"הבריון של ארצ'ר"

"הבריון של ארצ'ר" מאת דיאנה ווין ג'ונס, תרגמה יעל אכמון, יצא בסדרת גרף צעיר בהוצאת גרף

בחבילה שקבלתי מהוצאת "גרף" היו שני ספרים – הספר השלישי בסדרת פרסי ג'קסון, ו"הבריון של ארצ'ר", שעליו לא ידעתי הרבה, מלבד תו האיכות המבטיח של דיאנה ווין ג'ונס ותו האיכות המבטיח לא פחות של גילי בר הלל, שהעידה שהוא אחד הספרים האהובים עליה.

פרסי ג'קסון זאת באמת סדרת ספרים חמודה להפליא, אבל עדיין לא היה לי צ'אנס לבדוק את השלל בעצמי, בשל ילדים מקסימים שאני משמשת, בין השאר, כספריה הפרטית שלהם, שחיכו לפרסי בשקיקה ובקוצר רוח ולקחו אותו ממני ברגע שהוא הגיע מהדואר.

אני נשארתי עם ארצ'ר.
כעבור כמה שעות, כשלא הצלחתי לזוז מהספר ולקחתי אותו איתי באשר הלכתי ברחבי הבית, הבנתי שעשיתי עסק טוב. עם כל הכבוד לפרסי, ויש כבוד, בחיי – ארצ'ר הוא ממתק אמיתי, למבוגרים, לילדים וגם לכאלה שעוד לא החליטו לאיזו קטגוריה הם משתייכים בדיוק.

קשה לכתוב על "הבריון של ארצ'ר" כי הוא משתנה ומתפתח מרגע לרגע ומלא וגדוש בכל כך הרבה ספוילרים וכל כך הרבה הנחות יסוד שמתבררות, מתהפכות ומשתנות, עד שנדמה שכמעט כל המידע הבסיסי הוא בעצם ספוילר אחד גדול.
ניסיון להסביר מה זה בעצם הספר הזה מביא אותי למשהו כמו "כשתעלת בלאומליך פוגשת את אליס בארץ הפלאות". זה ספר ריאליסטי, יומיומי ובעצם מוניציפאלי, וזאת גם פנטזיה פרועה שחוצה גבולות וזמנים. זה ספר על כוחות גדולים – כמעט אלים ששולטים בעולם, אבל זה בכלל סיפור משפחתי אישי על ילד אחד, אחותו הקטנה, ההורים, הסטודנטית שגרה אצלם וסוד משפחתי אישי שהילד מגלה על עצמו.
זה ספר קטן ופשוט, אפילו צנוע, וכמעט באותה נשימה – ספר גדול מהחיים עם חלליות, עבר, עתיד, שליטה בעולם וכל זה.
זה ספר מותח גדוש באקשן והפתעות, מה שמחייב אותי לאתגר שאני מנסה לעמוד בו ממש עכשיו – לכתוב על ארצ'ר מבלי לגלות שום דבר עליו. זה גם ספר מרגש שנוגע בשאלות הרות גורל על מידת השליטה שיש או אין לנו על הגורל של עצמנו ושל האנשים הקרובים לנו ועל מידת השליטה שיש (או אין) לנו על איזה מין אנשים אנחנו הופכים להיות, כשלמדתי חינוך קראו לזה "הויכוח על תורשה-סביבה"…
ולפני ואחרי כל אלה, זה ספר נורא מצחיק, עם הומור בריטי מעודן ודקיק עם שפע של סיטואציות הזויות ואבסורדיות.

הכל מתחיל כשהווארד חוזר הביתה מביה"ס ומגלה בריון שממלא את כל המטבח ולא מוכן לזוז משם. הווארד, אחותו הקטנה איומה (יש לה שם, אבל כולם קוראים לה איומה, ולא נראה שיש לה בעיה עם זה), פיפי – הסטודנטית/מטפלת/סוכנת בית שגרה איתם והוריו – קוונטין הסופר וקתרינה המפקחת על לימודי המוסיקה, מנסים להבין מי הבריון, מי זה ארצ'ר ששלח אותו, ואיך כל זה קשור להבטחה שאבא קוונטין הבטיח פעם, לקושי שלו לכתוב ובעיקר לבורות שנחפרים בכביש, לדחפורים ותזמורות הנוער שלא נותנים להם לישון או לנשום, לאספקת המים, החשמל והגז שלהם ולשליטה בעולם באופן כללי.

ממש עכשיו, אחרי הרבה חודשים מייגעים ומורטי עצבים שבהם כל השכנים שלי, מכל הכיוונים, כולל שכנים שלא ידעתי על קיומם, גמרו לבנות ממ"דים, לשפץ, לבנות, להרוס, לדפוק, לנסר, לגרור, לקדוח ובעיקר ל-ה-ר-ע-י-ש, השתרר שקט.
מהבחינה הזאת הספר הגיע אלי בעיתוי מושלם (למרות עיכובים מסתוריים בדואר…), ורק למען הסר ספק, אני רוצה להבהיר לארצ'ר ולאחיו שאני לגמרי בעדם. באמת.
ועוד יותר בעד הספר שכתבו עליהם, שהצליח להעמיד בפרופורציה את הרעשים ששררו כאן בסביבה, ורק זה הישג בלתי מבוטל, אפילו אלמלא הוא היה ספר כל כך משובח.

חוץ מזה, נדמה לי ש"הבריון של ארצ'ר" הוא בדיוק התמריץ שאני צריכה כדי לכתוב את שלל הביקורות שאני דוחה כבר יותר מדי זמן ושאני נחושה מתמיד לכתוב עכשיו, ולו בכדי למנוע מעיריית חיפה להיזכר בקיומו של הרחוב שלי…

יאללה, תקראו !

 

פרק ראשון מוואלה zone

דורה קישינבסקי ב"גיבורים קטנים"

דוד רוזנטל בmsn

המלצה (כוללת ספוילרים) של סיגלית בן ישראל

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אביגיל  On 10/05/2009 at 16:57

    מקבל המתנה (בן 7.5) קרא את פרסי בשקיקה ואבא שלו אחריו, על פי הנוהל הרגיל של קריאת פרסי ג'קסון והארי פוטר אצלנו בבית. אני אפילו לא ניסיתי, לא כוס התה שלי.

    ארצ'ר לא שרד אצל הקורא הצעיר, הבדיחות עברו לו קילומטר מעל הראש. אבא שלו, לעומת זאת, נהנה עד הגג. אני ניסיתי ועזבתי אחרי שניים שלושה פרקים.
    כנראה שאני לא קהל היעד של גרף צעיר 🙂

  • שועי  On 10/05/2009 at 17:34

    בתי הצעירה (עוד מעט 10) אוהבת מאוד את פרסי ג'קסון (קיבלה לכבוד פסח את השלישי) וגם דיאנה וויין-גו'נס (היא קראה את הטירה הנעה ועוד ספר שראה אור בעברית, שכחתי את שמו) היא מחביבותיה
    היא בכלל קוראת המון פנטסיה ונראה לי הייתן יכולות למצוא על מה לדבר
    מכניס את הבריון של ארצ'ר לרשימת מה שאביא לה מן הספריה העירונית

  • אסתי  On 10/05/2009 at 18:26

    ואני לא מקוראי ספרות ילדים, אבל ממש ממש עשית לי חשק
    ממש.

    אגב, עטיפה מ-ק-ס-י-מ-ה

  • תמי  On 10/05/2009 at 19:27

    המחברת היא דיאנה *ווין* ג'ונס, לא ויין.
    אהבתי בארצ'ר את תיאורי העולם הזה, את התיאור של אנגליה של שנות השמונים. פחות אהבתי את העולם האחר ואת התפתחות העלילה בכיוון הזה.
    לגבי פרסי ג'קסון, הספר השלישי לטעמי הכי מוצלח עד עתה.
    ולמרות ההסתיגויות, את שני הספרים האלה קראתי בפעם אחת, בלי להפסיק (בעצם אולי במקרה של פרסי עשיתי הפסקה בלילה כדי לישון).

  • טלי  On 11/05/2009 at 12:46

    אביגיל- נדמה לי שארצ'ר מדי מתוחכם לגיל 7.5, אני מהמרת שעוד שנתיים בערך הוא יהנה עד הגג.
    ואני, בניגוד אלייך, מגלה מספר לספר עד כמה אני לגמרי קהל היעד של גרף צעיר, ולא רק בגלל חיבתי לגילי בר הלל… (-:

    שועי- אכן נשמעת עלמה כלבבי (-:
    אני מנחשת שהספר של דיאנה וויין ג'ונס ששכחת את שמו הוא "חיי קסם", הוא לפחות זה שיש לי לצד "הטירה הנעה", קיים גם תרגום ל"9 הנשמות של כריסטופר צ'אנט" שלבושתי טרם קראתי.
    ואם זה טעמה הספרותי מאוד סביר שהיא תיהנה גם מארצ'ר, נסה גם אתה!

    אסתי- כבוד גדול (לי) וכיף גדול (לי ועוד יותר- לך).העטיפה הזאת היא קטע קצת טריקי. אגב, נדמה לי שזה ציור של עופרה עמית ועיצוב של אמרי זרטל, אבל הספר כרגע הושאל לקוראים צעירים, אז אם אני טועה אשמח לתיקונים…
    כשראיתי את העטיפה אני מודה שלא התלהבתי והיא לא עוררה את תאבוני, אפשר כמעט לומר שרציתי לקרוא למרות העטיפה ולא בגללה. מצד שני, אחרי הקריאה, הרגשתי שהיא כל כך מתאימה ומדויקת ושאי אפשר היה לצייר את הבריון בצורה מדוייקת יותר ואי אפשר היה לשים עטיפה מתאימה יותר לספר.

    תמי- צודקת, כמובן, היו שם כנראה יותר מדי ווים ויודים שאחד ברח- תיקנתי בתודה (-:
    פרסי עוד לפניי, את ארצ'ר, כאמור, בלעתי בשלוק.

  • תמי  On 11/05/2009 at 16:46

    צ"ל ווין. וסליחה על הקטנוניות (על קוצו של יוד).

  • טלי  On 11/05/2009 at 16:51

    תודה (-: תבואי כל יום

    הי' המיותרת היתה שם מראש, אבל כנראה שהו' החסרה הסתירה…

  • שועי  On 11/05/2009 at 20:35

    "חיי קסם"
    Indeed
    תודה

  • סיגלית  On 15/06/2009 at 10:15

    לראשונה התחברתי אליו לאו דווקא בגלל העטיפה אלא בעיקר בגלל העמוד הראשון שם יש עשר נקודות שהסיפור בא להוכיח. העמוד הזה מאד הצחיק אותי ובזכותו הספר נחת אצלי מלכתחילה.
    בעקבות זאת כבר נמצאים ברשותי חיי קסם , תשע הנשמות ושבוע המכשפות וגם הטירה הנעה.

    פרסי ג'קסון וקללת הטיטאן נהדר. אהבתי אותו מאד ואני כבר מצפה לצאתו של הספר הרביעי בסדרה.

  • טלי  On 15/06/2009 at 12:54

    העמוד הזה עם עשר הנקודות ההזויות (שאכן מוכחות בסוף) באמת מעורר תיאבון.

    אצלי זה קרה קצת ההיפך, קודם קראתי את האחרים (מלבד תשע הנשמות שאני עוד צריכה להשלים).

    וגם אני אוהבת את פרסי ומחכה בשקיקה לרביעי, שלא יובן אחרת (-:

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: