ככה נולדות תקיפות מיניות – רגע אחד מעצבן

התקשורת  מלאה בסיפורים מזעזעים על אונס, תקיפות מיניות והטרדות מיניות, על מקרים שבהם גברים מסויימים מתייחסים לנשים כאל חפצים שנועדו לשרת את צרכיהם המיניים ומנצלים את כוחם הפיזי ולפעמים גם את מעמדם כדי להשיג מין באמצעות אלימות וכוח.

מעשים מכוערים כאלה הם מעשי אלימות לכל דבר, אבל הם מתחילים הרבה לפני שהם מתרחשים בפועל, כי לפני ומאחורי כל מעשה יש תפיסת עולם, ואלימות מינית שמתרחשת בפועל אמנם מחרידה וחמורה יותר ממילים ומחשבות, אבל גם המילים והמחשבות שעומדות מאחוריה מזעזעות.

ברגע אחד קצר ומעצבן, יצא לי לראות את הפרצוף המכוער שמאחורי האלימות המינית.

ליוויתי את סבתא שלי לדוכן הפיס השכונתי.
לפנינו בתור עמד גבר בן חמישים בערך, חסון, קצת שמן, לא מרשים במיוחד אבל גם לא מפחיד או מרתיע, במבט ראשון.
הוא קנה כרטיס גירוד כלשהו, ואנחנו הגענו, כנראה, רגע אחרי שהמוכרת בקשה ממנו לשלם. שמעתי את מה שהוא ענה למוכרת, ולא האמנתי למה שאני שומעת – "את רוצה את הכסף מראש, כמו כל בחורה". לשניה חשבתי שאולי לא שמעתי טוב, אולי לא הבנתי נכון, אבל כדי למחוק כל סיכוי לפרשנות תמימה של דבריו, הוא הוסיף בחיוך זחוח "מאחורה, הא?…".

במילים אחרות, הוא אמר למוכרת שכל אישה היא זונה, נקודה.

המוכרת (לא שזה משנה, אבל מדובר באישה מבוגרת, לפחות בת גילו, עולה ותיקה מרוסיה ואדם חייכני ועדין במיוחד) לא התייחסה והמשיכה לשרת אותו בנימוס.

 אולי לא הבינה? אולי הבינה והעדיפה להתעלם כדי שהוא יקנה עוד כרטיסי הגרלה? אולי היא פחדה על הפרנסה שלה? אני לא יודעת.

אני מודה, אבדתי את המילים. לא הצלחתי לחשוב על משפט מחץ חזק מספיק שיעמוד מול הגועל-נפש הזה.

גמרנו את עניינינו, התרחקנו משם, ואני רק קיללתי אותו בלב, אחלתי לו שלא יזכה בכלום ואפילו פשיטת רגל ומעלה, ולא עשיתי יותר מזה.

אבל נחרדתי, כי הבנתי שזכיתי בהצצה לעולם שבו כל אישה, מעצם היותה אישה, נתפסת כזונה.

איכס.

 

איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז  On 04/11/2008 at 18:37

    אבל בין הסיפור הדוחה הזה לבין "תקיפה מינית" המרחק עצום ורב.

  • טלי  On 04/11/2008 at 18:42

    אמרתי שדרך המחשבה של האיש הדוחה הזה היא התפיסה שמולידה תקיפות מיניות.

  • בועז  On 04/11/2008 at 18:55

    "הרצון לדייק במילים – תכונה מרגיזה מאוד"

    אביתר בנאי, "פקק תנועה"

  • קיקה  On 04/11/2008 at 19:25

    זו לא תקיפה מינית, זו הטרדה בעלת אופי מיני.

    בועז
    המרחק לא עצום ולא רב

    המרחק רק מצטמצם
    מה שמתרחב ומתעצם זו הלגיטימציה להתבטא ככה מול אישה

    (וכמה קל לעשות את זה מול אישה סגורה בתוך בוטקה)

    אולי אני חיה
    אבל לי זה עושה חשק להרביץ

  • זבנית  On 04/11/2008 at 20:18

    בכל מקום שומעים אותו דבר, הפסקנו להתרגש, אם נתרגש הם ימשיכו, עדיף להתעלם.

  • ריקי כהן  On 04/11/2008 at 21:33

    אבל לא הייתי אומרת דבר, לכי תדעי למי מהם יש סכין במקום איבר.

  • טלי  On 04/11/2008 at 22:19

    בועז- אביתר בנאי אכן מוכשר ביותר, אבל הפעם אני לא מסכימה איתו, בטח לא כשמדובר בכתיבה שכל כולה מדיום של מילים…

    קיקה- כן. אני לא יודעת להרביץ וגם לא רוצה, אבל כל עוד החשק לא ממומש אני בהחלט יכולה להבין אותו. ולא חשבתי על זה אבל את צודקת, גם זה שהיא סגורה בתוך בוטקה מעמיד אותם בעמדות שונות לחלוטין.

    זבנית- לא בטוחה. אני חוששת שהתעלמות דוקא נותנת לזה לגיטימציה, אבל לא יודעת איזו תגובה כן יכולה להיות אפקטיבית.

    ריקי- לצערי את צודקת, כמובן, למרות שבמקרה הזה נראה לי שאם הייתי אומרת משהו הוא היה אומר שזאת בדיחה, הוא היה מאוד משועשע מעצמו, המניאק…

  • סיגלית  On 04/11/2008 at 23:52

    לא יודעת אם אפשר היה לה להגיב אחרת. היא לא ממש יכולה להתגונן או לברוח. נראה לי שהתעלמות היתה התגובה הכי טובה שהיא יכלה להגיב בהתאם לנסיבות.

  • סיגלית  On 04/11/2008 at 23:54

    גם תקיפה מילולית היא עדיין תקיפה לפחות על פי החוק.

  • מיכל  On 05/11/2008 at 0:15

    בהחלט אלימות מילולית בעלת אופי מיני בוטה במיוחד.

    לא מקנאה בזו שמכרה לו, והיתה צריכה לשמוע את זה, ולהמשיך לשתוק.

    פשוט עצוב!

  • הצועד בנעליו  On 05/11/2008 at 10:16

    קודם איזה "רופא" רוסי מפשפש להם בגסות באשכים, ואחר כך "מומחה" מכריז שיש להם בעיות נפשיות ומשמיט אותם מהצבא. זה לא פחות גרוע ממה שמתואר בפוסט הזה.

  • טלי  On 05/11/2008 at 14:14

    סיגלית- אני לא יודעת אם היא יכלה להגיב אחרת וכאמור לא מושכנעת שהיא קלטה למה הוא התכוון, אולי התעלמות אכן היתה הכי טובה, לא בטוחה…
    והחוק? בואי לא ניתמם. אם,היפותטית, היתה מגיעה משטרה בתגובה למשפט מגעיל כזה, מ-ק-ס-י-מ-ו-ם היו פוטרים את זה כבדיחה לא מוצלחת וזהו.
    אני לא חושבת שהחוק היבש הוא הכלי הנכון להתנהגויות כאלה.

    מיכל- אכן כן. גם אני לא מקנאה בה בכלל. אותי זה מכעיס, לא מעציב, אבל בזמן אמת גם קצת שיתק.

    הצועד- אין שום קשר. אני האחרונה שתייצג ותצדיק את לשכת גיוס אבל יש שם רופאים בלי מרכאות (שהמוצא שלהם ממש לא רלבנטי לכלום) וגם מומחים בלי מרכאות. יכול להיות שם טמטום, יכולה להיות שם יהירות וגם שיקול דעת מוטעה, אבל תקיפה מינית זה לא.

  • איתי  On 08/11/2008 at 12:51

    לפני כמה ימים ראיתי שעל הכיתות בגילמן תלויות המוני כרזות שעליהן מתנוססת סיסמה שאמרה בערך "המורה, הבדיחות הגסות שלך לא מצחיקות אותנו" ועוד משהו על כך שאלימות מינית מתחילה שם.
    אני רוצה לקחת שניה עמדה לא מאוד פופולרית ולצאת נגד הפוליטקלי-קורקטיות שרובנו מגנים כשזאת עוברת את גבולות הגיחוך אבל מטיפים לה במקרים אחרים. הבעיה שלי איתה היא מאוד פשוטה – יש בה משהו פשיסטי, נקודה. היא מנסה לתחום את גבולות הדיבור לממדים מאוד ברורים וצרים. היא מנסה להדחיק כל מה שאינו "נחמד" או "נאור", היא סוג של כפיה פוליטית שאינה שונה במהותה מההשתקה של כלי התקשורת במשטרים פשיסטיים.
    אני יודע, ההבדל המרכזי הוא ברציונל שלה, היא באה ממקום מוסרי, היא נועדה להגן על ילדינו הרכים, היא נועדה להפוך את העולם למקום נעים יותר ושוויוני יותר, אבל כל זה לא יכול להצדיק את הברוטליות שבה היא משתמשת. למעשה, השאיפות האלה ממש הן אלה שעומדות בעוכריה. תסלחו לי על הציניות, אבל הן שאיפות אוטופיסטיות, כאלה שמנסות ליצור עולם מושלם. כמו כל שאיפה אוטופיסטית המרחק בינה לבין פשיזם הוא דק מאוד, שכן רק פשיזם יכול להשליט עולם מושלם. אם אנו אכן ליברלים כפי שאנחנו רוצים לחשוב אנחנו חייבים להשלים עם העובדה שהעולם אינו מקום מושלם ולא ניתן להפוך אותו לכזה באמצעים מלאכותיים כמו השתקה של כל מה שאנחנו מחשיבים כסקסיסטי. מעבר לעובדה שזה מגוחך להתרעם על הביטויים שבני חמישים ושישים (שגדלו בתקופה אחרת לגמרי מבחינה סקסיסטית) משתמשים בהם (זה מזכיר לי תלמידות למגדר שמאשימות את פליני בשוביניזם), זה חוסר הבנה וכבוד בסיסי לזכות של כל אדם לחשוב ולהתבטא כרצונו, בגבולות החוק (שהפוליטקלי-קורקטיים מנסים כל הזמן לעצב מחדש).
    ההשלכות של תפיסת העולם הזאת כמובן מתממשות בחלקן היום, בדמות המוני תלונות על הטרדות מיניות שבמקרה הגרוע ביותר היו במציאות הערה פוגענית או ניסיון פלרטוט בוטה מדי. הסירוס המתמשך הזה הופך את עולם הרווקות לשדה קרב מסוכן, שבו אתה צריך כל הזמן לחשוב על הגבולות שבהם אתה תחום, וחלילה שלא לעבור אותם בטעות.
    מה שאני מנסה לשאול הוא בעצם, האם ההערה של אותו איש מבוגר למוכרת היא המקום בו מתחילה אלימות מינית, או שהאם תפיסת העולם שדורשת ליצור עולם מכובס, נקי ומהוגן לא תיצור עולם פשיסטי מרוכך. מי שרוצה להבין כיצד אוטופיות על עולם נקי סופן בדיסטופיות אפלות מוזמן פשוט לראות כל סרט בן זמננו על הפרברים האמריקאים ועל התסכול והאימה שרוחשים מתחת לחיי הבורגנות השלווים.

  • טלי  On 08/11/2008 at 14:06

    לגבי הפוליטיקלי קורקט ככלל, אני מסכימה איתך במידה מסויימת, לפעמים הוא מוגזם,לפעמים הוא מגוחך, לפעמים הוא משיג את המטרה ההפוכה.

    הגבולות הם לא מדד מדויק, זה עניין של קומן-סנס, של רגישות, ואין ספק שיש אמירות שאצל חלק מהאנשים "עוברות" ואצל אחרים לא, זה טבעי וזה בסדר.

    במקרה הנוכחי, אני לא חושבת שזה עניין של פוליטיקלי קורקט. ממה שהוא אמר אני הבנתי שכל בחורה/אישה בעיניו היא זונה, נקודה.
    זו תפיסה איומה ונוראה בעיניי וגם מסוכנת, וכן, אני חושבת שהתפיסה הזאת מובילה למעשים.

    נכון, בני חמישים ושישים קיבלו חינוך אחר, והם באמת לא מבינים מה לא בסדר במה שהם אומרים ובמה שהם עושים (ע"ע הראיונות האחרונים של חנן גולדבלט שבאמת לא מבין שהנורמות השתנו, וכמוהו גם איציק מרדכי, קצב ועזר וייצמן).

    דוקא לכן אני חושבת שחשוב להסביר להם שזה לא בסדר, ולמה זה לא בסדר עוד בשלב ההערות (למרות שהשתפנתי ולא אמרתי מילה לאדיוט ההוא ליד דוכן הפיס). אם אנחנו מבליגים עכשיו, חלקם עלולים באמת לא להבין איפה הבעיה כשזה יגלוש לאלימות מינית של ממש.

  • הצועד בנעליו  On 09/11/2008 at 7:14

    את התגובה ההיא לא אני כתבתי וצר לי שטרחת לענות עליה.
    נדמה לי שפעם יידעתי אותך על החרצוף הזה, לא משנה: כל תגובה שמגזימה עם 'המושמטים' או 'בעלי פרופיל 21' , לא קשורה לנושא הדיון וכתובה בשמי – היא ז-י-ו-ף!!! דעי מכאן ולהבא.

    ואת חוק המאגר הביומטרי יש לעצור!
    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=54112&blogcode=10119472

  • רונן  On 28/11/2008 at 12:52

    דבר הראשון, הביטוי הזה פוליטיקלי קורקט הוא ביטוי נורא ואיום ומתייחס לאותם מיעוטים בעלי כוח השפעה חדש שיש בהם כדי להעמיד בסכנה את ההגמוניה הישנה. זה ביטוי גזעני כשלעצמו. לא משנה. זה מה שנכנס לשפה. כרגיל.

    בתור אדם שנהנה מעקיצות ציניות וסרקסטיות אני נתקל בבעיה מול התלמידים שלי. מצד אחד אני מעיר להם הערות מסוג זה, כשלי ברור שהדבר נעשה בצחוק ומתוך חיבה, וגם להם זה ברור רוב הזמן. ומקרים בהם זה לא ברור להם הם אכן בעיתיים, אבל לא המקרים האלה מפריעים לי.

    השאלה היא האם כאשר אני מעיר הערה שיש לה אופי סקסיסטי או גזעני, וברור לכל הצדדים שהערה נאמרת בצחוק מוחלט ולמעשה תוך ביקורת על עצם הרעיון הנאמר בא… האם בסופו של דבר אני לא מחזק בדרך זו את אותם הסטריאוטיפים עליהם אני למעשה צוחק? זאת שאלה שמאוד מטרידה אותי.

    השימוש בלשון נקיה הוא באמת מציק מאוד ומשעמם. מצד שני לא הייתי רוצה להיות שותף לגזענות ולסקסיסטיות המעלות רקב בגוף המין האנושי.

  • טלי  On 28/11/2008 at 19:24

    אני מניחה שתלוי בקהל.

    כלומר, אם אתה מעיר הערות כאלה כשלך ולמי ששומע אותך ברור לחלוטין שזה בצחוק, אז עשית טוב, והעברת מסר ביקורתי נגד התנהגות מכוערת.

    אם אתה מעיר הערות כאלה לקהל שומעים שאתה לא בטוח שמבין את הציניות שלך, אתה אכן עלול לתרום לגזענות ולסקסיסטיות.
    מישהו הבטיח לך שהכל קל וברור בחיים?…

  • שירה  On 29/11/2008 at 1:12

    אצלי.

    1. לא כל הגברים הם כאלו. ברור לי שאני מציינת את המובן מאילו, אלא שאני רוצה לשים דגש על עניין מסוים בהקשר הזה:
    יש אחוז, לא גדול, אבל מאוד צעקן ורעשן שגורר המון תשומת לב יותר מכפי גודלו האמיתי מכל מקום- של גברים מיזוגניים.

    מיזוגניסטים הם יותר אומללים ממאמללים, ויש נטייה הרבה פעמים, כאשר נתקלים במישהו שנמנה על השבט הזה, לראות בו דוגמא להתנהלות מפלה כנגד נשים.
    המיזוגנים אינם מהווים את המקרה המייצג של אפליה כנגד נשים. בדיוק כפי שסכיזופרניה אינה מהווה את המקרה המייצג להפרעות נפשיות, או שכריתת תוספתן אינה מהווה מקרה מייצג לכלל הניתוחים שנערכים בבתי חולים. מדובר בהתנהגות קצה שהיא אינה נורמטיבית מעיקרה.

    יש הבדל מהותי בין צורת מחשבה מפלה שאומרת שנשים אינן מסוגלות או צריכות למלא תפקידים מסוימים בחברה, לבין התנהלות מתוך שנאת המין הנשי.
    אדם ששונא-פוגע קודם כל בעצמו,וזו אינה סתם אימרת שפר נבובה, אלא בא לומר שהשקפת העולם השונאת פוגעת באופן מאוד מוחשי ויומיומי בחייו התקינים של השונא ומשפיעה באופן ישיר על המידה שבה הוא מצליח להשתלב במעגל החיים הנורמטיבי, כלומר מדובר בסוג של פתולוגיה. זה נכון לכל סוג של שנאה, ולא רק בהקשר הספציפי שמובא פה.

    2. מול כל גבר שמתייחס לאישה כאל חפץ שנועד לשרת את צרכיו- עומדת אישה שבטוחה שהיא חפץ שנועד לשרת את צרכי הגבר.
    אני תוהה לאלו משני קהלי המטרה האלה פונים ומתייחסים יותר בתקשורת, ומאיפה מנסים "לתפוס את החבל" כדי לעורר מודעות לעניין.

  • טלי  On 29/11/2008 at 14:11

    ברור ומובן מאליו שלא כל הגברים כאלה, מבחינתי זה בא להדגים את הזעזוע מכך שיש גברים כאלה (שראיתי במקרה במו עיניי, באמצע היום, לא משהו ערטילאי מהתקשורת), אבל כמו שאני מבינה כאן בבלוג כל פעם מחדש- לא תמיד המובן מאליו ברור לכולם ולכן טוב שהדגשת את המובן מאליו הזה…

    אין בי שום אמפטיה ורחמים כלפי מי שמתנהג ככה- נקודה. נכון, הוא אומלל, אבל כמבוגר הוא אחראי למעשיו, בדיוק כמו אדם שהיה בילדותו קורבן להתעללות וכמבוגר הוא מתעלל באחרים. כילד- הוא היה קורבן. כמבוגר- האחריות עליו ומרגע שהוא פגע אני לא מרחמת עליו בכלל.

    לגבי סעיף 2, אני חושבת שאני מבינה למה את מתכוונת אבל זו גם התיחסות מסוכנת מאוד, כי הדרך משם ללהאשים את הקורבן בכך שפגעו בו היא דרך קצרה, מדי קצרה.

    מה שכן, כמובן שהדרך הנכונה לחינוך (והרי הכל זה חינוך..) היא לתפוס את שני קצותיו של החבל- גם את הבנים וגם את הבנות- בלי זה אין לחינוך שום משמעות או אפקט.

  • שירה  On 30/11/2008 at 6:32

    על קורבניות, ברשותך.
    כאן יש גם קו דק מאוד, והרבה יותר מסוכן, בעיני לפחות.

    יש בי איזושהי סלידה מובנת מההצגה החד צדדית של מעשה אלים כלשהו (פיזי מילולי או אחר) כמעשה שבו יש שני צדדים קורבן ומקרבן.
    זו ראייה כמעט תיאולוגית (לא כמעט) של ארוע, שמציגה באור בעייתי בעיקר את הקורבנות.

    מי הוא קורבן? קורבן נתפס כאדם חלש ופגיע. ובהשלכה: יש שכבות חברתיות שלמות שנתפסות כקרובנות מעצם הוויתן. שכבות חברתיות שלמות שעוד שלפני נעשה מעשה, אם נעשה בכלל, מוגדרות כחלשות וכפגיעות וכמצריכות הגנות מיוחדות שנוצרו רק לשמן.
    קבוצה אחת כזו, היא הנשים.
    באופן מאוד אירוני (אוח, החיים האלה, מלאים בהתפעות ובחוסר עיקביות!) את הדגשת הממד הקורבני בהוויה הנשית- מבצע היום בעיקר הפמיניזם השמרני, אבל זה כבר עניין אחר.
    אין פלא, לפיכך, שנשים כה רבות מסכימות לקבל באופן כמעט טבעי את מעמדן כקורבן, וכשקורה מעשה שמחייב אותן לצעוק, להתלונן או לעמוד על זכויותיהן- אין הן מסוגלות לפצות פה.

    ולא, אין בכך לרמז על "אשמת הקורבן". יש בכך בכדי לומר בקול ברור וצלול: נשים הן לא קורבן ולא תהיינה לקורבן.
    זו היא משמעות המושג "העצמה נשית", בעיני.

  • טלי  On 30/11/2008 at 23:34

    (לפחות בעיניי…)

    לגבי הסלידה שלך אנחנו לגמרי לא מסכימות, כשיש מעשה אלים כלשהו, ספציפי, אני לגמרי חושבת שיש בו שני צדדים- קורבן ומקרבן.

    קורבן בעיניי הוא לאו דוקא חלש ופגיע, קורבן הוא קורבן בסיטואציה מסויימת, בהקשר מסויים, ויכול להיות לא קורבן (ואפילו מקרבן…) בסיטואציה אחרת ובהקשר אחר.

    אני לא תומכת בתפיסת שכבות חברתיות שלמות כקורבניות מעצם הווייתן, אבל מה לעשות שלפעמים זה קורה.למשל ילדים, למשל זקנים, למשל יהודים באירופה של שנות ה-30, למשל שחורים בארה"ב בתקופת העבדות, למשל פלסטינים תחת כיבוש (ולרגע לא טענתי שהסיטואציות האלה זהות- הן ממש לא, אני מתייחסת כרגע אך ורק לקורבנוּת).

    זה שמישהו שייך לקבוצה שהיא קורבן לא אומר שהוא לא מקרבן בסיטואציה אחרת (למשל- פלסטיני תחת כיבוש הוא קורבן, פלסטיני תחת כיבוש שמבצע פעולת טרור הוא מקרבן, והיותו קורבן לא נותנת לו לגיטימציה לקרבן אחרים).

    מצד שלישי- אני ממש לא תופסת נשים כקבוצה חלשה או קורבנית מעצם הגדרתה.
    אבל יש גברים (כמו ההוא שעליו כתבתי את הפוסט הזה לפני שגלשנו הרחק הרחק…)שבהווייתם מקרבנים כל אישה באשר היא אישה, וזה בדיוק מה שזיעזע אותי בכל הסיפור.

  • שירה  On 01/12/2008 at 2:08

    אני טוענת שתפיסת הקורבניות גרמה הרבה יותר נזק מאשר תועלת, אצל חלק (לא כולן) מהקבוצות שהזכרת.

    קודם כל רק לעשות סדר,אני מדברת על דיכוי שהוא חלק מהוויה של קבוצה ומתחולל לטווח ארוך, ולא על זה שהפקידת קבלה במספרה שאני הולכת אליה, ינעל אביה,התייחסה אליי לא יפה בגלל שאני זרה, זה אינו דיכוי וזה לא הופך אותי לקורבן. אין קורבנות נקודתיים.
    כאשר במוקדי הכוח קיימת אפליה וכאשר מופעלים מנגנוני דיכוי לטווח ארוך, אז אפשר לדבר גם על קורבנות ומקרבנים.

    כשמדברים על מנגנוני דיכוי, מדברים בעצם על מנגנון פסיכולוגי שמופעל לטווח ארוך .
    למנגנונים פסיכולוגיים יש תכונה אחת מאוד בולטת, והיא להטמע במוחם של המדוכאים ולהפוך לחלק בלתי נפרד מההוויה שלהם.
    כך שגם כאשר מוסרים מחסומים והדיכוי החיצוני אובייקטיבית כבר אינו ממשיך להתקיים יותר, אותן קבוצות מדוכאות ממשיכות להתייחס אל עצמן כאל קורבנות ו"לדכא" את עצמן ולעשות את זה בהצלחה מרובה אפילו- משום שתפיסת הקורבן כבר נחרטה עמוק בתודעתן הקולקטיבית.
    במילים אחרות, דיכוי גורם לנזק פסיכולוגי לטווח ארוך לאוכלוסיות שלמות והצעד הראשון הוא ההכרה העצמית ב"קורבניות". ההכרה העצמית בקורבניות היא זו שגורמת לאותם קורבנות להפוך למקרבנים, של אחרים או של עצמם – בהעדר אפשרויות בלתי סופיות. ויש גם לזה הסבר שאני לא אכנס אליו כרגע.
    ההכרה העצמית בקורבניות לא רק יוצרת שרשרת של קורבנות נוספים, אלא גם מגדירה ומקבעת את אותן קבוצות כחסרות יכולת לפעול למען עצמן בעצמן. כלומר כחסרות אונים וכפגיעות וזו הנקודה החשובה כאן. תחשבי על מאות סיפורי הנסיכה במצוקה שאלפי ילדות גדלות עליהם. זה בדיוק זה, הגדרת תחושת חוסר האונים (הקורבן הזקוק להצלה) כחלק מטווח הפסיביות הנשית הרצוי.

    וכהערת אגב בהתייחס לדוגמאות שהבאת, את לא צריכה להסתכל על נשים, פלסטינאים או שחורים כדי לראות את זה- את יכולה להסתכל על האוכלוסיה היהודית שיושבת בישראל בשנת 2008, ולראות מה תחושת הקורבן (לא אמרתי שואה, לא אמרתי רדיפות הנאצים והתחמקתי באלגנטיות מעניין פוגרומים וגלי אנטישמיות בגולה) גרמה לנו ("לנו") ולא מדובר פה סתם בהצדקות והצטדקויות, אלא בתחושות אמיתיות שמגדירות פעולה והתנהגות.

    טובים ורעים, קורבנות ומקרבנים- אני מעדיפה שההגדרות האלה יישארו בסיפורי אגדות, ולא בסיפורים שאדם מספר לעצמו על עצמו ושמעצבים בעצם את תפיסת עולמו ואת הדרך שבה הוא מתנהל בעולם.

    Elvis has left the building

  • טלי  On 01/12/2008 at 2:21

    או.קי. עכשיו הבנתי למה התכוונת ונדמה לי שאנחנו בכלל כן מסכימות מהותית, הויכוח הוא רק על הסמנטיקה-

    מסכימה לחלוטין שקורבנות כמצב תודעתי כללי, של אדם או קבוצה זה מצב גרוע, מחליש ובלתי בונה (שלא לומר- הרסני).

    ומסכימה עוד יותר לגבי הסכנה העצומה שבתחושת הקורבן הישראלית הקולקטיבית- אני הרי כותבת על זה כאן לא מעט ומסכימה איתך שהתחושה הזאת אחראית לחלק גדול מהצרות שלנו.

    מצד שני, נקודתית, כשבודקים אירוע אחד, סצינה אחת של אלימות, תוקפנות, פגיעה וכו'- שם, בעיניי, יש ועוד איך קורבן ומקרבן.

    כשזה חורג מגבולות האירוע הספציפי והופך למצב תודעתי קיומי וקבוע, אז זה אכן מסוכן, אפילו מסוכן מאוד.

  • שירה  On 02/12/2008 at 6:31

    שאנחנו מסכימות.
    ורמזתי בעדינות שנא לא לחשוב שאני חצופה אם לא יוצא לי להגיב, זה לא בגלל שלא קראתי את ההודעות והפוסטים , אלא בגלל קשיים טכניים.

  • טלי  On 02/12/2008 at 11:42

    הלואי שכל המגיבים יגיבו במידת ההתמדה וההשקעה שאת מגלה לאחרונה…

    לא חשדתי בך שאת חצופה, חלק מהקסם של המדיום הזה הוא שאין חוקים ואין חובות, כל אחד כותב כמה שבא לו ומתי שבא לו.

    (-:

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: