"הילדה השקטה"

"הילדה השקטה" מאת פטר הוג, תרגמה מאנגלית ברוריה בן ברוך, יצא בהוצאת עברית

לפני הרבה שנים הוקסמתי מהסרט שנעשה על פי הספר "חוש השלג של העלמה סמילה". כששמעתי שיצא בעברית ספר חדש של אותו מחבר, ידעתי שאני רוצה לקרוא אותו, וכשראיתי שבמרכז הספר עומדת ילדה עם כישרונות יוצאי דופן, כבר הייתי לגמרי בעד.                                       

כמו לעלמה סמילה, גם לליצן קספר קרונה ולקלרה מריה – הילדה השקטה, יש חוש נוסף, על טבעי, אבל בשונה מחוש השלג, אצלם מדובר בהרחבה קיצונית של חוש השמיעה הרגיל.
יש להם יכולת שמיעה אבסולוטית שמאפשרת לבודד צליל יחיד אפילו דרך שיחת טלפון ממרחק גדול.

 אבל חוש השמיעה הייחודי של גיבור הספר לא מתבטא רק ביכולותיו הנדירות, אלא גם בתפיסת עולמו, דרך צלילים ומנגינות. כל אירוע, מחשבה או הלך רוח מלווים באזכור של יצירה קלאסית או מונח מוסיקלי, ואין לי ספק שמוסיקאים יכולים לחוות את הספר גם ברובד נוסף, שאני לא הצלחתי להגיע אליו.

למרות ריבוי חומרים כמו חטיפת ילדים, תאגידים רבי עוצמה, סצנות אלימות סוערות, פושעים, מעצרים, מעקבים, תעלומות והתחזות, זה לא ספר מתח במובן המקובל.
התעלומה שעומדת בבסיסו של הספר מגיע לידי סיום מבלי להבהיר הכל ומבלי לסגור את כל הקצוות, הקתרזיס בסוף אינו מלא, והספר מצריך הרבה יותר סבלנות, אורך רוח ורגישות לניואנסים ממה שמקובל בספרי מתח קלילים.

"הילדה השקטה" הוא ספר איטי ותובעני, שלא מאכיל את קוראיו בכפית. במהלך הקריאה בו היו רגעים שבהם חששתי שמדובר בתסמונת בגדי המלך החדשים ובספר פסיאודו אינטלקטואלי ורגיש שמאחוריו לא מסתתר הרבה, אבל היו גם רגעים אחרים בהם הרגשתי שהוא לא רק מבטיח אלא גם מקיים, רגעים בהם דמותו המרתקת של קספר קרונה קסמה לי ועניינה אותי, רגעים בהם רציתי להבין מה באמת עומד מאחורי מסדר הנזירות המוזר ובאיזו דרך בדיוק ניצלו את כישרונותיהם יוצאי הדופן של הילדים שמצליחים כמעט לעצור את הזמן.

אין ספק שבכתיבת "הילדה השקטה" פטר הוג השקיע המון זמן, אנרגיה ותחקיר מדוקדק שנוגע באינספור נושאים. הוא בנה את הספר לאט ובקפידה, כמו רוקם תחרה סבלני ועיקש. כשהוא הצליח, הוא יצר מלאכת מחשבת של מילים ונגע בנבכי נפשו המורכבת של גיבורו. כשהוא לא הצליח, נשארו אצלי בעיקר סימני שאלה. במהלך הקריאה האיטית נהניתי, התפעלתי ולפעמים השתעממתי. בסופה, יצאתי בתחושת מבוכה מסויימת וחוסר בהירות ואני חוששת שהפעם אין לי מסקנה חד משמעית.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 6.5.09 (ולכן אני מפרסמת את הביקורת רק עכשיו, יובלות אחרי שקראתי את הספר וכתבתי אותה… ).

 

פרק ראשון מאתר טקסט

ביקורת של מתי שמואלוף, השכן מ"רשימות"

ביקורת מתפעלת של אסתי סגל, השכנה מ"רשימות" (מאתר גלובס)

ועוד שכנה מ"רשימות"- ראיון מרתק של דפנה לוי עם פטר הוג

בחנו את עצמכם על הילדה השקטה – אורית אילן ב nrg

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 06/05/2009 at 20:04

    של הפוסט שלך
    מתחוור לי שאני מסכימה עם מה שאמרתי על הספר כשסיימתי אותו.
    הכוח של הספר הוא לא בפתרון התעלומה, כי אין ממש פתרון וגם לא בחלק הבלשי, אלא פשוט בעונג הקריאה ובמלאכת היצירה שלו.

    בדיוק כמו שדייקת כל כך יפה: "הוא בנה את הספר לאט ובקפידה, כמו רוקם תחרה סבלני ועיקש. כשהוא הצליח, הוא יצר מלאכת מחשבת של מילים ונגע בנבכי נפשו המורכבת של גיבורו. כשהוא לא הצליח, נשארו אצלי בעיקר סימני שאלה."

  • שועי  On 06/05/2009 at 20:30

    אני זוכר מאוד לטובה גם כן את 'חוש השלג של העלמה סמילה'. כל שכן,הסבת תשומת הלב אל מלאכת שזירת העלילה ואמנות הכתיבה של המחבר עוררה את סקרנותי.אנסה לחפש את הספר בספריה
    בהזדמנות קרובה

  • דפנה לוי  On 06/05/2009 at 21:24

    לא פשוט לשקוע בו, אבל הוא מורכב ויפה ומעורר רגשות ומחשבות גם יחד. להוג יש טביעת אצבע סגנונית ברורה, למרות שספריו האחרים שונים ופחות מורכבים מהילדה השקטה, משהו בהתבוננות החכמה שלו שמצליח להיתרגם לכתיבה לירית מענגת. בניגוד לך, טלי, לא השתעממתי לרגע. המבקרים בדנמרק ובאנגליה הסכימו איתך וחשבו שהוג "ברח" להם באמצע. אני הבטחתי לעצמי לקרוא אותו שוב בעוד כמה שנים ומי יודע, אולי גם אעמוד בהבטחה.

  • מרית  On 07/05/2009 at 14:06

    לא קראתי, אבל בלי שום קשר לאיכויות האחרות של הספר – אני תמיד מתעצבנת כשספרי מתח לא מספקים פתרון. זה כמו הפרת הבטחה, חצי עבודה. וזה לא ממש משכנע אותי שככה זה בחיים. ספרות זה משהו באמצע בין הספרות לחיים. למי שכותב יש מחוייבות גם לספרות, לקונבציות, לז'אנרים. זה תירוץ קל מדי אם הוא לא מעוגן איכשהו במשהו ספציפי בספר. צריך להיות ספר באמת יוצא דופן כדי שתרגיל כזה יעבוד.

  • טלי  On 07/05/2009 at 16:14

    אסתי, אין ספק שהעניין שם הוא בדרך ובסגנון ולא בפתרון התעלומה, אולי חלק מהקושי נובע מציםיות מסויימות שנבנות כשיש תעלומת מתח, ומהפער העצום (לכל הכיוונים) בין הציפיות ה"רגילות" לבין הספר המאוד לא רגיל הזה.
    ואני שמחה אם דייקתי- תודה!

    שועי, אני לא יכולה להתחייב אבל יש לי תחושה שאתה תאהב את הספר, בדיוק בשל מה שהזכרת…

    דפנה, כן, הבנתי שאת היית במאה אחוז בעד. זה לא שאני נגד, אבל הבעד שלי קצת יותר מסוייג. לא ידעתי שזה קרוב למה שהמבקרים מדנמרק חשבו, אבל האמת היא שזה לא ממש משנה- משנה מה קורה לכל אחד בפגישה עם הספר.

    מרית, הספר הזה אמנם באמת יוצא דופן, אבל אני מסכימה- יש כאן סוג של הפרת הבטחה, מה שמתחבר למה שכתבתי לאסתי על ציפיות. יש בו הרבה רכיבים של ספר מתח אינטיליגנטי, ולכן כשהוא שובר הצידה מהקונבנציה זה קצת מאכזב. לצד האיכויות הרבות שבהחלט כן יש בו, כאמור.

  • נועם  On 08/05/2009 at 23:05

    הפסקתי לקרוא באמצע. הוג מעניין אותי. יש בו איזה גרעין קשה, עיקש, ומין כוח מיוחד. את 'סמילה' אהבתי מאוד. 'הגבוליים' היה קשה וסגפני אך שמר על אמינות. כאן הוא הלך רחוק מדי עם ההתחכמויות שלו. עם החושים המיוחדים. עם הרצון להדהים את הקורא בידע (בעניין המוסיקה, למשל, וגם בתחומים אחרים). נדמה לי שמשהו לא כל כך טוב קרה להוג בעקבות ההצלחה שלו, אם לשפוט לפי הספר הזה.

    והתרגום מאנגלית הוא לדעתי שערוריה. אין סיבה שקוראי העברית יקראו תרגום של תרגום.

  • טלי  On 10/05/2009 at 14:19

    ובחשבון כולל גם לא התאכזבתי, אבל אני כן יכולה להבין מאיפה התגובה שלך הגיעה.

    מה שכן, לגבי שערוריית התרגום הכפול אני מסכימה לחלוטין, ובהחלט יכול להיות שזו אחת מהסיבות לבעייתיות המסוימת של הספר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: