להיות בני אדם

רבים וטובים ב"רשימות" כבר כתבו  לפניי את דעתם על המצור על עזה.

כבר הבנו שלראש הממשלה ושר הביטחון לא אכפת שאזרחי עזה ילכו ברגל, יגוועו ברעב, יקפאו מקור או באופן כללי ילכו לכל הרוחות.
את האינסטינקט הראשוני דווקא קל להבין- כמו שיודע כל ילד בן שלוש, כשמישהו פוגע בך אתה רוצה שהוא ייעלם. אבל כל מי שעבר את גיל שלוש לפני יום-יומיים, יודע שגם אם עוצמים את העיניים, הצד השני לא נעלם. רוב הילדים בני השלוש יודעים גם שהשלב הבא הוא לעשות "שולם", ולדעתי זה הפתרון האפשרי היחיד וההכרחי, אבל זו לא הנקודה כרגע.

הנקודה היא שמליון וחצי אזרחים בעזה- אזרחים: ילדים, תינוקות, זקנים, גברים ונשים,ילדים וילדות, אנשים פשוטים שלא חטאו ולא פשעו, חיים עכשיו בלי המוצרים הכי בסיסיים שיש.
בחורף הקפוא הזה הם לא יכולים לשתות שוקו חם, לא יכולים להדליק את הבוילר ולא את התנור. הם לא יכולים לחמם דייסה לתינוק, לשתות כוס מים- הפעולות הפשוטות שכולנו עושים בלי לחשוב.

אני מכירה את המשוואה שיוצר ראש הממשלה ויוצרים לא מעט אנשים בישראל, משוואה שאומרת שכל עוד ילדי שדרות לא יכולים לישון בשקט גם בעזה לא יתנהלו חיים נורמאלים.
אבל בעזה אין חיים נורמאליים כבר שנים, והפגיעה בילדי עזה ובאזרחי עזה לא מפחיתה כלום מעוצמת הסבל של ילדי שדרות ואזרחי שדרות- בדיוק להיפך, היא מייצרת עוד שנאה כלפינו, עוד ייאוש, ועוד קסאמים. אני לא חושבת שצריך לשבת בשקט ולהשלים עם הקסאמים- מה פתאום.
לפני שנה וחצי, כשירו טילים על הבית שלי בחיפה, הסתובבתי חודש וחצי בפחד משתק, ולא יכולתי לחיות בשקט. אם הייתי במקום תושבי שדרות ועוטף עזה, גם אני לא הייתי מסכימה שהממשלה שלי תפקיר אותי. אבל הפיכת חייהם של אזרחי עזה לגיהינום עושה את ההיפך הגמור ולא מועילה במאום לאזרחי שדרות ובעצם- לאף אחד.

לפני כמה ימים קראתי פה, אצל צבי טריגר, על שיירה שמתכוונת לנסוע לגבול עזה, בשבת הקרובה, מחרתיים, ולהעביר מצרכים בסיסיים לאנשים מהצד השני.
אני לא יכולה להצטרף אליהם בעצמי, אבל יצרתי קשר עם המארגנים ובקשתי להעביר להם מצרכים. למה? קודם כל- כדי להיות אנושית. כדי לגלות טיפת חמלה כלפי בני אדם, אזרחים קטנים כמוני, לא קובעי מדיניות, לא פוליטיקאים, לא יורי קסאמים, אלא בני אדם.
הרמתי כמה טלפונים, שלחתי כמה מיילים והתחלתי לאסוף מבני משפחה וחברים, מצרכים שיעברו מחר למארגני השיירה.

השיירה הזאת מאורגנת על ידי הרבה גופים, ממה שנקרא "ארגוני שמאל", אבל כדי להעביר להם קצת קמח, סוכר, אורז, עדשים,שמן, מים, שמיכות, חיתולים, בובות, ממתקים וציוד לילדים- לא צריך להתפקד לאף אחד מהגופים האלה, לא חייבים להסכים עם כל מה שהם אומרים או כותבים, לא חובה לשאת שלטים ואפילו לא חובה להתנגד לכיבוש ולתמוך בהקמת מדינה פלסטינית. צריך רק לגשת לסוּפר, למכולת, למזווה ולארון, להוציא כמה מצרכים, ולהיות בני אדם.

מארגני השיירה כתבו שאפשר לצרף לחבילות מכתב בערבית או אנגלית. על נוסח המכתב אתם מחליטים, אף אחד לא מכריח אתכם לחתום על שום הצהרה שאתם לא מסכימים לה.
כיוון שבורכתי באמא שהיא, בין היתר, מתרגמת מקצועית עברית-ערבית, יש לי תרגום מקצועי למכתב שכתבתי. אני מצרפת אותו עכשיו, בעברית כדי שתבינו מה כתוב ובערבית כדי שהם יבינו, כדי שמי שרוצה להכין חבילה ולצרף את הנוסח הערבי יוכל לעשות את זה בקלות.

לתושבי עזה היקרים,

 

 

שמענו על הסבל הנורא שאתם עוברים בימים אלה בעקבות המצור שישראל הטילה על רצועת עזה.

 

אנחנו יודעים שאתם, בצד השני, בני אדם בדיוק כמונו.

 

 אנחנו רוצים לחיות את חיינו בשקט ובביטחון, עם בני משפחתנו, בדיוק כמוכם.

 

אנחנו מבינים שאתם, האזרחים הפשוטים, רוצים מים נקיים לשתות, אוכל שתוכלו לשים על שולחנכם

 

ולתת לילדיכם וחימום- בחורף הקפוא הזה, שלא מכיר בגבולות ביניכם לבינינו.

 

כבני אנוש, אנחנו מתנגדים לענישה קולקטיבית של אזרחים, ילדים וזקנים, וכבני אנוש אנחנו לא מוכנים לתת יד לצעד בלתי אנושי שכזה.

 

ישנם ישראלים רבים המתנגדים באופן מוחלט לכל פעולה אלימה כנגד אזרחים חפים מפשע, ואין לנו ספק שישנם גם פלסטינים רבים המתנגדים באופן מוחלט לכל פעולה אלימה שכזו.

 

כאזרחים פשוטים, כולנו- אתם ואנחנו, לא יכולים לעשות הרבה, אבל לכל צעד קטן יש משמעות, ולכן אנחנו מעבירים לכם היום את המשלוח הצנוע הזה, כדי להקל, ולו במעט, על הסבל והרעב בהם אתם שרויים, וכדי שלא תאבדו את התקווה ותזכרו שגם בצד השני יש בני אדם עם לב ומצפון.

 

אנחנו מאחלים לכם שתזכו לחיות בשקט, בחופש ובכבוד.

 

בני אדם מישראל.

إلى سكان غزة الأعزاء،

لقد سمعنا عن معاناتكم الفظيعة عقب الخصار الذي فرضته إسرائيل على قطاع غزة.

نعلم أنكم في الجانب الآخر بنو آدم، تماما مثلنا!

ونريد أن نعيش بهدوء وبأمن مع أهلنا، تماما مثلكم!

ونفهم أنكم المواطنين العاديين تريدون أن يتوفر لكم ألماء النظيف لتشربوه والطعام لتأكلوه وتطعموا أولادكم منه والمواد للدفء في هذا الشتاء البارد والذي لا يعترف بالحدود التي تفصل بيننا وبينكم.

نحن كبني آدم نعارض أي عقاب جماهيري للمواطنين من البالغين والأطفال والشيوخ على حد سواء فلا نقبل أي خطوة من هذا النوع.

هناك العديد من الإسرائيليين مثلنا الذين يعارضون بتاتا أي عمل عنف ضد المواطنين الأبرياء فلا نشك بوجود العديد من الفلسطينيين الذين يعارضون بتاتا أي عمل عنف ضد المواطنين الأبرياء.

ولكوننا جميعا مواطنين فلا نستطيع – أنتم ونحن – على فعل الكثير من أجل تغيير هذا الوضع المؤلم ولكن كل خطوة وحتى ولو كانت صغيرة ذات أهمية.

لذلك نقدم لكم هذه الأغذية لنخفف عن معاناتكم وجوعكم ولو قليلا ولئلا تنسوا أن هناك في الجانب الآخر ناس لهم  قلب وضمير.

ونتمنى لكم أن تعيشوا بالهدوء والحرية والكرامة

من بني آدم في إسرائيل.

מי שרוצה להעביר דרכי מצרכים בחיפה יכול ליצור איתי קשר דרך כפתור "כתבו אלי" למעלה מימין. אפשר גם לפנות למארגנים ולהעביר להם חבילות באזורים אחרים בארץ. 
לתל אביב וחיפה:
טלי שיף: taliashiff@gmail.com        052-3738832               
 
לירושלים ובאר שבע:
משה פסח: moshepesach@yahoo.es        050-9702338               
 

ועוד משהו- בתקופה הקצרה שבה הבלוג הזה קיים, קידמתי בברכה דיונים וויכוחים כל עוד הם היו ענייניים ומנומקים.
הפעם, בניגוד למנהגי, אני לא מתכוונת להיכנס לדיונים מלומדים.
אם אתם מסכימים איתי- לכו ותארגנו מצרכים, תרימו טלפונים, תשלחו מיילים, תעשו משהו מעשי.
אם אתם לא מסכימים איתי- לא צריך. זכותכם המלאה, אבל עכשיו אני לא מתכוונת להתווכח על פוליטיקה. עכשיו אני מתכוונת לעשות את מה שלטעמי הוא המעשה הנכון, האנושי ואפילו היהודי- ולארוז חבילות.

עדכון מאוחר: אתמול, ה- 18.2.2008, דווח ברדיו שהמשלוח הגיע ליעדו. מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • צבי טריגר  On 24/01/2008 at 21:31

    תודה, טלי, על הפוסט הזה.

  • איילת  On 24/01/2008 at 21:44

    תודה על השפיות.

  • עוברת אורח  On 24/01/2008 at 22:49

    והוספתי פתק באנגלית: מאחלת לכם ולנו לחיות בשלום ובשקט.
    רואה בזאת הזדמנות להוכיח לשכנינו וגם למנהיגנו שיש גם ישראל שפויה , שרוצה שלום , ולא רק בססמאות.

  • רועי  On 24/01/2008 at 23:12

    או יותר עצוב. כי הפוסט הזה מראה על ניתוק מוחלט מהמציאות, אפילו יותר מהפוסט של טריגר. שהרי החמלה הזאת כלפי אותם "אנשים קטנים" – אף שהיא ראויה להערכה – מתעלמת מהעובדה הפשוטה שבצד השני אין ולא תהיה חמלה כלפינו. אני לא אומר שאין לנו חלק בזה ושלא הבאנו את זה על עצמנו במידה רבה, אבל המצב הנוכחי הוא לא מצב של הדדיות. כי העזתים יקבלו את המצרכים בחפץ לב, ישמחו שהם הצליחו לעבוד אפילו על כמה ישראלים תמימים שטועים לחשוב שיש שם מי שרועב למוות, ובבחירות הבאות שוב יצביעו לחמאס, כי הוא מוכיח שדרך ה"התנגדות" משיגה תוצאות לא רעות – הנה, אפילו הישראלים קונים את השטויות שלנו. חושבים לעצמם שאם הם ישלחו לנו מכתב בערבית אז אנחנו נוותר על מה שאנו מאמינים שמגיע לנו מכוח ההיסטוריה והדת.

    מצחיק שאת מתייחסת לטיעונים לטובת ה"מצור" על עזה כאל טיעונים של ילד בן שלוש. כי בינתיים מי שמגיב מהבטן ופחות מהשכל זה דווקא את וטריגר.

  • איריס  On 25/01/2008 at 9:14

    אין בכוונתי להתווכח, אלא להעלות הרהורים שהתקבצו אצלי אגב הקריאה ב"קול קורא" זה. נזכרתי במלחמת לבנון (82, עד כדי כך אני עתיקה) ובתחושת הדחיפות שאפפה אותי אז לסייע לנפגעיה האזרחים בלבנון, הייתי בהפגנה הידועה (שהובילה לועדת החקירה, גינוי שרון,וכולי), וממרחק של עשרים שנה ומעלה, לאחר שאותו אריאל שרון נמשח למלך ישראל ורק מחלה מנעה את הפיכתו לקיסר נצחי, תהיתי מה עולה מכל זה.
    הטעות אינה בפעולה על פי רגש אנושי וטוב (חמלה על נפגעים חפים מפשע במלחמה) אלא בסדרי העדיפויות לפעולה אפקטיבית.
    מה שהתברר בחלוף שני העשורים ששום הפגנה לא מנעה את עליית שרון וה"קונספציה" שלו, אלא היעדר הסולידריות בקרב האופוזציה בתוך עצמה, ובקהילה, מה שהפך אותה לבלתי אפקטיבית ומתפוררת כחמאה, למול הבולדוזרים של מערכי הבטחון-הון-שלטון-קזינו. ואותה היעדר סולידריות אינה רק פגם אסטרטגי אלא רמז למוצא ולמוטיבציה של החמלה. אם המטרה לשלוח אוכל כדי להקהות שיני המדיניות הממשלתית (האוילית והמרושעת, גם לדעתי), הרי זהו מהלך שגוי. ואם זה מוצא רגשי ממצוקה, ניחא. אך אין בו יתרון על פני מתן כמה אגורות לקבצן הקופא מקור או לאלפי המשפחות המורעבות למחצה בישראל, באפריקה או באיסלנד.

    לפני זמן מה שוחחתי באימייל עם אושיה מרצית כזו, מן החוג שהיה שלי לשעבר, והעליתי בפניה מצוקה חריפה מאד של אשה (יהודיה) וילד קטן, גם כן בעקבות נגיסה שלטונית, למעשה בידי אותה מערכת שממררת את חיי העזתים, אם כי על רקע שונה. דעתה היתה שיש לפנות אל המערכת עצמה שתיקח על עצמה את האחריות לסייע, הגם שהסיכוי לכך הוא כמו הסיכוי שאהוד ברק ישלח אזני המן לילדי עזה ושמיכות לאמהות. תהיתי בקול רם, ובמעט לעג, אם התשובה היתה שונה לו מדובר היה בדרוזית מפקיעין, או עזתית פוטוגנית, ולא קיבלתי תשובה. נידמה לי שהתשובה לא קיימת.
    וזה העניין. התשוקה לסייע לעזתים נידמית קצת כמו תשוקה להזרה, כמו שקל יותר לחשוק במישהו שפוגשים בבית מלון, ללילה. קשה יותר לפעול בסולידריות כלפי המוכר, שכן בבניין, קולגה, וכולי.
    עדיף לשלוח למישהו משהו, בימים אלה של סבל עולה על גדותיו, אבל כפעולה פוליטית, אין בכך רבותא. זה למעשה נותן מעין רוח גבית למצור, בבחינת "למה לא מצינו ולו ערבי אחד שישלח מעות לילדי שדרות" להלן "העליונות המוסרית".
    לעומת זה, חיזוק השדרות פנימה בהעמדת אופוזיציה אפקטיבית ומבוצרת נגד בעלי הטנקים, יכול היה לשנות גורלות של רבים. כולל העזתים.

    אך לאחר כל זאת, שאי ברכה

  • אחת מהצפון  On 25/01/2008 at 9:47

    פעם בכמה שנים מבקשים מאיתנו לקנות קצת אורז קמח ושמן ולשלוח ל…פעם לרואנדה ופעם לעזה.
    זה אומר שתמורת 10-20 ש"ח מירקנו את המצפון.
    הפתרון האמיתי לרעב בעזה כמו לאלימות שלנו ושלהם הוא כמובן לא בזה. אבל אם שלחנו- נוכל לחזור מרוצים לאספרסו בבית הקפה.

    מי שרוצה לעשות מעשה תומך ותורם על בסיס רב שנתי- מומלץ לאמץ משפחה (עולים חדשים, ערבים, עניים, פלשתינאים). רק משפחה אחת. וללוות אותה.
    בירוקרטיה, מציאת עבודה, עזרה בלימודים, עזרה בדיור- וכל זה על בסיס קבוע עד שיעלו על דרך המלך. אחר-כך אפשר לאמץ משפחה אחרת.

    מתאים למי שמרגיש שהוא מחובר ומקושר ומבין את "השפה" הישראלית ויודע איך ולמי לפנות בעירייה, בממשל וכיו"צב.

  • א  On 25/01/2008 at 10:28

    הם העלו לשלטון ארגון הדורש להשמיד את כולנו, חיילים כשולחי חבילות.

    הסגר על עזה מוצדק כשם שהיה מוצדק החרם על משטר האפרטהייד בדרא"פ.

    ניתן להתווכח אם זהו חטא המצדיק את העונש שקיבלו, אבל אין לי ספק שחטא נעשה כאן.

  • טלי  On 25/01/2008 at 12:26

    אני לא מתכוונת כרגע לנהל דיונים מלומדים- זה פוסט מעשי, לא תיאורטי.

    לכל המסכימים, או המסכימים לאחר התפלפלות- אשמח מאוד אם תעשו כמוני, אין ולא היה לי ספק שלא כולם מסכימים.

    דיונים, תגובות מפורטות והרהורים ברומו של עולם- מחר.

  • אסתי  On 25/01/2008 at 23:25

    צר לי שאני רואה אותו רק עכשיו וככה לא אוכל להצטרף ולדעתי גם לא אספיק לתרום את תרומתי הצנועה אבל רשמתי את מספרי הטלפון
    ותחזקנה ידיכם

  • הגר ספרא  On 28/01/2008 at 0:00

    כל הכבוד לך אישה יקרה ואנושית
    בסופו של דבר ינצחו כוחות האמת והצדק את כוחות הרשע והשחיתות המוסרית של הכנופייה הציונית היודו-נאצית אשר מבצעים בעזה את השואה האמיתית והיחידה, על כולנו להצטרף לשיירה המבורכת הזאת ולקוות שעמי העולם יסלחו לנו או לפחות לקוות שאי פעם אנשים יגידו שכאן בארץ הכיבוש והאופל היודו-נאצית היו גם אנשים

  • הגר ספרא  On 28/01/2008 at 0:07

    אני מציעה להוסיף למשלוחים גם אמצעי חימוש משופרים לקסאמים על-מנת שתושבי שדרות שמתבכיינים בלי סוף ילמדו סוף סוף מה זה הפצצות יומיומיות וילמדו מה זה כשהילדים שלהם מתפוצצים לנגד עיניהם. אני מאמינה שרק כך נוכל להגיע להבנה אמיתית בין העמים ואינשאללה שיהיה שלום.כל עוד שלטון הכיבוש והאופל הנאונאצי ממשיך להוציא להרוג את אזרחי עזה התמימים במחנה הריכוז עזה ללא יכולת התנגדות אמיתית לא יהיה ולא יכול להיות שלום.

  • טלי  On 28/01/2008 at 13:22

    לצבי, איילת, עוברת אורח ואסתי- תודה, חיממתם את ליבי.

    לרועי- לא, אני לא חושבת שאם אשלח להם מכתב נחמד הם יוותרו על מה שהם חושבים שמגיע להם מכוח ההסטוריה והדת. אני חושבת שדרך האלימות וההרעבה כלפי אזרחים רק דוחפת אנשים נוספים לדרך האלימות, שאני מתנגדת לה לחלוטין- מכל כיוון אפשרי.

    לאיריס- קראתי לעומק את הרהורייך ואני מודה שלא לגמרי הבנתי מה בעצם את חושבת שכן צריך לעשות. במקרה הזה חשבתי שהרבה יותר יעיל לעשות משהו, ולו משהו קטן, באופן מעשי, ולא רק להרהר.

    לאחת מהצפון- אין ספק שאת מציעה רעיון נכון וטוב, אבל אין שום קשר בין הדברים. עזרתי, אני עוזרת ואמשיך לעזור בהזדמנויות רבות גם למה שנקרא "עניי עירי", זה לא שייך ולא ניצב, מבחינתי, אחד במקום השני.
    נכון שמשלוח כמה מוצרים לא פותר בעיות יסודיות, אבל לתת אוכל לאנשים רעבים, בין אם הם פלסטינים,פליטים מדארפור, רעבים ישראלים שנמצאים מתחת לקו העוני, לא פותר בעיות כלכליות או מדיניות גדולות, אבל כן ממלא לאנשים רעבים את הבטן ולו לארוחה אחת או יום אחד, ולטעמי זה יותר חשוב מכל תיאוריה.

    לא'- אני גם לא מתלהבת מהחרם על דרא"פ, או מחרמות כלשהם.חלק גדול ממצביעי החמאס הצביעו כנגד הרשות הפלסטינית המושחתת, חלק גדול הצביעו כמו שמצביעים אצלנו לש"ס- למפלגה דתית מאוד שנותנת תחושה של חזרה לערכי הדת מצד אחד ומאכילה את הרעבים מצד שני. ואל תתנפלו עליי- מובן שש"ס בשום אופן לא נוקטת, לא נקטה ולא תנקוט בטרור, אני רק אומרת שכשאנשים הצביעו לחמאס הם לא בהכרח חשבו עלינו.
    אז מה אתה אומר א'? לפי ההגיון שלך צריך לתת מזון לכל מי שלא הצביע לחמאס ולהרעיב את מי שכן הצביע להם…
    וזה מעבר לעובדה המעשית הפשוטה, שכל פעולה של מצור, הרעבה, הרג אזרחים וכל מה שנעשה בשמינו כל הזמן מהצד השני של החומה, כל אלה רק מגבירים את הפופולריות של החמאס. איפה בדיוק זה עוזר לנו?

    להגר ספרא- אוי באמת. זאת חוכמה מאוד קטנה להכניס לפי ביטויים שלחלוטין לא השתמשתי בהם, אני לא מוכנה לרדת לרמה הזאת.
    ולמען הסר כל ספק- לא, אני לגמרי, לחלוטין,באופן חד משמעי, מתנגדת להכנסת אמצעי לחימה לעזה ומתנגדת בכל ליבי לקסאמים, לטרור ולאלימות כלשהי. מספיק ברור?

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: