"איש בחושך"

 מאת פול אוסטר, תרגמה מאנגלית מיכל אלפון, יצא בהוצאת עם עובד

לילה. חושך. בית אחד, שלושה חדרים, שלושה כאבים.
אוגוסט בריל הזקן מתגעגע לאשתו המתה, לקריירה הספרותית המצליחה שלו ולתפקודי גופו. מרים בתו מנסה לבנות את חייה אחרי גירושין קשים וקטיה נכדתו מתאבלת על חברה לשעבר שנהרג בעיראק כחייל אמריקאי.

אוגוסט בריל מתהפך במיטתו, לא מצליח לישון ומשתדל לשמור על שקט כדי להגן על שנתן השבירה והמנחמת של בנות ביתו.

במקביל, בתוך ראשו, מתרחש סיפור אחר לגמרי, סיפור הזוי, אלים, מוזר ואפל שגובל במדע בדיוני ושבאמצעותו בריל מנסה לשלוט בכאביו ובסיוטיו, לנצח אותם וגם, בו זמנית, לערער ולהרוס את עולמו ואת עצמו.
במציאות הקפקאית של הסיפור המסוייט הזה, גבר אמריקאי פשוט בשם בריק נזרק ללא כל הסבר לתוך עולם מקביל שבו מגדלי התאומים לא הופלו וארצות הברית לא יצאה למלחמה בעיראק ובאפגניסטאן, אבל היא מפורקת לרפובליקות עצמאיות. ושסועה במלחמת אזרחים איומה ומדממת.
בריק מחוייל בניגוד לרצונו ומנסה להימלט ממשימה מפחידה שמוטלת עליו – להתנקש בחייו של זה שממציא את הסיפור שבתוכו הוא תועה ולהביא לסיומה של המלחמה.

הסיפור שבתוך הסיפור מרתק, מותח, מעורר מחשבה ומסעיר, אבל הוא מסתיים, לטעמי, בסוף ממוסמס וחיוור. את מקומו תופסת, עמוק בתוך הלילה, אינטימיות גדולה ורבת חסד בין הסבא לבין נכדתו, ושניהם מצליחים לשוחח זה עם זו, להקל על הכאב ולהתקרב עוד צעד בדרך לריפוי.

”איש בחושך” הוא ספר קצר וממוקד אבל מורכב. יש בו אמירות פוליטיות שנוכחותן ברורה ומוחלטת, אבל המסר מאחוריהן אינו מספיק ברור. יש בו ניסוי מחשבתי מפחיד ומותח. יש בו ניתוחים מפורטים של סצנות קולנועיות. יש בו תיאור מרגש של משפחה קטנה, פגועה ואוהבת וריקוד עדין בצעדים קטנים ומסוייגים שגיבוריו רוקדים מסביב לפצע המדמם בפלסטיות מזוויעה, נזהרים לא לפגוע אחד בשני ובעצמם. לא תמיד יש קשר בין כל המרכיבים האלה, והתנועה ביניהם נודדת במקריות אגבית, כמו מחשבות של אדם שמתקשה להירדם.

היו רגעים שבהם נסחפתי עם הספר, הלכתי איתו והאמנתי לו, רגעים מדוייקים וצלולים של רגש, של קשר, של מחשבה. היו גם רגעים אחרים שלא השאירו אצלי רושם גדול, רגעים שבהם לא הבנתי לאן הספר הזה הולך, מה הוא מנסה להגיד לי ומה בעצם הוא רוצה ממני, אבל שווה לבקר באמצעותו בתודעה של אוגוסט בריל הבדוי ושל פול אוסטר הממשי.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 21.1.09.

 

פתיחת הספר, מתוך "הארץ"

המלצה נלהבת של תגל מזור מאתר Global report

המלצה מורכבת של פאר פרידמן מ"מעריב"

ביקורת קטלנית של יעל ישראל, השכנה מ"רשימות"

ביקורת של שגיא גרין מ"הארץ"

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 27/01/2009 at 12:56

    אם אני זוכרת נכון קראתי גם ראיון איתו, עם אוסטר שמספר עד כמה הטרגדיה של נפילת אורי גרוסמן נגעה בו והיא שדחפה אותו לכתיבת הספר.
    אני טועה?

    בכל מקרה, טרם קראתי למרות שהוא בערימה ואני ממחנה אוהבי אוסטר

  • שועי  On 27/01/2009 at 13:24

    אהבתי את האוסטרים הראשונים
    הטרילוגיה הניו-יורקית, המצאת הבדידות ועיר הירח
    את בארץ הדברים האחרונים, ומוסיקת המקרה קצת פחות
    אחרי לוויתן חלה שם איזו ירידה די תלולה
    למעשה
    ואיבדתי מניין (אולי גם קצת עניין)
    לאור ההמלצה, אולי אנסה, אם אמצא מעט זמן

  • טלי  On 27/01/2009 at 16:55

    אסתי- אכן כן, את צודקת לחלוטין. הספר מוקדש לדויד ומיכל גרוסמן ולילדיהם יונתן ורותי ולזכרו של בנם אורי.

    אולי גם בשל ההקדשה ציפיתי לאמירה פוליטית, ויצאתי קצת נבוכה. ברור שהוא עוסק במלחמות ובפוליטיקה, אבל בשורה התחתונה לא היה לי ברור מה הוא אומר. ספרות לא מוכרחה לכלול "מסר", כמובן, אבל כאן ברור שיש מסר, רק לא מספיק ברור מה הוא…
    בכל מקרה, זה ממש לא ספר על אורי גרוסמן או על מלחמת לבנון, החייל המת שם הוא חייל אמריקאי בעיראק (אני כמעט בטוחה שעיראק ולא אפגניסטן, אבל זה לא באמת משנה) והמוות שלו שונה מאוד מזה של אורי גרוסמן.
    זה לגמרי לא "רומאן מפתח" מבחינה זו, כנראה שההשראה היתה עקיפה, וזה, כמובן, בסדר גמור.

    גם אני עקרונית ממחנה אוסטר, גם אני, שועי, אהבתי את הטרילוגיה הניו יורקית וגם את מר ורטיגו. אני לא בטוחה מה חשבתי על מוסיקת המקרה- זה היה מאוד מזמן…

    מהיכרותנו הוירטואלית נדמה לי שאתה עשוי להנות מהספר, אבל קח בחשבון שההמלצה היא אמנם המלצה, אבל לא המלצה גורפת,הספר לא חף מבעיות.

  • שועי  On 27/01/2009 at 18:19

    נלקח בחשבון
    ואולי אם אספיק במגבלות זמן
    שבימים אלו מאפשר לי חלונות הזדמנויות צרים מאוד

  • אסתי  On 27/01/2009 at 19:42

    ממליצה לכם לנסות את שני ספרי התסריטים שלו:
    עשן ו – לולו מעל הגשר

    גם מי שלא יודע לקרוא תסריט יהנה הנאה גדולה ביותר.
    כשהוא טוב – הוא טוב, אין מה להגיד.

  • טלי  On 29/01/2009 at 21:46

    שועי- בזמנך החופשי, כמובן (-:

    אסתי- אזכור את ההמלצה אם וכשיזדמן, תודה (-:

    ראיתי את "עשן" (לא "עישון"? אני מתבלבלת?) לפני שנים בקולנוע ואני זוכרת לטובה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: