עד שתפקח את עיניה

 

נגמרו לי המילים.

המלחמה הזאת יצרה אצלי שבר עמוק ששום מלחמה או אירוע לפניה לא הצליחו ליצור.

בשבועיים הראשונים של המלחמה האיומה הזאת הקפדתי לענות לכל טוקבקיסט, הבאתי קישורים, נתונים, הוכחות, טקסטים. כתבתי פה למה אני נגד המלחמה הזאת, למה אני מאמינה שצריך להתנגד למלחמה, לבחור בחיים, תיארתי כמה דברים, קטנים ומעשיים, שאפשר לעשות למען קורבנות המלחמה, כמה טיפות בים שעשיתי בעצמי בשבוע שעבר,  ונתתי כאן במה לקולות משדרות ומעזה.

 

ועכשיו, אני רואה את המדרון המוסרי החלקלק והתלול שמדינתי האהובה הולכת בו, ואין בכוחי לעשות כלום.

כשהייתי ילדה קטנה בגן, מאות אלפי מפגינים מלאו את הכיכר בזעקה מוסרית גדולה נגד טבח סברה ושתילה – רצח של אזרחים חפים מפשע שבו לבנונים רצחו פלסטינים, ואחריותו של צה"ל היתה בכך שלא מנענו את הטבח, לא בכך שביצענו אותו. ובכל זאת, ובצדק, אנשים רבים יצאו לרחובות כדי למחות על כך שאיפשרנו לדבר נורא כזה להתבצע.

כשארגוני הטרור הפלסטינים רצחו פה ילדים ואזרחים, ציפינו, ובצדק, שהעולם יזדעזע.

 לא בגלל שההרוגים היו ישראלים, או יהודים, אלא בגלל שהם היו בני אדם. ילדים, ילדות, אמהות, אבות, סבתות, סבים, תינוקות. חפים מפשע.

וכשישראל הרגה בשוגג ילדים ואזרחים פלסטינים, אי שם לפני כמה שנים, בהתחלה עוד הזדעזענו. והתנצלנו. והדגשנו את ההבדל "בינינו" ל"בינם", כי "הם" הרי פוגעים במכוון באוכלוסיה אזרחית, ו"אנחנו" רק בטעות. ועוד טעות. ועוד. ועוד.

 

ועכשיו, עכשיו אנחנו כבר בקושי מתנצלים. פשוט יורים ללא אבחנה, מפגיזים בתי ספר של אונר"א – שהוקמו מלכתחילה כדי לטפל באנשים הפשוטים, שמשמשים כמקום המחסה היחיד האפשרי למשפחות שלמות מפני אימת הפגזים והפצצות. ומחסן חירום של אונר"א – מחסן מלא תרופות ומזון בסיסי לבני אדם שאנחנו לא מאפשרים להם להתפרנס ולהאכיל את ילדיהם בכבוד. ובית חולים. ומסגד. ובתים.

הם פלסטינים, אבל הם בני אדם. ילדים, ילדות, אמהות, אבות, סבתות, סבים, תינוקות. חפים מפשע.

נכון, החמאס לא חס על חייהם של תושבי עזה. החמאס הוא ארגון טרור מתועב שלא מהסס למחוק משפחות שלמות ולהרוג חפים מפשע. אבל אנחנו, עכשיו, לא יותר טובים מהם.

 כי ממש עכשיו, נמחקות משפחות שלמות ונרצחים חפים מפשע, בכספי המיסים שלי ושלכם, על ידי חיילי צה"ל שאני חרדה לשלומם ומקללת את הרגע בו הם נכנסו לשם, והעם שלי, ואנשים שאני אוהבת- קרובים שלי, חברים שלי, תומכים בזוועה הזאת בלי להניד עפעף.

 

לא "המלחמה" אחראית לרצח הזה. אחראים לו אנשים.

אנשים שהכריזו על המלחמה, אנשים שנותנים את הפקודות, אנשים שמבצעים אותן, אנשים שתומכים במלחמה.

החמאס אחראי לה, ואנחנו אחראים לה.

כן, יש לי פתרונות. לא פשוטים, לא קלים, אבל פתרונות. כתבתי וחזרתי וכתבתי אותם, וקישרתי לרבים וטובים אחרים שכתבו אותם, אבל עכשיו זה לא עניין פוליטי. זה עניין אנושי.

 

בתוך המקהלה האחידה של צמאי הדם ושל מצדיקי הדם, יש גם כמה אנשים שלא יכולים להשלים עם התועבה שמתבצעת בשמנו, לא יכולים לשאת את זה שהשארנו משפחות שלמות בלי כלום, ומנסים להיות בני אדם לאסוף עבורם את המינימום ההכרחי.

אני מלקטת ברחבי הבית שמיכות שאפשר להסתדר בלעדיהן, נעלי בית חדשות שלא מתאימות לאף אחד, תיק ישן אבל תקין (כי אנשים שהרסו להם את הבית צריכים גם משהו כדי לסחוב בתוכו את המינימום שיצליחו לאסוף…), סבונים, ומחר אלך לקנות עוד ציוד בסיסי להוסיף לחבילה.

 

אני חושבת שאוסיף כמה כמה חבילות של בלונים – זה לא יכול לנחם ילד בלי בית שחלק ממשפחתו נהרגה, אבל יכול להעלות חיוך רגעי על פניו.

באישורם של המארגנים אני מפרסמת פה את כל פרטי הקשר ונקודות האיסוף.

האמת? בעולם מתוקן, אני חושבת שגם תומכי המלחמה, אלה שמצהירים שהם מצטערים על פגיעה בחפים מפשע היו אמורים לתרום. בעולם המקולקל הזה, אני סקפטית לגבי תרומות ציוד מצד תומכי המלחמה, אבל מפרסמת את הפרטים.

 

ולא, ממטרנה, שמיכות, תחתונים ומברשות שיניים אי אפשר לייצר קסאמים…

 

       ניתן להמשיך להביא בעיקר שמיכות לנקודות האיסוף דלהלן, עד יום רביעי הבא, 21/1/09 בשעה 14:00.
 
אם מישהי/ו מעוניינ/ת להתנדב ולסייע בהסעה ובאיסוף של ציוד ממקומות נוספים בארץ, או לסייע במיון ואריזה של הציוד – אנא צרו קשר עם הדס בלאס –         054-3168878               , או לי זיו –         050-7245050               .
 
עיקר הציוד הדרוש עכשיו:
1. שמיכות, מזרונים, אוהלים ויריעות פלסטיק.
2. מוצרים לתינוקות – חיתולים, מטרנה, תחליפי חלב.
3. מוצרי הגיינה – סבון, מגבות, משחות ומברשות שיניים, הלבשה תחתונה.
 
יש אפשרות לתרום ע"י קניית שמיכות ב-5 ש"ח לשמיכה – לפרטים להתקשר לשרה:         054-2297991              
 
נקודות האיסוף:
ירושלים – קן בקעה של השומר הצעיר, רחוב הרכבת 57.
ימים א,ב,ג,ד – בשעות 17:00 עד 20:00.
איש קשר: לב –         052-4840697              
 
תל אביב – רח' אברבנאל 5 (ליד ההודנא) בתוך הסימטא.
ימים: מוצ"ש, א,ב,ג,ד – בשעות 17:00 עד 20:00.
אשת קשר – טימור –         050-6886873              
 
חיפה – בית החסד, רח' פל-ים 6 (ליד קרית הממשלה).
ימים – ב, ג, ד –  בשעות 8:00 עד 19:00 (ביום ו' עד 17:00).
איש קשר: אליאס         04-8666235              
 
דרום – קיבוץ כפר עזה (ליד שדרות)
ימים – א,ב,ג,ד – בשעות: 9:00 עד 19:00
איש קשר – איל –         050-2054580              
 
לשאלות ופרטים נוספים אפשר לפנות להדס בלאס –         054-3168878               , או לי זיו –         050-7245050               .
 
 
תודה לכם, ושייפסק כבר!!
חגית עופרן         054-4556052               
       

ומי שרוצה לתרום ולא הספיק לאסוף מוצרים או לקנות, יכול גם לתרום באינטרנט באתר המוקדש לעניין.

כל התרומות יועברו לעזה בצורת מוצרים חיוניים ולא בצורת כסף מזומן, התרומות מועברות ישירות לארגון אונר"א של האו"ם- לא לחמאס, והאתר יערוך מעקב שוטף אחרי התרומות וידווח מה נקנה ולאן הועבר.

 

הטרגדיה האיומה של ד"ר אבו על-אייש, גניקולוג מתל השומר, אלמן שמגדל לבד את שמונת ילדיו בבית להיא, שודרה בשידור חי. שלוש מבנותיו נרצחו וכמותן גם אחיו ושתי בנותיו. שתי בנות נוספות של הדוקטור מאושפזות במצב קשה בבתי חולים בישראל, בזכות קשריו הענפים וארוכי השנים עם התקשורת הישראלית.

 

ובהקשר הזה כתבה לי טלי לטוביצקי – "בעניין ה"טרגדיה בשידור חי", מצמרר ומבעית במיוחד לחשוב שהתקשורת וגם צה"ל ידעו על המקרה כפי שכתוב בנרג' – נתן זהבי כתב על זה כבר ביום שלישי והרופא עצמו עשה כל שביכולתו כדי ליידע את כולם על המצב וקיבל גם הבטחות מהצבא, אם הבנתי נכון. שלא ייפגע.. שיפוצה… משהו כזה. הבטחות יפות ועגולות כבועת סבון".

מאות ילדים אחרים נרצחו בשבועות האחרונים בעזה, והם עדיין נמצאים בסכנה, גם בתוך בתי החולים הקורסים של עזה. וגם אם אבא שלהם לא חבר של שלומי אלדר ולא הציל יהודים בתל השומר, וגם אם בניגוד לבנותיו הרצוחות של ד"ר אבו על-אייש הם לא היו במחנות שלום, הם ילדים. הם בני אדם, ודמם אינו מותר.

 

התנצלות: בימים כתיקונם, אני מנהלת כאן בבלוג דיאלוג עם כל מי שכותב בצורה עניינית ומכבדת, גם עם מי שלגמרי לא מסכים איתי. כך עשיתי בעקביות בתחילת המלחמה. כרגע, תש כוחי.

עכשיו אני לא מסוגלת לפרסם כאן ביקורות ספרים, לא מסוגלת לקרוא מה כותבים שכניי ב"רשימות" על המלחמה ונגדה, לא מסוגלת להתווכח אתכם עד חורמה. הרבה יותר יעיל לשלוח שמיכות.

תוספת: אני מתנצלת אישית בפני מי שפנה אליי ורוצה להגיב, חסמתי את הפוסט הנוכחי לתגובות, לראשונה בתולדות הבלוג, לא רק מתוך חשש מתגובות נאצה, אלא מפני שכרגע אין לי אנרגיה לויכוחים ודיונים בנושא.

אחרי שאאסוף כוחות מחודשים, אחזור לכתוב פה גם על עניינים אחרים, וגם אחזור לכתוב פוסטים פתוחים לתגובות בנושאים שנויים במחלוקת.

 

ובקשה אישית, אנא קראו את דבריו של דרור בורשטיין- מכתב למתחרטים שיהיו וגם את דבריו של אייל ניב על פשעי מלחמה

 

אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת

רק מילה בעברית חודרת

אל עורקי אל נשמתי

בגוף כואב

בלב רעב

כאן הוא ביתי
.

לא אשתוק כי ארצי
שינתה את פניה

לא אוותר לה אזכיר לה

ואשיר כאן באוזניה

עד שתפקח את עיניה
.

 

Both comments and trackbacks are currently closed.
%d בלוגרים אהבו את זה: