות רופא המשפחה שלי. טיפול שהשאיר אותי עם אחוזי נחות נפשית לא מבוטלים כתוצאה מרשלנות רפואית. אל תוותרו על זכויותיכם!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: