יש לי חברים מוכשרים- "המרחב הפנימי מוגן" ו"ירח אלבמה" בפסטיבל הפרינג' Act 2

החברים שלי הם כנראה הנכס הכי משמעותי שצברתי (ואני עדיין צוברת…) בכוחות עצמי במהלך חיי.

אני מתחברת עם אנשים בגלל מי שהם, בגלל שאכפת לי מהם ואכפת להם ממני, אבל במקרה או שלא במקרה, התברכתי בחברים שמלבד היותם בני אדם, הם גם אנשים ממש ממש מוכשרים.

כל החברים שלי מוכשרים בתחומי עיסוקיהם השונים, אבל רבים מהם עוסקים בתחומי הבמה והמסך לסוגיהם, מה שהופך את הכשרונות שלהם ליותר פומביים ונגישים לציבור.

בתחילת השבוע הקרוב יתקיים בחיפה אירוע תרבותי שמאחד כמה וכמה מחבריי המוכשרים ונותן לי הזדמנות פז להתגאות בחברים שלי. אני ממש לא אובייקטיבית, אבל כמי שכבר שנים משתדלת להגיע לכל מה שהאנשים האלה (ושאר חבריי האמנים) עושים בתחום התיאטרון, אני יכולה להבטיח שיהיו שם המון כישרון והמון מקוריות.

 

פסטיבל הפרינג' Act 2 הוא יוזמה של תיאטרון הסטודיו – מקום קטן ונעים במרכז הכרמל שמביא לחיפה בהתמדה מופעים והצגות מהעיר הגדולה לצד הפקות מקוריות.

המנהל האמנותי של התיאטרון ושל הפסטיבל הוא חברי הטוב יונתן שוורץ, שחקן מופלא שלקראת הפסטיבל קרא 120 מחזות מקוריים ובחר מתוכם, עם הועדה האמנותית של הפסטיבל, את המיטב שבמיטב.

כל המחזות מיועדים לשני שחקנים וממחישים את לב העניין התיאטרוני – קונפליקט דרמטי וקשר בין שתי דמויות.

במהלך הפסטיבל תתקיים תחרות ואחת מההצגות המשתתפות תזכה בפרס מכובד של 50,000 ש"ח מטעם קרן תרבות חיפה. ההצגות יועלו בזוגות – שתי הצגות בכרטיס אחד, ולשמחתי שתי הצגות של חברים שלי קובצו יחד ויועלו, ביחד, ארבע פעמים בימים ראשון-שני-שלישי הקרובים.

 

"המרחב הפנימי מוגן" היא הצגה שנכתבה, נוצרה, בויימה ומבוצעת בידי חברתי הילה מצקר וחברתה הדס קריידלמן, והיא מבוססת על שיטה ייחודית של תיאטרון תנועה. עדיין לא ראיתי את ההצגה, ואת הדס עדיין לא ראיתי משחקת, אבל אני יודעת שהילה היא שחקנית מחוננת עם יכולת קומית אדירה ומימיקה מצויינת, והחומר שקראתי על ההצגה בהחלט עורר את תיאבוני –

 

לקראת יומולדתה השישים של מדינת ישראל קיבלו אזרחיה מתנה. חוברת חדשה. חוברת ההנחיות של פיקוד העורף. שמחה וצהלה. החוברת מלאה בהפעלות לכל המשפחה, משחקים וחידונים, פניני חוכמה וכמובן עצות לשעת צרה. קבלתה לוותה בביתנו בהתרגשות גדולה והפכה לנו, היוצרות, את היוצרות.

      בעקבות החוברת החלטנו לצאת למסע וליצור את המופע "מי שעומד מאחורי מלפני ומצדדי הוא האוייב, אחת שתיים שלוש" או בשמו הקליט יותר- המרחב הפנימי מוגן. מופע תאטרון ברוח האג'נדה התאטרונית שלנו, המתבססת על תאטרון פיסי, פיוטי הבוחן את כוח העכשוויות של המופע אל מול הקהל הלוקח בו חלק.

מה קורה כאשר החוברת ובשורת המלחמה המלווה אותה מגיעות לבית דירות ישראלי?

      רגע לפני שהתותחים יורים הבעל, כמובן, יוצא למילואים. למרבה ההפתעה, אשתו מגלה, באותה השניה, שהוא בוגד עם השכנה.

      שתי הנשים, בדלתיים סמוכות, נותרות לבד- עם ההכנות. באינסטינקט נשי, כל אישה מבינה, שהמלחמה האמיתית היא עם השכנה.

      וכך, אחרי שהצדדים (הצדדות) התבצרו בעמדות, הבהירו את עמדותיהם ומדדו את מידותיהם (והמצב לא היה מזהיר…) החלו האולטימטומים פוקעים.

      ברמקולים נשמעים קולות הנחיה מפורשים. "באין מגן- אנו נתגונן!". כולם בהכנות- אפילו השכנות. עד לפני רגע עוד בוכות ומקוננות- אך מלחמה זו מלחמה ובמלחמה כמו במלחמה אין רגע מנוחה.

      המאבק האישי מצטרף למאבק הלאומי לאיזו שכנה תהיה דירה יותר מוגנת ובטוחה אלייה יוכל לחזור הבעל בשמחה בשובו מהמלחמה. הוא יחלוץ את נעליו היא תחלוץ את שדייה וכך תשאיר אותו לנצח בין זרועותיה.

שתי נשים. שכנות. יוצאות למאבק על הבית. על הבעל. על הכבוד העצמי והלאומי. וכן, על חייהן.

 

ההצגה השנייה שתוצג בצמוד לה, מבוססת על מחזה שכתב וביים חברי רונן נתן.

קראתי את המחזה ואני יכולה להעיד שהוא כתוב מצויין, אפל, מטריד ומזעזע ומצליח, בכל זאת, להיות גם מצחיק וגדוש בהומור שחור.

במישור הגלוי יש שם סיפור של חילופי זהויות בין שחקנית מבוגרת לשחקנית מתחילה, אבל מתחת לפני השטח מסתתרת בו גם ביקורת נוקבת, מושחזת וצינית על עולם התיאטרון ועל העולם בכלל.

כשקראתי את המחזה חשבתי מייד על חברתי שרון ונצובסקי, שחקנית מצויינת, עמוקה וייצרית שראויה ליותר תפקידים שאפשר לנעוץ בהם שיניים, כמו התפקיד הזה.

ממש לאחרונה גיליתי שהיא אכן משחקת שם, לצידה של הילה בן ארי (שאני לא מכירה…) ועכשיו אני מחכה לראות את המחזה הכתוב קם לתחייה על הבמה.

ירח אלבמה

פסטיבל הפרינג' החיפאי "ACT 2", 15-16-17.06.08

 

מאת ובבימוי: רונן נתן

משחק: שרון ונצובסקי והילה בן-ארי

 

 

מאבק כוחות בין שחקנית ידועה לשחקנית מתחילה, מאבד אט אט את ההיגיון שלו, בעוד הזהויות שלהן הולכות ומטשטשות.

 

דרמה קומית. דניאל, שחקנית צעירה מתקבלת לעבודה אצל אלינור, שחקנית תאטרון מבוססת וקשוחה, כעוזרת אישית "סלש" שחקנית. דניאל מגלה שהתפקיד הוא לא מה שחשבה, אך לאחר שהפחד הראשוני עובר, היא לומדת להשתלט על החיים של אלינור. אט אט עובר מאבק הכוחות בין השחקניות לפסים פחות ופחות מובנים, פחות הגיוניים ומציאותיים, והזהויות שלהן הולכות ומטשטשות.

 

 

זמני הצגות:

15.06.08 – יום ראשון – 18:00, 22:00

16.06.08 – יום שני – 20:00

17.06.08 – יום שלישי – 18:00

פסטיבל "ACT 2"

תיאטרון הסטודיו

בית הכט (רוטשילד), שדרות הנשיא 142, חיפה

 

 

ואת הפוסטר העוצמתי הזה עיצבה עוד חברה מוכשרת שלי – חמוטל וייזל, שהיא לגמרי במקרה גם אשתו של רונן שכתב וביים…

 

"ירח אלבמה" בפייסבוק

 

שתי ההצגות יוצגו, כאמור, בזו אחר זו, בכרטיס אחד שמחירו 60 ש"ח (50 לגמלאים וסטודנטים), באולם 2 בבית הכט במתחם האודיטוריום, מרכז הכרמל, חיפה.

כרטיסים אפשר לקנות בטלפונים  04-8384777      04-8418411   

או  במשרד הכרטיסים גרבר ובקופות הפסטיבל ברחבת אודיטוריום חיפה.

 

תכנית הפסטיבל 

      

עדכון מה – 16.6.08: את ההצגות של חבריי אראה היום בערב אבל  אתמול הייתי בפסטיבל ונהניתי נורא מהאוירה, מהאנשים ומהתחושה שיש אירוע בחיפה תרבותי תוסס וחי. בואו, בואו, בואו!

 

עדכון מה- 17.6.08: אתמול ראיתי את שתי ההצגות סוף סוף.

אני לא מתיימרת להיות מבקרת תיאטרון, בטח שלא בסיטואציה כזאת, כשהאובייקטיביות היא ממני והלאה, אבל נהניתי מאוד. חשוב להדגיש מראש – שתי ההצגות האלה שונות מאוד, ולמרות שסמיכותן זו לזו היתה נוחה לי, אני לא בטוחה שהשידוך עושה להן טוב, לשתיהן.

"המרחב הפנימי מוגן" הוא תיאטרון תנועה בלי מילים, מצחיק לפעמים, נותן סטירה בפרצוף לפעמים, צוחק על הגיחוך שבהתמגנות ובשיח הבטחוניסטי כל הזמן ומבוצע בהרבה הרבה כשרון.

אהבתי את השימוש המקורי בחפצים (ובעיקר את העיתון המנויילן  והספל העטוף בסלוטייפ…), אהבתי את הכוריאוגרפיה ששילבה תנועה כמעט ריקודית בתוך סיטואציה יומיומית לכאורה, אהבתי את המוסיקה החיה ואת הפקת הצלילים מהגרון, מהגוף ומכלים שונים ומשונים בלי להוציא מהפה אף מילה, ואהבתי את ההומור ששרה מעל הכל ואת הביצוע המדוייק שבו הילה והדס המוכשרות להפליא ביצעו את כל זה.

זה מופע נסיוני שמנסה ליצור שפה משלו. אני אהבתי את השפה הזאת ונדמה לי שגם הבנתי אותה, אבל ראיתי בקהל גם אנשים שהתקשו להבין. למי שאוהב תיאטרון נסיוני באמת אני ממליצה בחום, אבל מי שחושש מהז'אנר עלול להיקלע למבוכה מסויימת.

 

"ירח אלבמה" היא הצגה הרבה יותר קונבנציונאלית עם סיפור ברור ומציאות ריאליסטית, לכאורה.

מסתבר שמאז שקראתי את המחזה הוא עבר שינויים רבים ונהיה פחות מעוות והזוי, אבל הוא עדיין מפחיד, אפל, מרגש וגם, למרות שזה לכאורה לא מתחבר, נורא נורא מצחיק.

כמו שקיויתי, שרון אכן עושה שם תפקיד אופי מרגש ועוצמתי של שחקנית חזקה, אכזרית, צינית וגם פגיעה מאוד וכובשת את הבמה. מלכה – לא פחות.

גם השחקנית השניה (הילה שאני לא מכירה…) שיחקה מצויין, גם כבחורה קלילה וטיפשה וגם בהמשך, כהרבה יותר מזה. אהבתי את התפאורה, התלהבתי מהטריק היעיל של המוסיקה – כל מעבר מלווה באותם שני שירים באינספור גרסאות שונות, ומידת האלימות, הקצב והטירוף של הגרסאות השונות הולכת וגוברת מפעם לפעם, ובעיקר, כמו שקורה בהצגה טובה, התרגשתי, נסחפתי עם הסיפור, הזדעזעתי, נבהלתי והרגשתי, וראיתי סביבי הרבה אנשים אחרים שיצאו בעיניים נוצצות וכפות ידיים כואבות ממחיאות כפיים.

 

שתי ההצגות יועלו בפעם האחרונה בפסטיבל הערב ב- 18:00, ואני מקוה שהן יצליחו להשיג בית חם גם בהמשך, מגיע להם!

 

יוסי רן, אביה של חברתי ליבי, הלך בהתמדה (ובכסף מלא…) עם בנו גיל לכל אחת מאחת עשרה ההצגות ועל כך הם ראויים בעיניי לתואר יקירי הפסטיבל. יוסי כתב על הפסטיבל וגם על "המרחב הפנימי מוגן" ו"ירח אלבמה" בפורום תרבות הפנאי בניהולו. שווה לקרוא!

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חני  On 13/06/2008 at 20:40

    עם כאלה חברים, וכיף לחברים שיש להם אותך.
    🙂

  • פנינה פלמן  On 13/06/2008 at 20:45

    האם תוכלי להרחיב קצת על מושג פרינג'? האם זה הפסטיבל הראשון?
    מה מייחד פסטיבל זה לעומת פסטיבל עכו?
    תודה מראש על כל ההסברים

  • יעל שכנאי  On 13/06/2008 at 23:17

    וחברית.

    תודה, טלי 🙂

    לגזור ולשמור ולהשתמש במידע הזה.

  • מיכל  On 14/06/2008 at 0:38

    תודה טלי – חידשת לי

  • טלי  On 14/06/2008 at 12:26

    תודה רבה על הפרגון, אתן מאוד מוזמנות לבוא לפסטיבל בכלל ולהצגות האלה בפרט ולהפיץ את הבשורה הלאה לכל מי שעשוי להתעניין…

    פנינה- אני ממש לא מומחית אבל בגדול, תיאטרון פרינג' הוא תיאטרון לא ממוסד, יותר נסיוני מבחינת החומרים, הנושאים ודרכי הביטוי האמנותיות. לרוב מדובר בהפקות עצמאיות שנעשות מתוך אהבה לחומר ואמונה בכוחו ולעיתים קרובות גם ללא כל תקציב.
    אחת המטרות של הפסטיבל היא לשמש קרש קפיצה ליוצרים מתחילים ואכן, למעט המחזאי הידוע יהושע סובול, שאר היוצרים בפסטיבל מוכרים פחות.

    פסטיבל עכו הוא אכן פסטיבל הפרינג' הגדול בישראל ואני אישית מקפידה ללכת לשם כל שנה בסוכות מאז שהייתי בת 12…

    הפסטיבל הנוכחי, Act 2 ייחודי בכך שכל ההצגות המשתתפות בו מתבצעות ע"י שני שחקנים. זה כוחו וזה ייחודו של הפסטיבל, לצד קיומו בחיפה.

    זו אכן הפעם הראשונה בה הפסטיבל מתקיים והכוונה היא להפוך אותו למסורת קבועה.

    אם חבריי או אנשי מקצוע ירצו להוסיף או לתקן את הסבריי- תפאדלו!

  • אסתי  On 14/06/2008 at 12:38

    אני אישית אוהבת מאוד פרינג' וזה נראה כהמלצה האולטימטיווית בשבילי.

    הבעיה היחידה היא התאריכים. אבל אנסה בכל זאת.
    מרתק ומעורר תיאבון. תודה טלי.

  • טלי  On 14/06/2008 at 12:58

    תנסי, תנסי… (וגם תצליחי!)

    ותוספת לתגובתי הקודמת- כמובן שצריך להיות "אם חבריי או אנשי מקצוע נוספים ירצו להוסיף או לתקן…".

    (-:

  • עדי בן זקן  On 15/06/2008 at 6:24

    פנינה לשאלתך- זוהי ההגדרה לתאטרון פרינג'-תיאטרון שוליים (פרינג') הוא תיאטרון אלטרנטיבי, חדשני, שאינו משתייך לזרם המרכזי, הממסדי של התיאטרון. המונח מתייחס הן לקבוצות תיאטרון, והן לתופעה התרבותית. קבוצות תיאטרון שוליים פועלות בישראל רבות, ופסטיבל תאטרון הפרינג' הגדול ביותר מתקיים בחו"ל המועד סוכות בעכו.

    [סתם לידע אישי. והרשומה כולה החזירה אותי לימים בהם הייתי חורשת את עכו בימים הפסטיבל. הידעתן שלמדתי תאטרון 4 שנים? וזהו אחד מאהבותיי הגדולות?!]

    טלי, ד"ש ובהצלחה ענקית לכל חברייך. הם בוודאי מתרגשים נורא. ואת תהני לך. ותשובי לספר לנו, שלא יכולים לבוא, איך היה!!!

  • טלי  On 15/06/2008 at 11:10

    למה הפסקת ללכת לפסטיבל עכו?…

    גם לי יש אהבה עזה לתיאטרון, כילדה ונערה למדתי דרמה הרבה שנים אבל בשלב די מוקדם הגעתי למסקנתי שהתפקיד שאני הכי אוהבת בתיאטרון זה הקהל.

    אעביר את איחולייך הלאה ואני בהחלט מתכוונת לעדכן כאן אחרי שאצפה בהצגות.

  • תומר  On 17/06/2008 at 0:34

    הייתי הערב בהצגות המדוברות ומאוד נהניתי – מהמשחק, מהבימוי, מהתפאורה (הדלה), מהאווירה…

    בכל זאת, המרחב הפנימי המוגן דיבר אלי מאוד אבל היה יותר דומה לריקוד מאשר להצגה.
    וירח אלבמה היה מסורבל למדי, אם כי השחקניות גדולות מהחיים.

  • טלי  On 17/06/2008 at 12:16

    אני שמחה שראית ונהנית ושמחה שכתבת על זה כאן.

    גם אני ראיתי אתמול בערב ונהניתי, את ההתרשמות שלי עדכנתי כאן למעלה בגוף הפוסט.

  • אחד  On 18/06/2008 at 0:12

    היא הוגת הרעיון וביחד עם הילה הן יצרו את המופע.

  • טלי  On 18/06/2008 at 10:52

    אני מכירה את שמה של הדס וגם קצת מכירה אותה ושמתי לב לשיכול האותיות כשכתבתי את הפוסט אבל התיקון כנראה לא נקלט ולא שמתי לב…

    בטח שאני יודעת ששתיהן יצרו את המופע יחד, ואחרי שראיתי אותו גם כתבתי כאן את התרשמותי הגדולה מהן, משתיהן.

    תודה שהסבת את תשומת ליבי וסליחה מהדס (וממי ששומר על האינטרסים שלה, בצדק…).

    ולמען דראון עולם וגוגל- הדס קריידלמן שחקנית ויוצרת מוכשרת ביותר. קריידלמן, ולא שום איות אחר… (-:

  • יונתן שוורץ  On 19/06/2008 at 15:07

    למרות שלא התבקשתי החלטתי להתפנות, עכשיו שהפסטיבל כבר נגמר, ולעדכן אתכם במספר דברים:
    הפסטיבל זכה להצלחה גדולה מאוד בחיפה, האולמות היו כמעט מלאים רוב הזמן והתגובות שקיבלתי מהקהל ומהיוצרים (שזה לא פחות חשוב) היו משובבות לב ונפש.
    ההצגה שזכתה נקראת "כל הגברים אותו דבר" שכתב ושיחק בה מאור הרוש, שחקן קומי יוצא מן הכלל. לצידו שיחקה בפעם הראשונה בתיאטרון הדוגמנית מלי לוי וביים רופא הילדים ד"ר אבי ברכר.
    גם זה פרינג'.
    ההצגה מתארת בהומור רב את מה שבחורה צריכה לעבור כדי למצוא את אהבת חייה.
    כל מה שכתבתם על פרינג' נכון ומדוייק והייתי רוצה להוסיף עוד דבר קטן.
    כמנהל אמנותי שבחר בפינצטה את כל 11 ההצגות בפסטיבל קיבלתי ביקורות צורמות על הבחירה בהצגה הזו כהצגה הזוכה בתואנה שו לא באמת הצגת פרינג' מעצם היותה בידורית.
    בימינו פרינג' הוא לא רק תיאטרון "רציני", נסיוני ואחר. הוא גם כזה אבל הוא גם סובל מזה.
    הז'אנר היחיד כמעט שלא מקבל ביטוי ממשי בפרינג' הוא התיאטרון הקליל, הבידורי. הגיע הזמן לתת ביטוי גם לתיאטרון כזה, שלא בא לערוף ראשים ולשנות את העולם בפני קומץ של אנשים אלא בא לבדר את ההמונים במסגרת עצמאית.
    זה הישג חשוב וגדול בעיני שעוד לא בא מספיק לידי ביטוי.
    תודה לכל מי שבא ולמי שלא הספיק, קיבלתי הבטחה אישית מראש העיר שבשנה הבאה יהיו גם אירועי חוצות (מה שאומר, שיש שנה הבאה).

  • טלי  On 19/06/2008 at 18:03

    אם אתה מתפנה לא רק לקרוא כאן אלא אפילו להגיב זו ההוכחה האולטימטיבית לכך שהפסטיבל באמת נגמר… תודה רבה, יא עזיזי!

    מעולה שהוספת את ההגדרה שלך!

    אני, כאמור, נהניתי מאוד מהפסטיבל (וגם מטקס הסיום שהוכיח את יכולותיו של מישהו שאין לנקוב בשמו לא רק מאחורי הקלעים אלא גם במקומו הטבעי- על הבמה).

    את ההצגה הזוכה לא ראיתי אבל אני מודה שמבחינתי אתה מתפרץ לדלת פתוחה.
    אתה יכול להסביר מה, מבחינתך, כן הופך את ההצגה הזאת לפרינג'? אני לא בטוחה שהבעיה והפקפוקים מתייחסים לכך שההצגה הזוכה קומית, אלא לכך שהיא, והצגות נוספות בפסטיבל, היו יכולות להשתייך באותה מידה לתיאטרון רפרטוארי.
    אין לי ספק שהצגות קלילות ובידוריות יכולות למצוא את מקומן במסגרת הפרינג',השאלה הגדולה היא מיהו פרינג'.
    או בעצם, יודע מה? איזה מין הצגות לא היית מכניס תחת המטריה הזאת לא כי הן לא טובות לטעמך אלא כי הן לא פרינג'…

  • יונתן שוורץ  On 19/06/2008 at 18:45

    טלי, יקירתי, תגובנ שנייה להיום.
    אכן, ימים קשים.
    מה שהופך הצגה לפרינג' כיום זה קודם כל דלות האמצעים.
    אפשר להגיד כל דבר בפרינג' ואפשר להשתמש בכל אמצעי להגיד את מה שברצונך להגיד אבל ההבדל הגדול הוא שבפרינג' כל האמצעים דלים ונעשים ללא תקציב כמעט ובתיאטרון רפרטוארי יש אמצעים כלכליים מנקרי עיניים.
    זה לא אומר שכל הצגה רפרטוארית היא ענקית ושכל הצגה בפרינג' היא מינימליסטית.
    תמיד יש יוצאים מן הכלל.
    היות והתיאטרון הממוסד מקבל תקציבים מהמדינה והיות והדבר היחיד שמעניין את התיאטרון המסחרי זה כסף ומכירת כרטיסים כל הנושאים השנויים במחלוקת, התחומים האפורים של העשייה והאמירה האמנותית, נאמרים בעיקר בפרינג'. אבל, כאמור, אם יהיו אך ורק הצגות מסוג כזה אוי לנו ואוי לפרינג'.
    לא הייתי מכניס תחת מטריית הפרינג' כל הצגה שעניינה המובהק הוא כל מה שמסביב להצגה עצמה (כוכבנים, השטחת הנושא ובנאליות הם חלק מהפרמטרים הנכללים תחת מטריה זו). כל השאר יכולים להיכנס להגדרת פרינג' וכל אחד רשאי לשפוט את טיב ההצגה בעיני עצמו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 19/06/2008 at 20:55

    לצערי ולשמחתי התשובה היא- לא. ומכאן זה נהיה קצת כמו תרגיל בפסיכומטרי… לא כל הצגת דלת תקציב היא פרינג- קחו לדוגמא תאטרון חובבים/ תאטרון קהילתי. בנוסף, לא כל מה שעל במה הוא תאטרון. מופעי סטנד אפ, הצגות בידור הן לא תאטרון (כן, יש שיחלקו עליי). אך כשם שאי אפשר לעשות תחרות "מוזיקה" שבה תתחרה יצירה קלאסית מול יצירה אלקטרונית מול מוזיקה חסידית. אי אפשר לעשות תחרות "תאטרון ", בייחוד שהפערים האומנותיים בין הצגה להצגה כ"כ גדולים. הבסיס המשותף היה אמור למצוא את עצמו תחת הכותרת "פרינג'" וכאן לצערי לא נעשה סינון קפדני. אם בכלל. פרינג' לא אומר "תאטרון "רציני" אבל הוא כן מחייב לתאטרון בודק, בוחן. להאכיל את הקהל בדברים הקלוקלים שהוא רגיל לצפות בהם על בימת תאטרון הצפון, זה חסר טעם.אם הקהל יצא בעצמו ולא הבין מה ההבדל בין מרבית ההצגות שהוא צפה בהן לבין ההצגות שהוא רגיל לצפות בהם במסגרת התאטרון הרפרטוארי כנראה שייש בעיה. ואני מאמין- זה לא דבר רע, גם אם יותר קשה להביא ככה קהל.

  • טלי  On 19/06/2008 at 23:40

    הוא נראה לי חשוב ומעניין ובתור מי שמלווה את עולם התיאטרון בכלל והפרינג' בפרט באדיקות אבל מהצד, הדיון הזה גם מלמד אותי הרבה.

    השאלה מה נחשב תיאטרון (והאם בידור כן או לא נכנס בקטגוריה, ומה ההבדל בין קומדיה לבין הצגת בידור) היא שאלה גדולה אפילו יותר מהשאלה מה נחשב פרינג'…

    מבחינת התכנים אני אולי קצת יותר נוטה להגדרה הרחבה שלך, יונתן, אבל אני מסכימה מאוד עם האלמוני/ת היקר/ה לגבי חשיבות היותו של הפרינג' תיאטרון בוחן ובודק גבולות, יהיו תכניו אשר יהיו.

    וכאן אני מכניסה עוד נתון למשוואה, קצת פרובוקטיבי- אני מודה- האם מלי לוי לא נופלת להגדרה של "כוכבנית" שלדבריך, יונתן, שייכת לקטגוריית מה שמסביב להצגה עצמה?…
    זו הגדרה מאוד לא חד משמעית, כי יש שחקנים רציניים לא מעטים שמחלטרים גם בטלנובלות/פרסומות/תכניות ריאליטי וכאלה. האם הם כוכבנים? לא חושבת.

    אין פה אמירה לגבי כושר המשחק שלה, לא ראיתי את ההצגה הזוכה (עדיין…) ואני לא מתיימרת לדעת כלום על יכולותיה אבל מהצד, לאור ההגדרה שלך, זה נראה טיפה חשוד…

    ועוד "חומר נפץ"- לשמחתי העצומה, הפסטיבל הזה זכה לתמיכה כלכלית ולוגיסטית של המימסד ולשמחתי העוד יותר רבה שמעתי במו אוזניי את ראש עיריית חיפה מתחייב להמשך תמיכה כזאת.

    זה לא אומר שתתעשרו, לצערי, אבל אומר שיש כאן פחות דלות אמצעים. האם זה אומר, בהכרח, שיש כאן גם פחות פרינג'?…

    יש הרבה שאלות, ואני יכולה רק לברך על שני דברים: על כך שבזה הרגע מתנהל פה סוג של פרינג', מבחינתי, לא תיאטרון אבל כן ניסוי נועז של תקשורת ובדיקת גבולות בין אנשים שמכירים היטב, מול קהל…

    והדבר השני שאני מברכת עליו הוא שבהיותך, יונתן, אדם חוקר, בודק ומסיק מסקנות שלא מפחד לשנות ולהשתנות, אין לי ספק שעד הפסטיבל הבא בשנה הבאה תעשה עם עצמך ועם אחרים תהליך משמעותי של שאילת שאלות, הסקת מסקנות והפקת לקחים ותגבש תשובות יותר ברורות לחלק מהשאלות שעלו ועולות כאן ואולי גם "אני מאמין" מובהק יותר, כפי שהציע/ה האלמוני/ת היקר/ה.

    תודה לשניכם על האומץ לדיון הזה- מבחינתי הבמה הזאת פתוחה תמיד…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 19/06/2008 at 23:54

    חן חן ואף אוסיף, כיוון שזה לא ברור מאליו, כל הכבוד על היוזמה, הנחישות והכישרון האין סופי! ראוי (וזוכה) להערכה רבה!!!

    עכשיו רק נשאר להעיז…

  • ליבי  On 20/06/2008 at 0:24

    פרינג'? חיפאי? מבדר? (זו היתה הבדיחה הפרטית שלי, לטלי, ליונתן, להילה, לחמוטל ולרונן)
    אם כן – אני צפיתי בארבע מהצגות הפסטיבל. אחת מהן היתה חובבנית להחריד (התפתיתי לעצור את ההצגה ולתת הוראות בימוי, ובמיוחד – להחליף את הליהוק). מכיוון שמדובר במרחב הציבורי, ואני לא רואה סיבה שמישהו יחליט להריץ את ההצגה הזו שוב – לא אנקוב בשמה. ראיתי גם את ההצגות של חבריי, הילה מצקר ורונן נתן (אני לא שוכחת את הדס קריידלמן, שאני מעריצה שלה כבר מהמונודרמה המשובחת "מיכל"). מדובר בהצגות איכותיות ומבריקות, שאשמח לראות שוב.
    אני חולקת על דברי קודמיי המלומדים, ומסרבת להתייחס לפרינג' כאל תיאטרון דל (אמצעים, תקציב וכדומה). הדלות אינה מתאימה לתחום הזה. אולי רק צניעות המימדים והפניה לקהלים ממוקדים יותר. פרינג', לדעתי, הוא כל מה שרוצה להיות פרינג'(ולא רק תיאטרון). כלומר: מי שמכריז על היותו מחוץ למסגרת, בשוליים, שרוצה לפנות לפלח צופים מסויים ואינו חושק בהיכלי תרבות ובועדי עובדים. אני חושבת שהשאלה, האם מדובר בפרינג' כאשר עיריית חיפה מממנת את הפסטיבל, היא מסוכנת מאוד: סוף סוף החליטה העירייה הרדומה, שמבריחה את הצעירים מהעיר ומבגרת אותה באופן עקבי, לתרום לתרבות החיפאית. תקראו לזה "פרינג'", "מיינסטרים" או "סביח על הכיף-כיפאק" – הגיע הזמן שזה יקרה כבר. מוטב מאוחר מלעולם לא (סליחה, לא יכולתי להתאפק).

  • יוסי  On 20/06/2008 at 10:03

    לתפיסתי, הכלל הראשון והחשוב ביותר בפרינג' הוא שאין כללים. זהו תיאטרון חופשי לחלוטין, הכל קביל וזכותו של הקהל לבוא ולהנות או לסבול, לשבח או לגדף ואף להתעלם. ובכל זאת יש כלל אחד שאסור לשבור – הפרינג' חייב להיות חופשי מכבלים. בפרינג' מותר לעשות הכל מבלי לתת דין וחשבון לאף אחד כל עוד לא חרגנו מגבולות החוק כמובן. כדי להיות חופשי, אין לפרינג' ברירה אלא להיות דל תקציב שהרי התקציב מציב בפני הפרינג' גבולות. איך התקציב מציב גבולות? בשיר בובי מגי הזכור לטוב נאמר "Freedom is just another word for nothing left to lose". ברגע שיש ליוצרים מה להפסיד הם ידאגו להיות 'בסדר' עם המתקצב ובכך יציבו בפני עצמם גבולות. התיאטרון הרפרטוארי מחוייב למתקצביו ולמאזן הכלכלי של קופתו ולכן לעולם לא יוכל להתקרא פרינג', אך אין כל סיבה שהפרינג' לא יעשה בדיוק את מה שעושה התיאטרון הרפרטוארי ואפילו לבדר ולמכור כרטיסים. ברגע שיהפוך התיאטרון את הקופה למלכתו ויתחיל לפזול אליה, יציב בפני עצמו מגבלות שירחיקו אותו מהפרינג'. הנה נתתי לכם הגדרה מורכבת מאוד למושג שאיננו מוגדר בעליל. ולמי ששאל על תיאטרון חובבים ודומיו האם הם נכללים בהגדרה, ובכן, מאחר שאין הגדרה הכל נכלל ובלבד שלא יהיה נאמנו של המלך, הממלכה, הכנסיה או הפטרון (בעברית של ימינו – אוליגרך). עוד כלל שאיננו קיים בפרינג' הוא האיכות. הצגה איננה חייבת להיות איכותית על מנת להיות פרינג' ולכן אני מצפה ממארגני הפסטיבל לברור עבורי את האיכות מתוך מאגר המחזות שהוגשו לתחרות. כמי שראה את כל הצגות התחרות נח לי לקבוע שהצוות האומנותי עשה מלאכתו היטב ובחר במחזות ראויים. הבעייה היא שגם מחזה טוב אפשר לתרגם להצגה גרועה על ידי ליהוק ובימוי חובבניים וכך מצאתי את עצמי צופה בשלוש הצגות שנעשו כלאחר יד או בחוסר כשרון בולט למרות שהתבססו על מחזה טוב – וחבל. ההצגות שציינה טלי הן, כמובן, הטובות ביותר ואני אובייקטיבי בקביעה זו ממש כמוה.
    ברור לי שמהיום לא יעז הסטודיו להפיק הפקות שמבקרות את עירית חיפה, אתו"ס ומשרד המדע, התרבות והספורט – פטרוניו הנדיבים של הפסטיבל, אך אני עדיין מצפה מהם שלא יסננו הצגות תחרות על בסיס זה.
    הפסטיבל היה מבחינתי חגיגת תיארטרון שעלתה על כל הציפיות. אני מצפה בקוצר רוח ל Act (2) השני ואם תחליט ההנהלה האומנותית של הסטודיו להתפשר על הגדרת הפרינג' על מנת לקבל עוד תקציב שיחזק את התיאטרון – אברך על כך. מבחינתי העיקר הוא התיאטרון האיכותי. נחמד אם יהיה פרינג' אך אני רוצה תיאטרון טוב, והרבה. אני מברך את הסטודיו שיזכה בהרבה תקציבים ויפיק הרבה הצגות מקוריות שיסגרו קופות – האח!

  • טלי  On 20/06/2008 at 12:58

    כיוון שראיתי את אותן ארבע הצגות שליבי ראתה (ואני יכולה להעיד שלגבי הגרועה שבהן כמעט עצרתי אותה בגופי מלעצור את ההצגה באמצע ולשנות את הבימוי והליהוק…), התרשמותי פחות מקיפה מזו של יוסי- יקיר הפסטיבל.

    גם אני רוצה שיהיה בחיפה (בזמן הפסטיבל ובכלל) תיאטרון איכותי וטוב ופחות משנה לי הגדרתו כפרינג', סביח או מיינסטרים.
    ועדיין, כיוון שהפסטיבל מתקיים, בכל זאת, במרחב הציבורי ולא, נגיד, בסלון הפרטי שלי (מי אמר בדיחות פרטיות ולא קיבל), יש בעיני חשיבות עצומה להגדרתו ולעמידה בגבולות ההגדרה הנבחרת- תהיה אשר תהיה.

    במילים אחרות- אולי נכון יותר להגדיר את הפסטיבל כפסטיבל הצגות לשני שחקנים ולוותר על המחוייבות להגדרתו כפרינג', אולי נכון יותר לתת משקל משמעותי יותר להיבט הפרינג'אי ולבחור בהצגות שאין להן מקום בתיאטרון הממוסד ו/או המסחרי, מה שבטוח הוא שצריך, לטעמי, להדק יותר את ההגדרה-תהיה אשר תהיה- וללכת איתה עד הסוף (האלמוני/ת היקר/ה כבר אמר/ה להעיז…).

    אני לא חוששת מהצגות שיבקרו את עיריית חיפה או שאר הגורמים המממנים כי זה לא נראה לי נושא אטרקטיבי להצגה (בניגוד לביקורת פוליטית על המדינה, שבהחלט יש לה מקום בתיאטרון, גם כזה שממומן על ידי המדינה) אבל אני כן חושבת שההסתמכות על "דלות אמצעים" כהגדרה בעייתית ומצמצמת, גם בשל המימון.
    ארבע ההצגות שראיתי שייכות כאילו לארבעה פסטיבלים שונים מבחינת הסגנון והשפה התיאטרונית. בהיכרותי את יונתן ואת טעמו הבאמת אקלקטי (נתן אלתרמן ואמיר פיי גוטמן בכפיפה אחת) אני מנחשת שיש כאן כוונת מכוון ולא רק מקריות, ואפילו אני "חונכתי" ונהניתי מהצגת בידור פשוטה ומוצלחת שבהיותי סנובית תרבותית אנינת טעם, סביר שלא הייתי מגיעה אליה מחוץ למסגרת הפסטיבל.

    אני בכל זאת חושבת שהפסטיבל צריך לגבש לעצמו "שפה" יותר ברורה ואין לי ספק שזה יקרה לקראת השנה הבאה. גם אני רוצה תיאטרון איכותי (ואצלי תיאטרון חובבים נמצא מחוץ להגדרה…)ומברכת בחום על התקציבים והתמיכה שהגיעו סוף סוף, ואינשאללה אמן על איחוליו של יוסי!

  • רונן נתן  On 26/06/2008 at 10:31

    אין לי שום כוח או רצון או חשק או משו להכנס שוב לדיון המתמשך הזה, אבל קראתי את כל התגובות, ואני חייב להגיב. כי כזה אני.

    אי אפשר לדבר על פרינג' כאילו שלמילה הזאת אין משמעות. פרינג' זה לא כל מה שאתה מחליט שזה פרינג'. אני לא יכול לומר, אתמול קמתי בבוקר עם פרינג' נוראי באיזור הכתף, אבל מייד אחרי שבלעתי שני פרינג' ואחד אופטלגין, נעלם לי הפרינג' לגמרי. אחרי זה פתחתי את הפרינג'ינדר ונטלתי ממנו לחם שחור, גבינת פרינג' ומלפפון.

    פרינג' פירושו שוליים, ותיאטרון פרינג' הנו תיאטרון הנעשה בשולי היצירה התיאטרונית, התרבותית, הגמונית. העיקרון של כל פסטיבל פרינג', כדוגמת זה העכואיסטי, הוא להנגיש את יצירת השוליים לקהל הרחב. להראות להמונים שאפשר ליצור תיאטרון אחר. אחר לא במובן של מוזר, אלא אחר במובן של לא מה שנעשה בזירה המרכזית של התיאטרון הארצישראלי. תיאטרון פרינג' לכן, אמור להיות תיאטרון פורץ דרך, ניסיוני, שונה, לא-פופולרי במהותו, אבל באותה מידה הוא אמור להיות גם תיאטרון המאפשר לאלו שאינם חלק מהקלחת התל-אביבית הפסדו-אומנותית, להביע את דעותיהם, כישרונותיהם ואומנותם. תיאטרון פרינג' יכול בהחלט להיות תיאטרון חובבים, אם מדובר למשל בהתארגנות יהודית-ערבית כלשהי, או לחלופין הצגה המבוצעת כולה בידי חרשים, יוצאי חבש, משתמטי צה"ל וכו'. הדבר הכי חשוב בפרינג' הנו הרב קוליות שאמורה לאפיין אותו.

    הצגה בידורית יכולה בהחלט להיות פרינג'. אבל זה לא קשור לא לדלות האמצעים בהם היא נעשית, ובטח שלו למטרת "לבדר את ההמונים במסגרת עצמאית". העצמאיות של הפרינג' היא ברירת מחדל ולא תנאי הכרחי. רוב הצגות הבידור בארץ, שאיש לא יקרא להן פרינג', נעשות על-ידי חברות הפקה פרטיות ולא במסגרת התיאטראות הרפרטואריים. הצגה בידורית יכולה להיות הצגת פרינג' אם היא מכילה ביקורת סמויה או גלויה על ההגמוניה, אם היא משתמשת באמצעי במה יוצאי דופן וחדשניים, אם היא נעשית על-ידי קבוצת מיעוט זה או אחר.

    אך אלאס, הצגת בידור שכל כוחה הנו בסימולקרה מבית היוצר של אקזיט, שעוסקת בנושאים טריוויאליים להחריד ומאששת סטריאוטיפים נבובים, סקסיסטיים וגזעניים; הצגת בידור שכל כוחו הנו בלהנחית על הקהל אוסף של פאנצ'ים נבובים במטרה להצחיקו בכל מחיר וללא התחשבות בשום גורם נוסף; הצגה כזאת הנה הצגת בידור ומקומה אצל ועדי העובדים, אצל קהל שוחר רדידות, אצל המבקשים להמית את המחשבה והאידאות, אצל ערוץ שתים.

    ותיאטרון המתיימר להיות "אחר", והבוחר בהצגה כזאת לתחרות בין הצגות פרינג', והמעדיף הצגה זו על-פני אחיותיה הטובות, והנותן להצגה זו, שבין כל השאר ממילא עשויה להיות מוצגת בפני המון קהל צמא בידור ולניב רווחים כלכליים, חמישים אלף ש"ח נוספים; תיאטרון "אחר" שכזה, מייצג בעיני כל מי שהתרבות במדינה הזאת חשובה לו, את הקלקול והזוהמה שהורגים כל חלקה נאה בתרבותנו. ולכן אני קורא לכל יוצר שמאמין בעשייה אומנותית ותרבותית אמיתית להחרימו, לקפדו ולבערו.

    וטלי, יש לי ראיון ביום ראשון לפתוח ביפו. יש לך עצות כלשהן?

    תודה שכתבת כאן על ההצגות, מתי אנחנו יושבים ודנים בעניינים חשובים יותר?

    רונן.

  • ביטון אורלי  On 10/07/2008 at 11:43

    הי
    אני אורלי מפיקוד העורף, אשמח אם תיצרי קשר עימי 0578128098
    תודה רבה

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: