חמש סינדרלות: תרגיל במציאות רב-משמעית

הפעם משהו קצת אחר, שמבוסס על תרגיל בנושא "ריבוי מציאויות, ריבוי נרטיבים" שהגשתי במסגרת קורס באוניברסיטה לפני כמה שנים.
במסגרת התרגיל כתבתי חמישה טקסטים, כולם כתובים כמונולוגים בגוף ראשון מפי חמש דמויות בסיפור ”סינדרלה” – סינדרלה עצמה, האם החורגת, הנסיך, המלך והפיה הטובה. הטקסטים נכתבו כווריאציה חופשית מודרנית, כשכל דמות מתארת את השתלשלות העלילה מנקודת מבטה.
"רשימות" זה לא תרגיל באוניברסיטה, ולכן אני עוברת ישירות לטקסטים עצמם. מי שסקרן לגבי יישומי התרגיל, הפעלתו ומטרותיו- למטה לקראת הסוף…

הסיפור של האם החורגת-

מספרת ברונהילדה, בת 55:
”אחרי שהתגרשתי התחלתי לצאת לערבי פנויים-פנויות, וככה הכרתי את בעלי. הוא מצא חן בעיניי והתחתנו, למרות שהילדות שלנו לא הסתדרו ביניהן – לי יש שתי בנות ולבעלי יש בת צעירה אחת מאשתו, זכרונה לברכה.
הילדה הזאת שנאה אותי ואת הבנות שלי מהרגע הראשון – כל היום בכתה ופנטזה דברים.
התייעצתי עם פסיכולוגים והציעו לי להתנהג אליה בדיוק כמו אל הבנות שלי- לתת לה לעזור בבית, לסדר, לנקות, וככה עשיתי, אבל היא – כל פעם שביקשתי ממנה לעשות משהו התחילה ליילל ולהגיד שאני נותנת רק לה את כל התפקידים הקשים בבית.
מאז שבעלי נפטר אני מגדלת אותה לבד יחד עם הבנות שלי – אין לה משפחה אחרת – אבל היא בטוחה שאנחנו שונאות אותה ומתעללות בה. היא שאלה אותי אם מותר לה ללכת למסיבה. ברור שמותר – מה, אני אחזיק אותה סגורה בבית? עניתי לה בהומור, בציניות – ”לא, כולם הולכים ורק את נשארת בבית”. הטיפשונת הקטנה התחילה לבכות, לקחה אותי ברצינות …
אני רוצה ללכת לפסיכולוג, אני פוחדת שהיא מתחילה לרדת מהפסים, חושבת שהיא מדברת עם אמא שלה המתה, מדברת על קסמים …”

 

הסיפור של הנסיך

מספר כריסטופר, בן 22:
”אני אוהב מוסיקה, קולנוע ומחשבים. יש המון דברים שמעניינים אותי ו… כן, אני בן של מיליונרים. למשפחה שלי יש מניות בשלושת רבעי מהמדינה ונכסים בחו”ל וגם איזה קשר משפחתי לכל מיני מלכים חשובים באירופה. מאז שאבא שלי נכנס לפוליטיקה הוא החליט שאני מוכרח להתחתן עם מישהי נחשבת. אני בן יחיד, ולדעתו בחורה צעירה ויפה שתקשט לו את האירועים תעזור לו בפריימריס.
אני שונא את הקטעים האלה, כי כל הבחורות נדבקות אליי רק בגלל הכסף והמעמד.
אבל אבא שלי התעקש ועשה לכבודי מסיבה ענקית – הוא הזמין פשוט את כל הבחורות בארץ – ואני לא מגזים …
המסיבה הייתה פיצוץ, אבל, כרגיל, כל החנפניות האלה נדבקו אליי וניסו לעשות עליי רושם.
פתאום נכנסה בחורה אחרת, יפיפייה, עדינה, זרח ממנה אור כזה, כאילו שהיא לבשה בגדים מזהב או משהו, אבל היא פשוט בחורה כריזמטית נורא.
רקדנו, דיברנו קצת, ומה אני אגיד? התאהבתי. היא בדיוק מה שחיפשתי.
דיברנו על סרטים ויש לנו טעם ממש דומה, אבל בדיוק באמצע, השעון האידיוטי הזה של אבא שלי, שעשו לו בהזמנה מיוחדת משווייץ, התחיל לצלצל עם כל הפירוטכניקה שלו, והבחורה פשוט ברחה! היא בטח קלטה לאיזו משפחה אני שייך ונבהלה – היא בחורה פשוטה, לא אחת שרוצה מיליונים ופרסום וכל זה … אני מוכרח למצוא אותה, ולא אכפת לי מה ההורים יגידו על זה.”

 

 

הסיפור של הנערה

מספרת סינדרלה, בת 17:
”כולם אומרים שאני ילדה בעייתית. מי זה כולם? המורים בבית ספר, אמא שלי (היא לא באמת אמא שלי, אבל אין לי כוח להיכנס עכשיו לנושאים כבדים), הבנות שלה הפוסטמות, כולם.
הלימודים ממש לא בראש שלי – למי אכפת מהבגרויות וכל השטויות האלה כשאפשר לצאת, לפגוש בנים, לרקוד – חיים רק פעם אחת!
שמעתי שיש מסיבה מדליקה במועדון חדש בשם ”הארמון” – אין לי מושג מי ארגן אותה ולכבוד מה, אבל למי אכפת? העיקר שתהיה מוסיקה טובה ואפשרות לדפוק הופעה. הבעיה היא שהמטומטמות האלה שקוראות לעצמן ”האחיות שלי” החליטו גם ללכת לשם, וכמעט הוציאו לי את כל החשק – זאת מה זה פדיחה שיראו אותי מסתובבת איתן …
בקיצור, עשיתי להם סצנות בבית – טרקתי דלתות וכאלה, עשיתי את עצמי נורא נעלבת, והן יצאו בלעדיי. התחלתי להחליף בגדים, אבל אז השכנה המעצבנת שלנו נכנסה ורצתה ”לעזור” לי. היא תמיד דוחפת את האף שלה לעניינים שלנו. נתתי לה לשים לי קצת איפור – יש לה דווקא קרם מדליק לשיער עם נצנצים. היא התחילה לקשקש לי במוח על כל מיני דברים שצריך להיזהר מהם – לא הקשבתי לה בכלל ועפתי משם ברגע שיכולתי.
כשנכנסתי למסיבה ישר התחלתי לעשות עיניים לאיזה חתיך שהיה שם ורקדנו כל הערב. איזה קטעים – עם הפן והאיפור והבגדים שלבשתי האחיות שלי אפילו לא זיהו אותי! זה מה שהיה חסר לי – שהן יגלו שעשיתי פירסינג בפופיק וילשינו עליי בבית.
נראה לי שנדלקתי על הבחור הזה, אבל כשהעניינים התחילו להתחמם התחפפתי משם – מה יש? שיתאמץ קצת להשיג את הטלפון שלי….”

 

הסיפור של הפיה

מספרת ימימה, בת 45, שכנה:
”את הילדה הזאת אני מכירה מאז שהיא הייתה ממש פצפונת. תמיד הייתי משחקת איתה, ומאז שהיא התייתמה, המסכנה הקטנה, התחלתי גם לעזור לה, לדבר איתה, היא באה אליי כל פעם כדי לבכות לי על הצרות שלה. היא לקחה נורא קשה את המוות של אמא שלה ועכשיו, כשגם האבא איננו, היא נשארה עם אשתו השנייה והבנות שלה והיא בוכה כל היום. הילדה פשוט בדיכאון.
לפני כמה ימים היא נשארה לבד בבית והתחילה לבכות שהיא רוצה ללכת למסיבה. אני לא יודעת אם האישה של האבא הרשתה לה או לא – אני לא מתערבת במריבות שם בבית – אבל הילדה הייתה בכזאת מצוקה, אז החלטתי לעזור לה. עזרתי לה להתלבש, להתאפר, להסתדר קצת, והיא כבר הרגישה הרבה יותר טוב – ממש קסם!
שלחתי אותה למסיבה, אבל המסכנה הקטנה בטראומה – אבא שלה הרי נדרס, בזמנו, בטיול ללונדון על יד הביג- בן, בדיוק בשתים-עשרה בלילה, וכל לילה – אם היא לא נרדמת קודם – היא פשוט מאבדת את הצפון בשעה הזאת. אצלנו בשכונה כבר רגילים להיסטריה שלה, אבל במסיבה עם אנשים זרים … אני ממש מקווה שהיא תזכור לחזור הביתה לפני חצות. הזהרתי אותה והזכרתי לה, אבל מי יודע אם היא תזכור את האזהרה שלי שם, בין כל הבחורים היפים…. ”

 

הסיפור של המלך

מספר ארתור, בן 60:
”מאז שנכנסתי לפוליטיקה ולא נשארתי רק בעסקים שלי, אני מרושת בכל נקודות המפתח במדינה. באחד העיתונים שמו תמונה שלי וכתבו מתחתיה: ”יחי המלך החדש!” אני יודע שהם התכוונו לפגוע בי, אבל האמת? זה החמיא לי. העיקר שמאייתים את השם שלי נכון.
הבן שלי בן 22, ואני ממש דואג לו. הוא לא מאופס, לא יודע מה הוא רוצה לעשות עם עצמו – כל היום מסתגר בחדר עם המחשב והמוסיקה שלו או יוצא עם חברים לסינמטק. אני בגילו כבר הקמתי עסק – בעשר אצבעות! אין לי עוד ילדים, וברור שהוא ייכנס לעבוד בחברה וינהל אותה במקומי אחרי שאני אפרוש ועכשיו, כשאני אולי נכנס לממשלה, עוד יותר חשוב למצוא מישהו שיישב במקומי למעלה במשרד. רשמתי אותו ללמוד כלכלה ומינהל עסקים בשנה הבאה, אבל הוא לא רוצה ללכת. אני חושב שצריך למצוא לו כלה – בחורה טובה שתוציא לו את השטויות מהראש ותאפס אותו.
ארגנתי לו מסיבה נחשבת, עם די.ג'יי. מאמסטרדם וסושי וכל מה שהצעירים אוהבים היום, אבל אני חושב שעשיתי שטות. הוא הסתובב כל הערב עם מישהי שאין לי מושג מי היא – למרות שכל הבנות של העשירון העליון היו שם, ועכשיו הבחורה נעלמה והבן שלי – במקום לקחת את עצמו בידיים ולעשות משהו עם עצמו, רק מסתובב בכל הארץ עם איזה כפכף שלה או משהו וחושב שככה הוא ימצא אותה. זה כל כך לא הגיוני! אולי הוא לוקח כל מיני כימיקלים, סמים או מה שהולך אצל הצעירים היום? …. ”

התרגיל, יישומיו, הוראות הפעלה וכו':

רקע על הסיפור ”סינדרלה”

”סינדרלה”, שתורגמה לעברית גם כ”לכלוכית”, היא אחת המעשיות הפופולאריות והמוכרות ביותר בעולם. ראשיתה בסיפור עממי – החוקרים יונה ופיטר אופי טוענים שמקור הסיפור בסין, בנוסח שנכתב ב-850 לספירה (השערה המתקשרת תרבותית לאידיאל הרגל הקטנה) ולעומתם, ברונו בטלהיים מוצא את גלגולו הראשון של סיפור סינדרלה בסיפור המקראי על יוסף ואחיו (השערה המתקשרת למוטיב הקנאה וההתעללות באח הצעיר).
 ב- 1634 יצאה לאור הגרסא האירופאית הראשונה של סיפור סינדרלה שנכתבה עי האיטלקי בזילה כחלק מניסיון לשימור שפתן של נשים זקנות נפוליטאניות. כ-60 שנה מאוחר יותר, בשנת 1697, יצאה לאור בצרפת הגרסא של שארל פֶרו ובה הופיעו לראשונה הפיה הטובה וסנדל הזכוכית שהוא, כנראה, שיבוש לשוני של סנדל עור …
 ב-1852 התפרסמה בגרמניה הגרסא שעובדה ע”י האחים יעקב ווילהלם גרים ובה סינדרלה מקבלת את שמלותיה החגיגיות מעץ אגוז פלאי השתול על קבר אמה והאחיות החורגות מקצצות בגרזן את כפות רגליהן כדי להתאימן לנעל ונענשות בסוף המעשייה בניקור עיניהן ע”י הציפורים הנאמנות לסינדרלה הטובה.
בשנים האחרונות  נחקרו באוניברסיטת קיימברידג'‘ 6,000 גרסאות שונות (!) לסיפור סינדרלה, וברבות מהן הגיבורה פעילה, אסרטיבית ועצמאית, וזאת בניגוד לנוסח הפסיבי שהושרש בתרבות המערבית המודרנית, בעיקר בעקבות סרטו המצויר של וולט דיסני.
סיפור סינדרלה, בדומה למעשיות אחרות, זכה לאינספור פרשנויות – פסיכולוגיות, היסטוריות, ספרותיות, פמיניסטיות, פולקלוריסטיות, כלכליות, ביקורתיות ואחרות.
הוא תופס מקום מרכזי כל כך בתרבות המערבית עד שהמונח ”סיפור סינדרלה” הפך לביטוי שגור לתיאור מעבר מהיר מחיים אפרוריים וקשים במעמד חברתי נמוך לחיים בראש הפסגה החברתית ולהצלחה מסחררת מיידית (למשל – תיאורי זכייתה של נינט טייב בתחרות ”כוכב נולד”).
בהקשר הרב-תרבותי מעניין לציין, כי סיפור סינדרלה מופיע בכל התרבויות וחוצה יבשות, דתות, עמים ותרבויות, כשכל תרבות מעניקה לגרעין הסיפורי את הגוון הייחודי לה. כך, למשל, בגרסא התימנית לא מופיעה נעל משום סוג, מפני שסינדרלה התימנייה הולכת יחפה, ובתפקיד ”הפיה הטובה” בגרסא זו מופיעה עז …

(החומר סוכם ועובד לפי הרצאותיה של ד”ר מירי ברוך בקורס "חקר מעשיות קלאסיות" בבית אריאלה, ת”א, 2004 והביבליוגראפיה שנלוותה לקורס).

 כל משתתף יקבל טקסט אחד בלבד, מנקודת מבט של דמות אחת, כשבראש הטקסט מופיע רק שם הדמות וגילה, בלי ציון תפקידה בסיפור (המהדרין יכולים גם להחליף לסינדרלה עצמה את השם, אני התקשיתי).

כל טקסט יגיע למספר קוראים, וכולם יקבלו הנחייה לקרוא בשקט ולא להראות את הטקסטים לשאר המשתתפים.

לאחר הקריאה, תינתן משימה קבוצתית לקבוצה כולה.

המשימה: לאור המידע שברשותם, המשתתפים יתבקשו להגיע להסכמה ביחס לארועים שאכן התרחשו בפועל. המטרה היא לייצר ביחד רשימה, תרשים או טקסט הכוללים אך ורק עובדות שמוסכמות על כל המשתתפים (מנסיון- המשימה כמעט בלתי אפשרית, וזו בדיוק המטרה…).

המטרה: באמצעות תרגיל חווייתי, המשתתפים נחשפו למציאות מוכרת (סיפור סינדרלה) מזוויות שונות ולא שגרתיות, כדי לחוות באופן מוחשי את המורכבות של מציאות רב-משמעית ואת קיומן של אמיתות שונות ונרטיבים שונים שכולם תקפים ונכונים באותה מידה.

 

בתום התרגיל רצוי, כמובן, לערוך שיחה על התחושות שהתרגיל עורר ועל ההשלכות שלו לתחומים אחרים.

אני העברתי את התרגיל לקבוצה של סטודנטים, אבל הוא מתאים גם למבוגרים יותר וכמובן לנוער ואפילו ילדים (מעל כיתה ה'-ו', בהערכה גסה). מספר המשתתפים האידיאלי הוא 15-20, חשוב שיהיו כמה אנשים שחולקים אותה גרסא, אבל לא יותר מדי, כך שכולם יוכלו להתבטא.

 

 

אני אמרתי משהו על פוליטיקה? אני? ! ?…..

 

ואם כבר מדברים על גרסאות חלופיות לסיפור סינדרלה, זאת גרסא מקסימה במיוחד.

 

 

 

וגרסאות עדכניות למעשיות קלאסיות אפשר למצוא גם אצל שרית ילוב, כאן ב"רשימות".

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מישהי  On 31/12/2007 at 20:10

    http://www.drawergeeks.com/Cinderella/Cinderella.html
    אוסף איורים בנושא סינדרלה. האתר הזה הוא מקום מקסים לכשעצמו, אבל בנושא סינדרלה המאיירים פשוט התעלו על עצמם.
    האיור של Mette Johnsen הוא הרקע שלי כבר כמה חודשים טובים…
    ותודה על הפעילות, נשמעת מעניינת מאוד, אספר לך כשאנסה אותה..

  • ג'ני  On 01/01/2008 at 0:03

    דליה רביקוביץ קראה לה "רפשושית" (עיוות של שושי), בתרגום שלה ל"סנדל הזכוכית" של אלינור פרז'ן.

  • ימימה  On 01/01/2008 at 9:27

    דווקא לפיה קראת ימימה?

  • טלי  On 01/01/2008 at 11:45

    את "סנדל הזכוכית" של אלינור פרג'ן דווקא יש לי בבית אבל מזמן לא קראתיו ושכחתי להזכיר…

    לימימה- ידעתי שתשאלי…(-:
    האמת היא שאת התרגיל כתבתי מזמן, לפני שלוש שנים בערך,עוד לפני הכרותנו הוירטואלית.
    כשמצאתי את זה אתמול במעמקי המחשב קראתי שוב והכנסתי תיקונים קטנים אבל השם ימימה כל כך התאים לה, ופיה טובה זה משהו טוב אז השארתי ככה.
    יודעת מה? ראי אותה כמוקדשת לך…

  • מודי  On 18/01/2008 at 12:47

    הרמתי כפפה בבלוג שלי http://moddy.blogli.co.il/archives/55

  • טלי  On 18/01/2008 at 22:47

    לכבוד הוא לי!

    אז מה, נתחיל עכשיו טרנד של סיפורי סינדרלה עכשוויים?
    אם עוד מישהו רוצה להרים את הכפפה (או הנעל), מעניין לאן זה יגיע…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: