להיות בני אדם

רבים וטובים ב"רשימות" כבר כתבו  לפניי את דעתם על המצור על עזה.

כבר הבנו שלראש הממשלה ושר הביטחון לא אכפת שאזרחי עזה ילכו ברגל, יגוועו ברעב, יקפאו מקור או באופן כללי ילכו לכל הרוחות.
את האינסטינקט הראשוני דווקא קל להבין- כמו שיודע כל ילד בן שלוש, כשמישהו פוגע בך אתה רוצה שהוא ייעלם. אבל כל מי שעבר את גיל שלוש לפני יום-יומיים, יודע שגם אם עוצמים את העיניים, הצד השני לא נעלם. רוב הילדים בני השלוש יודעים גם שהשלב הבא הוא לעשות "שולם", ולדעתי זה הפתרון האפשרי היחיד וההכרחי, אבל זו לא הנקודה כרגע.

הנקודה היא שמליון וחצי אזרחים בעזה- אזרחים: ילדים, תינוקות, זקנים, גברים ונשים,ילדים וילדות, אנשים פשוטים שלא חטאו ולא פשעו, חיים עכשיו בלי המוצרים הכי בסיסיים שיש.
בחורף הקפוא הזה הם לא יכולים לשתות שוקו חם, לא יכולים להדליק את הבוילר ולא את התנור. הם לא יכולים לחמם דייסה לתינוק, לשתות כוס מים- הפעולות הפשוטות שכולנו עושים בלי לחשוב.

אני מכירה את המשוואה שיוצר ראש הממשלה ויוצרים לא מעט אנשים בישראל, משוואה שאומרת שכל עוד ילדי שדרות לא יכולים לישון בשקט גם בעזה לא יתנהלו חיים נורמאלים.
אבל בעזה אין חיים נורמאליים כבר שנים, והפגיעה בילדי עזה ובאזרחי עזה לא מפחיתה כלום מעוצמת הסבל של ילדי שדרות ואזרחי שדרות- בדיוק להיפך, היא מייצרת עוד שנאה כלפינו, עוד ייאוש, ועוד קסאמים. אני לא חושבת שצריך לשבת בשקט ולהשלים עם הקסאמים- מה פתאום.
לפני שנה וחצי, כשירו טילים על הבית שלי בחיפה, הסתובבתי חודש וחצי בפחד משתק, ולא יכולתי לחיות בשקט. אם הייתי במקום תושבי שדרות ועוטף עזה, גם אני לא הייתי מסכימה שהממשלה שלי תפקיר אותי. אבל הפיכת חייהם של אזרחי עזה לגיהינום עושה את ההיפך הגמור ולא מועילה במאום לאזרחי שדרות ובעצם- לאף אחד.

לפני כמה ימים קראתי פה, אצל צבי טריגר, על שיירה שמתכוונת לנסוע לגבול עזה, בשבת הקרובה, מחרתיים, ולהעביר מצרכים בסיסיים לאנשים מהצד השני.
אני לא יכולה להצטרף אליהם בעצמי, אבל יצרתי קשר עם המארגנים ובקשתי להעביר להם מצרכים. למה? קודם כל- כדי להיות אנושית. כדי לגלות טיפת חמלה כלפי בני אדם, אזרחים קטנים כמוני, לא קובעי מדיניות, לא פוליטיקאים, לא יורי קסאמים, אלא בני אדם.
הרמתי כמה טלפונים, שלחתי כמה מיילים והתחלתי לאסוף מבני משפחה וחברים, מצרכים שיעברו מחר למארגני השיירה.

השיירה הזאת מאורגנת על ידי הרבה גופים, ממה שנקרא "ארגוני שמאל", אבל כדי להעביר להם קצת קמח, סוכר, אורז, עדשים,שמן, מים, שמיכות, חיתולים, בובות, ממתקים וציוד לילדים- לא צריך להתפקד לאף אחד מהגופים האלה, לא חייבים להסכים עם כל מה שהם אומרים או כותבים, לא חובה לשאת שלטים ואפילו לא חובה להתנגד לכיבוש ולתמוך בהקמת מדינה פלסטינית. צריך רק לגשת לסוּפר, למכולת, למזווה ולארון, להוציא כמה מצרכים, ולהיות בני אדם.

מארגני השיירה כתבו שאפשר לצרף לחבילות מכתב בערבית או אנגלית. על נוסח המכתב אתם מחליטים, אף אחד לא מכריח אתכם לחתום על שום הצהרה שאתם לא מסכימים לה.
כיוון שבורכתי באמא שהיא, בין היתר, מתרגמת מקצועית עברית-ערבית, יש לי תרגום מקצועי למכתב שכתבתי. אני מצרפת אותו עכשיו, בעברית כדי שתבינו מה כתוב ובערבית כדי שהם יבינו, כדי שמי שרוצה להכין חבילה ולצרף את הנוסח הערבי יוכל לעשות את זה בקלות.

לתושבי עזה היקרים,     שמענו על הסבל הנורא שאתם עוברים בימים אלה בעקבות המצור שישראל הטילה על רצועת עזה.   אנחנו יודעים שאתם, בצד השני, בני אדם בדיוק כמונו.    אנחנו רוצים לחיות את חיינו בשקט ובביטחון, עם בני משפחתנו, בדיוק כמוכם.   אנחנו מבינים שאתם, האזרחים הפשוטים, רוצים מים נקיים לשתות, אוכל שתוכלו לשים על שולחנכם   ולתת לילדיכם וחימום- בחורף הקפוא הזה, שלא מכיר בגבולות ביניכם לבינינו.   כבני אנוש, אנחנו מתנגדים לענישה קולקטיבית של אזרחים, ילדים וזקנים, וכבני אנוש אנחנו לא מוכנים לתת יד לצעד בלתי אנושי שכזה.   ישנם ישראלים רבים המתנגדים באופן מוחלט לכל פעולה אלימה כנגד אזרחים חפים מפשע, ואין לנו ספק שישנם גם פלסטינים רבים המתנגדים באופן מוחלט לכל פעולה אלימה שכזו.   כאזרחים פשוטים, כולנו- אתם ואנחנו, לא יכולים לעשות הרבה, אבל לכל צעד קטן יש משמעות, ולכן אנחנו מעבירים לכם היום את המשלוח הצנוע הזה, כדי להקל, ולו במעט, על הסבל והרעב בהם אתם שרויים, וכדי שלא תאבדו את התקווה ותזכרו שגם בצד השני יש בני אדם עם לב ומצפון.   אנחנו מאחלים לכם שתזכו לחיות בשקט, בחופש ובכבוד.   בני אדם מישראל.

إلى سكان غزة الأعزاء، لقد سمعنا عن معاناتكم الفظيعة عقب الخصار الذي فرضته إسرائيل على قطاع غزة. نعلم أنكم في الجانب الآخر بنو آدم، تماما مثلنا! ونريد أن نعيش بهدوء وبأمن مع أهلنا، تماما مثلكم! ونفهم أنكم المواطنين العاديين تريدون أن يتوفر لكم ألماء النظيف لتشربوه والطعام لتأكلوه وتطعموا أولادكم منه والمواد للدفء في هذا الشتاء البارد والذي لا يعترف بالحدود التي تفصل بيننا وبينكم. نحن كبني آدم نعارض أي عقاب جماهيري للمواطنين من البالغين والأطفال والشيوخ على حد سواء فلا نقبل أي خطوة من هذا النوع. هناك العديد من الإسرائيليين مثلنا الذين يعارضون بتاتا أي عمل عنف ضد المواطنين الأبرياء فلا نشك بوجود العديد من الفلسطينيين الذين يعارضون بتاتا أي عمل عنف ضد المواطنين الأبرياء. ولكوننا جميعا مواطنين فلا نستطيع – أنتم ونحن – على فعل الكثير من أجل تغيير هذا الوضع المؤلم ولكن كل خطوة وحتى ولو كانت صغيرة ذات أهمية. لذلك نقدم لكم هذه الأغذية لنخفف عن معاناتكم وجوعكم ولو قليلا ولئلا تنسوا أن هناك في الجانب الآخر ناس لهم  قلب وضمير. ونتمنى لكم أن تعيشوا بالهدوء والحرية والكرامة من بني آدم في إسرائيل.

מי שרוצה להעביר דרכי מצרכים בחיפה יכול ליצור איתי קשר דרך כפתור "כתבו אלי" למעלה מימין. אפשר גם לפנות למארגנים ולהעביר להם חבילות באזורים אחרים בארץ. 
לתל אביב וחיפה:
טלי שיף: taliashiff@gmail.com        052-3738832               
 
לירושלים ובאר שבע:
משה פסח: moshepesach@yahoo.es        050-9702338               
 

ועוד משהו- בתקופה הקצרה שבה הבלוג הזה קיים, קידמתי בברכה דיונים וויכוחים כל עוד הם היו ענייניים ומנומקים.
הפעם, בניגוד למנהגי, אני לא מתכוונת להיכנס לדיונים מלומדים.
אם אתם מסכימים איתי- לכו ותארגנו מצרכים, תרימו טלפונים, תשלחו מיילים, תעשו משהו מעשי.
אם אתם לא מסכימים איתי- לא צריך. זכותכם המלאה, אבל עכשיו אני לא מתכוונת להתווכח על פוליטיקה. עכשיו אני מתכוונת לעשות את מה שלטעמי הוא המעשה הנכון, האנושי ואפילו היהודי- ולארוז חבילות.

עדכון מאוחר: אתמול, ה- 18.2.2008, דווח ברדיו שהמשלוח הגיע ליעדו. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.