"מיכאלה אין דומה לה"

מאת מרטינה מרי ,תרגמה מאנגלית גילי בר-הלל סמו, יצא בהוצאת איגואנה

הרבה ספרי ילדים מנסים לכתוב מנקודת מבטו של ילד קטן, ולחקות את דרך החשיבה האסוציאטיבית, הפרועה, האינטנסיבית ומלאת הרגש שמאפיינת בעיקר ילדים.

הרבה מנסים, אבל רק מעטים מצליחים.

אמנם עבר הרבה זמן מאז שאני הייתי ילדה, אבל בכל זאת נדמה לי שהספר הזה הוא אחד מהמעטים שמצליחים במשימה המורכבת הזאת.

מיכאלה הופנבלוך הראשונה היא גיבורה שקל להתאהב בה. היא יכלה בקלות להיות אחותן הקטנה של גילגי ומדיקן הותיקות של אסטריד לינדגרן ושל אוליביה, החזרזירה המקסימה של איאן פלקונר, ואולי גם קרובה של איה הג‘ינג‘ית  ומשגעת פילים שלנו.

מיכאלה היא ילדה שובבה, חזקה ומלאת דימיון שגולשת בלי מאמץ ברחבי התודעה שלה ומקדישה תשומת לב זהה לעניינים יומיומיים כמו אמבטיה, יום הולדת של אבא, תעלולים של הכלבה שוגה ועוגת שוקולד עשירה ולמסעות דימיוניים לארץ אלף האיתמרים ולחיה הדימיונית בילבלה.

למרות רוח השטות, הקלילות, ההומור והנונסנס שמנשבת מכל עמוד בספר, הוא לא נרתע גם מעיסוק בנושאים קשים ומעז לטפל, בגובה העיניים, במוות של חיית בית, בקנאה באח קטן ובמתח מסויים בין ההורים.

גילי בר-הלל סמו, שכנתי מ”רשימות” (שאני מיודדת איתה – גילוי נאות…) ,הצליחה ליצור שפה אמינה ושוטפת שמשלבת בין מלים גבוהות ועשירות (מנהג מגונה, שרועים על הספה, מטח רעמים, עיתות משבר, שירה שמיימית) לבין מלים יומיומיות ו”נמוכות” ששייכות לשפת דיבור פשוטה (טיפטיפונת, ממש מהמם, מעתיקנית, להפליץ, איכס, כיפי). לצד כל אלה משובצות המצאות לשוניות מענגות (מתקפצת, פתלנית, חברבורות כביריות, נקבוביות קטנטניות). כל הסלט הלשוני הזה מצליח להישמע קולח וטבעי ויוצר טקסט מוסיקאלי שכיף לקרוא בקול רם.

למרות שהשמות והאירועים ”יושבים טוב בפה” ונשמעים מצויין בעברית, לא הייתי שקטה מהבחירה בלוקאליזציה שמעברתת ומגיירת את חבריה ובני משפחתה של מיכאלה (במקור – הנרייטה).

חבריה נקראים בועז ברמן ועדן ברוש, והופכים לילדים ישראליים שאוכלים ביסלי, ואבא שלה הופך לאוהד "מכבי". לא הייתי שלמה עם הבחירה הזאת, מפני שאני אוהבת את הכוח של ספרות הילדים לגשר על פני פערים של מרחק ותרבות ולעורר בילדים הקוראים הזדהות גם עם ילדים שחיים במציאות לא מוכרת.
ולמרות זאת, ילד בן שמונה שקרא איתי את הספר (ואגב, התלהב ושאל אם יש ספר המשך…) נהנה מהניחוח הישראלי ונרתע קצת מציור הצלב הקטן שמופיע על קבר של עכברה.

"מיכאלה אין דומה לה" הוא ספר ילדים שובב, פרוע, איכותי ומצחיק, ספר שמעלה חיוך גדול על פרצופים גדולים וקטנים ומתאים להקראה לבני חמש-שש ולקריאה עצמאית בקלות ובכיף לילדי כיתות א‘-ב‘.

 

ביקורת של נורית אסיג מעכבר העיר

גילי בר הלל סמו על מיכאלה

ביקורת קטלנית של עדי חסיד מ"הארץ" – מיותר לציין שאני לגמרי לא מסכימה…

האתר החדש של הוצאת איגואנה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • פנינה פלמן  On 17/09/2008 at 19:35

    ואין לי ספק שזאת דמות שתתחבב על הילדים הצעירים. מקווה שיגיע לידי בקרוב.
    תודה על ההמלצה!

  • טלי  On 20/09/2008 at 21:36

    על הילדים שאני ראיתי היא אכן התחבבה (-:

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: