"צלופן"

 מאת מארי ארנה, תרגם מאנגלית יואב כ"ץ, יצא בסדרת פרוזה בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד

בלב הג'ונגל של האמזונס, בין מטעי הקוקה, במקום שבו הקופים מתרוצצים בחופשיות בין העצים הצפופים והאנשים המקומיים מסתובבים ערומים, על גדת נהר האמזונס, במקום שבו המרפא העממי רוקח שיקוי שמאפשר לנשמה לעוף, עומד בית אחוזה מפואר ומסודר, בית שבו לובשים שמלות מלמלה מהודרות, יושבים לאכול בכלי כסף ליד שולחן ארוך, מנגנים בפסנתר ומביאים מורה פרטית לילדי המשפחה.

בתוך המציאות ההזויה הזאת, דון ויקטור סוברווייה, פטריארך, קולוניאליסט ובעל חלומות, מנהל מפעל גדול לייצור נייר. דון ויקטור הוא אדם שמונע על ידי החלומות שלו. הם שגרמו לו לגדל את משפחתו בלב הג'ונגל והם שמכניסים רעיון חדש ונועז לליבו – לייצר צלופן.

הנייר החדש, המרשרש, החמקמק והשקוף משתלט על בני המשפחה והפועלים כמו כישוף. אירועים מוזרים מתחילים להתרחש בבית ובסביבתו, כל הסודות שטואטאו שנים אל מתחת לשטיחים מפוארים יוצאים עכשיו לאור, כל התאוות מנסות להתממש וכולם מסתובבים כסהרוריים, מספרים בקול את האמיתות הכי כמוסות, מסיימים מערכות יחסים שהיו תקועות שנים ארוכות, מתאהבים מחדש, רבים זה עם זה ומסתחררים במחול בלתי פוסק של אמת ותשוקה.

בני המשפחה חיים בתוך מאבק מתמיד בין הג'ונגל לעיר, בין הקדמה למסורת, בין איפוק להתרת רסן, בין שמירה קפדנית על נורמות התנהגות מהוגנות לבין ניפוצן המוחלט, ובין ירומבו – המכשף העממי המקומי, לבין פדרה ברנרדו – הכומר הקתולי.

"צלופן" הוא ספר דחוס כמו הג'ונגל שבו הוא מתרחש. הוא מלא בדמויות, מערכות יחסים, רצונות ותסכולים, וכולם נוגעים זה בזה ומתערבבים זה בזה.

 העולם החיצוני שולח דרך האמזונס דרישות שלום מסוגים שונים, שנוגעות בבני המשפחה ומתערבבות בחייהם. ספרים, חפצים, אמונה דתית, תודעה מעמדית, מלחמות שבטיות, סודות משפחתיים, היסטוריה ופוליטיקה, חודרים אל תוך הג'ונגל ומשנים את החיים בו.
יש הרבה טירוף באינטנסיביות הרגשית של בני משפחת סוברווייה, תשוקות, כעסים, אהבות, געגועים ופחדים זורמים בביתם בלי הכרה, כמו אמזונס רגשי העולה על גדותיו ומאיים להציף את הכל.

יש שם טירוף, יש שם אכזריות, יש שם מאבקי כוחות מרים בתוך המשפחה ומחוצה לה, ומעל כל אלה, וגם מתחתיהם, בתוכם ומכל הצדדים, יש קסם.
"צלופן" הוא רומן משפחתי עשיר וגדוש, ג'ונגל אפל ורוחש חיים, משובץ בקרעי צלופן של ארוטיקה ומאגיה והוא גם סיפורו של גבר העושה את חשבון חייו ומשווה בין חלומות ילדותו לבין ההצלחות והכישלונות שמלווים את התגשמותם.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב-19.2.09.

 

יובל סער, השכן מ"רשימות", עיצב את העטיפה והיטיב לתאר את תהליך ההתלבטות והעיצוב.

 כפי שהודיתי בתגובות אצלו, העטיפה הזאת דוקא לא לטעמי, בזמנו הפריע לי העירום המפורש שנראה לי בוטה מדי על עטיפה של ספר, אחרי שקראתי את הספר מפריעים לי דברים אחרים- בעיקר אוירת הקסם, הכישוף, הערפול והארוטיקה שמציפים את הספר ושלטעמי לא עולים מהעטיפה (עירום זה לא תמיד ארוטיקה…), וגם היה לי קשה עם העובדה שספר מלא וגדוש בגיבורים וגיבורות מצטמצם בעטיפה לדמות אישה אחת ויחידה שלטעמי לא מזכירה אף אחת מהדמויות בספר.

אבל עיצוב עטיפות (כמו ספרות) הוא עניין של טעם, ולא כולם חייבים להסכים על הכל. את הספר,בכל מקרה, אהבתי, וגם נהניתי לקרוא את התיאור של יובל על "מאחורי הקלעים" של העיצוב.

המלצה מהבלוג של "הר הקסמים"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • קורא וכותב  On 20/02/2009 at 13:26

    ואת חצופה.

  • ריקי כהן  On 20/02/2009 at 14:24

    יובל מעצב בחסד, אבל זה הטעם שלה, מה הבעיה?
    ביקורת מסקרנת מאוד, נשמע ספר מבטיח. תודה

  • דפנה לוי  On 20/02/2009 at 14:30

    שמעמת את החיים המודרניים עם הג'ונגל, עם החייתיות – וגם מתוך המפגש הטעון הזה פורצים סודות ונקרעות מסיכות. "האישה והקוף" של פטר הוג, בתרגום לא משהו שיצא בהוצאת שוקן, אבל שווה, ואם אתם יכולים לקרוא אותו באנגלית (או בשפת המקור, דנית) עדיף.

  • אסתי  On 20/02/2009 at 15:54

    וגם מעצבים בחסד יכולים לעמוד לביקורת. מותר לבקר אותם. אני בטוחה שיובל יתבאס קשות למקרא התגובה התוקפנית שלך.

    בכל מקרה, טלי, הפעם אני דווקא לא מסכימה איתך. אני חושבת שהעטיפה הזאת מצויינת. אבל לא קראתי את הספר ככה שאני לא יכולה לדעת אם היא מתאימה לו. היא בהחלט מושכת את העין ועושה את העבודה שלה בבולטות על המדף ובפיתוי.
    לדעתי.

  • מיכל  On 20/02/2009 at 17:09

    חושבת שהביקורת של טלי עניינית ומנומקת, ועוסקת בעיקרה בקונספט.
    טלי לא מעליבה את יובל והוגנת ביותר, אפילו עם לינק לתהליך העבודה שלו.

    מה רע?

  • שועי  On 20/02/2009 at 17:10

    מזכיר לי כמה וכמה ספרים דרום אמריקאיים על משפחה ופנטזיה
    ואני מעולם לא הגעתי לקצה השני של מאה שנים של בדידות, למרות שזכור לי כי מאה עמודיו הראשונים הם מופתיים למדיי
    מה שנחמד בעיני הוא הויכוח שפרץ פה על נושא העטיפה. כל דבר ראוי לביקורת כל עת שטעמו עימו
    אולי כדאי היה לעטוף את הספר בצלופן, על רשרושיו, הבלתי נמנעים
    אם מדובר בצלופן צבעוני- העטיפה המקורית תשנה את גווניה
    אבל אז, בשלב הבא ישלבו ההוצאות בגב הכריכה נייר לקמוס שמשנה את צבעו כל אימת שהקורא/ת שואל/ת את השאלה האם כדאי לקנות ת הספר
    (-:

  • שחר  On 21/02/2009 at 14:52

    ג.ג מארקס. אולי זו סוגה ספרותית כזו, ספרות טרופית.

  • טלי  On 21/02/2009 at 17:35

    יובל סער אכן מעצב בחסד ואוי ואבוי היה לי, ונדמה לי שגם לקוראיי, אם הייתי נמנעת כאן מכל התייחסות ביקורתית לכל מה שאינו לטעמי.

    ריקי, אסתי, מיכל, שועי- תודה גדולה, לא נעים לקבל תגובות גועליות אבל מאוד נעים ומעודד לראות שכשאני לא כאן יש מי שמתייצב לצידי כשצריך. (-:

    דפנה- תודה, אתייק אותו בזכרון. אני זוכרת שהזכרת אותו בזמנו ויום יבוא ואפילו אוכל לפרסם כאן את הבקורת שלי על "הילדה השקטה" של הוג, לא היה לי מושג על תכני האישה והקוף, בהחלט עוררת את סקרנותי.

    שועי ושחר- אכן כן, יש, כנראה, ספרות טרופית ומארקס הוא כנראה האב המייסד שלה, או לפחות הנציג הבולט במערב (מה אני יודעת, אולי אחרים כתבו ספרות כזאת לפניו, אולי הוא המציא את הסגנון ואולי, כפי שאני חושדת, זה משהו שנמצא שם, באויר האמזונס…).

    שועי, עטיפה מרשרשת שמשנה את גווניה לא היתה עומדת בקריטריונים הכלכליים של שום הוצאת ספרים, אבל אם משחקים בנדמה לי, אז נדמה לי שעטיפה כזאת, שגם חושפת ומסתירה כל פעם, מעבירה בדיוק את רוח הספר.

    זה לא אחד מהספרים הכי טובים שקראתי, אבל בהחלט נהניתי ממנו ואחרי העטיפות והויכוחים והמילים, כמו שכתבה ריקי- זה אכן ספר מבטיח…

  • ר.בקצה  On 07/04/2009 at 13:50

    טלי שלום,
    מה עם איזה טור פוליטי,
    שנוכל לחמם קצת את המנועים?

  • יובל  On 04/07/2009 at 22:54

    אבל תמיד כיף לגלות שאני מעצב בחסד…
    אבל ברצינות – אין לי בעיה עם ביקורת, לא באופן כללי ובטח שלא באופן שבו היא נאמרה כאן. כמו שציינתי בפוסט על תהליך העבודה – יש הרבה גורמים שמעורבים בעיצוב עטיפות והמעצב הוא רק אחד מהם.
    למען הסר ספק – אני לא חושב שטלי חצופה, מעליבה או כל דבר אחר. להפך. הלוואי שכל מי שייתן ביקורת יעשה זאת בצורה תרבותית ועניינית כמו פה למעלה.

  • טלי  On 05/07/2009 at 12:23

    אני שמחה לקרוא את זה ממך, מאוד מאוד שמחה. (-:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: