קולות משדרות ומעזה

לפני שבועיים כתבתי כאן למה אני נגד המלחמה הזאת. בהמשך כתבתי עד כמה  חשוב בעיניי להתנגד למלחמה, לבחור בחיים  וגם על כמה דברים, קטנים ומעשיים, שאפשר לעשות למען קורבנות המלחמה.

אבל הערב אני לא משמיעה את הקול שלי, אלא קולות של שתיים שמשלמות את מחיר המלחמה הזאת, גם עכשיו. ואני מוסיפה אליהם עוד קולות שהצטברו היום בתיבת המייל שלי.

 

היום קבלתי מייל עם טקסט שכתבה נעמיקה ציון, תושבת שדרות.

אני לא מכירה אותה אישית, אבל יצרתי איתה קשר וקבלתי את הסכמתה לפרסם כאן את דבריה. תקשיבו לקולה.

"אני מדבר עם אנשי שדרות ולכולם חזר הסומק ללחיים", התרברב פואד אצל רזי ברקאי ביום השני למלחמה. "ככל שהמהלומה כבדה יותר – כך מתרחב הלב". אז זהו, שלא כולם פואד, לא כולם.

וגם אם אני קול בודד בשדרות רבתי, ואני לא – מן הראוי שישמע.

 

לא בשמי ולא למעני יצאתם למלחמה הזאת. מרחץ הדמים המתנהל מזה שבועיים בעזה הוא לא בשמי ולא למען ביטחוני. בתים הרוסים, בתי ספר מופצצים, אלפי פליטים חדשים – הם לא בשמי ולא למען ביטחוני. בעזה אין זמן לטקסי קבורה, ואת המתים מכניסים זוגות זוגות לתאי הקירור מרוב דוחק. הנה מוטלות גופותיהם שוטרים שוטרים, ילדים ילדים, והכתבים החרוצים מלהטטים בין טקטיקות של הסברה מול "התמונות שמדברות בעד עצמן". מה יש להסביר, תגידו לי? מה יש להסביר?.

 

לא ביטחון ולא שקט קניתי לעצמי במלחמה הזאת. אחרי רגיעה חיונית כל כך שאיפשרה לכולנו להחלים רגשית ונפשית ולחוות שפיות מחדש, החזירו אותי מנהיגנו אל אותו מקום שרוט ועמוס חרדות. אל אותה חוויה משפילה של ריצה מבוהלת אל המרחב המוגן.

 

אל תטעו בי. החמאס הוא ארגון טרור רע ונורא. לא רק לנו. בראש וראשונה לאזרחיו. אבל מעבר למנהיגות הארורה הזאת חיים בני אדם. בעמל רב בונים אזרחים פשוטים משני צידי המתרס גשרים קטנים של מחוות אנושיות. כך עשתה קבוצת 'קול אחר' משדרות ועוטף עזה שאני נמנית על חבריה, כשביקשה לסלול ערוץ אנושי אל ליבותיהם של שכניה. בשעה שאנחנו זכינו לרגיעה בת חמישה חודשים, הם קרעו תחת נטל המצור. בחור צעיר אמר לנו שאין בכוונתו להתחתן ולהביא ילדים לעולם, כי בעזה אין עתיד לילדים. באבחת מטוס אחד שוקעות המחוות האלו אל מצולות היאוש והדם.

אני פוחדת מהקסאמים. מאז פרצה המלחמה כמעט ולא הרהבתי עוז לחצות את גבולות הרחוב. אבל מפחיד אותי הרבה יותר השיח הציבורי והתקשורתי המונוליטי והמתלהם שהוא בלתי ניתן להבקעה. מפחיד אותי כשחברי לקבוצת 'קול אחר' מותקף ע"י תושבים בשדרות בשעה שהוא מתראיין ומביע עמדה ביקורתית על המלחמה, ואח"כ מקבל טלפונים אנונימיים וחושש לחזור לרכבו פן יבולע לו. מפחיד אותי כמה מעט במה יש לקול האחר, וכמה קשה להביע אותו מכאן. אני מוכנה לשלם את מחיר הבידוד, אבל לא את מחיר הפחד.

 

מפחיד אותי לראות את עירי עוטפת אור ולובשת חג ומתקשטת בדגלי ישראל, ולהקות מעודדים מחלקות פרחים ברחוב, ואנשים צופרים משמחה על כל פצצה של טון שנופלת על שכנינו. מפחיד אותי האזרח שמתוודה בפנים קורנות שלעולם לא ביקר בקונצרט, אבל הפצצות צה"ל על תושבי עזה הן המוסיקה הכי ערבה ששמע בחייו. מפחיד אותי המראיין הזחוח שלא סודק ולו במילימטר את דבריו.

מפחיד אותי שתחת מיסוך המילים האורוולי וגופות ילדים שטושטשו במיוחד עבורנו כשירות לציבור, אנחנו מאבדים את היכולת האנושית לראות את הצד השני, להרגיש, להזדעזע, לחוש אמפטיה. תחת מילת הקוד 'חמאס', מייצרת עבורנו התקשורת דמון אדיר ואפל שאין לו פנים ואין לו גוף ואין לו קול, מיליון וחצי אנשים ללא שם.

 

זרם אפל ועמוק של אלימות מחלחל אל תוך הנימים הקהות של החברה הישראלית כמו מחלה קשה, והוא מתעצם ממלחמה למלחמה. אין לו ריח ולא צורה, אבל חשים בו היטב מכאן. זהו סוג של אופוריה וחדוות מלחמה וחמדת הנקם ושכרון הכוח ואהבת מארס, וקבורת הציווי היהודי האציל: "בנפול אויבך – אל תשמח". זהו מוסר שהזדהם כל כך ודומה ששום כביסה כבר לא תוכל להסיר את הכתם. זוהי דמוקרטיה שברירית שבה אתה צריך לשקול כל מילה, פן יבולע לך.

 

בפעם הראשונה שהרגשתי שהמדינה באמת מגינה עלי היה כאשר הושג הסכם הפסקת אש. אין לי אחריות על החמאס, ולכן אני שואלת את מנהיגנו: האם הפכתם אבן על אבן כדי להשיג המשך לרגיעה? כדי להאריך את הפסקת האש? כדי להגיע להסכם הבנות ארוך טווח? כדי לפתור את שאלת המעברים והמצור בטרם פורענות? האם נסעתם עד קצה העולם כדי לחפש מתווכים מתאימים? ולמה נפנפתם בלי למצמץ את היוזמה הצרפתית להפסקת אש אחרי שכבר פרצה המלחמה? ולמה אתם ממשיכים לדחות עד רגע זה כל הצעה אפשרית למו"מ? עוד לא הגענו אל מכסת הקאסמים שאנחנו מסוגלים לספוג? עוד לא הגענו אל מכסת הילדים הפלשתינאים ההרוגים שהעולם מסוגל לעכל?

ומי ערב לנו בכלל שניתן למוטט את החמאס? לא ניסינו את התרגיל הזה במקום אחר? ומי יתפוס את מקומו? ארגונים גלובליים פונדמנטליסטים? אלקעידה? ואיך ינבטו מתוך גלי החורבות והרעב והקור והמתים קולות מתונים של שלום? לאן אתם מובילים אותנו? איזה עתיד אתם מבטיחים לנו כאן בשדרות?

וכמה זמן עוד תמשיכו לתלות על כתפנו השחוחות את ילקוט הכזבים העמוס לעייפה בכל הקלישאות: אין עם מי לדבר, מלחמת אין ברירה, תנו לצה"ל לסיים את "העבודה", זבנג וגמרנו, למוטט את החמאס ומי לא רוצה שלום. שקר הכוח והבל העוד יותר כוח, כמדריך היחיד לפתרון בעיות האזור.

 

ואיך קורה שכל ראיון חטוף עם נציגי קול אחר' מתחיל ונגמר תמיד בשאלת המחץ הזלזלנית של העיתונאי התורן: "אתם לא חושבים שאתם נאיבים?". איך קרה שאופציית ההידברות והדיאלוג וניהול מו"מ וחתירה להסכמים והבנות, גם עם הגרוע שבאויבנו, הפכה מילה נרדפת לנאיביות, ואופציית הכוח והמלחמה היא תמיד בחירה תבונית ורציונאלית ואולטימטיבית?. שמונה שנים של מעגל דמים חסר תוחלת לא לימדונו דבר על הנאיביות של כוח הזרוע? צה"ל כיסח וחיסל וירה וגילח ופגע והחטיא והרעיש – ומה קיבלנו בתמורה? שאלה רטורית.

 

קשה מנשוא לחיות בשדרות בימים אלו. בלילה צה"ל כותש תשתיות ובני אדם, ומרעיד את קירות הבתים. בבוקר אנו חוטפים קאסמים, כל פעם משוכללים יותר. אדם שיוצא לעבודתו עם שחר לא יודע אם ימצא את ביתו שלם בערב. בצהרים אנחנו קוברים את טובי בנינו ששילמו בחייהם על עוד מלחמה "צודקת". לפנות ערב אנחנו מצליחים בקשיים מרובים ליצור קשר עם חברינו הנואשים בעזה. אין חשמל, אין מים, אין גז, אין אוכל, אין לאן להימלט. ורק מילותיה של נ. בת ה-14 שבית ספרה הופצץ וחברתה לכיתה נהרגה, והיא כותבת לנו באנגלית רהוטה מייל שהצליחה אמה לשגר אך בקושי: "עיזרו לנו, הרי אנחנו בני אדם", לא יוצאות לי מהראש.

לא סומק פושט בלחיי, פואד, לא סומק. טון של עופרת יצוקה רובץ על ליבי, והלב צר מלהכיל.

מילותיה של נעמיקה מדברות בשם עצמן, ובעקבות בקשתי היא העבירה לי גם את המייל שהיא קבלה מנערה בת 14 בעזה המופצצת. קבלתי את המייל עם שמה המלא של הנערה ושמה של חברתה שנהרגה, ואני לא מפרסמת את השמות כדי לשמור על שלומה של הכותבת.

חשוב לקרוא את דבריה, כי  ממש עכשיו, בשמי ובשמכם, צה"ל תוקף לא רק ולא בעיקר את פעילי החמאס, אלא את הנערה הזאת ועוד ילדים, ילדות, סבים, סבתות ותינוקות, נשים וגברים, צעירים וזקנים, אזרחים חפים מפשע שמשלמים בחייהם על החלטותיהם ומחדליהם של ראשי מדינת ישראל וראשי החמאס.

6.1.09

 

Today is the eighth day of this horrible war. To me yesterday was the worst day of all. When I woke up in the morning one of my friends called, his voice was very weird and when I asked how was he. He was like “fine, but have you got any news about some of your friends?” 

 I was really scared, and asked him what’s wrong? He told me C. died.

I was in a big shock, and till now I don’t believe it. I threw the phone and started crying. I called some of my friends to make sure, and all of them were sad about her. She has been my friend for almost four years and we used to go to school and to the YMCA together. I’m sad, afraid, and worried at the same time, because she would’ve been my sister. I feel very sorry for her and her family.

 

Her parents did the best they can do, but it wasn’t enough so the result was dying. What if my parents couldn’t protect me and give me the support I need…will I die too?

 

What I can say now is that my future is almost destroyed.

 

An Israeli rocket hit my school this morning, and the school was destroyed completely. I really can’t imagine how come they’re bombing religious and educational places such as mosques, schools, and universities (etc…)

 

In every explosion we feel our house shaking and about to be destroyed; what about the people that already lost their homes? I’m crying for the loss of one of my friends… what about the people that lost at least five of their relatives?

 

 

       Depression and fear are filling our souls and surrounding our homes…what’s next?

 

I actually don’t wish for anything as much as I wish that this war will end soon and that the Palestinian people can live like any other people and Palestinian children can enjoy their childhood like any children in the world.

 

HELP US BECAUSE WE’RE ALL HUMAN BEINGS!!!

ומילה שלי בכל זאת: כבר מזמן הבנתי שכשאני עוסקת בפרויקטים של שלום והידברות, כאן במציאות האלימה שלנו, אני במובן מסויים מייבשת את הים בכפית.

ובכל זאת הוספתי את הכפית שלי לכפיות הרבות של מייבשי הים האחרים, מתוך אמונה שאין ברירה אחרת.

בימים האחרונים, מול כל ההרג, ההרס והאדישות, הייתי קרובה לייאוש. כשידעתי שאני מנסה לייבש את הים בכפית, לא לקחתי בחשבון שיבואו ויזרימו לים הזה אשדים עצומים של מי ביוב…

כי עבודת עומק של חינוך, רפואה, ספרות, אמנות והידברות היא הרבה פחות פוטוגנית מהפצצה והרג, וכל גשר של תקווה שנבנה בהדרגה ובסבלנות, בעבודת נמלים, עלול להתפרק ברגע אחד של פצצה רצחנית.

הייתי קרובה לייאוש, קרובה מאוד. אבל הערב קבלתי מייל קצר מעזה.

לפני כמה ימים חנה בית הלחמי פרסמה כאן ב"רשימות" כתובת מייל של סמירה, אישה עזתית שמנהלת את "מרכז אברהם" לשלום בעזה. כתבתי לסמירה כמה מילים, בלי להכיר אותה, והערב קבלתי ממנה תשובה.

ידידים יקרים אחד אחד שכתבו לי ושתפו איתי רגשות קשות שאנו חיים כעת .
שמחתי מאוד לקבל e-mails מכם שהוכיחו שיש שפה משותפת ביננו .
אני מצטערת לא עניתי מהר כי מ 27.12.08 באד הבוקר לא היה חשמל באזה .
אף פעם לא שכחתי ולא אשכח להמשיך בעבודה שלי בבנית קשרי עם לעם ביננו .
 
                                      שלום לכולכם
                                                                    
                                                  סמירה.

אם היא לא מתייאשת, בטח שלוקסוס הייאוש לא יכול להיות אופציה בשבילי.

הבוקר קבלתי גם קישור לקליפ הזה, של אחינועם ניני ומירה עוואד. כותרת המייל היתה "לכל אלה שיש להם תקווה". ואליהם אני מוסיפה את כל אלה שמגרדים שביבי תקווה, בשיניים ובציפורניים, ואת אלה שעוד יעשו את זה.

כדאי לקרוא גם מה שכותב אורן עמית שכן מ"רשימות", מבאר שבע.

וגם את מה שכותבת אריאלה רביב מאשקלון, היא, בניגוד אליי, כותבת שהיא לא פציפיסטית ולא נגד הלחימה בכלל, אבל היא לא יכולה להשלים עם המעשים הלא אנושיים שנעשים, כביכול, כדי להגן עליה. 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יודן  On 10/01/2009 at 23:44

    ובכל זאת טלי,
    מי האויב היותר גדול של הניצנים הללו?
    ממשלת ישראל או החמאס?
    ולולא היו יורים טילים מעזה ומתחמשים כדי לירות יותר רחוק, האם היינו מפציצים שם עכשיו?

  • רון  On 11/01/2009 at 0:29

    על הבאת הדברים החשובים האלה. חשוב כל כך לדעת שגם מתוך התופת יש קולות של תקוה שהרקטות והפצצות לא מצליחות להשתיק. יש מקומות שהשגעון והטמטום לא מצליחים לחדור אליהם.

  • חנה בית הלחמי  On 11/01/2009 at 0:37

    תודה

  • שועי  On 11/01/2009 at 3:55

    על ההתעקשות להביא את הגיון הלב
    אל שגעון היום- יום

  • אמיתי סנדי  On 11/01/2009 at 5:26

    נראה לי תוך 100-200 שנה ככה אנחנו גומרים את הים הזה.

  • רגיש בקצה  On 11/01/2009 at 13:32

    נעמיקה הנ"ל הינה נכדתו של יעקב חזן,
    פעילת מר"צ ותיקה וקומוניסטית עוד יותר ותיקה,כך שדעותיה ברורות וידועות.למה לא שתפת בכך את הקוראים?

  • טלי  On 11/01/2009 at 13:53

    יודן- כתבתי וחזרתי וכתבתי שהחמאס הוא ארגון טרור מתועב ואכזרי ושהחמאס פגע ופוגע באזרחיו, אין פה שום ויכוח. אבל מדינת ישראל תרמה רבות, לאורך שנים, להתחזקות החמאס ולעלייתו לשלטון, ומדינת ישראל מרעיבה וסוגרת מליון וחצי אזרחים ונלחמת באזרחים חפים מפשע.

    גם המוסר שלנו הידרדר לתהומות נמוכים מני ים והיום, מבחינה מוסרית,אנחנו גרועים בדיוק כמותם, ועם זה אני לא מוכנה להשלים ומול זה אני מסרבת לשתוק.

    ממשלת ישראל מסרבת, לכאורה, לנהל מו"מ עם החמאס, אבל משתפת איתו פעולה, יד ביד, בפגיעה באזרחים ובהשתקת כל סיכוי למציאות אחרת למען כל אזרחי המקום הזה.

    רון, חנה, שועי ואמיתי- תודה רבה. אין לכם מושג כמה תגובותיכם חשובות ומחזקות.

    "רגיש"- לא ערכתי מחקר על תולדות חייה ומשפחתה של נעמיקה. קבלתי את הטקסט שלה וחשבתי שחשוב להשמיעו, וכך עשיתי.אני נותנת קרדיט לכל אדם שחושב בשם עצמו ולא בשם סבא שלו, הנתון ה"סנסציוני" שהבאת לא מעלה ולא מוריד שום דבר.

  • רגיש בקצה  On 11/01/2009 at 17:01

    את מציגה את נעמיקה כאזרחית מהשורה,"האדם הפשוט" משדרות,למרות שאין הדבר כך.מדובר בפעילה פוליטית ותיקה, שדיעותיה ידועות,כפי שאמרתי (תגגלי אותה ותביני(.
    לגבי הפגיעה באזרחים, היא אכן מצערת.אך אם אני לא טועה,עפ"י הקודקס ההלכתי של השמאל,קרי החוק הבינ"ל, האשמה על פגיעה באזרחים מוטלת על מי שמשתמש בהם כמגן.
    דרך אגב,זה המקום להתנצל בפני הציבור שהתנגד להתנתקות.יכול להיות שאינך מסכימה עם דרכו,אך אינך יכולה להתכחש לכך שנבואותיו התגלו כנכונות

  • טלי  On 11/01/2009 at 17:16

    לא כתבתי ולא התיימרתי לכתוב על תולדות חייה.

    החוק הבינ"ל הוא לא הקודקס ההילכתי שלי ומעולם לא היה. המצפון שלי משפיע על מה שאני מרגישה ביחס להרג אזרחים וילדים והמצפון שלי לא יכול להשלים עם פשעי המלחמה שנעשים עכשיו בשמי (כן. גם החמאס עושה פשעי מלחמה. לא, זה לא נותן לנו לגיטימציה להתנהג כמו ארגון טרור רצחני).

    האשמה על רצח ילדים ואזרחים מוטלת על מי שיורה בהם מתוך ידיעה שהוא יורה בהם. גם לחמאס יש אשמה כבדה, לא טענתי אחרת. השאלה היא האם הדרך הנוכחית יכולה להוביל למשהו מלבד מרחץ דמים אינסופי. לצערי העמוק התשובה היא לא, ולכן מוכרחים לבחור דרך אחרת.

    ודאי שנבואותיו התגלו כנכונות, מפני שהשלטון במדינה- משרון ועד אולמרט וליבני עשה הכל כדי להגדיל את התסכול, הייאוש והכליאה של האזרחים הפשוטים בעזה ולהעצים את כוחו של החמאס. לפעמים נדמה שכל מטרתם היתה לומר "אמרנו לכם", לא חשוב כמה דם תעלה האמירה הזאת. והיא עולה.
    ועכשיו אני מתנצלת בפניך- בימים כתיקונם אני נכנסת כאן לדיונים ארוכים ומפורטים עם כל מי שכותב בדרך ארץ וכבוד. השבועיים האחרונים שחקו אותי מאוד- אני מודה.
    אנא קרא את הפוסטים שכתבתי על המלחמה (קישורים למעלה) ואת הדיונים הארוכים בתגובות.
    אם אחרי זה תרגיש שיש נקודה אמיתית ומשמעותית שלא עניתי עליה, אנא כתוב לי.
    אם לא, או אם עניתי על הכל והמשכת לא להסכים איתי, אפשר לעצור את הדיון עכשיו ולחדש דיון אחר, כולל דיון מפורט על ההתנתקות, מה חשבתי עליה בזמן אמת ומה אני חושבת עליה עכשיו- אחרי המלחמה.

  • טלי  On 11/01/2009 at 18:20

    לא אאפשר להכפיש אותו כאן.

    לא, "רגיש", לא התכוונתי אליך.

    נכון, כשכותבים את שמה של נעמיקה ציון בגוגל מגיעים לכתבה מ"מקור ראשון. אני יכולה לחסוך לכם את הטירחה- זו הכתבה.
    http://www.makor1.co.il/makor/Article.faces;.e34Mc3aTbNiTby0LaxmNbxqRchmMe0?articleId=28241&channel=1&subchannel=3

    כתוב בה שנעמיקה ציון גרה בשדרות למעלה מעשרים שנה ועוסקת בעשייה חברתית אינטנסיבית במסגרת הקיבוץ העירוני שהיא הקימה.זה לא נראה לי פשע כזה גדול…

    וכל זה לא נוגע בכלום לדברים שהיא כתבה ושהבאתי כאן בשמה. הכפשות כלפיה ימשיכו להימחק- אנא חיסכו ממני ומעצמכם את משחקי החתול ועכבר.

  • עוברת אורח  On 11/01/2009 at 19:35

    בכל זאת, נעמיקה נתנה להבין שאת השקט והפסקת האש הפרו צה"ל והממשלה. זה רחוק מלהיות מדויק.

  • טלי  On 11/01/2009 at 19:50

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3617788,00.htm

    ובפעם האלף- לא, החמאס ממש אינם טלית שכולה תכלת. הם רחוקים מזה מאוד. אבל ישראל לא עשתה מה שיכלה לעשות כדי להמשיך את הרגיעה, ובטח שלא עשתה דבר כדי להעמיק ולבסס הסכם שיאפשר לאזרחי שני הצדדים לחיות בשקט בהמשך.
    נכון, לחמאס יש אחריות כבדה על הטירוף שמתחולל היום, אבל זה לא מוריד מאומה מהאחריות הכבדה שרובצת לפתחנו שלנו.
    לו ממשלתינו הנכבדה היתה משקיעה רבע מהאנרגיה, הכסף והמאמץ ההסברתי שהיא משקיעה בהרג ומלחמה כדי להשיג שלום ושקט, המצב היה אחר לחלוטין.
    והצבא עצמו טוען שהמבצע הנוכחי לא יכול לעצור את הקסאמים.

  • אורן  On 11/01/2009 at 22:11

    חשוב מאוד להביא את הקולות האלה. כואב שהם נדירים כל כך.

  • אלון  On 12/01/2009 at 1:37

    נאיבי. נחמד.

  • רגיש בקצה  On 12/01/2009 at 9:26

    טלי,
    אי אפשר להתנגד להתנחלויות "כי זה נוגד את החוק הבינלאומי" ובאותה נשימה להאשים את ישראל ברצח למרות שהיא נוהגת על פיו (על פי החוק הנ"ל).אם השמאל בחר את החוק דנן כנקודת ההתייחסות שלו,עליו לקבל את כל השלכותיו.
    אם במוסריות עסקינן,הרי שאיני מוצא איך העדפת אזרחי האויב על אזרחיך שלך מעלה את ערכך המוסרי.
    דרך אגב,הימנים "הכבדים"(לדוגמא,העצני ופייגלין) התנגדו ומתנגדים לכניסה קרקעית לעזה שלא למטרות התיישבות מחדש
    קצת מוזר שאותם אנשים שתומכים בהתנתקות והתייחסו בביטול לאזהרות מתנגדיה, לפתע מלינים על תוצאותיה.
    הרי זה היה ברור מראש לא?

  • רגיש בקצה  On 12/01/2009 at 9:33

    עפ"י הבנתי-
    נעמיקה הנ"ל חברה בארגוני שמאל שונים (קול אחר,קואליציית נשים לשלום וכו')
    ומשתתפת בכנסים שונים
    לא שיש בכך משהו רע,אך לדעתי חשוב לציין את זה כדי לקבל את התמונה הכוללת.
    הרי לא היית מכנה את איתמר בן גביר
    "אזרח שאכפת לו" נכון?
    זהו עד כאן עם נעמיקה

  • טלי  On 12/01/2009 at 12:02

    אורן- תודה, הוספתי למעלה גם קישור לקולך שלך.

    אלון- קל כל כך לבטל כל אמונה בפתרון אחר, שאינו כרוך בהרג ואלימות, כנאיביות.
    בעיניי התפיסה לפיה אלימות, כוח וכתישה יביאו את הצד השני לומר "אופס, טעינו" הרבה יותר נאיבית מהתפיסה שלי, וגם הרבה יותר הרסנית ומסוכנת. לכולם.
    והתנצלות, אלון, לרוב אני מקפידה לענות לכל מי שמגיב אצלי באופן תרבותי, אבל בימים אלה כשאני מבלה על המקלדת יותר מדי זמן בויכוחים סוערים, אני מודה שויתרתי על לענות לך על התגובה הנוקדנית לפוסט קודם. ודאי שזכותך להעתיק כל משפט ופסיק ולהתפלפל עליהם, אבל כרגע זה יותר מדי בשבילי לדשדש שם, מתנצלת.

    רגיש- גורמים בינלאומיים, נגיד מועצת הבטחון של האו"ם, כבר קבלו הרבה החלטות (נגיד, בימים האחרונים ממש) שממשלת ישראל מתעלמת מהם. so?
    מעבר לזה, אני לא חברה בשום מפלגה ולא מייצגת שום "שמאל", אני מדברת בשם עצמי בלבד, ועד כמה שזכור לי לא כתבתי בשום מקום בבלוג הזה מילה על החוק הבינ"ל.
    אני לא מעדיפה את אזרחי האויב על אזרחיי שלי, כתבתי וחזרתי וכתבתי פה כל כך הרבה פעמים עד כמה אני מתנגדת לפגיעה באזרחי הדרום, וכתבתי גם שהפעולה הנוכחית לא מקלה על מצבם במאומה, רק מקשה עליו יותר, הרבה יותר.
    לגבי ההתנתקות ותוצאותיה עניתי לך קודם ואני מתחייבת חגיגית שאחרי המלחמה אכתוב פוסט מפורט עם כל מה שאני חושבת על ההתנתקות היום וכל מה שחשבתי עליה בזמן אמת. עד אז, בבקשה תשתדל לייחס לי רק מה שאני אמרתי, לא שום דבר אחר. אה, גם את ארלוזורוב לא רצחתי, למקרה שמישהו מתעניין.

    לגבי נעמיקה- ציינת, וחזרת וציינת שוב ושוב.אגב, גם את נעמיקה לא כיניתי אזרחית שאכפת לה (למרות שאין לי ספק שהיא כזו). כתבתי שהיא תושבת שדרות וזה נכון ומדויק.
    להשוות אותה לאיתמר בן גביר… נו, נו, העיקר שלא נסחפת בכלל.

  • רגיש בקצה  On 12/01/2009 at 12:18

    טלי,
    ההשוואה בין נעמיקה לבן גביר אינה משום "קיצוניותם" (קיימת או לא) אלא משום ששניהם פעילים פוליטיים-רוצה לומר,אם מישהו היה מציג את בן גביר כאזרח פשוט מהישוב, הייתי מגחך כי הוא אדם שעוסק בפוליטיקה.אותו הדבר לגבי נעמיקה (כמובן, לעניות דעתי) ולכן ההשוואה במקומה.
    אחד הטיעונים המרכזיים עליו מבסס השמאל את התנגדותו להתנחלויות הוא הפגיעה בחוק הבין לאומי (למרות שגם זה אינו נכון). כוונתי הייתה שאם השמאל מבסס את טיעוניו על החוק הבינ"ל עליו לקבל אותו בכללותו ולא רק את הסעיפים שקורצים לו לציטוט.
    לגבי החלטת מועצת הביטחון הרי שהערבים דחו אותה ולכן היא חסרת משמעות.
    לא ברור לי כיצד היה ניתן להגיב אחרת לסיטואציה אליה נכנסנו כולנו בעקבות ההתנתקות

  • טלי  On 12/01/2009 at 12:31

    האם משהו שכתבת בתגובה האחרונה שונה ממה שכתבת בתגובה הקודמת?

    אנא חסוך ממני ומעצמך את הצורך לעשות שוב "copy paste"…

  • רגיש בקצה  On 12/01/2009 at 12:49

    אמתין לכתבה על ההתנתקות

  • אריק  On 13/01/2009 at 9:24

    לא ברור לי מה את אומרת
    את מטילה את האחריות למותם של חפים מפשע על מי שיורה עליהם
    אז רק תגידי לי איך אני מונע ממישהו כזה להרוג אותי
    הוא עומד שם מכוון עלי טיל מתכוון לירות – אם אני אירה בו ייפגעו חפים מפשע אם לא אירה בו אני אמות?
    לשיטתך מה עלי לעשות?

  • טלי  On 13/01/2009 at 12:10

    אין צבא שיכול לנצח ארגון טרור, לא אני קבעתי את זה, זה הוכח שוב ושוב (ושוב) ברחבי העולם וגם אצלינו, וגם ראשי מערכת הבטחון אומרים שוב ושוב שה"מבצע" הנוכחי לא יכול לעצור את הקסאמים.

    הדילמה הזאת שאתה מעלה היא אחת הסיבות לכך שהתנגדתי למלחמה הזאת מהרגע הראשון, ולכך שהתנגדתי לכניסה הקרקעית ולכך שאני חושבת שהחיילים לא צריכים להיות עכשיו בתוך עזה, בתוך הברירה האיומה והמיותרת כל כך בין להרוג לבין להיהרג.

    ואגב, כשטייסי חיל האויר מורידים פצצות של טון על בתים, בתי"ס ומסגדים, ועכשיו גם פצצות זרחן (דוברי צה"ל לא מכחישים את זה, אפילו לא מנסים. רק נאחזים בפלפולים משפטיים של החוק הבינ"ל), כשמוחקים שכונות שלמות באש ארטילריה כבדה, זה מאוד רחוק מהמצב שאתה מתאר.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 13/01/2009 at 13:28

    טלי,
    צבא בהחלט יכול לנצח טרור, ראי מקרה חומת מגן
    לחיילים אין ברירה אחרת, משום שתפקידם להגן על האוכלוסיה ולא להיפך.
    אם המבצע לא יכול לעצור את הקסאמים,מה שווה ההתנתקות?
    הרי כל ההגיון הפנימי שלה התבסס על כך שכשלא נשב ברצועה נוכל להכנס בערבים "באבי-אביהם"
    באותה מידה יכולנו להשאר בפנים ולחסוך חיים של חיילים ואזרחים.מה בער כ"כ לצאת משם?

  • אריק  On 14/01/2009 at 9:27

    אבל א. צבא בהחלט יכול לנצח טרור הבעיה שזה דורש אמצעים מפוקפקים מוסרית-עייני ערך הפעולות של רוסיה בצ'צניה – שבסופו של דבר חיסלו את הטרור שם
    גם את נאחזת בפלפולים הפצצות יורדות על מסגדים שמלאים בחומרי לחמיה
    בתי הספר מותקפים כתגובה לירי מרגמות או אחר שבוצע מהם
    זה בדיוק המצב שאני מתאר רק שבמקום אדם בודד נמצא שם גדוד והוא מסתתר בשכונה – תומכת
    תמיד תזכרי דבר אחד ברור החמאס נבחר בצורה דמוקרטית הוא השלטון הנבחר בעזה
    העזתים בחרו בו והם ולא אנחנו צריכים לשלם את זה

  • חיים  On 14/01/2009 at 12:37

    כמה פעמים ננסה את אותו המתכון
    נדבר עם מחבלים
    נגיע להסכם עם מחבלים
    נחמש מחבלים
    הם יהרגו אותנו וחוזר חלילה
    מתי נלמד?
    מתי את ושכמותך תלמדו?

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: