מאת שרה אהרוני, יצא בהוצאת ידיעות אחרונות 
בהרבה משפחות יש סיפורי חיים סוחטי דמעות ומסמרי שיער שמסופרים שוב ושוב לדורות הבאים, סיפורים דרמטיים שמסופרים מסביב לשולחנות משפחתיים או נלחשים באינטימיות מפה לאוזן, ומקבלים מכל שומעיהם תגובות נרגשות בסגנון "אתה חייב לכתוב על זה ספר!".
אני מנחשת שגם שרה אהרוני קבלה תגובות שעודדו אותה לכתוב את סיפור חייה של אמה ונדמה לי שהיא עשתה כמיטב יכולתה בניסיון להפוך את הסיפור האישי לטקסט ספרותי אבל לצערי, ללא הצלחה.
סיפור חייה של סלטנאת הוא אכן סיפור רב עוצמה על נערה עצמאית, חכמה, מרדנית וחזקה, שמתחיל בלידה קשה לאם מרוחקת וקרה, ממשיך בילדות בשכונת עוני, עבודה בבתי זרים כסינדרלה אומללה, הגעה למשפחה חמה ואוהבת, סיפור אהבה סודי לגבר מבוגר, נישואין כפויים לבחור זר, ייסורי גוף ונפש, הקמת משפחה, עלייה למעברה בישראל ושמירת אמונים פנימית לאותה אהבה ישנה.
כמסמך היסטורי המעיד על פולקלור חייהם של יהודי איראן בשנות החמישים – הספר מרתק. באמצעות הקריאה נחשפתי לתיאורים חיים ומפורטים של נופים, חיי יומיום, מאכלים, ביטויים עממיים, שירים, מנהגים ונורמות התנהגותיות והרגשתי, במידה רבה, שאני קוראת טקסט שמקומו בבית התפוצות ולא על מדפי הפרוזה העברית.
ההיצמדות לאירועים שהתרחשו במציאות מקשה על הביקורת, כי איך אפשר להתווכח עם החיים? איך אני יכולה להעז ולטעון ששליחתה של סלטנאת לשמש כשפחה אצל עוד משפחה מתעללת נתפסת כבלתי אמינה אחרי שנחלצה מהבית הקודם בו התעללו בה, כשזה סיפור חייה האמיתי של הגיבורה?
איך אני יכולה להתייחס בפקפוק לגאולה המושלמת מדי שחוותה אצל בני משפחת תשבי שבמקום לראות בה משרתת התייחסו אליה כאל נסיכה, הרעיפו עליה אהבה, בגדים, תכשיטים וכסף והתאהבות מופלאה בבנם הבכור, כשמדובר בדמויות שהיו באמת?
אי אפשר להתווכח עם החיים, אבל חלקים רבים מהם נתפסים כלא אמינים כשהם מוצגים בספר, ונראה לי שבמקרה הנוכחי העובדות חסמו את הסיפור, במקום לחזקו.
העובדות ההיסטוריות והמחויבות המשפחתית גרמו, כנראה, לשרה אהרוני להתעקש להציג דמויות מסוימות באור חיובי או שלילי – בהתאם למעמדם במשפחה, ולשתול בסיפור דמויות ואנקדוטות שאין להן כל קשר לסיפור המרכזי או לדמותה של סלטנאת, ושהתכלית היחידה לקיומן הספרותי נובעת מצרכים משפחתיים פנימיים.
"אהבתה של סלטנאת" מספר סיפור מסעיר, מרגש ועצוב והקריאה בו שוטפת, קלה ומדי פעם גם מצליחה לגעת בלב, אבל בשום אופן אי אפשר להגדירו כיצירה ספרותית.
שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 11.8.08.
עכשיו תורי 
תגובות
הי, טלי
בהרבה ספרים קיים הטשטוש בין מציאות לספרות.
לפי כללי הספרנות, ספרי הביוגרפיה מקבלים מספר מיוחד בשיטת הקיטלוג.
לפני כ-10 שנים היינו נצמדים בספרייה למספר הזה, עד שהגענו למסקנה שיש ספרי ביוגרפיה שהם הרבה יותר מרתקים ומרגשים מספרים בדויים.
עוד לא קראתי את הספר הזה שאת מתייחסת אליו, ולכן אין לי כלים לשפוט, אך בהחלט אני סומכת על חושיך שמדובר הפעם בספר
שמתעד מציאות ולא ממריא לאיכויות ספרותיות.
מה שלא יהיה עוררת בי סקרנות לגביו
תודה שאת מעבירה לנו את רשמיך שתמיד יש בהם ערך מוסף ותודה גם על שאת דואגת להביא גם דעות אחרות משלך.
מעניין לקרוא על הקיטלוג הנפרד לביוגרפיות.
הספר הזה מוצג כרומן והוא אכן כזה- מבוסס על סיפור חיים אמיתי אבל כתוב כרומן ולכן שפטתי אותו בכלים האלה.
לצערי, הוא פשוט לא כתוב מספיק טוב, זה בעיקר חבל.
הספר "אהבתה של סלטנאת" נגע בלבי יותר מפעם אחת בלשון המעטה,
מתחילתו ועד סופו נסחפים וקוראים אותו ברצף.
כל הצהרה על היות הספר "לא יצירה סיפרותית"
הינה שערוריה, במיוחד נוכח ההחלטיות שבה. (קצת פירגון לא יזיק במקומותינו)
הספר מדהים מדהים מדהים
ברמה של הרבה ספרים אחרים שקראתי
אין ספק לכשיהיה רב מכר… דעתה "המכובדת" תשתנה.
מקווה שהודעה זו לא תצונזר
מיכל
אני מסכימה איתך כרגע סיימתי לקרוא את הספר ולדעתי הוא מדהים מרגש ונוגע ללב ממליצה בחום למי שלא קראה אותו!!!
ראשית- אני לא נוהגת "לצנזר" הודעות.
בזמן קיומו של הבלוג הזה מחקתי רק תגובות ספורות בלבד ורק כאלה שהיו בוטות ונמוכות במיוחד- אני מוחקת תגובות לא מכובדות, לא מוחקת אף פעם על רקע של אי הסכמה.
מעבר לכך, אין כל קשר בין היותו של ספר רב מכר או לא לבין דעתי עליו, אני לא נוהגת לשנות את דעתי על ספר לפי מדד המכירות שלו, גם אם דעותיי אינן מכובדות בעינייך.
מובן שזכותך לחשוב אחרת ממני וזכותך לאהוב את הספר ולהתרגש ממנו.
אבל אם אני חושבת אחרת ממך, זו לא שערוריה, זו דעתי. מה לעשות שדעתי היא גם דיעה מקצועית, ושיש מי שבחר להעסיק אותי כמבקרת ספרות ולתת במה לדעותיי ולטעמי.
צר לי אם נפגעת, אבל פרגון לשם פרגון בלבד, ללא שום מקום לביקורת, פוגע בסופו של דבר בכולם.
בעקבות התגובה של מיכל אני רוצה לציין שדווקא אחד הדברים המעוררים בי הערצה אצל טלי זה שהיא נוטה בדרך כלל להביא בבלוג דעות שונות משלה.
אפילו בביקורת הזאת של אהבתה של סלטאנאת היא הביאה ביקורת חיובית מבלוג אחר
לא ראיתי בבלוגים ספרותיים אחרים תופעה כזאת.
אין סיבה כלשהי לבקר את המבקר (במקרה הזה את המבקרת המסונה והרגישה)
הייתי מצפה מאחת שעוסקת בביקורת וגם בחינוך,
לביקורת תורמת.
הייתי מצפה בתשובתך, מעבר להסתתרות מאחורי מעסיקך והסמכתך המקצועית לדוגמאות קונקרטיות הממחישות מדוע הספר אינו יצירה סיפרותית,
זאת לאור נחרצותך "אבל בשום אופן אי אפשר להגדירו כיצירה ספרותית"
הרי גם ההגדרה "יצירה סיפרותית" הגדרה שיש לה פנים רבות.
אם היית נוהגת כך הייתה לי הזדמנות ללמוד משהו חדש (יש לך עדיין הזדמנות…)
אני מעריכה שלא צנזרת את הודעתי
שתכתבתי ותסבירי מדוע אין זו יצירה ספרותית
ומה היה כן הופך את הספר לכזה???
קשה לי לענות על שאלתך, משום שמה שהופך טקסט ליצירה ספרותית (או לטקסט שאינו יצירה ספרותית…) הוא שלם שגדול מסכום חלקיו. אין מתכון אחד מוסכם ומוחלט או נוסח מסויים שמעיד על איכותה של כל יצירה, יש הצטברות של רושם כללי שנוצר במהלך הקריאה, רושם שמאפשר לקורא לדעת האם מדובר ביצירה ספרותית או לא.
כפי שעניתי למיכל, הביקורת שלי מבוססת על הטעם שלי, השיפוט שלי וגם על הנסיון המצטבר והידע שלי בתחום. מצד שני, ספרות היא לא מתימטיקה, אין בה תשובה אחת נכונה וחד משמעית, ובהחלט יכולים להיות גם חילוקי דיעות בין אנשי מקצוע לגבי איכותו של ספר מסויים.
במקרה הזה, לא נתקלתי בביקורת או ניתוח ספרותי של איש מקצוע אחר("איש מקצוע" בהקשר זה הוא אדם שלמד ספרות באוניברסיטה, חוקר, מבקר או עורך)שכן אהב את "אהבתה של סלטנאת", אבל גם לו הייתי נתקלת בדיעה אחרת של איש מקצוע אחר לא הייתי משנה את דעתי, כפי שיש לי לפעמים חילוקי דיעות לגיטימיים עם אנשי מקצוע אחרים לגבי ספרים אחרים.
כדי לענות על השאלה "מה היה הופך את הספר לכזה" אני צריכה לעשות עליו עבודת עריכה מעמיקה, ומובן שאין לי כל מנדט או כוונה לעשות עבודה כזאת וגם אז, אני לא בטוחה שהייתי מגדירה אותו כיצירה ספרותית טובה.
לא כל טקסט אפשר להפוך ליצירה איכותית, גם אם יעברו עליו אנשי המקצוע המעולים ביותר.
אולי תצליחי להבין את כוונתי יותר טוב אם תקראי את "סמטת השקדיות בעומריג'אן" של דורית רביניאן- הוא עוסק בתכנים די דומים וברקע דומה ל"אהבתה של סלטנאת" והוא, לטעמי, בהחלט כן יצירה ספרותית איכותית.
ואחרי הכל- הביקורת שלי מבוססת על ההבנה, ההכרה והטעם שלי. אם למרות דעתי נהניתן מהספר זה מצויין, תמשיכו ליהנות ממנו בלי שום קשר למה שאני חושבת עליו…
אני קראתי את את סימטת השקדיות ודווקא לא מסכימה איתך לדעתי דורחת עסקה יותר בתיאורים לא מעניינים מאשר בסיפור נכון זה מעניין התיאורים אבל לטעמי זה היה מוגזם לעומת זאת ממש נהניתי לקרוא את אהבתה של סלטאנת
ספרה של שרה אהרוני " אהבתה של סלטנאת " הוא הסיפור אהבה שהכי ריגש אותי מכל הספרים שקראתי עד עצם יום זה. הכל כל כך אמיתי, ממש הרגשתי שאני שם בתוך הסיפור כאבתי ובכיתי את כאבה של סלטנאת שנולדה לאם קרה ומרושעת.. קשה להאמין
..שאימא מסוגלת להכאיב כך לבתה
צר לי שהסוף לא היה טוב כמו שציפיתי
לשרה אהרוני: תודה לך שהבאת את סיפור משפחתך בכתיבה כה יפה ועדינה המילים בפרסית שהוספת בהחלט נותנים אור אחר על הסיפור.. לפני כשנה קראתי את הספר ועכשיו שוב וכל פעם זה לו טעם אחר … אני מאחלת לך ולכל משפחתך דרך צלחה..
bahare
אני חושבת אחרת ממך ביחס לספר הזה, אבל אני שמחה שנהנית ממנו כל כך ושהוא נגע בך לעומק, מפגש חיובי בין אנשים לבין ספרים הוא תמיד טוב ותמיד מרגש.
ספר מדהים!
אי אפשר להוריד אותו מהידיים….
טלי שלום
אי אפשר להתווכח על הביקורת המורכבת והמתחשבת שלך.
הספר הוא באמת מסמך הסטורי בביוגרפי מקושט ולאנשים מסויימים גם יצירה ספרותית.
בכל מקרה קריאת בזק של הספר באקראי תוך יום אחד עוררה אצלי סקרנות בנושא יהדות איראן של טרום ואחרי הקמת המדינה ועל כך תודה לסופרת.
אבי שלום
אני שמחה שהספר עורר אצלך סקרנות בנושא, אגב, גם אצלי 🙂
בעיני, כפי שנאמר פה שוב ושוב, כוחו בארועים העוצמתיים וברקע שלהם, אבל הוא לוקה בחסר בתיאורם, בלב ליבה של מלאכת הספרות.
אבל שוב- על טעם ועל ריח אין (טעם) להתווכח…
אהבתי את הספר מאוד.
ממש לא אכפת לי מהמגרעות שטלי הצביעה עליהן.
הסיפור מרתק, אמין ומרגש.
נוגע ללב.
מעל הכל – מאפשר לקורא להכיר מעט טוב יותר את העדה הפרסית והכורדית.
אני רואה ערך רב בסיפורים מסוג זה על העדות השונות של עם ישראל.
הייתי שמח לקבל המלצות על ספרים שיאפשרו לבקר בהווי של יהודי אטיופיה, מרוקו, תימן, גרוזיה ..
אין מספיק!
שרה אהרוני, אני מצדיע לך.
לא יפה שאת לא נותת בה ביטחון וחוץ מזה קראתי את כל הפר ביומיים והוא מפגר קצת אבל יפההה בסוף נולד לה ילד מזה שהיא לא רצתה עזיז. קראו לו איבה! טוב ביי שרה אהרוני….
הספר נפלא סיפור אנושי ואישי, על תקופה ומנהגים, נוגה ללב ולנשמה, לקחתי ביד ולא יכולתי להפסיק לקרוא. פשוט נהדר, רק בסוף קראתי שהכותבת היא הבת יופי של ספר.
ספר נפלא ומרתק סיימתי לקרוא אותו ונהניתי מכל מילה , משפט ושורה ממליצה בחום רב