"כשהמלאכים נחים"

 מאת דונלד הארינגטון, תרגם מאנגלית אסף גברון, יצא בהוצאת טובי

                                                           
הרבה ילדים אוהבים לשחק במשחקי מלחמה וכשהמבוגרים עסוקים במלחמות אמיתיות משחקי הילדים נוטים לשקף אותן.     

בתקופת מלחמת העולם השנייה, ילדי העיירה האמריקאית הנידחת סטיי מור משחקים במשחק מלחמה מתמשך מאחורי גבם של המבוגרים. הילדים הפופולאריים הם בעלות הברית והילדים הדחויים, ובכללם המספר, הם מדינות הציר- יפנואידים ונאצים, בלי שאף אחד מהם מבין את משמעות הדבר. המשחק מרחיק לכת ובמקביל אחדים מהנערים הבוגרים נשלחים למלחמה האמיתית ומותם מוכיח שמלחמה היא לא משחק.
המלחמה האמיתית מגיעה לעיירה גם בדמותה של יחידת עילית סודית שמתאמנת בקרבת מקום ושאנשיה מאמצים את ילדי הציר ומלמדים אותם שיעורים חשובים לחיים.

בשנה שעברה גיליתי את ספרו הקודם של הארינגטון שתורגם לעברית – "הארכיטקטורה בחבל האוזראק בארקנסו" שחשף בפניי את תולדותיה של העיירה הנידחת סטיי מור ואת סגנונו הייחודי ושובה הלב של הארינגטון. הפעם לא הייתי מופתעת, ולכן אולי התלהבתי קצת פחות אבל הספר הנוכחי מקורי, משעשע ומיוחד כקודמו ונוגע ללב יותר ממנו. הוא נותן בונוס לקוראים המתמידים ומשובץ בדרישות שלום, מקומות ודמויות מהספר הקודם, אבל בהחלט עומד בפני עצמו ולא מתפקד כספר המשך.

פשטות הסגנון וההתייחסות הגלויה והנקייה לכל התרחשות, מופרכת ככל שתהיה, שומרת את הסיפור בגובה העיניים ומוליכה את הקורא, יד ביד עם המספר, בשבילי העיירה.

דוני, המספר, שבמובנים רבים הוא בן דמותו של הסופר, הוא ילד סקרן, רגיש וחכם. הוא גר עם דודתו אבל נמנע במתכוון מלהכניס את קוראיו לפרטי סיפורו המשפחתי ומתמקד במקום זאת בעולם התוסס, האינטנסיבי והאכזרי של משחקי הילדים בעיירה, במבוגרים שהוא מאמץ כדמויות חיקוי וכחברים ובעיתון שהוא כותב, מדפיס ומחלק לתושבי העיירה שחלקם אנאלפביתים.

הספר כתוב בגוף ראשון כפנייה אישית של דוני לצופה אלמוני. הצופה הזה נדמה בהתחלה כחבר דמיוני או מלאך, אבל מהר מאוד מסתבר שזה הקורא ושהסיפור כולו נועד לעיניו. התחבולה הספרותית הזאת מעוררת שאלות על מציאות ובדיה ועל כוחו של סיפור וברגעיה החזקים ביותר הרגשתי, לפעמים, שדוני מדבר ישר אליי.

"כשהמלאכים נחים" הוא רומאן התבגרות, ספר אנטי מלחמתי ותיעוד של חיי עיירה קטנה בדרום ארצות הברית בתקופת מלחמת העולם השנייה.
הוא אנושי, משעשע, מתסכל ומעורר תקווה וייאוש בו זמנית. מי שכבר גילו את הקסם הארצי המיוחד של סטיי מור יאהבו, כמוני, גם את הספר הזה, שמומלץ בחום.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 30.10.08.

 

הביקורת הנלהבת שכתבתי על "הארכיטקטורה בחבל האוזרק בארקנסו"

ביקורת של פאר פרידמן מ"מעריב"

ביקורת של דן לחמן מאתר אימגו

ביקורת מהבלוג של פל

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • סיגלית  On 31/10/2008 at 19:50

    רק ביקורות טובות קראתי עליהם. תודה שהזכרת אותם.

  • טלי  On 02/11/2008 at 14:26

    ספרים משובחים לגמרי, למרות שנדמה לי שהם שייכים לסוג הספרים הזה שבו ההתפעלות מהראשון שאת קוראת יותר גדולה מההתפעלות מהשני שאת קוראת…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: