"אשת חיל"

 מאת ליהיא לפיד, יצא בהוצאת כנרת זמורה ביתן

 האהבה היא סוג של קלישאה תרבותית, וגם המעבר מהתאהבות רומנטית לשגרת חיי משפחה שוחקת כבר הפך לקלישאה אבל החיים, כנראה, רוויי קלישאות. "אשת חיל" מצמיד זכוכית מגדלת לקלישאות האלה.        

 מבנה הספר מורכב משלושה קולות שמשפיעים זה על זה ומשתלבים זה בזה- סיפור חייה של הדוברת הכתוב בגוף ראשון וכולל יסודות אוטוביוגראפיים רבים מחייה של לפיד, סיפורם של הנסיכה והנסיך- דמויות ארכיטיפיות שמנסות להראות ש"אצל כולם זה ככה" ומכתבים של קוראות- אמיתיות או בדיוניות, שכתבו על חייהן כתגובות לטור שליהיא לפיד מפרסמת בעיתון.
כדי להגדיל את תחושת ההזדהות, האוניברסאליות והיומרה, כל פרק מוכתר בציטוט רלבנטי מהתנ"ך שמשמש כמעין איור או מוטו לטקסט.

עבור הנשים הרבות שמתמודדות עם הקונפליקט הבנאלי, המייסר והקורע שבין ניהול קריירה לגידול ילדים ועם משימת הג'אגלינג הבלתי אפשרית בין שלל מטלות החיים, הספר הזה עשוי לשמש כחגורת הצלה של ממש, בדומה לקבוצת האמהות מהגינה שהפכה לקבוצת התמיכה וקבוצת ההתייחסות העיקרית של הגיבורה. הספר עשוי לשמש כמקור לתמיכה ונחמה עבור נשים שמגדלות ילדים קטנים במציאות המורכבת, המבלבלת ועמוסת הניגודים בה אנחנו חיים כיום, ולשמש כאשנב הצצה עבור נשים כמוני שעדיין לא הגיעו לשלב הזה בחיים.
הייתי רוצה לומר שגם גברים, בני זוגן של הנשים הללו, יכולים לקרוא את הספר ולהפיק ממנו תועלת, אבל אני סקפטית לגבי כמות הגברים שאכן יגלו נכונות לעשות זאת.

חולשתו המרכזית של הספר נובעת, לטעמי, דווקא מהעניין הזה, מהמקומות שבהם ליהיא לפיד בורחת מהפרט אל הכלל ומנסה לייצג חוויה אוניברסאלית, ובאופן דומה גם הקטעים החזקים והמשמעותיים בו הם הקטעים האישיים הכתובים בגוף ראשון שמתארים בכנות ראויה להערכה ובכאב רב חוויות שדמותה הציבורית של לפיד מרמזות על ההקבלה בינן לבין חייה האישיים.

תיאורי הפרידה הזמנית בין בני הזוג וההתמודדות הקשה עם גידולה של ילדה אוטיסטית לקוחים היישר מחייה של הכותבת, אבל היא מצליחה לצלוח אותם באמצעות כתיבה מאופקת ומדויקת רגשית שלא גולשת למחוזות הרכילות הצהובה והזולה.
הספר כולו גדוש בחשבון נפש אישי וברגשות קשים, אבל איכשהו מצליח להישאר ספר קליל שמחולק למנות קטנות, כאילו נועד להיקרא בהצצות חטופות בין טיגון שניצלים לקיפול כביסה.

"אשת חיל" הוא ספר קריא מאוד, חשוף מאוד ואמיץ מאוד. משקלו הספרותי קטן, אבל משקלו החברתי גדול ביותר, וזה סוד כוחו העיקרי.

 

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 28.7.08.

 

זה מה שכתב על הספר אריק גלסנר, השכן מ"רשימות".

 

לכל המנויים לרשימת התפוצה – לא שכחתי אתכם בשני הפוסטים האחרונים, באג ב"רשימות" לא מאפשר כרגע לשלוח הודעות על פרסום פוסטים חדשים לרשימת התפוצה. מקוה שזה יסודר בקרוב ושאתם מצליחים לקרוא גם בלי לקבל הודעה במייל…

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • א  On 29/07/2008 at 9:07

    כדי לכתוב את שליהיא כתבה.
    מעריכה אותה מאוד על כך.

  • חני  On 29/07/2008 at 18:27

    אבל את כתבת עליו יפה, טלי 🙂

  • עדי בן זקן  On 30/07/2008 at 3:53

    אבל אני חושבת ששתי השורות האחרונות שלך מבטאות היטב את הרשמים העיקריים והחשובים של מרבית הקוראים של הספר. תודה לך. נהנתי לקרוא את הסקירה.
    🙂

  • טלי  On 30/07/2008 at 11:28

    א- אכן.

    חני ועדי- תודה רבה, איזה כיף!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: