"הארי פוטר ואוצרות המוות"

 מאת ג'יי.קיי. רולינג, תרגמה מאנגלית גילי בר הלל סמו, יצא בהוצאת ידיעות אחרונות

אחרי שהיסטריית יציאתו לאור של הספר השביעי נרגעה קצת, ואחרי שנגמרו חרושת השמועות, רשימות הגיבורים המתים, התורים הארוכים בחנויות, פסטיבלי ההשקה והבלגאן המקומי סביב צאתו של התרגום לעברית, הגיע גם תורי לקרוא את "הארי פוטר ואוצרות המוות"- ספר שרשימת הציפיות שהתלוותה אליו עוד לפני שנכתב ארוכה יותר ממנו (ומדובר, בכל זאת, בספר של 683 עמודים…).

מהמפגש ביני לבין הספר נטו, אחרי שנאלמה תרועת הפסטיבלים, אפשר להגיד שרולינג יצאה מנצחת.
מיליוני קוראים בכל העולם הזמינו עותקים מהספר הרבה לפני שיצא ולמרות שיכלה לסיים את הסדרה כלאחר יד ולזלזל בקוראיה הנאמנים, רולינג גילתה נאמנות כלפיהם וכלפי הדמויות שבראה ותפרה את הסוף ביד אמן ובפרטי פרטים, כשהיא מקפידה לתת ייצוג כמעט לכל נושא, יצור, חפץ או דמות שהופיעו בספרים הקודמים. לכל אחד יש תפקיד בחלק האחרון החותם את הסאגה, וכולם מתייצבים, רעננים ולהוטים אלי קרב, לסיבוב הפרידה.
זה לא בהכרח הספר הטוב ביותר בסדרת "הארי פוטר"- באופן אישי הכי הוקסמתי מהספר הראשון, הכי פחדתי מהשלישי והחמישי והכי התרגשתי מהספר השישי, אבל גם הנוכחי בהחלט מספק את הסחורה, סוגר את העלילה באלגנטיות ומהנה מאוד.
מעריצת הארי פוטר צעירה, שמכירה את הסדרה כמעט בעל פה, אמרה לי שהספר השביעי יותר מותח מכל קודמיו ביחד. במובן מסוים היא צודקת, מפני שקצב ההתרחשויות כאן באמת אינטנסיבי במיוחד וכמעט כל פרק מסתיים בסכנה גדולה מקודמתה.

כמו כל קודמיו, גם הספר השביעי מתחיל בדרך פריווט מספר 4, בבית דודיו של הארי, אבל הפעם, בניגוד לעבר, הארי, רון והרמיוני לא חוזרים לפנימיית הוגוורטס אלא מתחילים לשחק במגרש של הגדולים, הופכים ל"מבוקשים", מסתתרים מפני משרד הקסמים הנשלט בידי כוחות האופל, משלימים את המשימה שהטיל דמבלדור על הארי לפני מותו ונערכים לקרב המכריע.

אין טעם להיכנס לפרטי העלילה בשלב הזה, כשכל אוהבי הספר כבר קראו מזמן והמסתייגים לא יבינו על מה מדובר, אבל אולי כדאי, בשלב הסיכומים, להוריד את הכובע בפני רולינג שאמנם לקחה בלי בושה מוטיבים, מיתוסים ורעיונות מכל מקור אפשרי, אבל הצליחה לכבוש את העולם ולכתוב את הספרים שנקראים בקצב הכי מהיר שיכול להיות, להתאים, עד הרגע האחרון, גם לילדים וגם למבוגרים ולהחזיר לאופנה את ספרות הפנטזיה. מה יש לומר? היא קוסמת…

וכמעט מיותר להגיד- אני בהחלט ממליצה על הקריאה ב"הארי פוטר ואוצרות המוות", לא למכורים בלבד!

שודר בתכנית הרדיו "חדש על המדף" ברשת א' של קול ישראל ב- 3.4.08.

זה מה שכתבתי בזמנו על "הארי פוטר והנסיך חצוי הדם"- הספר השישי בסדרה

וכדי להתרשם קצת מהיקף התופעה, ההזדהות הרגשית וזכוכית המגדלת שבה קוראים (בעיקר צעירים) מתייחסים לספר ולתרגומו לעברית, כדאי לקרוא את הפוסט והתגובות כאן ובמקומות נוספים בבלוג של גילי, שמעבר להיותה שכנה יקרה כאן ב"רשימות" (וזו שבזכותה התחלתי בכלל לקרוא כאן….), נושאת בתואר המחייב ובמעמד המכובד של היותה המתרגמת של הארי פוטר…

ומסתבר שהספר וגילי זכו בפרס גפן בקטגוריית ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה המתורגם לילדים ולנוער וגם בקטגוריית התרגום. ברכות ואיחולים- מגיע לה! (-:

ניתן לקבל עדכונים בדואר אלקטרוני על רשימות חדשות שמתפרסמות בבלוג שלי. להרשמה לחצו כאן.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • דפנה לוי  On 06/04/2008 at 18:26

    בקריינות מופלאה של סטיבן פריי-שגם מעניק אופי ווקאלי שונה ומרגש לכל דמות, מקצין את המתח ומציף את הבדיחות כמו ששחקן וקומיקאי מחונן כמותו יודע לעשת.

    אני מצטרפת למחמאות שלך לרולינג, בעיקר משום שהיא באמת הצליחה לסחוף כל כך הרבה אנשים, והספר השביעי (אני רק באמצע, ומודה לך שלא היו פה ספוילרים) אכן מפתיע, בדיוק במקומות שחשבתי שהיא כבר נרדמה ונפלה לשיגרה.
    אלא שעדיין נותר לי טעם רע מהסקסיזם והקלישאות האחרות- תיאורי הנשים (בעיקר האימהות המיבבות בחתונה, אבל גם בעוד מקומות)מזכירים סטריאוטיפים משנות החמישים, משפחת דרזלי – כדי להדגיש את התיעוב – ניחנה בתכונות גופניות שנחשבות מאוסות כמו משקל יתר…
    נו – דווקא בסיפור כזה אפשר היה לשבור את מזכרות העבר הלא נעימות האלה.

  • טלי  On 06/04/2008 at 20:49

    אני שמחה שיצא טיימינג טוב מבחינתך, עד שהביקורת הזו שודרה כבר חשבתי שכולם גמרו לקרוא מזמן מצד אחד ועוד לא הספיקו להתגעגע מספיק מצד שני…

    מספוילרים אכן השתדלתי להימנע- הרי יש כל כך הרבה ספוילרים זמינים בכל מקום שבאמת לא צריך גם אותי כאן.

    נראה לי שהיכולת הזאת של רולינג, להפתיע דוקא במקומות שבהם היית מצפה שהיא תיפול לשיגרה, באמת מאפיינת אותה, אני זוכרת איך לקראת סוף הספר השלישי (האסיר מאזקבאן)התחלתי לעשות לעצמי סיכומים של "טוב, נו, הבנתי את הרעיון" ואז היא הצמידה אותי לספר בשקיקה ובמתח ויצאה מלכה.

    לגבי הסטיריאוטיפים- את צודקת, למרות שלזכותה ייאמר שהיא כן ניסתה לשבור כמה סטיריאוטיפים- הארי החנון הממושקף הוא ה- גיבור, הרמיוני הופכת את הלמדנות והחרשנות לתכונות נחשקות וחיוביות, הרעים, לשם שינוי, הם דוקא הבלונדינים ואפילו נוויל הנלעג והמסכן יוצא מנצח בסופו של דבר (זה לא ספוילר נוראי, דפנה…).
    גם אני לא אוהבת את השומן הקיצוני של דאדלי וגם לא כמה תפקידים סטיריאוטיפים של בנות אבל בגדול- היא השתדלה…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 08/04/2008 at 21:41

    רולינג היא סופרת גדולה. יש כאלה שיסתכלו על זה כ"אויש מה הם מצאו בה?" אבל היא כותבת נהדר והיא לא נתנה להצלחת הספרים לעלות לה לראש ולהרוס את הספרים.
    היא יכלה בקלות לכתוב את מה שכולם רוצים אבל לאט לאט היא הגיעה לסוף בדרך המיוחדת שלה.

    גם אני חושבת שהספר השביעי היה הכי מותח, לי אישית היו פרפרים וצביטות בבטן כמעט לכל אורך הקריאה.
    זה לא הספר האהוב עליי בסדרה אך אני חושבת שזה אחד הטובים.

  • טלי  On 08/04/2008 at 21:54

    נעים לשמוע שחיכית לביקורת שלי ובגדול אני בהחלט מסכימה איתך.

    יש ספרי פנטזיה, ספרי נוער וספרי פנטזיה לנוער טובים, עמוקים ומשמעותיים יותר מ"הארי פוטר", אבל רולינג בהחלט הצליחה לעשות משהו שאף אחד אחר לא הצליח, ואני לא מתכוונת להיבטים המסחריים של התופעה אלא, כמו שציינת, לכתיבה עצמה. נדמה לי שבספר השביעי המתח בסיומו של כל פרק היה יותר קיצוני ובולט מאשר בספרים הקודמים אבל בסה"כ בהחלט הערכתי את הכבוד הרב שבו היא התייחסה גם לקוראיה וגם לדמויות שבראה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: