"הצב מצב בעמק רפאים"

 מאת דפנה בן-צבי, אייר עמית טריינין, יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד

מועקה, ייאוש, משברים ודיכאון אינם חומרים שכיחים בספרות ילדים. מבחינה זאת, דפנה בן-צבי עשתה צעד נועז, אמיץ ואפילו חשוב כשבחרה לטפל בהם במסגרת ספר ילדים חינני ובלתי מאיים.

הצב מצב וחבריו הארנבת, הגירית, הדרבן ואחרים יוצאים אל החורשה המוגנת למסע הרפתקאות בעקבות תעלומה, ועד כאן הכל נראה בנאלי ומוכר מאינסוף ספרים אחרים.
ההברקה של הספר היא הניסיון להעניק פנים, קול ואופי ייחודי למועקה המסתורית שנוחתת מדי פעם בלי התראה מוקדמת על הצב מצב ויכולה לנחות כך כמעט על כל אחד. המועקות של בן-צבי הן מפלצות חמקמקות, מסתוריות וממורמרות שלובשות ופושטות צורה בהתאם למחשבותיו של המתבונן, מזמרות את שירי העוקה עוקה עוקה קה ועונות על הסטריאוטיפ הקיצוני ביותר של פולניה ממורמרת.

עצם ההתמודדות עם הנושא ראויה להערכה ואהבתי במיוחד את השימוש בשם "עמק רפאים", שם יומיומי בעיני כל מי שמכיר את ירושלים, שהפך כאן לעמק רפאים אפל ומפחיד של ממש.
הסוף, לעומת זאת, נראה לי מאולץ ומתוק מדי ולא הצליח להציע פתרון מספק להתמודדות עם מועקות – ספרותיות או אמיתיות.

האיורים המושקעים ומלאי ההבעה של עמית טריינין ראויים לתשומת לב מיוחדת. דמויות בנאליות, כמו הארנבת ותולעת הספרים לא כל כך מצאו חן בעיניי, אבל אהבתי את ציורי המועקות המפלצתיות, ואת התחושה הכללית שמשרים האיורים – תחושה של ספר ילדים קלאסי שהושקעה בו תשומת לב רבה.

סגנון הכתיבה הייחודי של הספר השאיר אותי במבוכה מסוימת.

שנים-עשר פרקיו כתובים בפרוזה מחורזת שמשתעשעת בעברית ומציפה את אוזני הקוראים בשפע מלים בעלות מצלול דומה.
בחלקה, החריזה איכותית ומוקפדת, אבל יש יותר מדי מקומות בהם היא מאולצת ואינה ראויה. גם המשקל של השורות צורם בחוסר איזונו וזה חבל במיוחד לאור העובדה ששירי המועקות המשובצים בספר כתובים היטב, במשקל מושלם ובחריזה ראויה, ומוכיחים שדפנה בן-צבי בהחלט בקיאה במלאכה.
אני מכירה מעט ספרים שבכוחם להעשיר את אוצר המלים של הילדים הנחשפים אליהם כמו הספר הזה, ועל כך הוא ראוי להערכה רבה. ולמרות זאת, הייתי מעדיפה ספר פרוזה או חריזה מושלמת על פני יצור הכלאיים הנוכחי.

"הצב מצב בעמק רפאים" הוא בהחלט ספר ילדים איכותי וטוב שמתאים להקראה בהמשכים לבני חמש-שש בערך, לקריאה עצמאית של ילדים עד גיל שמונה, פחות או יותר, וגם מתאים במיוחד כספר מתנה למבוגרים הנמצאים בדיכאון או משבר.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 3.10.08.

 

הפרק הראשון מאתר ynet ( ככה הכי קל להתרשם מהחריזה והסגנון)

ראיון עם דפנה בן צבי בynet

ביקורת מסוייגת של רינת פרימו בynet

אירוח של דפנה בן צבי ועמית טריינין בפורום ספרות לנוער וילדים ב"תפוז"  והמשך האירוח באותו פורום

"הצב מצב" באתר כנפיים – הספר שקדם לספר הנוכחי

 

"חרוז גרוע הוא מעילה באמון" – מאמר של רינת פרימו שאני מסכימה עם כל מילה שכתובה בו (וכאמור, "הצב מצב" הוא לא דוגמא מדויקת לחריזה שפרימו מתכוונת אליה, ב"צב מצב" יש גם חרוזים מעולים וממושקלים לעילא ולעילא וגם כאלה ש…. המממ…. לא ממש). 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 03/10/2008 at 14:44

    יש בזה משהו?

    והעיקר ששתינו כותבות על חיות (-:
    שתכתבי את על דב הנמלים?

  • טלי  On 03/10/2008 at 14:55

    למרות שהסגנון והתכנים שונים מאוד.
    אבל בהחלט קלעת, כשהסופרת והמאייר התארחו בפורום ב"תפוז" (נתתי קישור בסוף הפוסט) הסתבר ש"הרוח בערבי הנחל" היה הספר האהוב על שניהם בילדותם, ככה שזה לגמרי לא מקרי.

    לגבי דב הנמלים, אני מעריכה את מאבקכם אבל סורי, אני לא תל אביבית ואני נרתעת מהפיכת האינטרנט והתקשורת ל"מדינת ת"א"…

    אבל מי שלא מבין על מה לעזאזל אנחנו מדברות, בהחלט מוזמן לקרוא את הסיפור שכתבת לשבת…
    http://www.notes.co.il/esty/48257.asp

  • קוראת כמו ילדה  On 04/10/2008 at 11:40

    תודה על ההמלצה. כמדוכאת חורף בחרדה לקראת העונה, דווקא אהבתי את הפרק הראשון, ואלך לחנות הספרים הקרובה לעלעל מה פשר הסוף המתוק מדי. לרוב ההמלצות שלך מדויקות ואני סקרנית לראות מה בחרה בן-צבי כסיום. ,אישית, בוא האביב נשמע לי סוף מצוין וטבעי שגם יכול להעביר את האמת העמוקה שבמועקת החורף שזו השפעה כימית שחולפת וצריך ללמוד לחיות איתה, והידיעה הזו (לי לפחות) עוזרת.
    הפריעה לי דווקא שורת העוקה-עוקה-עוקה קה, רק לי היא מתנגנת מיד כשירו של התינוק מחלומותיה של אלי מקביל?

  • טלי  On 05/10/2008 at 11:29

    ותודה גם על המחמאה והאמון.
    אני ממש לא חשבתי על התינוק של אלי מקביל בהקשר של העוקה עוקה עוקה קה, אבל הנה הזכרת לי נשכחות…

    ובמחשבה שניה, יש בזה משהו. גם המועקות מהצב מצב וגם התינוק של אלי מקביל הם נוכחויות שמקורן במחשבה ובדמיון אבל הן קיימות, מוחשיות ומעסיקות את המחשבה לא פחות מתופעות "אמיתיות", ואולי יותר.

  • ליבי  On 06/10/2008 at 13:46

    טוב, טלי, את יודעת מה אני חושבת על חריזה לא ראוייה ועל שקילה לקוייה. זה מציק לי, ואין שום סיבה שזה יקרה. מספיק לקרוא את הספרים של מאיה ערד ("מקום אחר ועיר זרה", "צדיק נעזב") כדי לקבל דוגמא מושלמת לחריזה ראויה ושנונה, ולמשקל ללא דופי. חוצמזה, הצב מצב חש מועקה, אבל עליי היא לא העיקה כמעט בכלל: יש משהו חמוד ב"עוקה עוקה עוקה קה" (שלא מזכיר לי לרגע את ה"אוגה צ'קה אוגה אוגה" של אלי מקביל, ואם כבר נטפלים לשקילה, אין שום קשר בין המקצבים של שניהם). מעיק עליי יותר הנסיון הכושל ליצור חריזה במבנה שכולו פרוזה, ואני מסכימה איתך בנוגע ליצור הכלאיים: הייתי מעדיפה פרוזה חפה מחריזה.
    ובנוגע למועקה עצמה, אני אצטט מתוך מחזה שכתבתי עם חבריי, יונתן שוורץ, רונה בר ועופר לכיש (הקטע נוגע לשמיכי, השמיכה האהובה של אחת הדמויות):
    עצוב לה ולבד
    ואין לה אף אחד
    יושבת לה בצד
    שומעת ת'מצעד
    כולה בדיכאון
    פשוט בוכה המון
    נראה לי כמו אסון
    או אופרת סבון
    יהיה נורא מפחיד
    אם כך תמשיך תמיד
    צריך לתת עידוד
    כי לא הכל אבוד
    לאן היא כבר תלך
    אם כל זה יימשך
    כי בלי שמחת-חיים
    היא אוסף של קרעים!

    שלא תדעו מועקה…

  • פנינה פלמן  On 06/10/2008 at 15:01

    כשדפנה בן צבי התארחה בפורום ספרות ילדים ונוער אמרה שסוג החריזה הזה שייך לסוגה של מקאמה, וכך לפי דעתי צריך להתייחס אל סגנון הכתיבה של הספר "הצב מצב"
    אני מאד נהניתי מקריאת ספר זה, דווקא בגלל השילוב הזה בין חריזה ובין פרוזה.

  • טלי  On 06/10/2008 at 18:26

    אבל לא נראה לי שנפקא מינה קשור לנושא איכשהו (ולא בטוחה אם ככה כותבים את זה בכלל…).

    anyway, טוב, ליבי, בתור האדם שלימד אותי את המושג "חריזה ראויה", לא פלא שאת חושבת ככה ולא חוכמה שאני מסכימה איתך בכל ליבי (הו, המקוריות…)כשאת מסכימה איתי.
    ואני מסכימה איתך גם לגבי ההתלהבות מהחריזה של מאיה ערד בספרים שהזכרת, אפילו כתבתי את זה כאן
    http://www.notes.co.il/tali/38923.asp

    ציטוטים ממחזות עלומים יתקבלו תמיד בברכה (גם במלואם ישירות למייל אהמ..אהמ…) ובעיקר כשהם כה משובבי נפש, אבל ממי, המון-אסון-סבון בבואינו להדגים חריזה מושלמת מהי?…

    מה שכן, הערת את תשומת ליבי (די! זאת גם מילה בעברית, לא רק השם שלך)לעניין חשוב שכדאי להזכיר- הספר אמנם עוסק במועקה, דכאון ומשברים אבל הוא לכשעצמו אוורירי וקל ולא מעיק בכלל.

    פנינה- מובן שעל טעם ועל ריח אין להתווכח אבל מה שהפריע לי הוא לא השילוב בין חריזה לפרוזה, אלא השימוש בחריזה לא מושלמת/שלמה/ראויה. למיטב ידיעתי זה לא מאפיין מקאמות אבל שוב, הכל עניין של טעם.

  • דפנה  On 09/11/2008 at 23:20

    מתוך "חנות של מפלצות", המוזכר (ובצדק) בכתבה המצויינת של רינת פרימו:
    בין שם ואחר כך
    בינות להרים,
    שוכנת לבטח
    חנות של סתרים.
    חנות קטנטנה
    בין עצים ועצות
    חנות מיוחדת
    חנות של מפלצות.

    החנות – אין צורה לה.
    לא שם, לא צבעים.
    אין בה מוכר
    וגם לא מבצעים.
    היא נסתרת מעין,
    סודית ונחבאת
    ורבים לא יודעים
    אם היא שם באמתץ

    אך היא שם –ותוכל, אם תרצה זאת מאוד
    למצוא את הדרך לקנות מפלצות.

    רוצו לקנות! כל מי שיכול להמציא משהו כמו "עצים ועצות" (ויש עוד כאלה בספר) ולחרוז בצורה כל כך מושלמת שייך אוטומטית למדף הספרים שלי.

  • טלי  On 10/11/2008 at 14:21

    אכן חרוזים מעוררי תיאבון!

  • מירי ש.  On 12/11/2008 at 14:37

    מה תבחר? מפלצות נגד פחד?
    מפלצות עם זנב מחודד?
    מפלצות עם אזניים מגומי?
    לפעמים זה מתאים במיוחד.

    מתה על הספר הזה. מ – ת – ה!!

  • איריס  On 27/01/2009 at 0:42

    טלי,
    אולי תכתבי סקירה על חנות של מפלצות? נראה לי שזה יופי של ספר אבל אני מעוניינת בחוות דעתך המלומדת.

  • טלי  On 27/01/2009 at 11:55

    אם אקבל את הספר אשמח לכתוב עליו.

    אם יש לך קשר אליו את מוזמנת לכתוב לי דרך "כתבו אלי" למעלה מימין ואעביר לך כתובת למשלוח. מהציטוטים כאן הוא נראה מבטיח גם בעיניי, אבל כל עוד לא קראתי אני לא כותבת…

  • נעמה  On 04/02/2009 at 19:42

    אני מאוד משתדלת להמנע מספרי הזבל שמסתובבים בשוק ואשמח לשמוע אם יש דברים בגו.
    תודה, נעמה

  • טלי  On 04/02/2009 at 19:54

    לידיעתך, לבעלי האתרים ב"רשימות" יש דרך לאתר את כתובות הi.p. מהן משוגרות התגובות.
    שתי התגובות שלך נכתבו מאותו מחשב עצמו,חבל להשתמש בטריק נמוך כזה…

    ואגב, לא רק חבל, גם ממש אין צורך- אורית, שכתבה את הספר, יצרה איתי קשר, הספר הגיע אלי ואכתוב עליו בקרוב, כשאתפנה ממשימות אחרות.

    הספר עומד בזכות עצמו ושווה התייחסות רצינית שאני אכן מתכוונת להקדיש לו, וממש לא צריך להשתמש בתרגילים מהסוג הזה כדי לגרום לי לכתוב עליו.

  • נעמה  On 05/04/2009 at 15:28

    עדיין מחכה לשמוע את חוות דעתך ..נחרדתי לקרוא שדודו טופז הוציא ספר ילדים חדש.
    מצד שני- נראה שיש עוד ועוד ספרים איכותיים שמצילים את המצב -"רחוב ירמיהו" נראה מבטיח מאוד, אם כי (מודה) עדיין לא קראתי:
    "כן, משפחת חרובי (זהו שמם המדויק) / לא סובלת כל רעש, חלש או חזק. / כל שכנה שנוחרת, יתוש מזמזם,/ מכונית שצופרת, גנן שגוזם,/ צלחת נשברת, שכן מפזם – / מפריעים לשלשתם – ילדה, אב ואם."

  • טלי  On 25/01/2010 at 0:39

    בסוף כן כתבתי על חנות של מפלצות…(-:

    http://www.notes.co.il/tali/57353.asp

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: